קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת רשם לביטול עיקולים זמניים: 1. זהו ערעור על החלטת רשמת בית המשפט בתל-אביב יפו (כתוארה אז) ע. צ'רניאק, מיום 30.8.01 (ת.א. 1593/00; בש"א 21749/00; להלן - "ההחלטה") לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול עיקולים זמניים שהוטלו לבקשת המשיבה, ביום 4.6.00, על חלקי מטוס, כמפורט להלן.   בערעור זה, עותרים המערערים לביטול ההחלטה ולביטול העיקולים הזמניים.   2. הרקע:   א. המשיבה הגישה נגד המערערים תובענה לאכיפת הסכם, ולחלופין, למתן סעד כספי (ת.א. 1593/00). לטענתה, נכרת בין הצדדים הסכם שלא הועלה על הכתב (להלן - "ההסכם"), לרכישת מטוס מסוג 30-10- DC, מתוצרת חברת מקדונל דוגלס (להלן - "המטוס"), פירוקו ומכירת חלקיו, והכל תוך חלוקת הרווחים בין המשיבה לבין המערערים, ביחס של 40-60, בהתאמה. כבר עתה יודגש, שהמערערים חולקים על עצם קיומו של ההסכם, ושאלת קיומו הינה לב ליבה של המחלוקת בין בעלי הדין.   ב. במסגרת התביעה, הגישה המשיבה בקשה להטלת עיקול זמני על חלקי המטוס במעמד צד אחד, וזאת כדי שחלקי המטוס לא יוצאו מחוץ למדינת ישראל. לבקשה זו נעתר בית המשפט ביום 4.6.00.   ג. ביום 16.7.00 עתרו המערערים לביטול העיקול הזמני. הרשמת הנכבדה קיימה סדרה של שלושה דיונים בעניין (בתאריכים 22.11.00, 22.1.01 ו- 30.1.01), במסגרתם נחקרו המערער 2, מר פארגה (להלן- "המערער"), ושני מצהירים מטעם המשיבה, מר בני אליעזר, ומר בלטנר. ביום 30.8.01 ניתנה החלטת הרשמת נשוא ערעור זה.   3. ההחלטה:   בהחלטתה, מנתחת הרשמת הנכבדה את גרסאות הצדדים בקשר עם ההסכם (שכאמור, לא הועלה על הכתב) - את גרסת המערערים לפיה מעולם לא בא הסכם לעולם מול גרסת המשיבה, לפיה השתכלל הסכם בקשר עם המטוס וחלקיו. הרשמת הנכבדה העדיפה את גרסתה של המשיבה ומצהיריה, על פני גרסת המערערים (כפי שהובאה בתצהיר המערער), ולאחר ניתוח הגרסאות העובדתיות של בעלי הדין, קבעה הרשמת שהמשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה בקשר עם הרישא לתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), בנוסחה כפי שהיה בעת מתן ההחלטה. בנוסף, נוכח העובדה שהמערערת 1 (להלן - "המערערת") אינה מנהלת עסקים בישראל, לא ברור מהם נכסיה, מה כתובתה, ומיהם בעלי המניות בה, וכן לנוכח העובדה שהמערער 2 (להלן: "המערער") נתן הוראה לשלוח את חלקי המטוס לחברה אחרת, והשיק ששולם כמקדמה היה אף הוא מחשבון של חברה שאינה המערערת, קבעה הרשמת הנכבדה, שהמשיבה הרימה גם את הנטל המוטל עליה לפי הסיפא לתקנה 360(א) לתקנות, בנוסחה הקודם.   על החלטה זו הוגש הערעור דנן.     4. עמדת המערערים:   ב"כ המערערים טוענים לטעויות בהחלטה דלמטה, בקשר עם שני התנאים הקבועים בתקנה 360(א) לתקנות, שעניינה הטלת עיקול זמני. נקודת המוצא לעמדת המערערים הינה, כאמור, שמעולם לא השתכלל הסכם בין הצדדים. בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמם, מנתחים ב"כ המערערים בהרחבה את ההלכה הפסוקה בקשר עם הטלת עיקולים זמניים וטוענים שבמקרה דנן לא עמדה המשיבה בנטל להוכיח את קיומם של תנאי תקנה 360(א).   