קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערובה להמצאת נכסים: .1בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע מא/805-3 ו-מא/15-11, מיום 11.2.1982בערעור על החלטת רשמת מיום 17.3.1981). בסעיף האופרטיבי שבהחלטת הרשמת נאמר: "א. מאחר ושוכנעתי כי הנתבעת עשתה על מנת להוציא את נכסיה כולם או רובם מרשותה, ולאחר שההודעות למחזיקים שהוצאו בעקבות צו העיקול הזמני שניתן ביום 19.1.1981חזרו ונמצאו ריקות מתוכן, היינו ללא עיקול אפקטיבי כלשהו. בהתאם לתקנה 261לתקנות סדר הדין האזרחי, אני מורה בזאת כי תוך 5ימים מקבלת החלטתי זו תיתן הנתבעת ערובה בנקאית להבטחת ביצועו של פסק-הדין בתיק זה על סך 000, 50שקלים וערבות צד ג' שיהא נאמן על בית-הדין על סך של 000, 150שקלים. ב. ...". .2כעולה מהחלטה ניתן הצו ליתן ערבות תוך הסתמכות על תקנה 261לתקנות סדר הדין האזרחי. תשכ"ג-1963, אשר מכוח תקנה 101לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969- חלה על בית-הדין לעבודה. .3בית-הדין האזורי דחה ערעור שהיה בפניו ואישר לענייננו את החלטת הרשמת כפי שניתנה. שתי טענות העלה בפנינו הפרקליט אשר ייצג את המערערת, והן: א) תקנה 261כלל אינה מאפשרת לחייב מתן ערבות בנקאית; ב) התקנה מחייבת התייחסות לנכסים שברשות הנתבע, והנתבע עומד להוציאם מרשותו. .4כנגד זה טען הפרקליט אשר ייצג את המשיב, כי במסגרת תקנה 261ניתן לחייב במתן ערבות, הרשם שקל את כל הקשור בתנאים המוקדמים לחיוב במתן ערבות, ומשעשה כן אין מקום לערעור לבית-משפט מערכאה גבוהה יותר. .5על מנת לפסוק בערעור יש לעמוד על מטרתה של התקנה .261קל לעשות זאת מלשון התקנה עצמה. דרך המלך בסדרי דין היא, שאין מחייבים נתבע מראש להבטיח כי הסכום שייפסק נגדו, אם ייפסק, אכן ישולם. תקנה 261באה למנוע מצבים שבהם נתבע, משנודע לו דבר הגשת התובענה מתכוון לעשות מראש להכשלת ההליך השיפוטי על-ידי הוצאת נכסיו מרשותו או מתחום המדינה. מודע היה מתקין התקנות כי דרך בעלים היא לשלוט בנכסיהם ולעיתים אף להוציאם מתחום המדינה, בעיקר עת מדובר בפעילות מסחרית או כלכלית שגרתית אחרת. כדי למנוע הקפאת נכסים מצד אחד והכשלת הליכי שיפוט, מצד שני, באה התקנה ומאפשרת חיוב במתן ערובה שאותם הנכסים יעמדו בבוא העת לרשות בית הדין, ואם הנכסים יועברו מרשותו של הנתבע - תבוא "הערובה" ותפעל במקום הנכסים. .6אין אנו מקבלים, אפוא, את טענת פרקליטה של המערערת, שתקנה 261אינה מאפשרת חיוב בערבות לרבות ערבות בנקאית. במה דברים אמורים - בערבות הבאה להבטיח את אשר תקנה 261נועדה לו. הערבות שאפשר לחייב בה לפי תקנה 261צריכה להיות קשורה בנכסים ספציפיים שבאותה עת ברשות הנתבע, בכפוף לפטור אפשרי מכוח תקנה .262הצו שבהחלטה נשוא הערעור אינו מקיים אחרי תנאי יסוד זה. הערבות הבנקאית המתחייבת מהחלטה נשוא הערעור היא כללית מדי, אינה קשורה לנכסים ספציפיים כאמור ויכולה להתפרש כערבות לביצוע פסק-הדין ולא כערבות לנכסים כאמור. .7על-כן מתקבל הערעור כך, שהעניין מוחזר לרשם בית-הדין האזורי על מנת שישקול מחדש פעולה לפי תקנה 261בהקשר לנכסים קיימים, כאמור לעיל. אין צו להוצאות.ערובה