סמכות להפסיק אספקת חשמל ומים ליחידת דיור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות להפסיק אספקת חשמל ומים ליחידת דיור:   עניינה של עתירה זו הוא בהיקף הסמכות הנתונה לרשות התכנון, לפי סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה, להורות על הפסקת אספקת חשמל, מים ושירותי טלפון, ליחידת דיור.   הנסיבות העותר הוא בעל זכות חכירה בחלקה 93ג בגוש 3796 בקרית עקרון. ביום 17.12.98 ניתן, לעותר, היתר בנייה להקמת בית פרטי אחד מדו-משפחתי (להלן: "הבית"). העותר התחייב בפני הועדה המקומית, בכתב, פעם ופעמיים, שלא לחלק את הבית לשתי יחידות דיור.   הבית נבנה וככל הנראה אוכלס בשנת 2000 ומאז מתגוררות בו משפחות אחדות בשכירות. איכלוס הבית נעשה ללא טופס 4 וללא תעודת גמר. קודם לאיכלוס, ככל הנראה לצורכי בניה, חובר הבית לרשת החשמל והמים. חיבור זה נותר על כנו גם לאחר האיכלוס (פרט לכבל חשמל מאולתר שהיווה גורם סיכון ונותק בידי חברת החשמל). חשבונות החשמל, המים והטלפון של הבית משולמים כסדרם.   ביום 1.11.00 הוגש כתב אישום נגד העותר המייחס לו עבירות של בניית גג בסטייה מן ההיתר, שימוש במרתף הבית למגורים, בניית מחיצות במרתף, חלוקת הבית למספר יחידות דיור, בניגוד לשימושים המותרים על פי התוכנית החלה במקום, פתיחת חלונות בעליית הגג, איכלוס הבית ללא טופס 4 ותעודת גמר (פ/1217/00 בימ"ש לום רחובות).   ביום 28.3.01 הוצאה הוראה להפסקת שירות לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה המורה לחברת החשמל, לספק המיים אגודת באר גדרה ולשירותי הטלפון של בזק להפסיק את שירותיהם לחלקה ולבית הנ"ל (להלן: "הוראת הניתוק").   העותר השיג על הוראת הניתוק בפני ועדת הערר של מחוז המרכז וטען לפניה טענות שונות. ביום 24.7.01 דחתה ועדת הערר את ההשגות.   מכאן העתירה.   החלטת ועדת הערר כאמור, ערך העותר מספר טענות השגה בפני ועדת הערר והן נדחו כולן. לעניין דנן חשובה רק טענה אחת שכן טענה זו עומדת בבסיס העתירה.   עיקר הטענה הוא שהעותר גורס שצווי ניתוק לפי סעיף 157 א' לחוק התכנון והבניה מיועדים רק למהלכי ניתוק אספקת מים וחשמל בעיצומם של עבודות הבניה. אולם, משסיים בעל היתר בניה את הבניה ואיכלס את הנכס הבנוי בדיירים ואלה צורכים חשמל ומים, לא ניתן עוד להשתמש בהוראת הדין האמורה גם אם מסתבר שהבניה חרגה מגבולות ההיתר שניתן.   ועדת הערר דחתה את השקפתו הפרשנית של העותר, כיוון שמצאה שהוראת הדין הנזכרת אינה מבחינה בין אספקת מים וחשמל במהלך הבניה או אספקת אלה לאחר מכן. יתר על כן, לשון ההוראה מלמד שהיא חלה גם כאשר מסתבר בדיעבד שהבניה חרגה מגבולות היתר הבניה.   אכן, ועדת הערר ציינה כי הסמכות שבידי הרשות להורות על ניתוק אספקת מים וחשמל היא רחבת היקף ויש להיזהר ולעשות בה שימוש מושכל בנסיבות ראויות, אך הסמכות קיימת במהלך פעולות הבניה ואחריהן.   בעיקר סביר שייעשה שימוש בסמכות הניתוק כאשר הותרת הבניה החורגת יוצרת סיכון בטיחותי. כך הדבר בענייננו, בין היתר, בשל היעדר אישור קונסטרוקטור והעדרם של חישובים סטטיים גבי החלקים שנבנו ללא היתר או גבי דיות הממ"ד כדי לספק את צרכיהן של מספר משפחות הגרות במקום בשכירות.   