ליקויי בניה במעלה אדומים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ליקויי בניה במעלה אדומים: 1. מים רבים זרמו בירדן למן הגשת תובענה זו, גם נחשולים עברו על התובענה שבפני ואולם כמצופה הגענו לחוף מבטחים, אם כי לאחר זמן רב מדי לטעמי. 2. ענינה של תביעה זו בליקויי בניה בדירת התובעים ברח' מצפה נבו 84 במעלה אדומים (להלן: "הדירה"). הדירה נבנתה ע"י הנתבעת ונרכשה ממנה ביום 24.6.85. בפתח הדיון טענה הנתבעת טענת התיישנות כנגד התביעה וכעולה מהחלטתי מיום 11.4.94 קיבלתי את טענות הנתבעת באופן חלקי. התובעים שדעתם לא נחה מהחלטה זו הגישו בר"ע לביהמ"ש המחוזי, גם הנתבעת הלכה בעקבותיו, אלא שסיומה היה בהסכמת הצדדים (מיום 14.3.95) שקיבלה תוקף של פסק דין שזה לשונו: "אנו נותנים תוקף של פסק דין להסכמת ב"כ הצדדים כפי שנרשמה לעיל. בהתאם לכך, אנו מבטלים את החלטת ביהמ"ש קמא, ע"מ שיקבע מועד לדיון בתיק ויכריע בכל הטענות המקדמיות בשלב פסק הדין". אלא מאי, הזמן שחלף למן אותו פסק דין לא היה בו כדי לשנות את דעתי, גם לא הובאו בפני ראיות ולא נשמעו עדויות נוספות על אלו שנשמעו במסגרת הטיעון המקדמי ולפיכך לא אחזור על שכתבתי באותה החלטה מיום 9.11.93, רק אומר בקצרה שהתביעה נתמכה בשתי חוות דעת וסברתי שהנזקים הכלולים בחוות הדעת מיום 9.11.93 - נתישנו ואילו הנזקים הכלולים בחוות הדעת מיום 28.1.87 לא נתישנו. באשר לטענת שיהוי סברתי שלא הוכח שהתקיימו "הנסיבות המיוחדות" המצדיקות דחיה על הסף מחמת שיהוי וגם בענין זה לא הובאו ראיות שיהיה בהם לשנות את דעתי. 3. בהסכמת הצדדים מונה המהנדס סילביו הופמן כמומחה וביום 27.6.96 הוציא תחת ידו חוות דעת (שכזכור התייחסה לכל הליקויים בדירה), אלא שהתובע סרב לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים ואף לענין זה הגישו הצדדים סיכומים בכתב, בהחלטתי דחיתי טענת התובע ואיפשרתי לנתבעת לבצע התיקונים (החלטה מיום 14.1.97). בתום ביצוע התיקונים, ביום 13.7.97, הוציא המהנדס הופמן חוות דעת מסכמת (בה קבע שהתיקונים בוצעו באופן חלקי בלבד). עם קבלת חוות הדעת השניה ולאחר שהמומחה נשאל שאלות הבהרה נוספות הגיעו הצדדים לכלל הסכמה שביהמ"ש יתן פסק דין סופי על יסוד המסמכים והסיכומים שיוגשו ובלא צורך בשמיעת עדים נוספים (פרוטוקול מיום 8.4.98). 4. בסיכומיו מבקש ב"כ התובעים שביהמ"ש יפסוק לו את סכום עלות התיקונים שבחוות הדעת השניה של מר הופמן בסך 18,890 ש"ח וכן 7,000 ש"ח בגין אי התאמה במבנה הגג. כן מבקש שביהמ"ש יפסוק עלויות חוות דעת ברגמן וסכום של 20,000 ש"ח בגין עגמת נפש (סעיפים 39-41 לסיכומים). 5. ב"כ הנתבעת חוזרת בסיכום טענותיה על תביעתה למחוק התביעה על הסף מחמת שיהוי והתישנות. עוד היא טוענת שהתובעים פעלו בניגוד להוראות סעיף 4 (א) לחוק המכר (דירות) תשל"ג1973- בשל כך שלא הודיעו על אי ההתאמות תוך שנה ממסירת הדירה, או תוך זמן סביר אחר לאחר שגילו את הליקויים. הנתבעת נסמכת גם על הוראות סעיף 3 (ג) וסעיף 7 להסכם בין הצדדים שאף הם פוטרים את הנתבעת מכל חבות ביחס לכל פגם בגינו לא ניתנה לה הודעה ואשר ניתן היה לגלותו בבדיקה סבירה בעת מסירת הדירה. ביחס לעילת התביעה במישור הנזיקי טוענת הנתבעת ובצדק שאין עילת תביעה שכזו בכתב התביעה, האמור בסעיף 5 לכתב התביעה הוא כללי, סתמי, אינו מפורט ולא ניתן לאמר בנסיבות אלו שהתביעה כוללת עילה נזיקית. 