סעיף 18 ג לפקודת פשיטת הרגל קובע כדלקמן: 18ג. חקירה על ידי הכונס הרשמי וחובת מסירת מידע ומסמכים (א) הכונס הרשמי יקיים, לשם הגשת חוות דעתו לבית המשפט, חקירה מקיפה בעניניו של חייב שניתן נגדו צו כינוס, ובכלל זה בדבר הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו, לרבות נכסים שהיו ברשותו בעבר, והכל בין אם היו אלה נכסיו של החייב לבדו ובין בשיתוף עם אחרים. (ב) לשם קיום החקירה יהא מוסמך הכונס הרשמי, בנוסף לשאר סמכויותיו לפי פקודה זו ובכפוף לכל דין, לבצע פעולות אלה - (1) לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו; (2) לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה לקבל את כל המידע הנוגע לחייב והמצוי בלשכת ההוצאה לפועל, לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ''ז-1967. (ג) לא התייצב החייב לחקירה או לא מסר מידע או מסמכים לפי דרישת הכונס הרשמי, ללא הצדקה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, ולאחר שנתן לחייב הזדמנות לטעון טענותיו, להכריזו פושט רגל - אם הבקשה לפשיטת רגל הוגשה בידי נושה, או לדחותה ולבטל את צו הכינוס ואת הצו לעיכוב הליכים, אם ניתנו - אם הבקשה הוגשה על ידי החייב. (ד) (1) כתב ויתור על סודיות שנתן החייב לכונס הרשמי, כוחו, לענין מסירת מידע או מסמכים הנוגעים לעניניו של החייב - כבקשת החייב עצמו לקבלם; הכונס הרשמי יפעל מכוח כתב הויתור על סודיות במידה הדרושה לביצוע תפקידו; (2) מי שנתבקש למסור מידע או מסמכים כאמור בסעיף קטן זה, חייב, על אף האמור בכל דין, למסרם לידי הכונס הרשמי. (ה) קיבל הכונס הרשמי או מי מטעמו מידע או מסמכים, לא יעשה בהם שימוש ולא יגלה אותם לאחר, אלא במידה הדרושה לביצוע תפקידו, תוך הגנה על פרטיותו של החייב ושל כל מי שנמסר לכונס הרשמי מידע לגביו, או לפי צו של בית משפט. (ו) לענין סעיף זה ולענין סעיפים 59 ו-60א, חקירה, דרישת מידע או מסמכים וקבלתם מכל אדם או רשות, יבוצעו על ידי הכונס הרשמי או מי מעובדיו שהוסמך לכך על ידיו בכתב; בית המשפט רשאי, במהלך חקירה בפניו, להורות על ביצוע כל אחת מפעולות אלה על ידי אדם מטעמו של הכונס הרשמי אף אם לא הוסמך לכך כאמור. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודת פשיטת הרגל, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 18 ג לפקודת פשיטת הרגל: 1. החייב הגיש לבית משפט זה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל. בהחלטתי מיום 01/08/99 נעתרתי לבקשת החייב ונתתי, בהסכמת הכונס הרשמי, צו לכינוס נכסי החייב. באותה החלטה חייבתי את החייב לשלם לקופת הכינוס, לטובת נושיו, סך של 500 ש"ח מדי חודש בחודשו. עתה עלי להחליט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו. 2. הכונס הרשמי מתנגד לבקשה. על פי סעיף 18ג' (א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן - "הפקודה"), נערכה לחייב