סעיף 77א לחוק בתי המשפט

סעיף 77א לחוק בתי המשפט: 77א. עילות פסלות (א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה: (1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת; (2) יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי, או שלבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו; (3) בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח, כבורר, כמגשר, כעד, כיועץ מקצועי, כמומחה, או בדרך דומה אחרת; לענין סעיף קטן זה - ''בן משפחה'' - בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו; ''בן משפחה מדרגה ראשונה'' - בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו; ''עד מרכזי'' - עד שנדרשת הערכת מהימנותו לצורך הכרעה בהליך. (א2) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1) שופט רשאי לשבת בדין אם מפאת דחיפות הענין לא ניתן לקיים את ההליך לפני שופט אחר ועלול להיגרם נזק חמור או עיוות דין אם לא ידון בענין. (א3) על אף האמור בסעיף קטן (א1)(2), שופט רשאי לשבת בדין אם העברת הענין לכל שופט אחר לא תשנה את עילת הפסלות. (ב) נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת. (ב-1) התקיימה עילת פסלות לפי סעיף קטן (א1)(1) או (2), הנוגעת לעורך דין או לבא כוח אחר, שהתקיימו בו נסיבות המחייבות קבלת היתר לייצוג כאמור בסעיף 53ב לחוק לשכת עורכי הדין, רשאי בית המשפט להתיר את הייצוג, לבקשת עורך הדין או בא הכוח, אם מצא כי הנזק שייגרם לצד להליך אם לא יתיר את הייצוג עולה על הנזק שייגרם לצד להליך או לאינטרס הציבורי בשל הפסקת הדיון או החלפת שופט; התיר בית המשפט את הייצוג כאמור, לא ישב בדין השופט שלגביו התקיימה עילת הפסלות. (ג) החלטת שופט או בית משפט לפי סעיף זה תהיה מנומקת, ורשאי בעל דין לערער עליה לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 77א לחוק בתי המשפט: זוהי החלטה בבקשה לפסילת שופט, לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-. בפתח ישיבת בית המשפט מיום 2.6.98 הודעתי, כי עוה"ד ר' יאראק, פרקליטה המלומד של המשיבה, היה בשעתו, לפני כ20- שנה, מאמני. בעקבות זאת ביקשה עו"ד א' רנד, פרקליטתה המלומדת של המבקשת, להביע עמדתה בישיבה הבאה. לאחר מכן, ביום 1.10.98, הוגשה בקשה זו לפסילה מלדון בתיק זה. בעקבות הפסיקה שקדמה לו, מבחין סעיף 77א הנ"ל בין נסיבות שבהן מתקיים "חשש ממשי למשוא פנים", לבין כל חשש אחר, אשר אין בו כדי להקים את עילת הפסלות. בנסיבות דנן, שבהן לא היו יחסי עובד-מעביד או קשרי מעסיק-מועסק בין המאמן לבין המתמחה, כי אם המדובר בציוות בתוך פרקליטות המדינה; ובנסיבות שבהן אין המדובר בעניין אישי של הפרקליט, כי אם בפעולתו כמייצג לקוח; ובנסיבות שבהן חלפו כ20- שנה (מאז השנים 78'79-'), מבלי שנשמר קשר כלשהו, שגרתי או אישי מיוחד, בין המאמן לבין המתמחה לשעבר; ובנסיבות שבמהלך התקופה האמורה נפגשתי עם עוה"ד יאראק פעמים בודדות במסדרונות בית המשפט והוחלפו ברכות נימוסין בלבד - כמדומה שאין מתמלא תנאי החשש הממשי