וועדת הערר שקלה גם את בקשתו החלופית של העותר, ולפיה תצומצם הוראת הניתוק של השירותים הנזכרים ליחידת דיור ספציפית בעליית הגג. הוועדה מצאה שאין מקום לצמצום זה משום שהבית מהווה יחידת דיור אחת והוראת הניתוק אינה יכולה לחול על חלק ממנו, שכן הדין מורה על ניתוק השרות "לאותה יחידה"; יחידה ולא חלק ממנו.   עיקר טענות העותר ועיקרי התשובה להן העותר פרק את טענת חוסר הסמכות להשתמש בצווים לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבניה למספר טעמי משנה. אלה עיקרי הטעמים ועיקרי התשובה שבפי המשיבות.   הנימוק הראשון מבוסס על הוראות חוק אספקת חשמל (הוראת שעה תשנ"ו-1966). חוק זה ביטל את תחולת הוראת סעיף 157א לחוק התכנון והבניה בנסיבות של אי מתן היתר בניה וקבע שאספקת חשמל תעשה בנסיבות כאלה על פי חוק אספקת חשמל. נשמע מכך, כך אומר העותר, שבעוד שחוק אספקת החשמל מאפשר אספקת חשמל במקרים של אי קבלת היתר בניה, אזי בנכס של העותר שלגביו כן ניתן היתר בניה חל באורח אבסורדי סעיף 157א לחוק התכנון והבניה. האבחנה האמורה פשוט בלתי מתקבל על הדעת והדרך היחידה לישב אותה עם ההגיון היא להימנע מהפעלת הסנקציות של סעיף 157א לחוק התכנון והבניה.   לכך משיבה באת כח ועדת הערר כי חוק אספקת החשמל הוא הוראת שעה שנועדה לחול על מבנים מסויימים על פי רשימה שפורסמה ברשומות ושנכס העותר אינו כלול בה. ממילא אין מקום לעשות שום השלכה בין אותה קבוצת בתים שחוק אספקת החשמל חל עליהם לבין עניינו של העותר.   הנימוק השני, עוסק בדיוק בלשון סעיף 157א לחוק התכנון ובניה. העותר מצביע על תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון האומרות, בין היתר, ש"הוראות למניעת שירותים או הפסקתם: הוראה למנוע או להפסיק מתן חשמל, שרותי מים או טלפון לפי סעיף 157א לחוק תהיה לפי טופס 5 שבתוספת". טופס 5, בנסיבות הענין לא מולא והדבר, לדידו של העותר, פשוט וברור מפני שהרשות המאשרת לענין סעיף 157א לחוק לא נתנה מעולם הוראות לחיבור החשמל, המים והטלפון לנכס של העותר וממילא אין לה גם סמכות לבטל אותה. לשון אחר. רק הפה שהתיר (הורה לחבר את השירותים) הוא הפה שרשאי לאסור (לנתק את השירותים).   המשיבות טוענות שאין שום סימוכין לכך שחיבור השירותים לנכס של העותר נעשה לפי חוק החשמל, המים וממילא אין שום מניעה לנתק את השירותים הללו בהתאם להוראות סעיף 157א אם מתקיימים התנאים הרלוונטיים.   הנימוק השלישי, הוא שסעיף 157א מיועד לנסיבות שבהן אדם בונה ללא היתר ואין הוא חל על מצב שבו הבניה נעשתה בהיתר, והבית אוכלס לאחר סיום הבניה.   המשיבות טוענות כי להבחנה זו של העותר אין עיגון בלשון החוק. להיפך, לשון החוק מובילה למסקנה חד משמעית ולפיה אפשר לנתק את השירותים הנדונים אף לבנין מאוכלס אשר נבנה תוך סטיה מהיתר. שכן, הוראת הדין אומרת "בנייתה של יחידת דיור ... היוותה סטיה מההיתר..." (סעיף 157א[ו]). לשון העבר: "היוותה" מלמדת על מצב שבו הבניה הסתיימה זה מכבר. על המשמעות ניתן גם לעמוד מפי דבר ההסבר להצעת החוק המלמדים כי מטרת החוק היא אכיפת הוראות חוק התכנון והבניה באופן שיאסור על אספקת שירותי מים, חשמל וטלפון למקרקעין "שמבוצעות בהם עבודה או נעשה בהם שימוש בלא היתר או בניגוד להיתר".   