קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עובד מדינה או קבלן עצמאי: .1התובעת עובדת כמהנדסת בניין במחלקת הבניה של מחלקת עבודות ציבוריות (מע"צ), והיא מבקשת מבית-הדין להצהיר, שהיא היתה עובדת מע"צ החל מיום .27.11.1974עמדת הנתבעת היא, שהתובעת עבדה כקבלן עצמאי בתקופה מ- 27.11.1974עד 30.11.1976, וביום 1.12.1976קיבלה כתב מינוי בהתאם לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט- 1959(להלן - חוק המינויים) והחלה לעבוד במעמד של עובדת. .2בחודש נובמבר 1974עמדה מחלקת הבניה לפני בעיה והיא, שהיתה זקוקה למהנדסים כדי לבצע עבודות וקיבלה תקציב נדיב לצורך ביצוע עבודות. אבל לא היו לרשותה תקנים המאפשרים לה לקבל העובדים הדרושים. על מנת להתגבר על בעיה זו, קיבלה מע"צ כארבעה-חמישה עובדים בחוזים מיוחדים, כאילו הם קבלנים עצמאים. הנהלת מע"צ החתימה העובדים האלה, וביניהם התובעת, על "הזמנות לביצוע עבודה" (ת/ 1עד ת/4) כאילו יבצעו עבודות על פרוייקט מסוים, כאשר למעשה, בדרך כלל, לא עבדו על הפרוייקט. כך החתימה הנהלת מע"צ עובדים אלה, כולל התובעת, על חשבונות (נ-3, נ-4) וקבלות (נ-6) כאילו היו קבלנים. התובעת לא קיבלה תלוש משכורת, וכל ההתקשרות הפורמלית בין הצדדים היתה של "קבלן עצמאי". שכר התובעת היה גבוה מזה של עובד במעמדה, כי היא לא קיבלה תנאים סוציאליים. .3אולם, האמת והמציאות היו שונות מהכתוב בניירות. התובעת ביצעה עבודתה במשרד מע"צ, באולם בו עבדו העובדים האחרים של מחלקת הבניה; שעות עבודתה היו כשל העובדים האחרים, וחלק מהזמן היתה חייבת להדפיס כרטיס נוכחות; התובעת קיבלה עבודות כמו כל עובד ועבדה תחת פיקוח עובד המחלקה; העבודות אשר ביצעה הגברת וודינסקי היו העבודות שמחלקת הבניה ביצעה: היא השתתפה באסיפות עובדים של המחלקה. התובעת קיבלה חופשה בתשלום עקב הסכמת מר רון שהיא תקח חופש בתקופה עבורה הגישה חשבון. .4מחלקת הבניה היתה מוסרת עבודות לקבלנים עצמאים שנקראו "משרדי חוץ", כאשר הכוונה היתה למהנדסים שהחזיקו משרדים פרטיים וביצעו עבודתם מחוץ למסגרת של מע"צ. התובעת לא החזיקה משרד ולא ביצעה עבודות מחוץ למסגרת מחלקת הבניה של מע"צ. מר רון העיד שהתובעת לא היתה מועסקת ב"משרד חוץ". .5העסקת התובעת ומהות היחסים בין הצדדים הוסדרו על-ידי הנהלת מע"צ ועל דעת מחלקת כוח אדם, מחלקת חשבונות ומנהלי מע"צ. בא-כוח המדינה טען, שהמנהל מחלקת הבניה, מר רון ארגן את כל הפיקציה הזאת בעצמו ובלי סמכות, אבל אנו מקבלים את עדות מר רון, ש"התרגיל של הזמנות מיוחדות היה לפי עצת המנגנון... עשיתי הכל על דעת המנגנון". על המסמכים הפורמליים חתמו מר גיל, סגן מנהל מע"צ, חשב מע"צ ומר רון. .6מר רון, עוזרו ועובדים אחרים של המחלקה הסבירו לתובעת, מה מעמדה ושלא היתה "עובדת" מע"צ. אלא קבלנית עצמאית. התובעת גם הבינה את משמעות הדבר, כי לא קיבלה תלוש משכורת כמו עובדים אחרים. .7היתה השתלבות מלאה של התובעת בעבודת מחלקת הבניה ומע"צ, והיא ביצעה עבודתה כעובדת. התובעת לא ניהלה עסק שלה, לא ביצעה עבודות מחוץ למע"צ ולא