מעצר על התפרצות למשרד

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על התפרצות למשרד: 1. המשיבה הגישה נגד העורר כתב אישום הכולל ארבעה אישומים שעניינם עבירות אלה: (א) התפרצות למשרד ב12.9.97- וגניבת מטען לטלפון וציוד משרדי; (ב) התפרצות למשרד שבאישום הראשון ביום 28.9.97, וגניבת מקרר שהיה במשרד; (ג) התפרצות לרכב ביום 11.11.97 וגניבת מקדחה נטענת, ארגז כלים וחלפים של מכונת כביסה ומודד זרם חשמלי שהיו בתוך הרכב; (ד) גניבת מצרכים שונים מתוך מרכול ביום 22.12.97; 2. המשיבה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ובית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיא א' כהן) נעתר לבקשה. 3. הסניגור שנתמנה על ידי הסניגוריה הציבורית המחוזית, בבקשת המעצר, הסכים בבית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות לענין הבקשה למעצר "על רקע העובדה, כי בשני מקרים נמצאו ט.א. (טביעת אצבעות) של המשיבה ובמקרה אחד נתפס המשיב בעת מעשה" (החלטת בית המשפט קמא מיום 26.5.98). ועוד זאת: בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי העורר ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בחלק מהאישומים, שעה שהיה אסיר ברשיון, עקב שחרור מוקדם ממאסר (16 חודש לפני תום תקופת המאסר), ובעוד מאסר על תנאי בן 24 חודש - תלוי לו על צווארו. העורר נדון ביום 24.10.94 בבית משפט זה (ת"פ 105/94) למאסר ארבע שנים ולמאסר על תנאי של עשרים וארבעה חודש, בגין כל עבירה שהיא פשע או נסיון לעבור עבירה כאמור. בית המשפט ראה בביצוע "עבירות ברציפות" על ידי העורר, כשהוא "אסיר ברשיון" ומאסר על תנאי לתקופה ארוכה מונח לו כקולב על צווארו - סיכון לבטחון הציבור. משום כך קבע כי קיימת עילת מעצר, ואין מקום לקבוע חלופת מעצר. וגם זאת: בית המשפט קמא ראה להוסיף כי העורר אינו חושש מאימת הדין והוא שב ופוגע בציבור וברכושו. בנוסף על כך, סבר בית המשפט קמא, כי העורר צפוי, אם יורשע, לריצוי עונש מאסר לתקופה ממושכת, ומשום כך - קיים חשש להימלטות העורר מן הדין, גם בשל הקושי לאתרו בהיותו תושב מחנה הפליטים בשועפט. 4. ב"כ העורר, עו"ד אבו עטא המלומד, טוען לא היתה בפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית לענין אפשרות של התחמקות העורר מן הדין - אם הליכי חקירה ואם הליכי משפט, כשם שלא היתה בפניו תשתית של ראיות לענין נסיונות שנעשו לאיתור העורר. זאת, מן הטעם שהעורר הוא תושב מחנה הפליטים שבירושלים, יש לו מען ידוע וקבוע ובבית מגוריו (בית הוריו) מכשיר טלפון (המחובר לרשת הטלפונים). מכאן, שב"כ העורר מרכז את טיעוניו בעילת המעצר, ובכל מקרה בחלופה של שחרור בערובה ובתנאים מגבילים - במקום מעצר במשמורת. 