הכרעה בעתירה מן ההיבט הטכני הפורמלי אינני מוצא שום ממש בעתירה. אין בעיני ספק כי הרשות רשאית להשתמש בסמכותה לפי סעיף 157א[ו] ולהורות על ניתןק שירותי החשמל, מים וטלפון גם לגבי יחידת דיור שבנייתה הושלמה. אין בהוראה דבר המייחד אותה רק לתקופת הבניה עצמה. מקובלת עלי עמדת ועדת הערר ולפיה לשון החוק דוברת בעד עצמה ומלמדת שהפסקת השירותים האמורים אפשרית מכח אותה הוראת חוק גם לגבי בניה שהושלמה תוך סטיה מהיתר הבניה.   אין שום רלוונטיות לחוק החשמל וממילא הנכס של העותר אינו נכס שלגביו חל החוק הזה.   שאלה נפרדת היא, שאלת המדיניות של שימוש באמצעי הדרסטי הזה של ניתוק שרותי חשמל, מים וטלפון לנכס קיים שבו מתגוררות מספר משפחות. פעולה כזו בוודאי עשויה להיות הגיונית וסבירה אם נובעים סיכונים בטיחותיים ואפילו סכנות מסויימות לרכוש מן המבנה שנבנה ללא היתר או בסטיה מן ההיתר, ואין מצליחים לפנות את המגוררים בו. אולם, שימוש בסנקציות חריפות אלה בנסיבות שבהן לא עולות סכנות מן הסוג האמור צריך להיות שימוש זהיר מאוד ומצב של הפרה קיצונית מצד בעל הנכס.   ועדת הערר קבעה שהשימוש בסנקציות האמורות בנסיבות הענין דנן סבירה משום שמדובר במבנה שאוכלס ללא טופס 4 ואין מחלוקת שהבניה בפועל אינה תואמת להיתר הבניה שניתן. מכאן שהדבר עלול להוות סיכון בהיבט בטיחותי. שהרי אין אישור קונסטרוקטור ואין ידיעה אם החלק שנבנה בסטיה מן ההיתר עומד בדרישות הבטיחות. נוסף לכך, כיוון שהעותר משתמש בנכס לצורך כמה יחידות דיור - גם זה בניגוד להיתר - ברי שאין די בממ"ד אחד כדי לספק צרכיהם של מספר משפחות.   הסוגיה הבטיחותית איננה ברורה כל צרכה. עיינתי בכל המסמכים שצורפו לתיק העתירה ואשר שימשו לנגד עיני ועדת הערר ולא מצאתי בהם אינדיקציה ברורה לקיומו של סיכון בטיחותי. מנגד, אינני יכול לשלול את הגיון דברי ועדת הערר ולפיהם משנעשתה בניה בניגוד להיתר והבניה החורגת גדולה בהיקפה ובמהותה (תוספות בניה מצד אחד ושימוש בנכס על ידי הפיכתו למספר יחידות דיור בניגוד להיתר), אינה יכולה לעורר חשש כבד לסיכונים בטיחותיים (לא למותר לציין שהמסמכים בתיק העתירה מראים שבעבר השתמש העותר בכבל חשמלי בלתי חוקי ומסוכן לשם אספקת חשמל לנכס והיה צורך לנתק אותו. סיכונים אחרים שאולי אינם נראים לעין, אינם ידועים ואינם ברורים).   על העותר היה להסיר את החשש הזה כדי לתמוך את טענתו שנקיטת הסנקציות הקיצוניות נגדו איננה סבירה. היה עליו להביא ראיות כדי הצורך במסגרת הבירור המנהלי ולהסיר את החשש האמור.   משלא עשה כן נותרים הדברים כך שמבחינה פורמלית פעלה הרשות כדין ומבחינה מהותית יש יסוד לחשוב שהיה עליה להשתמש באמצעי הקיצוני כדי לבטל כל חשש לסכנות העלולות לנבוע מן הבניה הבלתי חוקית ושימושיה.   התוצאה היא שאני דוחה את העתירה. העותר ישא בהוצאות המשיבות כל אחת בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.אספקהחשמליחידת דיור