קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לקבל כתב תביעה: 1. בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים בת.א. 22122/96, בהעדר הגנה. 2. כתב התביעה הוגש ב01/12/96-. על גבי אישור המסירה צויין שכתבי התביעה נמסרו לנתבעים, ואלה סירבו לקבלם ולחתום על אישורי המסירה. משעבר הזמן להגשת כתב ההגנה, ניתן ביום 12//01/97 פסק דין ע"י כב' הרשמת (כתוארה אז) גב' שלו-גרטל. 3. לטענת המבקשים, לא קיבלו את כתבי התביעה ולא סירבו לקבלם. לראשונה נודע להם דבר הגשת התביעה מפי בא כוחם, אליו פנו משנפתחו כנגדם הליכי הוצל"פ. לא היתה איפוא המצאה כדין של כתבי בי-דין. בנוסף, יש להם הגנה טובה. מנימוקים אלו מבקשים הם לבטל את פסק הדין. 4. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש מס' 1 בלבד. עובדה זו גררה טענה מקדמית של ב"כ המלומד של המשיב - לפיה יש לדחות את בקשת המשיבה מס' 2 על הסף, באשר היא עצמה לא תמכה בקשתה בתצהיר. איני מקבל טענה זו. אין זה "חוק בל יעבור" שרק תצהירו של המבקש עצמו יוכל לתמוך בקשתו. לעתים ידועות העובדות טוב יותר למצהיר אחר ואז ראוי שתצהירו של מי שיודע את העובדות הוא שיתמוך בבקשה [י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי אמינון מהדורה 7 בעריכת ש. לוין, עמ' 715; ע"א 341/87 הרשקוביץ נ' עין ורד פ"ד מד(2) 286 בעמ' 290. די בכך כדי להביא לדחית הטענה כטענה מקדמית (קרי: בלא שנבדקו הטענות לעיצומן). עם זאת - יש נפקות ועוד אשוב ואתייחס להעדר תצהיר מטעם המבקשת 2 בהמשך הדברים. 5. פסה"ד ניתן על יסוד אישור מסירה חתום ע"י מר עוז אשר המצהיר כי מסר את כתב התביעה לידי כל אחד מן המבקשים ב02/12/96- ואלו סרבו לחתום (על אישור המסירה חתום גם מר איתן און). משהוגשה בקשת הביטול הוגש מטעם המשיב תצהירו של מבצע המסירה הנ"ל, החוזר ומאשר את המסירה ואף מתאר בדיוק את מיקום הדירה, כניסתו לדירה ומסירת כתבי בי-דין. לדבריו הגיע לבית המבקשים, מסר להם את כתבי התביעה לאחר שהסביר להם שזה מבית המשפט, ומשסרבו המבקשים לקבלם ולחתום על אישורי המסירה, סימן אותו פקיד על גבי האישורים שהנ"ל סירבו לקבל ולחתום עליהם. את המסמכים השאיר בידיהם. 6. הן המבקש והן מר אשר עוז נחקרו בפני על תצהיריהם. מעדיף אני את גירסת מר אשר עוז על פני זו של המבקשים. מר אשר עוז תאר, כאמור, תאור מדוקדק את דירת המבקשים ואופן ביצוע המסירה. הוא אישר בעדותו כי מר איתן און נשאר יושב במכונית בעת שהוא עצמו נכנס לדירה. ב"כ המלומד של המבקשים, עו"ד קירשנבאום, מונה פגמים שונים בעדותו ומבקש שלא לייחס משמעות לעובדה כי תאר נכונה את מיקום דירת המבקשים והכניסה אליה, הואיל וכמסתבר מתוך החקירה הנגדית, היה כבר בעבר בדירה וכן, כי מר איתן און אשר חתם כחותם נוסף על אישור המסירה, המתין בחוץ ולא נכנס כלל לדירה. אינני סבור כי יש באיזו מן העובדות הללו כדי לגרוע מאמינות העדות. סבורני כי בהקשר זה אכן צודק ב"כ המלומד של המשיב בטעונו כי על ביהמ"ש לייחס משקל של ממש לעובדה שהמבקשת 2 לא העידה בתמיכה לבקשה ולא חשפה עצמה לחקירה הנגדית - שעה שעדותה יכולה היתה לתמוך בגירסת בעלה. יש משקל אף לעובדה שמר עוז - אף שאישר כי הוא קרובו של המשיב, איננו מעורב בעצמו במחלוקת. אני קובע, איפוא, כי כתבי בי-דין (תביעה והזמנה) נמסרו למבקשים כדבעי. 7. משנקבע שכתבי בי-דין הומצאו כדין, זכותו של המבקש לסעד המבוקש, נתונה לשיקול דעת בית המשפט אשר יבחן את שתי השאלות: (א) סיכויי הצלחת המבקש היה ויבוטל פסק הדין; (ב) הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו (ר' זוסמן, שם עמ' 738). 8. משדחיתי טענת המבקשים כי כתבי בי-דין לא הומצאו להם, נותרה שאלת הסיבה לאי הגשת כתב הגנה בלא תשובה ראויה כלל ובקשתם לוקה באחד מיסודותיה. 