קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריכת תביעת רכוש בתביעת גירושין: .1המערערת והמשיב נשואים זה לזה שלא בנישואין ראשונים, החל משנת 1985, משמע לגביהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, אשר משליט את עקרון איזון המשאבים להבדיל מעקרון חזקת השיתוף. האשה הגישה תביעה לביהמ"ש המחוזי בעניני הרכוש השונים של בני הזוג, אולם הבעל הקדים את אשתו בתביעת גירושין בביה"ד הרבני ועל כן טען הבעל לחוסר סמכות ביהמ"ש לדון בעניני הרכוש. בינתיים הועבר התיק לביהמ"ש לעניני משפחה וההכרעה נעשתה באותו בימ"ש על דרך הקביעה כי תביעתה של האשה תדחה מחוסר סמכות משום שהבעל הקדים ותבע גירושין בביה"ד הרבני ושם כרך את עניני הרכוש. על החלטה זו הוגש הערעור. .2מתברר כי הבעל אכן כרך את עניני הרכוש לתביעת הגירושין שלו, למעט את ענין בית המגורים שאותה לא רק שלא כרך, אלא הוא הצהיר במפורש שאינו כורך אותה. במציאות הגיש הבעל תביעה לפירוק השיתוף בבית המגורים לביהמ"ש המחוזי. הטעם של הבעל בהגשת התביעה לביהמ"ש המחוזי היה כי פירוק שיתוף בבית ייעשה לפי חוק המקרקעין, והליך זה מהיר יותר מהליך הגירושין, ומאחר ואשתו גרה בבית כולו והוא נאלץ לגור בדירה שכורה הרי מכירת הבית תפתור את בעית המדור שאותו הוא מעונין לפתור במהירות וללא המתנות יתרות. למען השלמות אוסיף כי האשה הגישה, כמו כן, תביעת מזונות בשמה ובשם ילדם של בני הזוג, גם זאת לביהמ"ש המחוזי, וגם באותה תביעה הועלתה טענת חוסר הסמכות בגלל תביעת הגירושין וכריכת המזונות בתביעת הגירושין, אולם בקשתו של הבעל לדחות את התביעה בגלל חוסר סמכות נדחתה. משמע, תביעות המזונות ממשיכות להתנהל במערכת האזרחית. כיום לאחר שהוקם ביהמ"ש לעניני משפחה הועברו התביעות מביהמ"ש המחוזי לביהמ"ש לעניני משפחה, והמדובר הן בתביעת המזונות, הן בתביעת פירוק השיתוף והן בתביעת האשה בכל שאר עניני הרכוש. .3כפי שבתביעת מזונות בודקים כנותה של תביעת הגירושין ואת הכריכה אם נעשתה כדין ובכנות, כך גם בעניני רכוש יש לבדוק אם תביעת הגירושין היתה כנה ואם עניני הרכוש נכרכו לתביעת הגירושין כדין ובכנות. לא נכון שבעניני רכוש לא בודקים את עניני הכנות אלא יוצאים מתוך הנחה שאם התביעה כנה ממילא עניני הרכוש שנכרכו נחשבים כמי שנכרכו כדין ובכנות (ראה ע"א 423/79צברי נ' צברי, פ"ד לה (4) 242ו- מ.א. (חיפה) 623/91רום נ' רום, פס"מ תשנ"ב (3) עמ' 181). .4אשר לכנותה של תביעת הגירושין, השופטת רובינשטיין שדנה בטענת חוסר הסמכות שהעלה הבעל לגבי תביעת המזונות קבעה שתביעת הגירושין נראית לה כנה. הועלתה שאלה אם הקביעה דלעיל חייבה את ביהמ"ש לעניני משפחה, אם לאו. לדעתי קביעה זו אינה מחייבת משום שמדובר בתביעות שונות והשיקולים יכולים להיות שונים, הנסיבות יכולות להשתנות, למשל על ידי התפתחות הדיונים בביה"ד הרבני וליבונם של ענינים לא ברורים באופן שמה שהיה ספק עילה, יכול ויתברר כקיום עילה שלמה, וכיו"ב. מכל מקום, אין בדעתי להכריע בענין עקב היותה של תביעת הגירושין בלתי כנה, אני מוכן להניח שהיא כנה למרות שיש לי ספקות אם הבעל יוכל לקבל פס"ד של גירושין כאשר נראים הדברים שהוא זה שגרם לפירוד ולפירוק המשפחה, ואם אמנם אלו הם הדברים, אשתו יכולה לתבוע גירושין אולם לא הוא עצמו. מכל מקום, כפי שאמרתי, לא אחליט בנושא כנות התביעה, ענין זה עומד להכרעה בפני ביה"ד הרבני, ולצורך הדיון שבפנינו אני מוכן לצאת מהנחה שתביעת הגירושין היא אכן כנה (בין שהיא כנה באמת ובין שאינה כנה). .5השאלה המכרעת היא לגבי כנות הכריכה של עניני הרכוש לתביעת