##אחריות על נפילות בשמורת טבע:## הפסיקה התייחסה רבות למקרים של נפילה בשמורת טבע במהלך ביקור או טיול בחיק הטבע, וכפועל יוצא מכך דנה בשאלה, האם יש להטיל בגין פגיעות אלו אחריות על הנתבעים השונים. כך למשל בת"א (מחוזי-חיפה) 3309-05-09 סואעד ראמי נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ואח' (26.4.11), אשר שם היה מדובר במקרה בו מטייל בגן לאומי כפר נחום, דרך תוך כדי הליכה, על שברי זכוכית, שהיו על משטח מדרגה בגן, ונפצע ברגלו. בית המשפט המחוזי קבע כי: "אין ספק שהליכה, בילוי, וטיול בשמורות הטבע כרוכים בסיכונים שונים, שאינם מצויים במקומות אחרים. עם זאת אין בכך כדי להטיל על מי שמופקד על עריכת הטיולים או על שמירת, ניהול ואחזקת אזורי הטיולים, חובה לנקוט באמצעי זהירות שיסירו כל סכנה מן המטייל...קביעת גבולות חובת הזהירות המוטלת על הרשויות הממונות על שמורות הטבע מחייבת עריכת איזון בין הסיכונים הצפויים, מחד גיסא, לבין המדיניות המבקשת לעודד את הציבור לצאת ולטייל, מאידך גיסא. הטלת חובת זהירות מוגברת ודרישה לנקיטת אמצעי זהירות מחמירים עלולה להביא לכך שמקומות יפים ומיוחדים ייסגרו לקהל הרחב, או שהעלויות הכרוכות בנקיטת אמצעי זהירות ישבשו את פעולות הרשויות". בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וערעור שהוגש לבית המשפט העליון, ע"א 4428/11, על פסק הדין בתיק דלעיל, נדחה, לאחר שבהמלצת בית המשפט העליון, חזר בו המערער מהערעור. עוד נפסק שם, שלפנים משורת הדין, ומבלי להודות בחבות ובאחריות, המשיבים ישלמו למערער 250,000 ₪ (כולל, נכון ליום פסק דינם). ##גישת בית המשפט לטיולים בטבע:## כבר בע"פ 364/78 לוי נ' מדינת ישראל (1978) הסביר השופט א' ויתקון את חשיבות עריכת הטיולים בשבילי הארץ, וכך אמר: עריכת טיולים לשם הכרת הארץ, אתריה ההיסטוריים ונופיה היפים, ובחלקם הפראיים - כל מחנך יכיר בחשיבות המשימה. היא יוצרת קשרי אהבה ושייכות ויחס של כבוד לטבע ולסודותיו. כך נגדל דור המתמצא בארצו והמעורה בה. ואני מרהיב עוז בנפשי ומוסיף שדווקא הקושי הפיסי ודווקא הסיכון הכרוכים לעיתים בטיולים אלה, מהווים אתגר לבני נוער, ובהתבגרותם יוצאים הם מהמסע חזקים ומרוממי רוח. סבורני שערך חינוכי ולאומי זה צריך לשמור עליו מכל משמר, וחלילה שיעלה מפסיקתנו כי שומר נפשו מוטב לו להימנע מעריכת טיולים כאלה, שיש בהם סיכון כלשהו. כך ברוח זו מקובל לחנך את בני הנוער לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה ולהכיר את שביליה. כך נוהגים בתי הספר לצאת עם תלמידיהם לטיולים רגליים ומרבות לעשות כן תנועות הנוער ששמו את הכרת הארץ בין מטרותיהן. הדבר בולט במיוחד בקיבוצים ובמושבים ##מקרים של דחיית תביעה על נפילה בשמורת טבע:## גם במקרה שנפילה הייתה במהלך פעילות בחיק הטבע ובשל הנמצא בו, בית המשפט דחה את התביעה. כך בת"א (שלום-ירושלים) 21437/08 מרים סרמונטה נ' קיבוץ כפר עציון ואח' (25.11.10), נדחתה תביעת תובעת שבמהלך טיול לילי בתל עזקה, דרכה על אבן שבה לא הבחינה בשל החשיכה, החליקה ונפלה, כאשר בית-המשפט פסק, בין היתר כי : "יש להבחין בין הסיכונים הצפויים מבורות כרויים, מפתחי מערות, ממדרונות תלולים, וכיוצ"ב, לגביהם יש לדרוש נקיטת אמצעי זהירות חמורים, כגון גידור, מניעת מעבר, ואזהרה בולטת; לבין סיכונים שהינם סיכונים סבירים בנסיבות העניין, שלא ניתן למנעם, כגון אבנים. הימצאותם של שבילים בלתי סלולים בחיק בטבע היא לא רק טבעית, אלא מהותית למיקומם ולסביבתם. מציאותן של אבנים במקום, וסכנת ההחלקה הכרוכה באותן אבנים, הינם בגדר סיכון טבעי, שלא ניתן למנעו. לא ניתן לצפות שבחיק הטבע יהיו השבילים סלולים וישרים, מבלי שיימצאו על גביהם אבנים, צמחייה שניתן להחליק עליה, או מאפייני טבע אחרים". ##נפילה בשמורת טבע בנחל:## בת"א (שלום-ת"א-יפו) 8666/90 לאה כהן נ' "אגד תיור" ואח' (4.10.94) נדחתה תביעת תובעת שנפלה ונפצעה במהלך טיול בנחל ערוגות. לעניין הזה ראה גם : ת"א (שלום-ירושלים) 18755-12-13 צביה כהן נ' איגוד המדרשות ליהדות וללימודי ארץ ישראל ואח' (18.4.16), ת"א (שלום-קרית גת) 1191/05 אריאלי גיל נ' הרשות לשמורת הטבע והגנים הלאומיים (18.11.08), ובכלל זה ת"א 3273-03-11, אשר בו נפסק כי: "בהתאם לפסיקה, לא יכול להיות ספק של ממש, שהחלקה במקום בו יש בטון/ אבנים ומים היא בגדר סיכון טבעי ורגיל. כזה הוא טיבו של טבע וזה סיכון רגיל שעל התובעת שבחרה לטייל בטבע להישמר מפניו, במיוחד כאשר הוזהרה כי עליה להצטייד בנעלי הליכה מתאימות למים...כפי שמצופה מעצם הגדרת המקום כשמורת טבע, המדובר בנוף טבעי לא מעובד, זה יופיו וייחודו של המקום. התובעת לא חולקת, כי ידעה שעליה ללכת באזור רטוב, התובעת לא חולקת, כי החליקה בשל קיומם של מים ולטענתה גם ירוקת (טענה שלא הוכחה), החלקת התובעת, בנסיבות שהתבררו, היא מסיכוני החיים הרגילים ואינה מקימה אחריות על הנתבעת. אוסיף עוד, כי הלכה היא, כי בטבע יש לבנות כמה שפחות על מנת להותיר את הטבע בטהרתו, וקסמו של הטבע באי השוויון ובצורות שאינן מתוכננות לפרטיהן. בניית מעקות בשבילים על פני תהום תהיה בטוחה יותר, אבל הטבע לא יהיה טבע...". ראו גם: ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל (1993). ##הסיכונים בהליכה בשבילי טבע:## אין כל ספק שהליכה בשבילי הטבע כרוכה בסיכונים שונים, שאינם מצויים במקומות אחרים. עם זאת אין בכך די כדי להטיל על מי שמופקד על עריכת הטיולים או על שמירת, ניהול ואחזקת אזורי הטיולים, חובה לנקוט באמצעי זהירות שיסירו כל סכנה מהמטייל: מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60, בעמ' 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על-פי שיקולים של מדיניות משפטית השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה (ראו: ע"פ 364/78, בעמ' 632). ##חובת