סחיטה באיומים - ערעור על גזר הדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סחיטה באיומים - ערעור על גזר הדין: השופט נ' הנדל: מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 21.10.2010 (ת"פ 8311-90, כב' השופט נ' זלוצ'ובר). המערער הורשע בין היתר בעבירות של סחיטה באיומים ונשיאה והובלת נשק, ונגזרו עליו בין היתר חמש שנות מאסר בפועל. מכתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, עולה כי בינו לבין מר קובי טייאר (המתלונן) פרץ סכסוך כספי. במסגרת זאת תבע המערער מהמתלונן לשלם לו רבע מיליון ₪. ביום 31.10.2009 נסע המערער אחרי רכבו של המתלונן, כשהוא נושא עימו אקדח טעון ללא היתר כדין. בידי המערער אף לא היה רישיון נהיגה בתוקף או ביטוח לרכב. המתלונן עצר את רכבו ויצא לעבר רכבו של המערער. האחרון החל להסיע את רכבו לאחור, ותוך כדי כך ירה לעבר המתלונן 5 יריות מן האקדח. הכדורים פגעו ברכבו של המתלונן, וכן בדלתו של בית סמוך. המערער עשה כל זאת במטרה להניע את המתלונן לשלם לו את סכום הכסף שדרש ממנו. המערער הורשע, על פי הודאתו, במעשים המיוחסים לו: סחיטה באיומים - עבירה לפי סעיף 427 (רישא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירות נשק (נשיאה והובלת נשק) - לפי סעיף 144(ב) לחוק; היזק במזיד לרכוש - לפי סעיף 452 לחוק; נהיגה ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ונהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח (רכב מנועי), התש"ל-1970. ביום 21.10.2010 גזר בית המשפט קמא את עונשו של המערער. צוין כי המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות חמורות מאד. הוא לא הסתפק באיום מילולי, ואף לא בשליפת האקדח, אלא תכנן וביצע ירי של כדורים חיים לעבר המתלונן. לחובתו של המערער אף נרשמו הרשעות קודמות - משנת 2002 בעבירות חבלה, תקיפה בנסיבות מחמירות וגניבה, ומשנת 2008 בעבירות איומים. לזכות המערער צוין כי הוא הודה בכתב האישום המתוקן והביע חרטה. כן צוין שהעבירות בוצעו תוך ניסיון לגבות חוב אותו סירב המתלונן לשלם. אולם הודגש כי, במקרה זה, נסיבות ביצוע העבירה וחומרתה - גוברות על השיקולים האישיים לקולא של המערער. סיכומו של דבר, על המערער נגזרו - בין היתר - 5 שנות מאסר בפועל. מכאן הערעור שלפנינו.   המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה. העבירות בוצעו לאחר שהמתלונן סירב לפרוע את חובו למערער, ולאחר שהמערער ניסה להשיב את החוב בכל דרך לגיטימית אפשרית. כן יש לקחת בחשבון שהמערער הודה בעובדות כתב האישום והביע חרטה על מעשיו, ושהוא נשוי ואב לילד קטן. באשר לעבר הפלילי, חלקו הארי (לשיטת הסנגוריה) הינו משנת 2002. כן נטען שבית המשפט קמא לא לקח בחשבון את רף הענישה בעבירות כגון אלו שבהן הורשע המערער. המשיבה סבורה כי אין לקבל את הערעור. המערער עשה שימוש בנשק חם, תוך שהוא יורה מספר יריות בשטח מגורים. בכך נגרם סיכון רב לא רק למתלונן, אלא אף לעוברי אורח בלתי מעורבים. כן הודגש שהאקדח שבו בוצעו העבירות טרם הוסגר עד היום, וכי הודאתו של המערער נמסרה רק לאחר שנשמעו חלק מן העדויות בתיק. דעתנו היא שיש לדחות את הערעור. כתב האישום המתוקן, שבו הודה המערער, מצייר תמונה חמורה. המערער הצטייד באקדח טעון, נסע בעקבות המתלונן, וירה לעברו כדורים חיים תוך שהוא נוהג ברכב. נסיבות אלו מלמדות כי לפנינו עבירת נשק, שחומרתה איננה מסתכמת רק במה שאירע בפועל, אלא גם במה שעלול היה להתרחש - קרי, הסיכון הפוטנציאלי שהיה טמון בהתנהגות המערער. האירוע נמשך דקות ארוכות, כך שהמערער יכול היה לקטוע את הידרדרות המצב, אולם הוא בחר שלא לעשות כן ובמקום זאת לגרום להסלמה מהירה ואלימה. החברה בישראל הפכה במהלך השנים לאלימה יותר. איומים בוטים וקשים הפכו לחזון נפרץ. ידם של רבים, רבים מדי, אוחזת לעיתים תכופות בנשק קר או חם. כל אלו הן תופעות מדאיגות ומסוכנות שיש להוקיע. התנהגות מעין זו בה הורשע המערער מסכנת לא רק את המעורבים הישירים בויכוח, אלא אף עוברי אורח אקראיים. בראיה זו, הענקת משקל יתר לטענת הגנה בדבר רקע שמסביר את ביצוע העבירה - תסיט את בית המשפט מתפקידו להילחם נגד התופעה בנחישות הדרושה (השוו: ע"פ 2057/12 תבל נ' מדינת ישראל (4.6.2012)). נדמה כי אין מנוס אלא לגזור על נאשם שמבצע מעשים כאלו עונש מאסר מוחשי. לנוכח זאת, בית המשפט המחוזי אכן נתן משקל לטענות הסנגוריה ובהן הודאת המערער, הבעת החרטה מצידו ומצבו המשפחתי. איננו סבורים כי באיזון אליו הגיע בית המשפט יש משום החמרה יתירה עם המערער. העונש שהושת עליו הולם את נסיבות התיק. אין עילה בדין להתערב בחומרת העונש. אשר על כן, הערעור נדחה.                                                                                                                ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: התלבטתי במקצת בתיק זה, שמא יש מקום להקל מה, כיון שלא היתה פגיעה בנפש, אף כי פגיעה ברכוש היתה. ואולם, לאחר העיון בחומר, לרבות בפסיקה שהוגשה, נחה דעתי כי אין העונש חורג מן המידה, ואני מצרף קולי לחבריי. היטו את הכף אלה: ראשית, עברו הפלילי של המערער, הכולל עבירות אלימות ורכוש (אמנם העבירה האחרונה היתה ב-2005), כולן בבגירותו של המערער. שנית, העובדה שהאקדח בו ירה המערער לא נמצא, על המשתמע. מניע של תסכול מאי החזרת חוב על-ידי המתלונן, גם אם - כפי שציין בית המשפט המחוזי - לא היה המדובר בגזל ממון הזולת על-ידי המערער אלא בהשבת כספו, אינו יכול להצדיק אלימות כלשהי, לא כל שכן אלימות בנשק חם. בנסיבות אלה אין העונש חורג באופן המצדיק התערבות, מה גם שמאסר מותנה נחפף. יש רק לקוות, כי המערער יפיק את הלקח מהסתבכות זו, שעלתה לו במחיר כבד, ויתן אל לבו שלא לשוב לעבירות.                                                                                                                 ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים.                                                                                                                ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. משפט פליליאיומיםסחיטהסחיטה באיומיםערעור