מעבר עובד מעיתון מעריב לעיתון ידיעות

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעבר עובד מעיתון מעריב לעיתון ידיעות: .1מהות הבקשה: בפנינו בקשה למתן צווים זמניים כנגד המשיבות, (להלן - "הבקשה"), כדלקמן: א. לאסור על המשיבה 1, (להלן - "המשיבה"), לבוא בקשרי עבודה במישרין או בעקיפין עם המשיבה 2 (ידיעות אחרונות) וכן לאסור עליה לגלות ו/או למסור למשיבה 2כל מידע או סוד מסחרי של המבקשות (מעריב). ב. לאסור על המשיבה מס' 2להעסיק בכל משרה שהיא ו/או לבוא בדרך כלשהי בקשרי עבודה, במישרין ו/או בעקיפין עם המשיבה . בתמיכה לבקשה צורף תצהירה של הגב' בן נפתלי, עורכת שבועון "מעריב לנוער", (להלן - "השבועון"). מטעם המשיבות הוגשו תצהירים של המשיבה וכן של מר מורגנשטרן העורך הראשי של עיתוני הילדים והנוער בעיתון "ידיעות אחרונות" . בדיון נחקרו המצהירים על תצהיריהם. .2העובדות אשר לכאורה, אינן שנויות במחלוקת א. המשיבה עבדה אצל המבקשות החל מיום 1.2.97, תחילה כעורכת הבידור בשבועון ובהמשך, בתפקיד סגנית עורכת השבועון. ב. המשיבה מס' 2הינה המוציאה לאור של השבועון : "בראש אחד", שהינו המתחרה העיקרי של השבועון, (להלן - "השבועון המתחרה"). ג. תנאי עבודתה של המשיבה אצל המבקשות, הוסדרו בחוזה עבודה אישי מיום 1.2.97, (להלן - "חוזה העבודה"). סעיף 10לחוזה העבודה קובע: "א. עקב הכישורים המיוחדים שהינך רוכשת בתחום עיסוקך בחברה, ועקב היחסים המיוחדים והתנאיםשאותם קיבלת מהחברה, הינך מתחייבת לכך, כי במשך תקופה של 12חודשים מיום ניתוק יחסי העבודה בינך לבין החברה, ותהא הסיבה אשר תהא, לא תעבדי, לא כשכירה, לא כעצמאית, לא כיועצת, לא כפרילנסרית, במישרין או בעקיפין, בקבוצת ידיעות אחרונות, או כתבי עת או מקומונים מטעם ידיעות אחרונות, (להלן - "התקשורת")... ב. כמו כן, מתחייבת העובדת לשמור בסודיות גמורה כל מידע או ידע הקשור בחברה ו/או בעיתונה, שהגיע אליה מסגרת עבודתה בחברה ואשר אינו נחלת הכלל, לא להעבירו לצד ג' כלשהו ולא לעשות בו כל שימוש עצמי שאינו לצרכי החברה. התחייבות זו, תהא תקפה הן בתקופת עבודתה של העובדת בחברה והן לאחריה". ד. ביום 5.11.98, הודיעה המשיבה למבקשות על הפסקת עבודתה בשבועון וזאת החל מ- . 1.12.98 ה. המבקשת עובדת כיום כעורכת השבועון המתחרה ולדבריה, החלה בעבודתה זו ביום . 1.3.99 .3עיקרי טענות המבקשות: א. המשיבה הפרה את התחייבותה כנקוב בחוזה העבודה, שלא לעבוד בדרך כלשהי עבור המשיבה 2במשך תקופת 12החודשים מיום סיום עבודתה בשבועון. ב. כתוצאה ממעברה של המשיבה לעבוד עבור המשיבה 2, קיים חשש, כי יפגעו סודותיהן המסחריים של המבקשות וכי יעבור לידי המשיבה 2, מידע רב ערך אשר עלול לגרום נזק בלתי הפיך למבקשות. ג. המשיבה 2גורמת למשיבה ביודעין להפר את חיוביה החוזיים כלפי המבקשות. .4עיקרי טענות המשיבות: א. ההתחייבות עליה חתמה המשיבה בחוזה העבודה להגבלת חופש עיסוקה הינה נטולת תוקף והיא בטלה,שכן היא מתבססת על כישורים ומיומנות אישית שרכשה המשיבה בעבודתה ועל תנאי העבודה "המיוחדים" שקיבלה כביכול, (דבר המוכחש על ידי המשיבה), ואלו טעמים בלתי ראויים. ב. תכלית סעיף ההגבלה הינה פסולה. ההגבלה לא באה להגן על אינטרס ראוי להגנה של השבועון, אלא באה ליצור הגבל עיסקי. ג. אין בידי המשיבה כל מידע בעל אופי סודי. המשיבה לא נחשפה כלל למידע מסוג זה. ד. אין בידי השבועון כל מידע סודי. תכנון העבודה בשבועון, הינו תכנון פרטני וקצר מועד ומתאים לדינמיות של שבועון המיועד לילדים ובני נוער. ה. