סעיף 45 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסק במקרה של מי שלא תבע סעד אחד מרבים וקובעת כדלקמן: 45.   מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 45 לתקנות סדר הדין האזרחי: .1המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם שענינו "הסכם קומבינציה" בין הצדדים לגבי מגרש שבבעלות המבקש. המבקש מצידו עותר לדחיית או מחיקת התביעה על הסף. .2מסתבר כי העיסקה שבין הצדדים זכתה כבר למאבק משפטי קודם בתיק ה"פ 8/83 שבו עתרה המשיבה למתן פסק דין הצהרתי לגבי תוקפו של זכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים ועל היותו של ההסכם שבין הצדדים בראכיפה. תביעה זו הסתיימה במתן פסק-דין ובאותו פסק-דין ניתן גם למשיבה היתר לפיצול סעדים כשבית המשפט מציין כי למרות שמסקנתו עלולה לגרום למשיבה קפוח מה. כאשר, לכאורה, נדחו טענות המבקש כנגד ההסכם האמור, הרי עדיין עומד רשותה הסעד של פיצויים שאותו תהיה זכאית לתבוע אם תחפוץ בכך. למטרה זו ניתן בפסק-הדין צו לפיצול הסעדים, הדיון הקודם טרם הגיע לקיצו שכן שני הצדדים גם יחד הגישו ערעורים לבית המשפט העליון והערעורים עודם תלויים ועומדים וטרם נידונו. .3טוען בא-כוח המבקש כי מאחר והמשיבה בחרה לתבוע את אכיפתו של ההסכם, הרי שבכך ויתרה על סעד הפיצויים, והסעדים של אכיפה ופיצויים מוסכמים גם יחד שוב אינם עומדים לרשותה. אין בידי לקבל נימוק זה שכן העובדה שבעל דין תובע אכיפתו של הסכם איננה מונעת ממנו, בנסיבות מסויימות, לתבוע גם פיצויים בגין הפרתו של ההסכם ע"י הצד השני. (השווה: ע"א 260/80 נוביץ נ' ליבוביץ [1]). כמו כן, במקרה כגון דא אין הדברים האמורים בויתור על חלק מהסעד, כלשון תקנה 44לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, (להלן "התקנות") אלא על עילה שבגינה נוצרה זכות לסעדים אחרים ובעל הזכות אינו מוכן להסתפק בתביעתו של סעד אחר אלא חפץ לתבוע גם סעד נוסף. במקרה כזה הרי הוא רשאי לתבוע את מכלול הסעדים באותה תביעה, או לבקש מבית המשפט היתר לפיצול הסעדים בהתאם לתקנה 45לתקנות. .4במקרה דנן, ניתנה על-ידי בית המשפט בתביעה הקודמת רשות לפיצול הסעדים בכל הנוגע להגשת תביעה לפיצויים בגין הפרת ההסכם שבין הצדדים. רשות זו ניתנה בפסק דין עצמו וכידוע ניתן להעניקה כל עוד התובענה הראשונה תלויה ועומדת (ראה י' זוסמן: סדרי הדין האזרחי (ירושלים, מהדורה רביעית, תשמ"ד) 127) [3]. לגבי עצם מתן הרשות אין בידי לשמוע טרוניותיו של המבקש, שהרי זה נושא לערעור התלוי ועומד בין הצדדים, השאלה התובעת הכרעה לעניננו הינה מהו השלב שבו ניתן לפי שקבל היתר לפיצול סעדים להגיש את התביעה הנפרדת בגין הסעד הנוסף. בתקנה 45לתקנות נקבע בהאי לישנא: "מי שזכאי לסעדים אחרים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". לשון הס' אומרת "אחרי כן". השאלה היא האם הכוונה היא אחרי תום הדיון כתובענה הראשונה באופן מוחלט וסופי, או שמא אחרי קבלת ההיתר לפיצול הסעדים. לגבי הסוגיה הזו לא מצאתי תקדימים בפסיקה, ואף הפרקליטים המלומדים לא הפנו אותו להלכה פסוקה. נראה לי, כי ה"רציו" הטמון בתקנה 45הנ"ל הינו כי בעל דין יכול במקרים מסויימים למנוע את חסימת דרכו בפני הגשת תביעה עתידית למימוש סעדים נוספים בגין אותה עילה, וזאת לאחר שהדיון בתביעה הראשונה שהגיש הגיע לקיצו. אם ניתן להגיש תביעה לסעד נוסף בגין אותה עילה כל עוד התביעה הראשונה טרם נסתיימה, לא היה למעשה צורך בהיתר לפיצול סעדים, אלא היה מקום לבקש תיקונה של התביעה הראשונה וצירופו של הסעד הנוסף למסגרת אותה תביעה. המטרה של התקנה האמורה הינה לאפשר לבעל דין להגיש תביעה נפרדת כאמור לאחר שקילה מחודשת של הנסיבות בעקבות התוצאה הסופית של הדיון בתביעה הראשונה. אם לא תאמר כן - הרי שהתוצאה תהא כי ניתן יהיה להגיש שורה של תביעות נפרדות בגין אותה עילה שתהיינה כולן תלויות ועודות בד-בבד, ואין ספק כי לא זו התוצאה שאליה מכוונת תקנה 45הנ"ל. .5אני עד לקשייה של המשיבה החפצה להבטיח את זכויותיה לגבי תביעת הפיצויים על-ידי ייחוד רכוש להבטחת ביצועו של פסק דין על-ידי הטלת עיקול זמני, ואולם חרף האהדה למצבה ולטעוניה, נראה לי כי כל עוד התביעה הראשונה טרם נסתיימה אין מקום לקיים בד בבד את הדיון בתביעה החדשה. יש לציין כי תוצאות הערעורים שהוגשו עשויות גם לשנות את התמונה מן הקצה אל הקצה ולהפוך את התביעה דנן למיותרת. .6התוצאה היא שאני נעתר לבקשה למחיקת התביעה על הסף. על המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 000, 100שקל + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל. תקסד"א 1984 (הישנות)