קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות מלפני קום המדינה בביטוח לאומי: .1זוהי תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעתה של התובעת לקצבת נכות כללית לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח - 1968, מהנימוק כי נכותה של התובעת נוצרה בהיותה תושבת חו"ל. .2העובדות לא היו במחלוקת והן כדלהלן: א) התובעת הינה ילידת 1.1.1947; ב) עד 15.5.1948היתה התובעת תושבת ארץ ישראל. החל מאותו מועד ועד יוני 1967היתה התובעת תושבת ירדן, ומאז יוני 1967הפכה להיות תושבת ישראל; ג) הליקויים הגופניים מהם סובלת התובעת נוצרו עם לידתה, כאשר דרגת נכותה הרפואית הינה %80; ד) התובעת מעולם לא עבדה ואין לה הכושר להשתכר כדי מחייתה. .3המוסד דחה את התביעה מן הטעם שהתובעת הפכה ל"נכה" במובן סעיף 127כא לחוק בהגיעה לגיל 18, ואותה עת היא לא היתה תושבת ישראל, ועל כן איננה זכאית לגמלה. .4הוראות סעיף 127כב(א) לחוק קובעות: "נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ ישראל לפני יום ו' באייר התש"ח (15.5.48), או אם בהגיעו לגיל 18היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל". .5טוען בא-כוח התובעת כי מאחר והליקויים הרפואיים מקורם מלידה, הפכה התובעת לנכה עוד בהיותה תושבת ארץ ישראל לפני 15.5.1948, ועל כן היא זכאית לקצבת נכות כללית. .6בדב"ע לח/15- 0[1], הסביר בית-הדין הארצי, כי לצורך הקביעה מתי הפך אדם ל"נכה" במובן סעיף 127כא לחוק, יש לבדוק את השפעת הליקויים הגופניים על צמצום ההכנסות (או, במקרה זה, אי-הכושר לעבוד). רק בהתקיים שילוב בין שני הגורמים ליקויים המביאים לאי-כושר או לצמצום בהכנסות, ורק באותו רגע בזמן - הופך האדם ל"נכה" במובן פרק ו' לחוק. .7אין לקבל את פירוש המוסד לסעיף 127כב(א), כאילו לגבי כל מי שמגיל צעיר אינו מסוגל לעבוד, נקודת המפגש בין שני המרכיבים - של ליקוי גופני ושל אי-כושר להשתכר - הינה בגיל 18בדיוק. עמדה זו נסתרת מניה וביה מלשון הסעיף. כלל הוא בפרשנות כי יש לתת משמעות לכל הוראה שבחוק, ואין לצאת מההנחה כי קיימות הוראות מיותרות. אם נקבל את פירוש המוסד, כי אז הרישה של אותו סעיף זהה להוראות הסיפה. הרישה קובע כי, "נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל". אליבא דגרסת המוסד, אי-הכושר להשתכר משתכללת בגיל 18, ועל כן תנאי בל יעבור הוא - לפי הרישה - כי מבוטח שהליקוי נוצר בצעירותו, עוד בהיותו בחו"ל, יהיה תושב ישראל בעת הגיעו לגיל .18אם נפרש כך את הרישה, לא תמצא הבדל בין ההוראה הנ"ל לבין הסיפה (שהוספה למעשה בתיקון מס' 50), אשר קובעת זכאות גם למי שליקויו נוצר בחו"ל אם בהגיעו לגיל 18יהיה תושב ישראל. למעשה, לפי גרסת המוסד, לא היה צורך כלל בהוספה, והאמור בסיפה כבר כלול ברישה. ברור הוא שאין לפרש כך את הוראות הסעיף. .8אולם אין בדחיית פירוש המוסד להוראה שבסעיף 127כב(א) כדי להביא לקבלת התביעה. "נכה" הוגדר בסעיף 127בא לחוק כמי "שכתוצאה מליקוי" אין לו הכושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד סכום השווה ל-% 25מהשכר הממוצע. "כתוצאה" - משמע שיש לחפש את הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין אי-הכושר להשתכר באותו רגע בו מבקש המבוטח הכרה כ"נכה". אין די בהשפעה תיאורטית לעתיד - יש צורך בהשפעה קונקרטית ובהווה. כדי להיכלל בהגדרת "נכה" במועד נתון, בכל הנוגע לקשר הסיבתי, חייב המבוטח להוכיח כי אילולא הליקוי היה הוא אז כשיר להשתכר. .9לענייננו, מדובר בתובעת אשר ביום 15.5.1948היתה בת 16חודשים ומחצית החודש. באותו מועד לא היה לה הכושר להשתכר כנדרש בתקנה 127כא לא משום שלקתה פיזית בליקויים שונים, אלא מפני שלאף ילדה בת 16חודשים אין הכושר להשתכר. אותו כושר נוצר בגיל מבוגר יותר, לאו דווקא בגיל 18, כפי שקבענו לעיל, אולם בגיל המתאים לכניסה לשוק העבודה. אין צורך בתובענה זו לקבוע מסמרות לגבי הגיל המדויק, וייתכן מרווח של גילים. לדוגמה, חוק עבודת נוער, התשי"ג - 1953, קובע, בסעיף 2(א), כי לא יועבד ילד שעדיין לא מלאו לו 15שנה, אולם לפי סעיף קטן (ג) יש אפשרות להתיר עבודתו של ילד שמלאו לו 14שנה בתנאים מסוימים. מכל מקום, כאן מדובר, כאמור, עדיין בתינוקת, וברור הוא כי גם אילולא המגבלות הרפואיות לא היה לה הכושר להשתכר % 25מהשכר הממוצע, וזאת באותו רגע מסוים אשר עלינו לוודא אם הינה "נכה" אם לאו, כאמור בדב"ע לח/15- 0[ 1הנ"ל. .10יש לדחות את טענותיו של בא-כוח התובעת לעניין ההפליה מהנימוקים דלהלן: א) מדובר בחקיקה ראשית, ואין לבית-הדין להרהר אחר האמור בחוק. אין כוח לבית-הדין לפסול הוראה שבחוק; ב) ההטבות הניתנות לעולים חדשים מכוח סעיף 127כב 1אינן לענייננו, מה גם שקיימות הגבלות לעניין זכאותם של העולים לקצבה; ג) אילו היתה התובעת נולדת לאחר שנת יוני 1949, היתה היא נכנסת למסגרת 127כב(א) סיפה, ועל כן לא מוצא בית-הדין הפליה; ד) הטענה כי אזרחות (או תושבות) ישראלית נכפתה על התובעת בניגוד לרצונה, בעקבות אירועים פוליטיים, מוטב שלא היתה מועלית; אילולא אותה תושבות ישראלית שנכפתה על התובעת, לא היתה התובעת נמצאת בפני בית-הדין זה בדרישה לקצבת נכות כללית לפי חוקי מדינת ישראל. .11מכל האמור עולה, כי ביום 15.5.1948עדיין לא איבדה התובעת את כושרה להשתכר, ועל כן אין ליישם לגביה אף אחת מהחלופות שבסעיף 127כב(א). מכאן, שדין התביעה להידחות. .12אין צו להוצאות.נכותביטוח לאומי