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר - המבקשות ידעו זמן קצר לאחר סיום עבודת המשיבה, ינואר 1999, על כך שהיא עוברת לעבוד במשיבה 2ואף על פי כן מצאו לנכון להגיש את הבקשה רק ב- . 9.3.99 .5מידת ההוכחה הדרושה לאחר שעיינו בבקשה, בתצהירי הצדדים על נספחיהם, שמענו את חקירות המצהירים ועיינו במוצגים שהוגשו לעיונינו ובסיכומי הצדדים להלן החלטתנו: הכלל שהינחה אותנו הוא, כי בהליכים הדנים בסעדים זמניים, די בראיה לכאורה מצד המבקש כדי לקבל את הסעד הזמני עד לבירור התביעה העיקרית. כאשר מדובר בבקשה הנוגעת להגבלת חופש העיסוק, יש לדרוש מהמבקש מידת הוכחה לכאורה גבוהה מזו הנדרשת בהליך רגיל של סעד זמני. (ת"א) ת"א 956/98 תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ נ' משה משיח, (דינים מחוזי כ"ו (3) 276), וכן ת.א. (ת"א) 437/92 סטומהרמר אמסטרדם נ' נפדנסקי, פס"מ תשנ"ב (3) 407]. .6האם היו בידי המשיבה "סודות מקצועיים"? הפסיקה הבהירה, כי "סוד מקצועי", הכוונה לידיעות כאלה שמתחרה יוכל לעשות שימוש בהם בפעילות העסקית המתחרה, כאשר הגילוי עשוי לחסוך לו טרחה, זמן והוצאות. ת.א. 956/98 תעשיות אלקטרו כימיות (פרוטארום) בע"מ נ' משה משיח ואח’, (דינים מחוזי כ"ו (3) 276), וכן ת.א. 2416/88 רנואר בע"מ נ' חיון ואח' (לא פורסם)]. שוכנענו בשלב זה ולו לכאורה, כי למשיבה היו ידועים "סודות מקצועיים" של המבקשות. המשיבה שימשה בתפקיד בכיר בשבועון, כך עולה גם מדבריה בחקירתה הנגדית: "התפקיד של עורכת מעריב לנוער הוא תפקיד בכיר", (עמ' 8לפרוטוקול שורות 24- 25), וכן: "ש.האם מוסכם עליך כי בתקופה מסויימת היית במערכת מעריב לנוער מס' 1ואחרי שדנה נכנסה לתפקיד, הפכת למס' 2? ת. נכון" (עמ' 9לפרוטוקול שורות 17- 15) ובהמשך:ו"במערכת העיתון, אני טיפלתי בריכוז העבודה... בקשר לעריכה, תכנים, עיצוב השער, אני הייתי הבכירה ביותר", (עמ' 10לפרוטוקול שורה 1). בעמ' 12לפרוטוקול מפרטת המשיבה את המידע המיוחד שהיה ידוע לה בתוקף תפקידה הבכיר: במסגרת תפקידה, היא עמדה בקשר קבוע עם אנשי יחסי ציבור וכן עם אומנים שכתבו טורים אישיים בשבועון. היא ידעה פרטים באשר לחוזים שיש לחלק מהאמנים עם השבועון - שכר האומנים ותאריך סיום החוזים עימם. המשיבה היתה אחראית בהבט המערכתי על מבצעים שונים שנעשו בשבועון, כגון הקרנות בכורה של סרטים, צירוף פוסטרים לעיתון ועוד, היתה מעורבת בגיבוש תוכניות בענין הבאת כותבים נוספים והוספת מדורים לשבועון וכן קיבלה ממנהל מחלקת התפעול, דאז, מידי פעם, נתונים על מכירות בדוכנים,(עמ' 13לפרוטוקול שורות 23- 19). לאור כל האמור עולה, כי המבקשות הוכיחו ולו לכאורה, כי לאור