סטיה מהנתיב בזמן פניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סטיה מהנתיב בזמן פניה: 1. תביעה בגין נזק אשר נגרם למכוניתה של התובעת כתוצאה מהתנגשות במשאית השייכת לנתבע מס' 1 ושהיתה נהוגה ע"י מר אבו גוש. 2. ההתנגשות אירעה בתאריך 26/07/98 ב"דרך אגודת הספורט בית"ר, כביש המוביל משכונת גילה פת לכיוון רח' אליהו גולומב (כאשר איצטדיון טדי מימין וקניון מלחה משמאל). לגירסת התובעת נהגה את רכבה (מכונית פרטית מסוג סיטרואן) בנסיעה איטית ביותר, בשיירה; במקום האירוע מצויים ארבעה נתיבים כאשר שניים מהם מיועדים לרכב הפונה שמאלה לכיוון קרית יובל ושניים אחרים לרכב המבקש לפנות ימינה. רכבה של התובעת נמצא במסלול השמאלי מבין שניים הפונים ימינה. המשאית נמצאה במסלול הימני מבין אלו המיועדים לנסיעה שמאלה. לטענת התובעת סטתה המשאית מנתיבה ונצמדה אל דופן שמאל של מכונית התובעת וגרמה נזק למכונית. לטענת נהג הנתבע, מר אבו גוש, אירעה התאונה בשעה שהמשאית היתה במצב עצירה. התובעת היא שסטתה מנתיבה שמאלה ותוך כך פגעה בפינה קידמית ימנית של המשאית. 3. הוצגו בפני תצלומי מכונית התובעת על פיהם אכן נפגע דופן צד שמאל לכל אורכו, החל מאזור המראה הצדית השמאלית. התובעת הטוענת כי המשאית סטתה מנתיבה ופגעה בדופן רכבה לכל אורכו החל מהכנף האחורית ועד לאזור המראה מבקשת למצוא תמיכה לגירסתה זו בתצלומי הנזק. בכל הכבוד לא יכולתי למצוא תמיכה זו. מראה הפגיעה מתיישב היטב עם גירסת התובעת וגם עם גירסת הנתבע. לא ניתן ללמוד מהתצלום האם היתה פגיעה מלפנים כלפי אחור או מאחור כלפי חזית. 4. הנתבע המציא לביהמ"ש עותק חתום ע"י התובעת שבו נרשם כי היא מקבלת על עצמה את האשמה לתאונה. אין מחלוקת כי הפתק רשום בכתב ידו של מר אבו גוש, נהג הנתבע, ואין גם מחלוקת כי הוא חתום ע"י התובעת, ואולם התובעת טוענת כי הנהג ביקש ממנה לאשר בחתימתה את מספר תעודת הזהות שלה ולא את הפרטים המופיעים מעל חתימתה. את אלו הוסיף, לטענתה, לאחר חתימתה. אף שמתוך הפתק עצמו אין זה נראה כאילו הוספו המילים המפורטות לעיל לאחר חתימת התובעת, אין לי צורך להכריע בשאלה זו; מתכוון אני להכריע במחלוקת עפ"י נסיבות התאונה. 5. משלא ניתן לקבוע בבירור מי מכלי הרכב היה זה שסטה מנתיבו אל עבר הנתיב האחר ומשאין לשלול את האפשרות כי שני כלי הרכב סטו (שכן מדובר בצומת הומה מאוד וקשה לנהיגה) יש לפעול עפ"י ההלכה שנקבעה בע"א 96/77, רוזלי זיזה וחברת אררט נ' ערן אורטל ואח', פ"ד לג (1) 393, לפיהו כאשר הנסיבות הן כאלה שאי אפשר לקבוע את מידת אחריותו של כל אחד מהנהגים שהיו מעורבים בתאונה יש להטיל על כל אחד מהם אחריות שווה לאירוע. בפסק הדין מצוטטים בהסכמה דבריו של שופט הערכאה הראשונה, אשר תיאר את נסיבות אותה תאונה הדומות ביותר לעניין שבפני: " ... חרף העובדה שמקום המגע על פני הכביש אינו ידוע, וחרף העובדה שאין יודעים גם מי מבין שני הנהגים סטה לכיוונו של רעהו, חרף כל אלו, ולפי מאזן ההסתברויות, נסעו 2 המכוניות כשהן מקבילות זו לזו, כשהמרחק ביניהן קטן ביותר, ולאורך זמן מספיק בו ניתן היה לצפות מכל אחד מהם שיעשה למען הגדלת המרווח בינו לבין המכונית השניה, דבר שהיה מונע את ההתנגשות ביניהם. רשלנות שניהם היא שלא כך נהגו. מאד מתקבל על הדעת שרשלנותו של האחד עלתה על זו של רעהו אם כי אין הדבר הכרחי. אם נסעו שניהם קרוב מאד לאמצע המסלול, כי אז קרוב לודאי שרשלנותם זהה, או כמעט זהה, מה שאין כן אם סטה האחד לעבר נתיב רעהו. בנסיבות אלו, כשמידת הרשלנות של כל אחד משני הנהגים אינה ברורה, יחול העקרון שאת הרשלנות מחלקים בינותם, שווה בשווה". 6. לפיכך אני קובע כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים בחלקים שווים. 7. למשאית לא נגרם כל נזק. אין מחלוקת לגבי נזקיה של התובעת שהסתכמו בסך 1,511.- ש"ח (נכון לתאריך 10/09/98) השתתפות עצמית, קימום הפוליסה, השתתפות עצמית, ירידת ערך והפסד פרמיה. לפיכך, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת סך 756.50 ש"י בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מתאריך 10/09/98 בנוסף על כך אגרת תביעה (חלקית) 35.- ש"ח ובעבור ביטול זמנה של התובעת (חלקי) 120.- ש"ח. משפט תעבורהסטיה מנתיב