קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד סירוב כניסה לישראל: 1. עניינה של עתירה זו בסירובו של המשיב להתיר כניסתה של העותרת לארץ. העותרת הינה עורכת דין מצרפת, והינה - כהגדרתה - חברת הפדרציה הבינלאומית לזכויות האדם. לדבריה מבקשת היא להכנס לארץ לצפייה במשפטו של מרואן ברגותי, שהתקיים היום בבית המשפט המחוזי בתל - אביב. בחודש אוקטובר האחרון סרב המשיב להתיר כניסתה של העותרת לארץ בשל הכללתה ברישום ביקורת הגבולות כמנועת כניסה לישראל, על פי המלצת גורמי הבטחון. העותרת לא העמידה החלטה זו בביקורת שיפוטית, כי אם בחרה לשוב ולהכנס לארץ, על אף היותה מודעת למניעת הכניסה. העותרת נחתה בנמל התעופה בן גוריון אתמול בשעה 16.30, ונוכח האמור סורבה כניסתה. באת כחו של המשיב מציינת כי בא כח העותרת, עו"ד בולוס, פנה אתמול אחר הצהריים, לאחר שנודע לו על החלטת המשיב, לפרקליטות המדינה בבקשה להתיר את כניסתה של העותרת לישראל. בעקבות הפניה נערכה שיחת טלפון בין עו"ד סלומון מהלשכה המשפטית של משרד הפנים לבין עו"ד בולוס. עו"ד סלומון הבהיר כי כניסתה של העותרת מסורבת בגין מידע בטחוני שאינו קשור להיותה של העותרת משקיפה במשפט ברגותי. על אף המידע שנמסר לבאי כח העותרת, פנו האחרונים בשעת לילה, הפעם באמצעות עו"ד ליבוביץ, אל השופט התורן (כב' השופט ע' מודריק) וטענו כי לא ניתן על ידי משרד הפנים כל טעם להחלטתו בדבר סרוב להתיר את הכניסה לישראל. השופט מודריק הורה על בסיס מצג מטעה זה, במעמד צד אחד, על שחרורה של העותרת בערבות, ועל קביעת הדיון היום במעמד הצדדים. בפועל לא התמלאו תנאי השחרור. היום בבוקר בקשה המדינה לעכב את ביצוע ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד, והבהירה את הטעמים שנמסרו עוד אתמול לב"כ העותר. השופט מודריק קבע כי אילו היה מוצג לו אמש המידע המפורט בבקשת המדינה, לא היה מאפשר לשחרר את העותרת בערבות, ועיכב את ביצוע החלטתו. נעיר כאן, במאמר מוסגר, כי אי גילוי העובדות בבקשה במעמד צד אחד, נושא במקרה זה אפיון חמור, ויכול שדי היה בו לכשעצמו כדי להביא לדחיית העתירה. אולם נוכח מסקנתנו שלהלן, אין צורך להכריע בכך.   2. בדיון שהתקיים היום, במעמד העותרת וב"כ הצדדים, הבהירה המדינה כי הסירוב להתיר את כניסתה של העותרת לארץ נסמך על מידע מודיעיני חסוי המצוי בידי גורמי הבטחון. בפארפראזה גלויה שהוצהרה לפרוטוקול נאמר: "סרוב משרד הפנים להתיר את כניסת העותרת לישראל נסמך על מידע מודיעיני חסוי המצוי בידי גורמי הבטחון על פיו העותרת תכננה להגיע לישראל במטרה לאסוף מידע אודות פעילות כוחות הבטחון של מדינת ישראל ולצורך נקיטה בהליכים כנגדם".   ב"כ המשיב הוסיפה וציינה כי נקיטה בהליכים נגד המדינה והפועלים מטעמה במסגרת כוחות הבטחון, פוגעת בכוחות הבטחון, וזאת במיוחד על רקע הפעילות המלחמתית והמציאות הבטחונית בעת האחרונה. ב"כ המשיב שבה והדגישה כי לטעמי הסרוב אין כל קשר להיותה של העותרת, על פי הנטען, משקיפה במשפט ברגותי. כן הודגש כי אין למדינה כל התנגדות לכניסת משקיף אחר מאותו ארגון (בכפוף לכך שאין מניעה קונקרטית כלפי אותו גורם). הראייה לכך הינה כי יחד עם העותרת ובאותה טיסה הגיעו שני משקיפים נוספים אשר כניסתם לישראל אושרה. ב"כ המשיב הציעה כי , בכפוף להסכמת ב"כ העותרים, יעיין בית המשפט - במעמד צד אחד - בחומר המודיעיני עליו נסמכת המלצת גורמי הבטחון, ויקבל הסברים מהם.   ב"כ העותרת הסכימה כי בית המשפט יעיין בחומר המודיעיני במעמד צד אחד, מבלי שיהיה צורך בהוצאת תעודת חסיון. ב"כ העותרת אף הוסיפה לפרוטוקול קווים מנחים לבחינת החומר החסוי על ידי בית המשפט, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה.   על יסוד הסכמה זו עיינתי בחומר המודיעיני וקיבלתי הסברים מב"כ המשיב ומאת המכונה "קובי", ראש מחלקה באגף לענייני ישראל וזרים בשירות הבטחון הכללי. 