5. ב"כ העורר העלה בערר זה שאלה של ייצוג העורר בבית המשפט קמא. במהלך הדיון בבקשת המשיבה לצוות על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו - הודיע העורר כי עו"ד אבו עטא מייצגו, וכך גם הודיעה פקידתו של עו"ד אבו עטא לבית המשפט. בית המשפט הפסיק את הדיון לחמש דקות ומשהוברר לו כי עו"ד אבו עטא לא הגיע לאולם ולא "נמסרה הודעה מטעמו", "ומשהוברר לבית המשפט כי עו"ד אבו עטא לא עיין בחומר הראיות" - המשיך בית המשפט בדיון בנוכחות הסניגור הממונה מטעם הסניגוריה הציבורית. אעיר כאן, כי מעיון בפרוטוקול הדיון אין עולה, כלל ועיקר, כי נפגעו זכויותיו של העורר, וכי עורך הדין הממונה עשה מלאכה נאמנה וטען טענות שצריכות לענין. אולם, עם זאת היה ראוי שתינתן אפשרות לעורר, שהודיע כי שכר שירותיו של עורך-דין מטעמו, להיות מיוצג על ידי עורך דינו אף אם בשל כך יידחה הדיון ביממה, והלא חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- מאפשר זאת, בלשון ברורה ומפורשת - לענין דחיית הדיון לתקופה מסויימת - אף לצורך לימוד חומר הראיות שבידי המאשימה על ידי הסניגור שמטעם הנאשם. 6. בין כך ובין אחרת, ראיתי לעיין בחומר הראיות, שלפיו אכן קיימות טביעות אצבעות בשני מקרים ובשלישי נתפס העורר בקלקלתו תוך כדי ביצוע העבירה. הסברו לגבי אחד המקרים (האישום הראשון) היה שאין הוא זוכר שפרץ, ומשנמסר לו, כי קיימות טביעות אצבעות שלו - טען כי אין הוא זוכר שהתקרב למקום. לענין גניבת המצרכים מהמרכול טען, כי "שכח לשלם עבורם" ולגבי יתר העבירות הכחיש שביצע את העבירות. חומר הראיות מעלה בבירור קיומן של ראיות לכאורה שעיבודן, בבוא עת משפט, לכשיעמדו במבחן המשקל והמיומנות - עשויים להספיק להרשעת העורר בעבירות המפורטות בכתב האישום. 7. העורר הורשע על עבירת אלימות ונדון ל4- שנות מאסר ועוד שנתיים על תנאי בגין כל עבירת פשע לרבות נסיון והמאסר המותנה הוא בר-הפעלה. לעורר אין הרשעות קודמות בעבירות רכוש. ואולם, בכתב האישום, נשוא הבקשה למעצר, מרוכזות עבירות רכוש שביצע העורר, לכאורה, ברצף במשך תקופה של כשלושה חודשים, ואין זה מלמד על כשלון חד-פעמי. העורר גילה נחישות לבצע את העבירות כאשר פרץ לאותו משרד מהנדסים פעמיים וגנב ממנו ציוד בפרק זמן של כשבועיים. 8. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי קיימת במקרה דנא עילת מעצר בשל מסוכנותו של העורר כפי שהוכיח בהתנהגותו רצופת העבירות, בהיותו אסיר ברשיון, ולא נרתע מעשות זאת חרף אימת המאסר על תנאי בן שנתיים המונח לו על צווארו. אולם, אף במצב דברים זה, ובמקרה רגיל, לא הייתי מהסס לקבוע לעורר חלופת מעצר במקום מעצר במשמורת, והעובדה שהעורר מתגורר במחנה הפליטים שועפט, שבשליטת רשויות הבטחון הישראליות, אין בה נימוק מספיק כדי לפסול חלופת מעצר. קשיים של כניסה ופיקוח במקום המצוי בשליטת הרשויות הישראליות, וכוחות הבטחון הישראליים אחראים על השלטת הסדר הציבורי בו - אינם מצדיקים פסילת מעצר-בית בתוכו, או פיקוח על תנאים מגבילים אחרים. 9. עם זאת, והגם שאין לפסול, בדרך כלל, חלופת מעצר במקרה דנא, שקלתי את ההצעה לחלופת מעצר ונראה לי שאין לקבלה. העורר, הראה בהתנהגותו כי מאסר על תנאי ואפשרות של ריצוי תקופת מאסר בשל שחרור מוקדם - אינם מרתיעים אותו מלבצע עבירות הפוגעות באופן חמור ברכוש הזולת. התנהגות זו אף עשויה ללמד על יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה. 10. לאור כל אלה, אני דוחה את הערר.פריצהמעצר