9. חרף זאת אבחן גם את טענות ההגנה לעיצומן. התביעה מבוססת, בין היתר, על המחאות אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת מס' 1 חברת עץ חיים שיווק מזון בע"מ (להלן: החברה) - אשר, לטענת המשיב נמסרו לו בתמורה להספקת מוצרי בשר אותם סיפק לחברה במחצית הראשונה של שנת 1996. ההמחאות הללו נושאות חתימת המבקש 1, בלא שמצורפת לה חותמת החברה. טענת המבקשים היא למעשה, אחת ויחידה: ההמחאות הן של החברה - ועל כן אין מקום לחייב בגינן את המבקש או רעייתו. בחתימת המבקש על ההמחאות, בלא להוסיף חותמת החברה לא היתה כל כוונה לחייב אותו או את רעייתו, היא המבקשת 2, אישית בחיוב כלשהו, הגם עפ"י החלטת החברה (מיולי 1992) נתונה למבקש זכות החתימה על שיקים, בלא צורך להוסיף את חותמת החברה. עוד מוסיף המבקש בתצהירו כי החברה לא קיבלה כל סחורה מהמשיב במהלך המצית הראושנה של שנת 1996 (כנטען בכתב התביעה) שכן "פעילותה הופסקה עוד באוגוסט 95', עת הועברה פעילותה העיסקית לחברת "עץ המשביע חיים בע"מ". 10. אלו - ואלו בלבד - כאמור העובדות הנטענות בתמיכה לטענת ההגנה בפני התביעה. ואולם - עיון בכתב הבתיעה ילמד, על נקלה, כי בטיעון זה אין כדי להצביע על הגנה מפני כל הנטען בכתב התביעה ! אף שהתביעה נתמכת בהמחאות הנזכרות - לא הוגשה בסדר דין מקוצר והיא כוללת שורה של טענות המייחסות למבקשים אחריות אישית - ולא רק בשל שההמחאות חתומות ע"י המבקש 1 בלא חותמת החברה ! התובע טוען (בתמצית - סעיפים 7-12 של כתב התביעה) כי נתבעים 2 ו3-, שהיו בעלי השליטה ומפעילי החברה ועשו בה כבשלהם, פעלו במטרה להתחמק מהתחייבויות כלפי המשיב ונושים אחרים; המשיב מייחס למבקשים מעשי מירמה והונאה, תוך נסיון להסתתר מאחורי "מסך ההתאגדות" של החברה. נטען כי המבקשים השתמשו שלא כדין בנכסי החברה, העבירו נכסיה לבעלותם הפרטית ורוקנוה מכל תוכן כי קיבלו על עצמם חובות והתחייבויות החברה אף שידעו או צריכים היו לדעת כי זו לא תעמוד בהתחייבויותיה, וכי משכו את ההמחאות מתוך ידיעה ברורה כי אלו לא יכובדו ! התביעה כוללת, איפוא, בצד עילת החבות עפ"י ההמחאות, עילות חוזיות ונזקיות כנגד המבקשים עצמם. 11. לכל אלו אין מענה - אין אפילו התייחסות מרומזת בבקשה לביטול פסה"ד והתצהיר התומך בה ודי בכך - כדי לקבוע כי המבקשים לא עמדו בנטל להצביע על הגנה טובה מפני התביעה - וממילא להביא לדחיית הבקשה ! 12. למעלה מן הדרוש אזכיר עוד בקצרה כי גם מה שנטען ע"י המצהיר בבקשתו לא עמד כראוי במבחן החקירה הנגדית. כל ההמחאות נשוא התביעה הם למועדים שונים שבין 20/05/96 ועד 01/08/96; כיצד מתיישבת עובדה זו עם הנאמר בתצהיר המבקש כי החברה הפסיקה פעילותה עוד באוגוסט 95' ? בחקירתו הנגדית טוען המבקש כי מאז ינואר 1996 (ולא אוגוסט 95' !) אין הוא מוציא עוד שיקים מחשבונה של החברה אך "ניתנו" שיקים דחויים עד לאמצע 96'. לא רק שאין לדברים אלו זכר בתצהיר אלא שאין המבקש מבהיר כיצד נתן עד ינואר 96' שיקים של החברה שהפסיקה לפעול חדשים מספר קודם לכן ובעיקר אין כל התייחסות למועדי הוצאת השיקים נשוא הדיון. סבור אני כי בבקשה לביטול פסה"ד חייב היה המבקש לדקדק ולפרט בדיוק ההשתלשלות העובדתית של ההמחאות נשוא הדיון. מהאמור עולה, לכאורה, כי אלו ניתנו כאשר החברה כבר הפסיקה לפעול - ודי בכך (בלא להיכנס לכל ההיבטים המשפטיים של פעולות המבקש כמנהל החברה) כדי לחייבו אישית עפ"י אותם שיקים. 13. ועוד - הטענה כי לאחר ינואר 1996 לא ניתנו עוד שיקים של החברה - נסתרה עי הצגת השיק מש1/ אשר נמשך, מחשבונה של החברה, באוקטובר 1997 ! 14. ולבסוף - עפ"י הנאמר בתצהיר התומך בכבקשה "הועברה הפעילות העסקית" של החברה לחברה אחרת "חב' עץ המשביע חיים בע"מ" - והמבקש עצמו הינו בעל מניות ומנהל גם בחברה זו (אף שלא יחיד). המבקש איננו מבהיר "העברת פעילות עסקית" זו מה פירושה. לכאורה - אם, כלשונה, הועבר העסק כעסק חי כי אז צריכה היתה אותה חברה חדשה לפרוע חובותיה של קודמתה - ואילו אם לא הובטחו בעת "העברת הפעילות העסקית" זכויות הנושים - כי אז יש בכך תמיכה כבדת משקל לטענת המשיב בדבר פעילות שנועדה לחמוק מקיום התחייבות החברה לנושיה. 15. די בכל הטעמים הללו, וכל אחד מהם, כדי להביא לדחיית הבקשה - וכך אני מחליט. המבקשים, הדדית, ישלמו למשיב הוצאותיו בבקשה זו בסך 6,000.- ש"ח בצרוף מע"מ כדין. כתב תביעהמסמכים