מחלה ניוונית - תאונת עבודה

מסקנתו של המומחה בעניינו של התובע היתה חד משמעית ועל פיה נשלל הקשר בין מחלת התובע, שהיא מחלה ניוונית, לבין החבלה כתוצאה מהתאונה שאירעה לו ביום 7.2.96. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלה ניוונית - תאונת עבודה: 1. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לו לטענתו בעבודתו ביום 7.2.96 ובה נפגע על פי הנטען בגבו ובצווארו. תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הטעם שהתאונה לא אירעה לו תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו ממעונו לעבודה או ממקום עבודתו למעונו כנדרש בסעיף 80(1) לחוק ביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995, (להלן: "החוק") וכן מן הטעם שלא הוכח שהנזק הרפואי לו הוא טוען הוא תוצאה של האירוע מאותו יום. (החלטת פקידת התביעות מיום 17.10.96) על כך הוגשה התביעה שבפנינו. 2. ביום 23.7.00 ניתן פסק דין חלקי בתביעה ועל פיו נקבע כי הובאה "ראשית ראיה" לקרות אירוע תאונתי בדרכו של התובע מהעבודה ביום 7.2.96. 3. לאור השאלות הרפואיות שעלו בתיק, נעזר בית הדין במומחה יועץ רפואי שמונה מטעמו. בית הדין מינה את דר' אליהו סלטי, על מנת שיחווה דעתו בשאלת קיומו של נזק כתוצאה מהתאונה בעבודה מיום 7.2.96 ושאלת הקשר הסיבתי בין נזקו של התובע, ככל שקיים, לבין התאונה. בפני המומחה, דר' אליהו סלטי, הועמד תיקו הרפואי של התובע בקופ"ח כללית, וכל החומר הרפואי הרלוונטי לעניין. 4. בפני המומחה הובאו העובדות כדלהלן: א. התובע, יליד 1963, עובד כראש תחום גבייה ברשות השידור בירושלים, ברחוב יפו. במועד הרלוונטי לתביעה שימש התובע כרכז גבייה. ב. ביום 7.2.96, בשעה 19:00 לערך, יצא התובע לכוון ביתו כשבכוונתו היה לבצע בדרכו הביתה ביקור ליד רחוב בר אילן. לאחר שהסתיים הביקור בשעה 20:00 לערך, נפגע התובע בתאונת דרכים על ידי רכב שפגע בו מאחור. ג. התובע המשיך בעבודתו עד ליום 9.3.96 מועד בו לדבריו הרגיש כאבים עזים בצוואר ובגבו ואז פנה לקבלת טיפול רפואי (ביה"ח "שערי צדק"). ד. התובע נעדר מעבודתו למשך כ- 40 יום. ה. המשך טיפול בתובע- כאמור בחומר הרפואי שצורף לתיק. 5. אל המומחה הופנו השאלות כדלקמן: א. ממה סובל התובע בגבו ובצווארו? ב. האם נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מהתאונה מיום 7.2.96 (לרבות החמרת מצב קיים)? ג. האם יש קשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים מיום 7.2.96 לבין מצבו הרפואי של התובע בגבו ו/או בצווארו (לרבות החמרת מצב קיים)? 6. ביום 17.12.00, על סמך כל החומר הרפואי האמור, נתן המומחה חוות דעתו הרפואית. 7. על פי חוות דעתו של המומחה עולות המסקנות הבאות: א. התובע סובל ממחלה ניווניית בחוליות ע"ש הצוואר. ב. המחלה ממנה סובל התובע אינה נגרמת בעקבות חבלה כי אם בתהליך תחלואי רגיל המתפתח כחלק מתהליך ההזדקנות של גוף האדם. ג. לא נגרם לתובע כל נזק בעקבות התאונה מיום 7.2.96. אין בתיעוד הרפואי כל עדות לממצא פתולוגי חבלתי; לא בבדיקה הקלינית, לא בצילומי הרנטגן ולא בצילומי ה- C.T. שנעשו לתובע. השינויים הניוונים בחוליות הצוואר אינם נגרמים בעקבות חבלה. 8. המומחה מסכם את חוות דעתו: "לא ניתן לקשור סיבתית בין התאונה שאירעה לתובע ביום 7.2.96 לבין מצבו הרפואי, ההפניה המאוחרת לטיפול והעדר ממצא חבלתי אינו מאפשר לקשור סיבתיות בין מחלתו לבין התאונה מיום 7.2.96. נראה כי הכאבים עליהם התלונן קשורים דווקא למחלה הניוונית שאובחנה בצווארו". 9. אל המומחה הופנו שאלות הבהרה מטעם התובע, בהתאם להחלטת בית הדין מיום 31.12.00. 10. ביום 17.6.01 נתן המומחה תשובותיו לשאלות ההבהרה. 