קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מטרד ליחיד רעש: התובע הינו הבעלים של דירה הממוקמת בקומה ג', בבניין הנמצא מטרים ספורים ממגרש ימקא, בו מבצעת הנתבעת עבודות בניה. את עבודות הבניה מבצעת הנתבעת באמצעות הצד השלישי. כפי שעולה מכתב התביעה, וכפי שאושר על ידי התובע בעדותו, בשלב זה מבצעת הנתבעת עבודות חפירה ממושכות להקמת חניון תת קרקעי גדול. עבודות אלו, הנמשכות משעה 6.30 בבוקר ועד השעה 18.30 גורמות למפגע רעש חמור ביותר, אשר צפוי להמשך עוד חודשים רבים. עוד על פי כתב התביעה, הרעש אינו מאפשר ניהול חיים נורמלים בדירה. התובע הוסיף כי הדירה מושכרת, ועקב הרעש הבלתי נסבל הוא נאלץ להתקין חלונות כפולים ולהוריד את דמי השכירות ב- 100 דולר לחודש. בכתב התביעה דורש התובע פיצוי מהנתבעת בגובה עלות התקנת החלונות, וכן פיצוי בגין הפסד שכר הדירה. את כתב התביעה סומך התובע על סעיף 44 לפק' הנזיקין העוסק במטרד ליחיד. עפ"י סעיף 44 לפקודה: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק". מכתב ההגנה ומעדות נציג הנתבעת בפני עולה כי הנתבעת מבצעת את הבנייה באתר בהתאם להיתר בנייה שקיבלה, ותוך שהיא ממלאת אחר כל התנאים בהיתר הבניה. כן עולה מהמסמכים ומהעדות כי קיים פיקוח שוטף של המחלקה לאיכות הסביבה של עיריית ירושלים על ביצוע העבודות באתר, וכי כל הציוד והכלים עומדים בתקנים על פי דרישות החוק. נציג הנתבעת ונציג הקבלן אף העידו כי הם צמצמו את שעות העבודה באתר, למרות שעפ"י היתר הבנייה הם יכולים היו לעבוד שעות רבות יותר, וזאת על מנת ללכת לקראת הדיירים בסביבה, ולהקל עליהם. לפי העדויות של נציג הנתבעת ונציג הקבלן העבודות ימשכו עוד כשנה. כפי שנפסק בע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נגד זאב שוורץ פ"ד לו (3) 785: "סעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד. "הפרעה" משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר. מכאן כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה, ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד". ובהמשך: "שני מאפיינים של מהות ההפרעה, בה אנו דנים, עולים מנוסחה של הוראת החוק. ראשית זו חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת. לענין הפרעה חולפת אך מובן הוא כי החשיבות של יסוד הזמן נמצא ביחס הפוך לחוזק ההפרעה, היינו במידה וגדלה עצמתה של ההפרעה, קטנה החשיבות היחסית של זמניותה של התופעה..." ובהמשך: "אך מובן הוא כי האינטרסים של המחזיקים במקרקעין השוכנים זה לצד זה, אינם זהים בהכרח, גם כאשר כל אחד מהם אינו חורג מן השימושים המותרים. מתחייבת על כן מעין התאמה ואף פשרה - המותירה מקום לפעלו של כל צד, ובלבד שאינו חורג מעבר לסביר, ואינו מגיע כדי "הפרעה ממשית"... ועוד באותו פסק דין: "אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות העניין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים... ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם. אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל - הרי תוצאתה היא מעשה עוולה. מי שגר בעיר אומנם אינו יכול לדרוש כי מעטה שתיקה ושלווה יקיפוהו בכל עת, אך מאידך גיסה גם אין ספק ספיקא כי רעש תעשייתי חזק ומתמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, המגיע לחדר השינה של פלוני, אינו בגדר התופעות החייבות להסבל". המבחן המשמש לקביעת קיומו של מטרד הוא המבחן של "מאזן הנוחות". עפ"י מבחן זה יש לשקול האם חורגת הפגיעה, אשר לקיומה טוענים, מגדר הסביר, בהתחשב עם השימוש במקרקעין וההנאה הסבירה מהם לאור מיקומם וטיבם. להבדיל מפסקי הדין שציטטתי לעיל, המקרה שבפני אינו עוסק בקיומה של הפרעה קבועה, אלא הפרעה זמנית, תוך כדי בניה. האינטרסים אשר יש לשקול זה מול זה הם האינטרס של הנתבעת לפתח את שטח הבניה, ולבנות בניני מגורים, מול האינטרס של התובע, כבעל הנכס, לחיות בו ללא רעש מאתר הבניה או להשכיר אותו לאחרים ללא רעש זה. אין חולק כי במהלך הבנייה יהיה באזור ביתו של התובע רעש. אין גם חולק כי רעש זה יהיה זמני, לתקופה של כשנה נוספת. לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפני, הגעתי למסקנה כי במסגרת "מאזן הנוחות" הדין עם הנתבעת, ואני דוחה את טענת התובע לפיה במעשיה של הנתבעת יש משום מטרד ליחיד. במסגרת החיים בעיר עלול הפרט לסבול בתקופה זו או אחרת מרעשים הנובעים מפרויקטים של בנייה, הרחבת כבישים, וכד', וכל עוד העבודות מבוצעות בהתאם לתנאי היתר הבניה, תוך הקפדה על רמות הרעש, ושעות עבודה סבירות, הרי במאזן האינטרסים של שני הצדדים, ככל שהדבר נוגע לרמות הרעש בסביבה, יש להעדיף את האינטרס של בעל המקרקעין לבנות ולפתח את השטח על פני האינטרס של בעל המקרקעין השכן לגור בשקט. כאמור, במסגרת היתר הבנייה נדרשה הנתבעת לעמוד בדרישות מסוימות על מנת למנוע מטרדים סביבתיים בזמן ביצוע העבודות. הנתבעת נדרשה להגביל את שעות עבודתה, וכן היא נדרשה להשתמש בציוד אשר יעמוד בדרישות התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר מציוד בניה) 1979. כ"כ נדרשה הנתבעת לבצע בדיקות רעש לציוד בניה, על ידי אוקסטיקאי מוסמך לעמידה בתקני רעש. לפי העדויות בפני, לא עובר הרעש במקום את גבולות המותר עפ"י התקנות. התובע אף לא טוען כי הרעש עובר את גבולות המותר. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובעיקר בהתחשב בכך שהרעש הוא זמני, הרי למרות שרעש קיים, והוא בוודאי מפריע לאיכות חייו של המתגורר בדירת התובע, הגעתי כאמור למסקנה כי לא מתמלאים היסודות של עוולת המטרד. בעניין זה הסתמכתי גם על פסק דינו של השופט חיים כהן בע"א 403/73 ברוך ומלכה בצלאל נגד שושנה וציון סימנטוב פ"ד כט(1) 41, ובמיוחד הקטע העוסק במטרד ליחיד. המקרה נשוא אותו תיק היה, כהגדרת השופט כהן "התדיינות ממושכת ומצערת בין שני שכנים - ושניהם צודקים. זה רוצה להרחיב דירתו שלמעלה על מנת להוסיף לארבעת ילדיו הקטנים שטח מחיה הנחוץ להם ביותר, וזה מוחה על בניה העלולה לשלול מדירתו שלמטה אור ושמש". באותו פסק דין, כתב כב' השופט חיים כהן כי: "אילו היתה עילת תביעתם של המערערים מטרד ליחיד בלבד, לא הייתי מתערב בשיקול דעתם של בתי המשפט שקדמו לנו, שהמטרד שייגרם למערערים אינו שקול כנגד ענינם הלגיטימי של המשיבים בהרחבת דירתם (אם כי מתקשה הייתי לחלוק על דעת שופטת המיעוט בבית המשפט המחוזי, שלפחות לעניין העוולה המיוחדת של הפרעה לאור השמש, לפי סעיף 48 לפקודת הנזיקין, אין בפי המשיבים תשובה). אבל היתה להם למערערים עילת תביעה חלופית..." העילה החלופית באותו מקרה היתה הסגת גבול במקרקעין, ועל סמך עילה זו קיבל השופט חיים כהן את הערעור. לסיכום, ולאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, דין התביעה להדחות. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.מטרד רעשמטרד