חקירה במשרדי הכונס הרשמי. בעקבות חקירה זו הגיש הכונס חוות דעת לפי סעיף 18ד' לפקודה. מחוות דעתו של הכונס הרשמי מיום 4.5.00 עולות העובדות שלהלן: א. החייב הגיש את בקשתו למתן צו כינוס בגין חובות מוצהרים על סך של 6,253,492 ש"ח ל- 46 נושים. נכון ליום הגשת חוות דעתו של הכונס הרשמי הוגשו 32 תביעות חוב על סך של 5,911,617 ש"ח. בין היתר הוגשו תביעות חוב בדין קדימה על סך 290,138 ש"ח (מס הכנסה) ועל סך 65,281 ש"ח (המוסד לביטוח לאומי). ב. החייב טען כי הוא נקלע למצוקה כלכלית עקב כשלון עסקיו שנבע מאי כיבוד שיקים שניתנו לו על ידי תושבי השטחים. ג. הכונס הרשמי כתב בחוות דעתו כי מסיכום החקירה עולה כדלקמן: "א. ע"פ הדו"חות הכספיים שהגיש החייב, עסקיו היו רווחיים ולא ברור כיצד צבר חובות בסך של 6,253,492 ש"ח. החייב לא המציא מסמכים המוכיחים טענותיו על כך שהמחאות של לקוחותיו לא כובדו (ראה סעיף ה' 1 לסיכום החקירה). ב. ע"פ ממצאי חקירות של חוקרים פרטיים לבקשת נושים שונים, עולה כי החייב אינו עובד במקום קבוע, וכי הוא מתפרנס ממסחר בכלי רכב ללא דיווח לרשויות המס. ג. הנושים שהופיעו לאסיפת הנושים, מתנגדים להכרזתו כפושט רגל. ד. לאחר שהוגבלו חשבונותיו, עשה החייב שימוש בפנקסי שיקים של אחיו, לצורך המשך ניהול עסקיו שלו. ה. לחייב דירת מגורים הבנויה על קרקע שבבעלות אביו. ע"ש החייב רשומים מספר כלי רכב, אשר לדבריו נמכרו לפני זמן רב למרות שלדבריו לא בוצעה העברת בעלות במשרד הרישוי. ז. לחייב אין הסבר כיצד הוא ומשפחתו המונה 6 נפשות מתקיימים (ואף משלם את הסכום שנקבע לו בצו הכינוס), כאשר לדבריו הוא ואשתו אינם עובדים וקצבת הילדים מעוקלת בגין חובות למל"ל". 3. א. החייב טען כי חובותיו נובעים מכך שניתנו לחייב שיקים של תושבי הגדה המערבית ושיקים אלה לא כובדו והחייב מסר את השיקים לעו"ד מן הגדה כדי שזה יפעל לגבייתם של הכספים המגיעים לחייב. טענת החייב היא כי אותו עו"ד, מחמוד עבדל חמיד, "ברח לחו"ל" (ראו את טענות בא כוחו דאז של החייב, עו"ד אלפרד סאדר, בעמ' 5 לפרוט' ועדותו של החייב עצמו בעמ' 8 לפרוט'). ב. עוד טען החייב כי בידיו מסמכים שנחתמו בידי אנשים מן השטחים החייבים לו, לטענתו, כסף רב. לדבריו, אותם אנשים טענו "שאין להם לשלם כי הפסידו את הכסף באנתיפאדה" (עמ' 9 לפרוט'). ג. לאור טענותיו הנ"ל של החייב והואיל והגעתי למסקנה כי "בנסיבות הענין רב הנסתר על הנגלה ואין בידי לקבוע ממצאים" ראיתי לדחות את הדיון לפרק זמן ארוך למדי כדי לאפשר לחוקרי הכונס הרשמי להמשיך בחקירותיהם ולגבש ממצאים והמלצות חדשות (ראו החלטתי מיום 21.9.00, עמ' 11 לפרוט'). ד. ואולם, גם דחיית הדיון הנ"ל לא הועילה ולא קידמה אותנו במאום, וגם דחייה נוספת שניתנה על פי החלטתי שבעמ' 14 לפרוט', לא סייעה כהוא זה. בסופו של דבר אין מנוס מלהכריע את הדין על פי החומר שבפני. 4. באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי, עו"ד גב' רונית גורביץ, טענה בפני כי בסופו של דבר השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתיק זה היא שאלת מהימנות גירסתו של החייב. החייב, טענה עו"ד גורביץ, לא המציא אסמתכאות לאמות טענותיו ולכך שההמחאות של לקוחותיו לא כובדו. עו"ד גורביץ טענה כי "לא נמסרו תצהירים של אנשים מהגדה שחייבים לו כסף ומודים בחבותם כפי שנטען בדיון הקודם על ידי בא כוחו. צורפו רק תצהירים של החייב עצמו וגם לא הומצא אישור שעורך הדין שטיפל בגביית השיקים לקח את הכסף וברח וגם לא נמסר לנו שהוגשה תלונה לרשות או לאיזה גוף המפקח בעניין". עו"ד גורביץ טענה כי חקירתו של החייב במשרדי הכונס הרשמי, העלתה ממצאים שאינם תומכים בגירסתו של החייב: לדברי עו"ד גורביץ, החייב הצהיר שהלקוחות בגדה נותרו חייבים לו לפחות סך של 4,000,000 ש"ח. בס' 3 ב' לתצהירו הצהיר החייב כי בשנת 1994 סיפק ללקוחותיו בגדה המערבית סחורות בסכום כולל של 5,000,000 ש"ח. עו"ד גב' גורביץ הצביעה על כך שעל פי הדוחות הכספיים שהגיש החייב בשנת 1994, מחזור מכירותיו עמד על סך של 421,346 ש"ח בלבד. עו"ד גורביץ טענה כי הדברים אינם "מסתדרים": "לא יכול להיות שהחובות שנוצרו כתוצאה מסחורה שסיפק עולים על מה שהוצהר על ידו כסכום מחזור המכירות שלו באותה שנה" (עמ' 12 לפרוט'). בדיון האחרון שהתקיים בעניינו של החייב, טענה באת כוחו המלומדת של הכונס הרשמי גב' יפית בק, כי לאחר שחשבונו של החייב הוגבל, הוא עשה מספר צעדים לא חוקיים: הוא פתח חשבון בנק נוסף על שם אביו כאשר הוא היה ערב לחשבון. החשבון נפתח בבנק הבינלאומי. כמו כן נתן החייב שיק דחוי מחשבונו המוגבל וכן השתמש בפנקסי שיקים של אחיו ויצא חובות נוספים. עו"ד בק טענה כי "אין מדובר בלקיחת סיכון עסקי, שהוא נשמת אפו של כל עסק, כי אם במרמה". 5. בא כוחו של החייב, עו"ד סאדר, טען כי הסכומים שלקוחותיו של החייב מן הגדה המערבית חייבים לו, הם "סכומים גדולים מאוד שהיו גורמים לכך אחד לפשוט רגל" (עמ' 5 לפרוט'). עו"ד סאדר טען כי החייב אינו מצליח להמציא את המסמכים שנדרשו ממנו בשל כך "אחד עבר לירדן והשני עבר משרד ומרשי לא מצליח לאתרו" (עמ' 7 לפרוט'). עו"ד סאדר הדגיש בטענותיו כי תושב ישראל הנדרש לבצע פעולות גבייה בשטחים עומד בפני "בעייה קשה". לדבריו, פרט לעיתים נדירות מאוד ניתן לגבות. עו"ד סאדר טען כי "המסמכים הכי חשובים נמצאים בטול כרם ומאז ספטמבר ועד היום אין אפשרות להיכנס לשם. אין מוסדות של אש"פ שניתן לקבל תלונות של אזרחי מדינת ישראל בתוך הגדה". (עמ' 13 לפרוט'). עו"ד סאדר הוסיף וטען שכל המשאיות שהיו לחייב עוקלו בידי נושיו. בהתייחסו לעניין היקף חובו של החייב טען עו"ד סאדר כי "כולנו יודעים, כשמגישים תביעות יש לפעמים שיקים כפולים. זה שהיקף החובות יותר גדול מההכנסות שלו זה לא משקף שזה החוב האמיתי שלו. הוא לא הגיש התנגדויות, הוא לא טיפל בתיקים. למשל אם היה חייב 100,000 והגישו תביעה על 300,000 הוא לא הגיש התנגדות וניתן פסק דין". 