קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר בגין גניבת ארנקים מתיירים: 1. נגד המשיבים הוגש כתב אישום על שוד, עבירה לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. ביום 6.6.978 נפגשו המשיבים יחד עם שניים נוספים וקשרו קשר לגנוב ארנקים מתיירים העוברים בעיר העתיקה, תוך הפעלת כח במידת הצורך. על פי כתב האישום, בסביבות השעה 10: 30 ניגשו המשיבים (להלן - קוואסמה וטחאן) לשני אנשים שעברו במקום (להלן - המתלוננים) והציעו להם לקנות גלויות. השניים סרבו להצעה ומשהתעורר חשדם באשר לכוונת המשיבים, פתחו בריצה בכוונה לברוח מהמקום. קוואסמה וטחאן רדפו אחרי המתלוננים. טחאן תפס אחד מהם ונתן לו אגרוף בפניו. המתלונן נפל ארצה ובשלב זה התנפל עליו קוואסמה, בעט בו ברגליו, קרע את מכנסיו והוציא מכיס מכנסיו את הארנק. במהלך האירוע צעק המתלונן השני לעזרה וטחאן נתן לו אגרוף בפניו והפיל אותו ארצה. טחאן וקוואסמה ברחו מהמקום כשברשותם ארנקו של המתלונן שהכיל כסף מזומן ותעודות. 2. התביעה מבקשת לעצור את קוואסמה וטחאן עד תום ההליכים המשפטיים. כבר בשלב זה יצויין שעניינם של טחאן וקוואסמה שונה מזה של נאשם נוסף (להלן - אג'רוף) אשר שוחרר, בהסכמת התביעה, בתנאי ערבות שכן אג'רוף לא היה שותף לאלימות ולא ביצע את השוד בפועל, והראיות בתיק החקירה נגדו שונות מהראיות המהוות תשתית ראייתית נגד קוואסמה וטחאן. עוד יצויין כי השותף הרביעי הצליח להימלט וטרם נעצר. 3. באי-כח המשיבים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה נגדם. הם גם אינם חולקים על קיומה של עילת מעצר וטיעונם ממוקד בעניין אחד בלבד - חלופת מעצר. אכן, העבירה שביצעו טחאן וקוואסמה בוצעה באלימות כלפי עוברי אורח תמימים בנסיבות המקימות עילת מעצר לפי סעיף 21 א (א) (2) לחוק או לפי סעיף 21 א (1) (ב) לחוק. כאמור באי-כח המשיבים אינם חולקים על קיומה של עילת מעצר אלא טוענים כי ניתן להסתפק במקרה זה בשחרור בתנאי ערבות, כולל מעצר בית.בקשה זו של המשיבים דינה להידחות. 4. המעשים המיוחסים לטחאן וקוואסמה חמורים וקשים ומחומר החקירה עולה לכאורה כי הם לא בחלו באמצעי אלימות לאחר שרדפו אחר המתלוננים שניסו להימלט על נפשם, במטרה לבצע את זממם. מעשים מסוג זה מעידים על קיומו של חשש ממשי כי שחרורם של המשיבים עלול לסכן את הציבור. לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי נגד טחאן מתנהל אישום אחר בגין עבירה נוספת על שוד שבוצע לכאורה ב 21.2.98, באותו מקום בו מיוחס לו המעשה לפי האישום בפני. בא-כוחו של טחאן טוען כי אין די ראיות נגדו באישום האחר. אין בפני נתונים להחליט בעניין זה אך גם אם נכונים דבריו, לענייננו מספיקה העובדה שטחאן ביצע לכאורה את המעשה המיוחס לו באישום בפני בעוד מתנהלים נגדו הליכים באישום אחר בבית משפט זה והוא משוחרר בתנאי ערבות. שחרור הנאשם בתנאים ובהם מעצר בית מבוסס בעיקרו על אמון בנאשם. באין אפשרות ממשית לקיים פיקוח צמוד על תנועותיו ומעשיו של הנאשם ראוי להשתמש בתחליף זה רק מקום בו הוא ראוי לאמון שיקיים את התנאים שהוטלו עליו שאם לא כן אין כל משמעות לתנאים אלה ואין כל בטחון שלא יופרו. בענייננו ביצע טחאן את העבירה בהיותו משוחרר בתנאי ערבות ובכך הפר את האמון שניתן בו ובכך העיד על עצמו כי תנאי ערבות כתחליף למעצר אין בהם די כדי למנוע את הסיכון לציבור ממעשיו. עוד ראוי לציין כי מחומר החקירה עולה כי טחאן איים על קוואסמה ש"יתחשבן" עימו לאחר שישוחרר לאחר שקוואסמה הפליל אותו, בביצוע העבירות, בהודעה שמסר (הודעת קוואסמה מיום 18.6.98). אשר לקוואסמה - מהודעתו במשטרה עולה כי אין זה המקרה היחיד בו הוא מעורב בביצוע עבירות פליליות והוא היה נוהג, כעניין של שיטה, לבצע עבירות רבות של כייסות (הודעת קוואסמה במשטרה מיום 10.6.95, מסמך 12 בתיק החקירה). בחלופת מעצר השאלה שעל בית המשפט לבחון היא האם ניתן להשיג את מטרת המעצר - מניעת החשש והסיכון מהנאשם - בדרך של שחרור בערבות וקביעת תנאים מגבילים. בבוא בית המשפט להחליט אם ניתן להסתפק ב"חלופת מעצר" עליו לבחון את רצינותה של החלופה המוצעת. בענייננו המשיבים לא הציעו כל חלופה מסודרת ורצינית שיש בה גורם כלשהו - מפקח ואחראי - על מעשי המשיבים. לפיכך ונוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה וכן הנתונים האישיים של המשיבים, הגעתי למסקנה כי שחרורם בתנאים ללא כל פיקוח ומעקב, לא יבטיח את התנהגותם, שכן מעשיהם מלמדים על היותם מסוכנים לציבור. לאור כל האמור לעיל הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. תיירמעצרגניבה