6. להלן אבחן זכאות התובעים לפיצוי בהתאם לקביעת המהנדס הופמן בחוות דעתו השניה ובהתאם להחלטתי בענין ההתישנות ולטענות הנתבעת כפי שפורטו לעיל. 6.1 גג הבנין לטענת התובעים בנית התקרה מתחת לגג הרעפים מ"רביץ" במקום מ"בטון מזויין" היא בניגוד להסכם. מר הופמן התייחס לסוגיה זו ובסיכומה חיווה דעתו בפרק 1 לחוות דעתו ש"אין לראות בביצוע תיקרות רביץ סטיה מהתכנון". מקבלת אני הסבריו ובהסתמך עליהם אף אני סבורה שאין מקום לראות בבניה זו הפרת ההסכם ולפיכך ממילא התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין סעיף זה שהוערך ע"י המומחה ב7,000- ש"ח. 6.2 בידוד הגג המומחה מצא בחוות דעתו השניה שבחלק המשופע של האגף המערבי של הדירה לא בוצעו מזרוני בידוד והעריך התיקון ב600- ש"ח. לא מצאתי בחוות דעת ברגמן מיום 28.1.87 התייחסות לפגימה זו ולפיכך יש לאמר שהיא נתישנה. 6.3 רטיבות המומחה חווה דעתו שנותרו ליקויים והעריך עלות תיקונם בכ8,600- ש"ח, אין חולק שענין הרטיבות הוזכר בחוות דעת ברגמן מיום 28.1.97 והנתבעת קיבלה הודעה על כך ולפיכך עליה לשלם לתובעים סכום זה. 6.4 ריצוף וחיפוי המומחה חווה דעתו שיש צורך בתיקונים והעריך עלותם ב7,200- ש"ח, איני מוצאת סיבה שלא לחייב הנתבעת בעלות תיקונים אלו שהוזכרו בחוות דעת ברגמן מיום 28.1.97 והודע לנתבעת עליהם זה מכבר וכעולה מחוות דעת הופמן נעשו גם נסיונות לתקנם. 6.5 בניה וטיח המומחה מצא שנותרו ליקויים והעריך עלותם ב2,500- ש"ח. הדברים נאמרו בסעיף 6.3 ו6.4- לעיל יפים אף לעניננו. 7. 7.1 מהנאמר לעיל סבורה אני שעל הנתבעת לפצות התובעים בעלות התיקונים שציינו לעיל סה"כ 18,390 ש"ח נכון ליום 13.7.97. 7.2 התובעים מבקשים השבת הסכומים ששילמו למומחים, סבורה אני שהם זכאים לכך, למעט חוות דעת ברגמן השניה שאת ממצאיה לא קיבלתי מחמת התיישנות. 7.3 התובעים דורשים פיצוי של 20,000 ש"ח בגין עגמת נפש, בהחלטתי מיום 14.1.97 ציינתי שהמדובר בליקויים שאינם חמורים וזאת לומדים לא רק מחוות הדעת עצמה, אלא גם משתיקתם הרועמת של התובעים משך כ6- שנים, בנסיבות שכאלו אין לדעתי כלל מקום לדבר על "עגמת נפש", יש מקום לדבר על בזבוז זמן וטרחה יתרה בכל הכרוך בביצוע התיקונים ובגין זאת אני פוסקת לתובעים 3,000 ש"ח. 7.4 ואחרון, הוצאות משפט ושכ"ט, התביעה הוגשה על הסכום המגיע להיום למעל רבע מיליון שקל ואילו הליקויים שמצא המומחה הופמן הגיעו לכדי פחות מ15%- מסכום זה. בנסיבות אלו וגם לאור ניהול הדיון שפורט בהחלטתי מיום 14.1.97, נראה לי שיש לחייב הנתבעת בהחזר חלקי של 40% מהאגרה ששילמו התובעים ובשכ"ט בשיעור 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ (כ10%- מסכום הנזק שמצא המהנדס הופמן). הסכומים שצויינו בסעיפים 7.1 ו7.2- לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולמו ע"י התובעים ועד לתשלומם המלא בפועל ע"י הנתבעת. בניהליקויי בניה