הזהירות של הרשויות:## קביעת גבולות חובת הזהירות המוטלת על הרשויות האמונות על שמורת הטבע מחייבת עריכת איזון בין הסיכונים הצפויים לבין המדיניות המבקשת לעודד את הציבור לצאת ולטייל. הטלת חובת זהירות מוגברת ודרישה לנקיטת אמצעי זהירות מחמירים עלולה להביא לכך שמקומות יפים ומיוחדים יסגרו לקהל הרחב או שהעלויות הכרוכות בנקיטת אמצעי זהירות ישבשו את פעולות הרשויות. מאידך, אין להקל ראש בסיכונים הכרוכים בטיול במקום שבו קיימת סכנה למטיילים. יש לצפות כי הרשויות המוסמכות ידאגו לנקיטת אמצעים מתאימים כמו שילוט, גידור ופיקוח (ראה ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, (1994)). בת"א 29390-06-13 פלונית נ' רשות הטבע והגנים נפסק כ הטלת אחריות על מי שמפעיל, מנהל, מחזיק או מפקח וכיוצ"ב על אתר טבעי, בלב הטבע על "סלעיו עם הירוקת שעליהם", וב כלל זה על "אי הסימטריות שבו", היא אינה סבירה או רצויה מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה. הדרישה לסלק מחיק הטבע כל "סלע עם ירוקת", ניקוי הסלעים מירוקת, היכולים להוות מפגע טבעי במקום , כמוה כדרישה לשנות את פני המקום הטבעי, ולשלול ממנו את יופיו המקורי. הדרישה או הציפייה לסלק ירוקת מסלעים, להציב משטחים המונעים החלקה ליד כל מקווה מים , לגדר אזורים מסביב למקווה מים, לבנות מעקה ומדרגות ליד כל מקווה מים או להנגיש כל מקום שיש בו מקווה מים לכניסת אדם , הינה דרישה קיצונית , לא סבירה ואף לא ראויה. הימצאות סלעים עם ירוקת במאגרי/במקווה מים, היא חלק מהנוף הטבעי של המקום, והחלקה על סלע בתוך המים מהירוקת עליו, היא חלק מהסיכון הטבעי של מי שבא להשתכשך או לבקר במקווה מים המצוי בטבע. ##גידור שטחי אש בטבע:## בהתאם לפסיקה נקבע כי יהא זה בלתי סביר לדרוש גידור של כל שטחי האש הרבים שקיימים. ראה ת"א (ב"ש) 22497-09-12 גו'מעה מעאבדה נ' מדינת ישראל: "נראה, נוכח היקפם של שטחי האש, יהא זה בלתי סביר, לדרוש גידורם המלא. יתרה מזאת, נדמה כי גידור השטחים סתם, לא יהא בו די, ועל מנת לסגור אותם, באופן כמעט הרמטי, נחוצה מערכת משוכללת הרבה יותר, והקצאת כוחות ומשאבים בהתאם. נראה אפוא, כי רמת הזהירות הנדרשת מן המדינה, ביחס לשטחי אש, אינה עולה כדי חובה לגדרם, ואין מנוס מלהסתפק בשילוט וסימון ראויים, וחסימת צירי כניסה ראשיים בעת הצורך [הש' ע"א (ב"ש) 33482-05-13 מדינת ישראל ואח' נ' עלי אבו ג'לידאן (ניתן ביום 10.6.14), בסעיף 13 לפסק דינה של כב' הש' ר. ברקאי. יודגש, כי באותו עניין דובר בשטח המשמש לאימונים ופצצות מצרר, אשר נדמה, מתוך קריאת פסק הדין, כי הסכנה הטמונה בנפליהן, גדולה באופן משמעותי, מן הסכנה שבנפלי פגזי טנק, בעלי מטען "חלול", כבענייננו. עוד יוער, כי בקשת רשות ערעור שהוגשה באותו עניין נדחתה – רע"א 4870/14 עלי אבו ג'לידאן נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 2.12.14)]." שמורת טבענפילה