התפקיד הבכיר אותו מילאה המשיבה בשבועון, היא נחשפה למידע סודי, רב ערך של המבקשות, מידע הראוי להגנתו של בית הדין. מאחר ובמסגרת תפקידה החדש, עובדת המשיבה כעורכת השבועון המתחרה, הרי שיש במידע הסודי כאמור, שרכשה במסגרת עבודתה בשבועון ולו לכאורה, כדי לחסוך לה טרחה, זמן והוצאות. אין לקבל בהקשר זה את טענת המשיבות בסיכומיהן, כי המבקשות לא הוכיחו קיום סודות כלשהם ובכל מקרה, ההוכחה שניתנה על ידן, הינה כללית וסתמית. כאמור לעיל, פרטנו וציטטנו את הראיות שהוכחו בנדון ודי בהן כדי להרים את הנטל הנחוץ לענין "סוד מקצועי" ולו לכאורה, בשלב הזה. .7התחייבות המשיבה להמנע מתחרות: לאחר שמצאנו כאמור לעיל, כי למבקשות יש אינטרס לגיטימי בשמירת סודותיהן המקצועיים, יש לבחון את ההגבלה החוזית שהוטלה על המשיבה בסעיף 10א' לחוזה העבודה. כבר נפסק, כי מקום בו קיים הסכם המגביל חופש עיסוקו של אדם ונקבע פרק הזמן להגבלה, יבחן ביה"ד את סבירות ההגבלה ויאזנה ככל הנחוץ בהתחשב בחוקי יסוד ובזכויות היסוד. חוק יסוד: חופש העיסוק, חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וזכות היסוד החוקתית של חופש ההתקשרות החוזית. (נג/177- 3דברת שרם בע"מ ואח' נ' "גלובס" בע"מ ואח’, פד"ע כ"ה, 395, עמ' 411). כאן המקום לציין, כי המשיבה עצמה הודתה, כי ידעה בבירור על התנאי הנקוב בסעיף 10א' בחוזה עבודתה: "נכון שהיה לי ברור, כי מעריב דורש כתנאי לתחילת עבודתי שאחתום שלא אעבוד במשך שנה בידיעות אחרונות", (עמ' 12לפרוטוקול שורות 4- 3). לענין מהות מבחן הסבירות, נקבע: "בית משפט ובית דין לעבודה, בבואם לבחון אם הגבלת חופש העיסוק היא סבירה, בוחנים האם האיסור סביר לגבי הצדדים ולגבי הציבור כולו. נקודת המוצא לקביעת סבירות ההגבלה היא, כאמור לעיל, האיזון בין חופש החוזים לבין הצורך לשמור על תחרות חופשית. כאשר הגבלה סבירה מבחינת הזמן והמקום, רק לעיתים רחוקות תהיה ההגבלה נוגדת את האינטרס הציבורי. טובת הציבור היא בעלת חשיבות משנית לאינטרס של הצדדים עצמם". (מ. גולדברג "חופש העיסוק: מזכות יסוד לחוק יסוד" הפרקליט מ"א (חוברת ג' ) 291, בעמ' 312). בענייננו, לצורך הכרעה בשאלה אם יש לאכוף את התניה המגבילה את חופש העיסוק, של המשיבה, כמפורט בסעיף 10א' לחוזה העבודה, יש לבחון שלושה ענינים: נושא ההגבלה והקפה, שטח ההגבלה וזמן ההגבלה. א). הקף ההגבלה ותחומה הגאוגרפי - ההגבלה היחידה שהוטלה על המשיבה, הינה שלא לעבוד בכל תפקיד שהוא בקבוצת ידיעות אחרונות או כתבי עת או מקומונים מטעמה. על המשיבה לא הוטלה הגבלה כללית שלא לעבוד בתחום העיתונות בכלל, או בתחום עתונות הנוער, בפרט. אין מבחינתה מניעה לעבוד בעיתונים אחרים שאינם מ"קבוצת" המשיבה .2כמו כן לא הוטלה על המשיבה כל הגבלה להיות מועסקת בתחום התקשורת בכללותו - בטלביזיה וברדיו, או לעסוק בנושאים הקשורים לתחום התקשורת. מצאנו חיזוק לכך בדברי המשיבה עצמה: "ש. האם זה נכון ש"ראש אחד" הוא המתחרה העיקרי של מעריב לנוער? ת. נכון. הוא העיקרי, אבל יש עוד מתחרים : שבועון הטלביזיה "פנאי פלוס", עיתוני מחשבים "זומביט", עיתוני ילדים נוספים לגילאים צעירים יותר..." , (עמ' 11לפרוטוקול שורות 22- 19). וכן : "נכון שאין לי בעיה לעבוד בתחום הטלביזיה ואני עוד אעשה את זה".