למשוא פנים. לדידי אף לא מתקיים תנאי החשש הסביר לכך. מכאן, ששום חשש אינו צריך לעמוד למעשה לנגד עיני המבקשת. אכן, אפשר להבין את עמדתה, עת לא ידעה את העובדות לאשורן, אולם עתה משהדברים פורטו והובהרו, ברי כי אין המדובר בחשש בעל משקל. המבקשת סומכת טענותיה על-כך שבפתח הדיון הפניתי את תשומת לב הצדדים לעובדה האמורה (סעיף 5 לבקשה), אות לכך, שהמדובר בחשש כלשהו. אין בידינו לקבל את האמור, שכן אילו סברתי שמתקיימת עילת פסלות, הרי הייתי מחליט בנושא בו במקום. ואולם, העובדה שלא סברתי כך אינה צריכה לשלול מהצדדים את ההזדמנות לטעון ולהביא את טענותיהם בנושא. על-כן הודע בפתח הדיון כפי שהודע. וכי מה על השופט לעשות בנסיבות דומות? אין צורך בדמיון רב כדי לנחש את נוסח הבקשה שיכולה הייתה להיות מוגשת, אילו בדיעבד, בעיצומו של ההליך, הייתה העובדה האמורה מגיעה לידיעת המבקשת ובאי-כוחה. לפיכך, גם בנסיבות בהן השופט אינו סבור שמתקיימת עילת פסלות, סבורני כי טעמי המראית ומניעת לזות שפתיים מחייבים אותו להפנות את תשומת לב הצדדים, על-מנת שגם הם יוכלו לבחון את עמדתם ואולי יאירו בתגובתם פנים, אשר מלכתחילה השופט לא ראה ליתן להם משקל מספיק. בנסיבות דלעיל, משאין מתקיים החשש הנחוץ לעילת פסלות (וכאמור לדידי אין מתקיים חשש כלל), דין הבקשה להדחות. העובדה שאולי המבקשת חשה שלא בנוח, כשם שלעיתים - ולא בנסיבות שלפנינו - יש לשופט תחושה לא נוחה לדון בעניינו של פלוני, אינה מספיקה בכדי להוביל לפסלות שופט מלדון בתיק והעברתו אל שופט אחר. לשופט אין את הפריבילגיה לטפל רק בעניינים שבהם חפצה נפשו לדון. כל תיק המועבר אליו במסגרת המינהלית, המונחית על-ידי נשיא בית המשפט, צריך להשמע בפניו, זולת אם על-פי החוק מתקיימים התנאים למניעת דיון בידו, עת למשל, אין לו את הסמכות לדון בנושא (ועל-כן יש להעביר את התיק לבית משפט אחר: תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-); כאשר נבצר ממנו לדון בהליך מחמת פרישה; כאשר נשיא בית המשפט העליון החליט על העברת העניין למקום אחר (לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט. ובבית משפט השלום גם נשיא בית המשפט המקומי, לפי סעיף 49 לחוק האמור); וכיוצאים באלה מקרים חריגים. זולת אלה וזולת החלטה מינהלית של נשיא בית המשפט, בנוגע למתכונת הקצאת תיקים לשופטים, אין קיימת אפשרות נוספת למנוע דיון בפני השופט שאליו הועבר התיק מלכתחילה ואין לשופט את הזכות לפרוק מעל מעצמו את החובה לדון בתיק. בחשש הסובייקטיבי של צד להליך המשפטי לא סגי לענייננו. אומנם אמון הציבור בבית המשפט מהווה כוח מוסרי למערכת המשפט, אלא, שהעדר אמון של צד בשופט פלוני, באופן ספציפי, אינו מספיק לכך שהדיון בנושא יועבר אל שופט אחר. השופט הדן בתיק אינו יונק את סמכותו מאמון הצדדים כלפיו או מהסכמתם להתדיין בפניו. סמכותו נקנית מכוח המינוי והוראות החוק. לפיכך החשש האישי של בעל הדין אינו המשפיע בדבר. כל שכן עת המבקשת דנן הצהירה על האמון המלא בבית המשפט (סעיף 4 ריישא לבקשה). לאור האמור הבקשה נדחית. חוק בתי המשפט