6. דיון א. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שלפני, בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. השאלה העיקרית העומדת לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להחליט אם להכריז על חייב, לבקשתו, פושט רגל אם לאו, היא השאלה אם פעל בתום לב אם לאו. הדגש באשר לתום ליבו של החייב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו להכריזו פושט רגל, מושם, מטבע הדברים, על דרך יצירתם של חובותיו (ראו בספרם של כבוד השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169). על שום כך, מקום שחייב אינו נותן לכונס הרשמי, במהלך החקירה על פי סעיף 18 ג' לפקודה, הסבר המניח את הדעת באשר למקור חובותיו, אין הוא עומד בנטל הוכחת תום הלב הנדרש מחייב המבקש להכריזו פושט רגל. אין זה מתקבל על הדעת שחייב יפנה לבית המשפט ויבקש ממנו לפרוש עליו את הגנת פקודת פשיטת הרגל, ועם זאת ימנע מליתן הסבר באשר לאופן יצירת חובותיו. ג. בענייננו, לא קיבלנו מן החייב או מבא כוחו כל הסבר לתמיהה שעוררה באת כח הכונס הרשמי. כוונתי לכך שבסעיף 3 ב' לתצהירו הצהיר החייב כי סיפק ללקוחותיו בגדה המערבית סחורות בסכום כולל של כ- 5,000,000 ש"ח וכי סכום ניכר מתוך הסך הנ"ל לא שולם לו על ידי לקוחותיו "שכן חלק מהם פשטו רגל וחלק היה בקשיים כספיים". ובסעיף 3 ג' לתצהירו הצהיר כי "הלקוחות בגדה נותרים חייבים לי לפחות סך של 4,000,000 ש"ח". זאת, כאשר מן הדו"חות הכספיים שהגיש החייב לשנת 1994 עולה כי מחזור מכירותיו עמד על סך של 421,346 ש"ח בלבד. סבורני כי תמיהה לא מיושבת זו מעלה סימני שאלה רבים ונכבדים לגבי אופן התנהלותו של החייב ולגבי מהימנות הגרסה שמסר. כי, ממה נפשך? אם החייב אכן ניהל מחזור גדול כל כך, כטענתו, מדוע זה הצהיר בדו"ח הכספי שלו על מחזור שנופל מחצי מיליון ש"ח? האם הדבר נעשה כדי להימנע מתשלומי מיסים? ואם מחזור מכירותיו עמד על סכום שנופל מחצי מיליון ש"ח כאמור לעיל, מה ראה החייב לבוא ולספר לבית המשפט כי היה לו מחזור מכירות גדול כל כך שבסופו נותר עם לקוחות החייבים לו, לטענתו, סכום של 4,000,000 ש"ח? האם הדבר נעשה כדי לזכות בהגנתו של בית המשפט במסגרת הליכי פשיטת הרגל למרות שאין הוא זכאי לכך? כשלעצמי אני סבור שתמיהה לא מיושבת זו, לבדה, די בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. בעל דין הפונה לבית המשפט ומבקש להכריזו פושט רגל חייב לנהוג בתום לב ולהימנע מהצגת נתונים שאינם אמת בפניו. התמונה העולה מן הנסיבות שלפני מלמדת שלא כך הם פני הדברים עם החייב. 7. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את בקשתו של החייב להכריזו פושט רגל. ב. אני מבטל את צו הכינוס שניתן כנגד החייב ביום 01/08/99. ג. אני מבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד החייב. פשיטת רגל