(עמ' 11לפרוטוקול, שורה 1). מכאן, שהקף ההגבלה מצומצם למעסיק ספציפי אחד, למתחרה העיקרי של המבקשות "ידיעות אחרונות" ולפיכך, מצאנו ולו לכאורה, כי ההגבלה סבירה מבחינת הקפה. ב). משך ההגבלה - יצויין, כי המבקשת הודתה, כי היא עצמה "קיבלה על עצמה" תקופת צינון בת 3חודשים. עובדה זו עומדת בסתירה ולו לכאורה לטענתה, כי לא היה בידיה מידע סודי בעל ערך של המבקשות וכי אין כל תוקף להתחייבותה בסעיף 10לחוזה העבודה, שהרי אם כך, מדוע בכלל קיבלה על עצמה תקופת צינון כלשהי? כבר נפסק, כי "סבירות תקופת ההגבלה תלויה, בין השאר, בתוכן ההתחייבות, ככל שהיא קיימת, בסוג העיסוק, באופי התפקיד, בתחום הפעילות העסקית, בנסיבות סיום העבודה ותוך הגנה גם על האינטרסים של המעביד ואיזונה עם חופש ההתקשרות וחופש העיסוק". (דב"ע 324/97-3 ו- נז/308- 3גיורא דיש נ' המשביר כימיקלים בע"מ פסק הדין מיום 18.12.97), ההגבלה שהוטלה על המשיבה, בסעיף 10א' לחוזה העבודה הינה לתקופה של 12 חודשים. בהשוואה עם חוזה עבודה שנערך בין המבקשות למר מורגנשטרן, מצאנו, כי תקופת ההגבלה שהוטלה על המשיבה - אינה סבירה באורכה. מר מורגנשטרן אבי, ששימש במשך 5שנים כעורך הראשי של השבועון נדרש לחתום על התחייבות שלא לעבוד במשיבה 2לתקופה בת 6חודשים בלבד. משמע, המבקשות סברו שדי להן, לגבי עורך השבועון, בתקופת צינון בת 6חודשים בלבד. כיוון שכך אין זה סביר לדרוש מהמשיבה, סגנית העורך, תקופת צינון בת 12חודשים. מאחר והמשיבה עבדה בתפקיד בכיר ובפועל, שימשה כעורכת עד מינויה של הגב' בן נפתלי ולאחר מכן עבדה כסגנית עורכת, הרי שיש להקיש מתקופת הצינון שנקבעה למר מורגנשטרן, גם לגבי תקופת הצינון הראויה לגביה. אין לקבל את טענת המשיבות בסיכומיהן, כי תקופה זו שנקבעה למר מורגנשטרן, נקבעה "כמוצא של פשרה" וכי אין בה כדי ללמד על כלל העובדים. אמנם מר מורגנשטרן הועסק תקופה ארוכה כפרילנס בשבועון, אך ברגע שחתמו עימו על חוזה עבודה והסטטוס שלו השתנה לסטטוס של עובד, נקבעה תקופת צינון בהתאם לצורך. לענין תקופת ההגבלה בת 3החודשים שהוטלה על מר גולדברג, מנהל מחלקת המנויים בשבועון - בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת המבקשות, כי תקופת הצינון שלו נקבעה באופן מיוחד, תוך התחשבות בסיבותיו האישיות ולפיכך, אין בתקופה זו כדי ללמד על פרק זמן ההגבלה הסביר לעינינו . .8דחיית הטענה לענין הסדר כובל לא מצאנו ולו לכאורה לקבל את טענת המשיבות, כי הגבלת העיסוק שהוטלה על המשיבה יש בה משום "הסדר כובל" כהוראתו בחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח - . 1988 סעיף 10א' לחוזה העבודה של המשיבה נועד להגן על אינטרס לגיטימי של המבקשות כפי שפרטנו בסעיף 6להחלטה זו. כבר נפסק, כי חוק ההגבלים העסקיים נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני מונופולים וקרטלים. חלוקת השוק, אותה מבקש החוק למנוע היא חלוקה בין אלו המנהלים עסקים ולכאורה לא בין מעביד לעובדו. סעיף 2לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח - 1988, קובע, כי : "הסדר כובל" הוא : "הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים". נראה לכאורה, כי אין לומר על חוזה העבודה במקרה דנן, כי הוא חל בין שני צדדים המנהלים עסקים. לפיכך, לא ניתן לקבל ולו לכאורה, בשלב זה את הטענה בדבר ההסדר הכובל. בהקשר זה ראוי להפנות לדעתו של כב' הנשיא, (בדימוס), מ. גולדברג בספרו "חופש העיסוק והגבלתו" הוצאת סדן, - (1999), בעמ' 187: " לי נראת הדיעה... על פיה אין לראות בתניה המגבילה את חופש העיסוק, כל עוד היא עומדת במבחן אמות המידה המקובלות - 'הסדר כובל' ". .9טענת השיהוי הבקשה הוגשה לבית הדין ביום . 9.3.99 גב' בן נפתלי, עורכת השבועון, הודתה בחקירתה הנגדית, כי היו שמועות על כך שהמשיבה עברה לעבוד ב"ידיעות אחרונות" כבר ב- . 1/99לטענת המשיבות, יש בפרק הזמן שחלף מ- 1/99ועד מועד הגשת הבקשה, משום שיהוי של יותר מחודש וחצי. אשר על כן, לטענתן, יש לדחות את הבקשה. לא מצאנו, כי המבקשות השתהו בהגשת הבקשה. כבר נפסק, כי עד שלא התברר למבקש במפורש שקיימת הפרת הגבלה הסכמית או תחרות עסקית המעלה חשש לגילוי סודות, לא קמה העילה לפניה לביה"ד וממילא אי אפשר לומר, כי המבקש השתהה בבקשתו. (תב"ע (ת"א) נ"ה/1503-14 טיולי הגליל בע"מ נ' שלמה אורי ואח' , סעיף 9 לפסה"ד מיום 20.8.95). אין להשתית את טענת השיהוי על שמועות גרידא שלא הוכחו. המשיבה עצמה מעידה, כי החלה בעבודתה בשבועון המתחרה רק ב- 1.3.99"אני היום עורכת ראש אחד בידיעות אחרונות... מ- 1.3.99",(עמ' 10לפרוטוקול שורות 4- 3), דהיינו, עד ה- 1.3.99לא הוכחה הפרת ההגבלה המופיעה בסעיף 10א' לחוזה העבודה. רק בסמוך לאחר 1.3.99, התברר למבקשות, לטענתן, באופן ברור ומפורש, כי המשיבה עברה לעבוד בעיתון המתחרה ובכך - הפרה את הגבלת העיסוק. בנסיבות כאמור, הגשת הבקשה ב- 9.3.99אין בה משום שיהוי. .10סיכום סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הבקשה באופן שניתן בזאת צו מניעה זמני כדלקמן: א. האוסר על המשיבה לעבוד בין כשכירה ובין כעצמאית, בין במישרין ובין בעקיפין במשיבה 2וכן האוסר עליה לבוא בדרך כלשהי בקשרי עבודה עם משיבה מס' 2וזאת למשך תקופה של 6חודשים מיום 1.12.98עד .1.6.99 ב. האוסר על המשיבה למסור למשיבה מס' 2ו/או לגופים אחרים כל מידע ידע/סוד מסחרי של המבקשות שהגיע לידיה. ג. האוסר על המשיבה 2להעסיק את המשיבה בכל משרה שהיא, במישרין ו/או בעקיפין, במשך תקופה של 6חודשים מיום 1.12.98ועד . 1.6.99 צו המניעה הזמני כאמור לעיל יכנס לתוקפו לאחר שהמבקשות תפקדנה בקופת בית הדין, בתוך 7ימים מיום קבלת החלטה זו ערבות בנקאית מטעמן על סך -.000,50 ש"ח, לכיסוי כל נזקי המשיבות אם תידחה תביעתן. המשיבות תשלמנה לשתי המבקשות ביחד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו, בסך כולל של -.500, 1ש"ח בצירוף מע"מ כדין. התיק העיקרי יקבע לדיון מוקדם ביום 1.6.99שעה 12:.00 המשיבות יגישו כתב הגנה בתוך 30יום מיום קבלת החלטתנו זו. עיתונות