3. בהמשך שמעתי את טיעוני ב"כ העותרת. ב"כ העותרת טענה כי החומר המודיעיני צריך שייבחן ב"כלים של המשפט הפלילי", וניתן יהיה להסתמך עליו רק אם המיוחס לעותרת יוכח מעבר לספק סביר.   ב"כ העותרת הוסיפה וציינה כי מן העובדה שהעותרת נכנסה לישראל מספר פעמים קודם לסירוב הכניסה מחודש אוקטובר האחרון, ומן העובדה שלא הוטלו עליה מגבלות ולא טרחו למנוע כניסתה ניתן להסיק כי אינה מהווה סיכון. העותרת חברה בארגון בינלאומי לזכויות אדם והיא מסתובבת ברחבי העולם לצורך מטרה זו. יתכן שהסרוב נובע מכך שלעותרת אחיינית עם שם דומה, ומייחוס פעולות האחרת לעותרת. לטענתה, סרוב המשיב אינו סביר, וגם החזקתה במשמורת אינה כדין. ב"כ העותרת אף הציעה, בשולי דבריה, כי כניסת העותרת לארץ תותר במגבלות של מקום (כגון תחומי העיר תל-אביב או עיר אחרת), בו תתחייב לשהות, באופן שיבטיח כי לא נשקף ממנה סיכון.   דיון 4. העקרון, המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות, הינו כי למדינה שיקול דעת רחב בנושא כניסתם של זרים לתחומיה, ואין לו לזר זכות לבוא לארץ אם כתייר ואם כתושב. בג"צ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1) 113, וראו לאחרונה בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' שר הפנים (טרם פורסם). כפועל יוצא של מהות הסמכות כאמור,שיקול דעת של שר הפנים בנושאים כגון אלה הוא שיקול דעת רחב. יש לזכור עם זאת כי שיקול דעת זה נתון לביקורתו של בית המשפט כשיקול דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על כל הפעלת שיקול דעת מינהלי . בג"צ 431/89 ,758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 528. בג"ץ 3403/97 אנקין ורה נ' משרד הפנים, פ"ד נא(4) 522 , 525-526. עתמ (ת"א) 1235/02 מרסיו נ' משרד הפנים (טרם פורסם).   5. על פי אמות מידה אלה תבחן החלטתו של המשיב. הלכה פסוקה היא כי המשיב רשאי לסמוך את החלטתו גם על מידע מודיעיני (השווה בג"צ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים פ"ד נב(4) 690, 714-716). שלא כנטען על ידי ב"כ העותרת, אין זיקה בין עניננו לרמת הראיה הנדרשת בהליך הפלילי. מבחן הראיה המנהלית מאפשר לרשות מנהלית לקחת בחשבון גם ראיות אשר אינן קבילות בבית המשפט . זהו למעשה מבחן של סבירות על פיו רשאית הרשות המנהלית לסמוך על נתונים הנוגעים לעניין שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך החלטה בעניין העומד על הפרק (ראה בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב בע"מ ואח' נ' שרת התקשורת ואח' פ"ד מח(5) 412, 423-425, להלן: עניין יורונט).   לפיכך עומדת לפנינו השאלה האם התשתית עליה הצביע המשיב עומדת במבחן הראיה המנהלית והאם יש עילה להתערב בשיקול דעתו הרחב.   במקרה דנן, סבור המשיב כי כניסת העותרת לישראל תפגע באינטרס הציבורי, מהטעמים שהוזכרו לעיל. לאחר עיון בחומר המודיעיני וקבלת הסברים מנציגי הגורמים המוסמכים, מצאתי - בהתחשב בהיקפו הרחב של שיקול הדעת הנתון למשיב בנושא הנדון כמפורט לעיל - כי החלטת המשיב עומדת במבחן הראיה המינהלית ואינה חורגת ממתחם הסבירות, במידה המצדיקה התערבות של בית משפט זה על פי כללי הביקורת השיפוטית. אכן, מוכן אני להניח, לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך, כי גם החלטה אחרת של המשיב, להתיר כניסתה של העותרת לארץ, בתנאים מגבילים, וביניהם הגבלת שהותה לפרק זמן נקוב ולתחומי העיר תל-אביב, חובת התייצבות וערבויות מתאימות, מצויה אף היא במתחם הסבירות. דא עקא, שההחלטה בנושא זה מסורה למשיב וקיומה לכאורה של חלופה אחרת המצויה במתחם הסבירות, אינה משליכה על חוקיות החלטת המשיב, כל עוד מצויה האחרונה במתחם זה. כזה הוא המצב בעניננו.   6. אשר על כן החלטתי לדחות את העתירה.משרד הפניםכניסה לישראל