הגירושין, ובענין זה דעתי שהכריכה לא היתה כנה. הסיבה לחוסר הכנות היא הפיצול שהבעל עשה כאשר כרך את מירב עניני הרכוש בתביעת הגירושין, אולם החליט שתביעת פירוק השיתוף תתברר בערכאה האזרחית ולא בביה"ד הרבני. אין לי טענות על הבעל על שבחר בערכאה האזרחית לתביעת פירוק השיתוף, ואין לי טענה שתביעתו זו אינה כנה. אין לי ספק שהוא מעונין בפירוק השיתוף אלא הוא בחר את הערכאה האזרחית משום שהיא נוחה לו יותר והוא מאמין כי פסק פירוק השיתוף ינתן מהר יותר מאשר לו היה כורך את הענין לתביעת הגירושין. .6אולם, כנות הכריכה היא כנות מסוג אחר: כל נושא הכריכה של ענינים לתביעת הגירושין נעשה מתוך מטרה מסויימת והיא למנוע את המצב שבני זוג מתדיינים בערכאות שונות במקום שערכאה אחת, זו שעוסקת בגירושין, תדון ותסיים את כל מערכת היחסים שבין בני הזוג, מבלי שיאלצו להתדיין בערכאות שונות. הערכה זו היא ברורה ואינה צריכה שום אסמכתא, אולם למען השלמות אחזור ואצטט את פרשת "צברי" גם כאסמכתא לענין זה, והוא הדין לגבי פרשת "רום". בשני המקרים פיצול בין עניני רכוש נראה היה כפוגם בכנות. השופט אלוני הגיע לאותה תוצאה ועל פי אותו שיקול בהחלטה שנתן בה"פ 441/83(המר' 8311/83) עובדיה נ' עובדיה, שלא פורסם. זו היתה דעתי שלי גם בעמ"ש 17/96תורג'מן נ' תורג'מן. כאשר הבעל בעצמו מגלה שאין לו ענין לרכז את כל עניני הרכוש לביה"ד הרבני אלא בעצמו בוחר בפיצול, הרי שכל תכליתה של הלכת הכריכה מאבדת את חשיבותה ואת הצדקתה. לכן אותו תום לב שהיה לבעל בהגשת תביעת פירוק השיתוף ביהמ"ש האזרחי, הוא היפוכו של תום הלב הנדרש לצורך ביסוס כנות הכריכה כדי לפסול תביעה שהאשה הגישה בכנות במערכת האזרחית בעניני הרכוש (הגם שאין צורך בשום כנות כדי לבסס תביעה במערכת הכללית, להבדיל מהצורך בכנות לצרכי כריכת ענינים לתביעת גירושין במערכת הדתית). במלים אחרות: על ידי פיצול עניני הרכוש הודה הבעל כי אין צורך בריכוז עניני הרכוש בביה"ד הרבני, ולכן הכריכה החלקית שעשה אינו בתום לב וכל מטרתו היא לחסום את האשה בתביעתה שלה במערכת האזרחית, לגבי אותו רכוש שבחר לכרוך לתביעת הגירושין. כידוע, רצון החסימה או כוונת החסימה הוא מן הטעמים הפסולים כאשר מבקשים לפסול תביעה שהוגשה במערכת האזרחית עקב כריכה של אותו ענין בתביעת הגירושין. .7נראה שתאריך הנישואין, גם לו יכולה להיות השלכה בענין זה, משום שלו פירוק השיתוף היה נעשה במסגרת תביעת הגירושין, יתכן מאד שביה"ד הרבני היה משהה את הענין עד שלב איזון המשאבים בעת הגירושין. לכן היה זה אחד השיקולים שלא לכלול את בית המגורים במסגרת תביעת הגירושין אלא לתבוע את הענין בנפרד. בולט מאד הנושא של ה"אינטרס" והשיקול שבבחירת ערכאות שונות על פי האינטרס של הבעל ומשכך, אין לפסול בחירת אינטרסים שונים על ידי האשה אשר שקלה וביקשה לתבוע את זכויותיה במערכת הכללית. .8הפועל היוצא הוא שכריכת עניני הרכוש של הבעל לא נעשתה בכנות ולכן יש לקבל את הערעור ולבטל את החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה שדחה על הסף את תביעת האשה בעניני הרכוש מחמת כריכה. .9אשר על כן נפסק כדלקמן: א. הערעור מתקבל והחלטת ביהמ"ש לעניני משפחה מיום 7.4.97מתבטלת. ב. עניני הרכוש שהאשה העלתה בתביעתה בביהמ"ש תמשיך להידון כסדרה. ג. המשיב ישלם למערערת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך 4,000 ש"ח+ מע"מ עם ריבית מירבית והפרשי הצמדה עד התשלום למעשה. ד. הפקדון שהופקד על ידי המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה, עו"ד בר שלטון. כריכה (גירושין)