11. על פי חוות דעת המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה עולות המסקנות הבאות: א. פגיעה מסוג "הצלפת שוט" נגרמת בעקבות חבלה, אולם היא איננה אבחנה כי אם תאור מנגנון פגיעה, מכאן שלציון המילים "הצלפת שוט" בשני מכתבים מחדר המיון אין חשיבות. התובע תאר כי נפגע מאחור במכונית בה נהג ותאור זה תואם את מנגנון הפגיעה של "הצלפת שוט". ב. במקרים בהם אכן נגרמת חבלת "הצלפת שוט" הסבל שנגרם הוא מיידי, (לעיתים כעבור יום או יומיים), והוא נגרם עקב התכווצות בלתי נסבלת של שרירי הצוואר. עוצמתו של הכאב במקרים אלו מצריכה פניה מיידית לרופא. אם אכן התרחשה חבלת "הצלפת שוט", אין הסבר לפניה המאוחרת של התובע לטפול רק לאחר חודש ימים. ג. לא יתכנו כאבים חולפים או כל ממצא חבלתי אחר שיופיעו כעבור חודש ימים ובודאי לא יתכנו שינויים ניוונים בחוליות הצוואר שיופיעו כחודש לאחר החבלה. ד. המחלה ממנה סובל התובע היא מחלה ניוונית אשר בבסיסה עומדת שחיקת הסחוס. מדובר בתהליך תחלואי רגיל כחלק מתהליך ההזדקנות של גוף האדם, אולם אין הכוונה שזו מחלה בה לוקים בגיל הזיקנה. גם בגילו של התובע ניתן למצוא שינויים ניוונים שאומנם פחותים בהרבה מאלו הנראים אצל אדם זקן, אך עדיין מדובר בשינויין ניווניים העלולים לגרום לכאב מהסוג המתואר במקרה זה. ה. מחלה ניוונית של חוליות הצוואר אינה חולפת אלא רק יכולה להחמיר. העדר כאבים בתקופה מסויימת אינו מצביע על העדר המחלה, שכן מדובר במחלה כרונית וגם כאשר קיימת מחלה זו בדרגת חומרה מתקדמת, הכאב אינו רציף אלא מופיע בהתקפים. ו. החבלה הקשה שאירעה לתובע בשנת 83' (התובע היה מעורב בתאונת דרכים ונחבל בעצמות הפנים) בהחלט היתה יכולה לגרום להאצה בתהליך הניווני הטבעי הקיים מימלא אצל כל אדם. 13. המומחה מסכם את תשובותיו לשאלות ההבהרה באומרו כי "לאור האמור אין אפשרות לקשור סיבתית בין מחלתו (הניוונית)לבן התאונה מיום 7.2.96". 14. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. (דב"ע תשן/ 48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע 321). בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של נמומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99). 15. מסקנתו של המומחה בעניינו של התובע היא חד משמעית ועל פיה נשלל הקשר בין מחלת התובע, שהיא מחלה ניוונית, לבין החבלה כתוצאה מהתאונה שאירעה לו ביום 7.2.96. 16. במקרה זה אין כל הצדקה, עובדתית או משפטית, שלא לסמוך על חוות דעת המומחה ומסקנותיו בשאלה הרפואית שבמחלוקת. 17. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי חוות דעת המומחה אינה שוללת באופן מוחלט את הקשר הסיבתי בין המחלה הניוונית של התובע לבין התאונה שאירעה לו. עוד טען ב"כ התובע כי גם לשיטת המומחה יתכן והחבלה כתוצאה מהתאונה החמירה אצל התובע מצב רפואי קיים. אלא, שטענה זו אינה מתיישבת עם קביעותיו החד משמעיות של המומחה כפי שהן באות לידי ביטוי הן בחוות דעתו הראשונית והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה. המומחה קבע באופן פסקני כי אין בעניינו של התובע ממצא חבלתי ואף לא התקיים מנגנון פגיעה של "צליפת שוט", בשים לב לזמן שחלף בין מועד הפגיעה לבין מועד הפניה לראשונה לקבלת טיפול רפואי (למעלה מחודש ימים לאחר מכן), אשר לדעת המומחה הינו פרק זמן לא הגיוני, גם אם ביקש התובע להמתין בתקווה שכאבי הצוואר יחלפו ללא טיפול. ברוב המקרים, הסבל המיידי (לעיתים כעבור יום או יומיים) יביא לפניה מיידית לקבלת טיפול ומכל מקום בוודאי לא בחלוף חודש ימים. 18. תשובות המומחה כפי שפורטו על ידו בהרחבה מניחות את הדעת באשר לשלילת הקשר הסיבתי בין מחלתו של התובע לבין התאונה שאירעה לו לעניין החמרת מצב רפואי קיים של התובע. מכל מקום, נשלל גם קיומו של נזק שנגרם כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו. 19. לאור כל האמור לעיל, משלא הוכח קיומו של נזק כתוצאה מהתאונה מיום 7.2.96 ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בןי התאונה למצבו הרפואי של התובע בגבו ובצווארו - דין התביעה שבפנינו להדחות. 20. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה. מיכל לויט - שופטת, נ.צ. מר דז'ובס נ.צ. מר ברעם אב"ד רפואהתאונת עבודה