העסיקה עובדים. הפיקוח על עבודת גברת וודינסקי היה זה של עובדת לכל דבר, ושונה מהפיקוח על "משרד חוץ". התובעת היתה חייבת לבצע עבודתה באופן אישי ולא יכלה להעסיק עובד אחר במקומה. לפי כל המבחנים בפסיקה, מעמדה של גברת וודינסקי היה של "עובדת". כבר נפסק, שההתקשרות הפורמלית (כמו חוזים, קבלות, חשבונות, מכתבי בקשות) מהווים שיקול בהחלטה, אם קיימים יחסי עובד-מעביד, אבל אין השיקול היחיד או החשוב ביותר. לדידינו ולפי הפסיקה של בית-הדין הארצי לעבודה ובית-המשפט העליון, יש להכריע, אם קיימים יחסי עובד-מעביד, על סמך המצב האמיתי וכלל העובדות (דב"ע מב/26-2, [1]; דב"ע מב/71-3, [2]; בג"צ 123/81, [3]). .8בעניין ההגינות המינהלית כחלק של המשפט המינהלי נאמר: "חייב השלטון לנהוג בהגינות כלפי הציבור" (השופט א' ברק, [4], "ההלכה השיפוטית והמציאות החברתית: הזיקה אל עקרונות היסוד", ספר זוסמן, תשמ"ה), ועל אחת כמה וכמה כשהמדובר על היחסים בין המדינה לבין עובדיה. באותו מאמר אמר השופט ברק (שם, [4], בע' 84) דברים בקשר לדיני חוזים שנכונים לתובענה דנן: "כנגד העוצמה והתחכום של אחד המתקשרים החוזיים וכנגד חוסר השוויון שבין המתקשרים, עומדת חובתו של כל מתקשר חוזי לפעול בתום לב. באמצעותה של חובה זו עשוי בית-המשפט להבטיח הגינות בסיסית ביחסים חוזיים". התנהגותה של הנהלת מע"צ לא היתה הוגנת כלפי התובעת, כי עשתה פיקציה שמיועדה לשלול ממנה זכויותיה כעובדת. הנהלת מע"צ גם לא התנהגה ביושר כלפי משרד האוצר, כשעשתה תרגיל כדי להעסיק עובדים בלי תקן. בא-כוח המדינה טען, שגם התובעת השתתפה בפיקציה וקיבלה ממנה טובת הנאה, אבל אין זו סיבה לשלול ממנה את זכויותיה כעובדת, ואין להשוות מצבה (עולה חדשה הנמצאת בארץ שנה אחת) למצבה של המדינה. התנהגות הנהלת מע"צ תומכת במסקנה, שאין לייחס חשיבות רבה למצב הפורמלי בבואנו להכריע בשאלה, מה היתה מעמדה של התובעה בשנים 1974-.1976 .9בא-כוח המדינה טען, שהיה שיהוי בהגשת התביעה. אולם, מעמד התובעת הינו שאלה משפטית קשה, ואין לצפות מהתובעת להבין מה מעמדה או לייחס לזה חשיבות, וכן השיהוי לא מנע מבא-כוח התובעת להזמין לדיון מספיק עדים כדי להוכיח את העובדות הדרושות. .10בא-כוח המדינה טען, שגברת וודינסקי לא התמנתה בתקופה הרלבנטית לפי חוק המינויים, אבל יש מקרים של עובדי מדינה אשר לא קיבלו כתב מינוי, כמו עובדים לפי חוזה מיוחד, עובדים ארעיים וכו'. אנו גם דוחים את טענת בא-כוח הנתבעת, שמר רון לא היה מוסמך לקבוע תנאי העבודה של התובעת, כי קבענו כעובדה, שתנאי תעסוקתה נקבעו על דעת הנהלת המשרד. וכך, כאשר הנהלת המשרד קבעה תנאי העסקתה הנוגדים הניהול התקין ומחוץ לסמכותם לפי התקשי"ר, עליהם ליתן את הדין ואין זו סיבה לשלול את זכויות התובעת. .11עולה מן המסקנות המפורטות לעיל, שאנו מקבלים התביעה ומצהירים, שגברת וודינסקי היתה עובדת של המדינה בתקופה 27.11.1974עד .30.11.1976אנו מחייבים הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך 000, 100שקל ופוטרים התובעת מתשלום האגרה הדחויה.קבלןעובדי מדינהעצמאים