קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כאבי גב עקב מאמץ חריג בעבודה: התובעת עוסקת בבקרת איכות במפעל טכסטיל. עבודתה השגרתית מבוצעת בישיבה, כאשר מידי פעם (מספר פעמים בכל יום עבודה) היא נאלצת לקום ממקומה, לרדת מדרגה אחת, או לעלות בהתאם, על מנת לסמן גלילי בד הנמצאים בשטח שהוא נמוך במעט ממשטח העבודה הרגיל. ביום האירוע, היינו ביום 25.9.1988, בעת ירידה במדרגה המתוארת לעיל, חשה התובעת כאבים בגבה; ומשסירב הנתבע להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" ולשלם "דמי פגיעה" מתאימים, הוגשה התביעה הנוכחית. התובעת מודה כי פעולת הירידה במדרגה לא היתה שונה במאומה מפעולות זהות בעבר. אין מדובר בהחלקה, נפילה, מעידה, ניתור ואפילו לא ב"תנועה בלתי נכונה". התובעת גם הודתה בהגינותה, כי היא בכלל לא ראתה באירוע "תאונת עבודה", ותביעתה נובעת מיעוץ שקיבלה מהממונים עליה (בע' 2, שורה 12לפרוטוקול). הפרקליט שטען לתובעת, אשר עשה כל שביכולתו להצלחת מרשתו בעתירתה הנוכחית, סבור כי נפל דבר בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה, עם מתן פסק-הדין בעניינו של נסראללה בשארה (דב"ע מח/167- 0[1]). לדעת עורך הדין אביאור, מעתה התקף של כאבי גב שהתרחש בעת העבודה "תאונת עבודה" הוא. באת-כוח המוסד אינה סבורה כך, והיא גם טרחה להצביע לפני בית-הדין על מאמרו של סגן נשיא בית-הדין הארצי לעבודה הד"ר קוקובי [2] שפורסם באחרונה בבטאון "בטחון סוציאלי". דעתי כדעת הנתבע. אין ספק כי פסק-הדין בדב"ע מח/167- 0[1] בא להכביד על המוסד לביטוח לאומי; ודי אם אצטט בהקשר זה חלק מסעיף 5שבו: "...אל לו למוסד לביטוח לאומי לדקדק עם חזקת הסיבתיות ('עקב העבודה') לפי סעיף 39סיפה של החוק ועם הדרכים לסתור את החזקה, שהרי הקובע בסוג זה של פדיעה, הוא שהתאונה באמת קרתה 'תוך כדי העבודה'..." (ההדגשה במקור). ברם, נדמה לי שגם בית-הדין הארצי לא התכוון בפסיקתו לבטל את תורת ה"אירוע החריג" המבחינה בין "תאונה" למחלה; וכל שנפסק הוא כי מעתה והלאה אין בתי-הדין לעבודה מצווים להחמיר ולדקדק בשאלה באיזה שלב של ה"אירוע החריג" חש המבוטח את תוצאותיו. הפסיקה העקבית והמסורתית היא שיש לעשות הבחנה ברורה בין "תאונה" ל"מלה": "החוק ובית-הדין בעקבותיו מבחין בין מחלה לתאונה, על מנת שתהא 'תאונה' יש להצביע על 'מאמץ מיוחד' או 'מאמץ חריג' או 'אירוע חריג'..." (דב"ע מט/48-0, קמפלר - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם) ובקשר ל"כאבי גב" בעבודה נאמר: "הפסיקה קבעה בעקביות שתנועה סיבובית רגילה או התכופפות הן פעולות שבחיי יום-יום שלא מגורמים חיצוניים הנראים לעין, ויש להתייחס אליהן לפי המבחנים הקבועים בסעיף 39סיפה לחוק..." (דב"ע מח/9-0, טפר המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם) רוצה לומר, גם עתה על מנת שתוכר הפגיעה כ"תאונת עבודה" יש להצביע על "אירוע תאונתי" שהתרחש בשלב כל-שהוא של התקף הכאבים; והחובה היא להביא "ראשית ראיה" לכך. ופטור ללא ציטוט מתוך מאמרו של הד"ר קובובי הנושא זה - אי אפשר: "התקף של כאבי גב לא יוכר כתאונת עבודה לאל אם יוכח קיומו של אירוע פתאומי במהלך העבודה, הקשור מבחינה סיבתית לבוא ההתקף, כגון הרמת משא, תנועה סיבובית וכד'. באין ראשית ראיה כי כך היה, דין התביעה להיכשל... " (קובובי [2] שם, בע' 56). משלא הובאה במקרה הנוכחי "ראשית ראיה" ל"אירוע תאונתי" - אין מנוס אלא לדחות את התביעה; ולתובעת זכות להגיש ערעור על פסק-דין זה תוך 30יום מהמצאתו. אין צו להוצאות.מאמץ יתר בעבודהעמוד השדרהאירוע חריגכאבי גב / בעיות גב