בהתייחס לתנאי הראשון הקבוע בסעיף 360(א) (הוא התנאי לפיו יש לבחון האם התובענה נתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה), טוענים ב"כ המערערים, שאין כל מסמך בכתב ו/או ראיות מהימנות אחרות המקימות למשיבה זכות לכאורה. בהקשר זה, טוענים ב"כ המערערים לטעויות בעדויות המצהירים מטעם המשיבה מהם התעלם בית המשפט קמא. כך למשל, מצביעים ב"כ המערערים על העובדה שמר בני אליעזר, מצהיר מטעם המשיבה, לא נתן כל הסבר לשאלה מדוע לא החתים את המערער על הסכם ומדוע לא חתם בעצמו על ההסכם, ולא הציג גרסה קוהרנטית בסוגיית תאריך חתימת ההסכם. כן טוענים ב"כ המערערים לטעות בהחלטת הרשמת הקובעת שהמערערת הוקמה במיוחד לצורך ביצוע העסקה, שכן, כפי שעולה ממסמך ההתאגדות של המערערת, הרי שזו הוקמה עוד ביום 6.5.98, כשנה וחצי לפני ההסכם לו טוענת המשיבה. ב"כ המערערים אף טוענים, שהחלטת הרשמת מבוססת על עדות מפי השמועה של מר בלטנר, כפי שנודע לו ממר בני אליעזר, ומצביעים על שורה ארוכה של סעיפים בתצהירו וקטעים מעדותו של מר בלטנר מהם עולה שהמידע שהגיע אליו, הגיע ממקור שני (ממר בני אליעזר). כן מצביעים ב"כ המערערים, על סתירה בין עדותו בעל פה של מר בלטנר לבין תצהירו - למשל, בהתייחס לזהות האדם ששלח אותו לישראל (מר בני אליעזר או המערער). עוד טוענים ב"כ המערערים שבחומר הראיות, כפי שנפרס בפני הרשמת, אין כל אחיזה לכך שהמשיבה ערכה פעולות הכנה לטובת פרוק המטוס, כגון, פילוחי שוק, עבודות מחקר, והמשיבה לא השקיעה מאות שעות עבודה בהוצאת ההסכם לפועל, כנטען.   בהתייחס לתנאי השני הקבוע בתקנה 360(א) (הוא התנאי לפיו אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין), טוענים ב"כ המערערים, שניהול עסקי המערער שלא בישראל אינו גורם בגינו יש להטיל עיקול זמני, הן משום שהדבר יגרום לנטל על כל חברה זרה החפצה לנהל עסקיה בישראל, והן משום שיש לשמור על קניינו של אדם, באשר הוא, ללא קשר למקום מושבו. בהקשר זה מצביעים ב"כ המערערים על כך, שהמערער הגיע לישראל והתייצב לכל ישיבות המשפט, שבבעלותו כ - 40 חברות בכל רחבי העולם, ובכלל זה עושה הוא עסקים עם חברות בישראל, והם מצביעים על כך שאף לטענת המשיבה, המערער הינו אדם אמיד המסתובב בעולם במטוס פרטי. כן טוענים ב"כ המערערים לטעות בהחלטת הרשמת עת קבעה, שהמערערת העבירה את חלקי המטוס לחברה אחרת, שכן החברה לה הועברו חלקי המטוס הינה חברה שאף היא בבעלות המערער, והעברת חלקי המטוס לא נעשתה בסתר, כי אם בראש חוצות, מתוך כוונה להזמין קונים. כן טוענים ב"כ המערערים, שאין בעובדה שחברה אחרת (שאינה המערערת) שילמה עבור המטוס, כדי הכבדה על ביצוע פסק הדין אם ולכשינתן, ואין הדבר מעיד על הברחת רכוש.   5. עמדת המשיבה:   נקודת המוצא לעמדת המשיבה הינה השתכללותו של הסכם, והפרתו על ידי המערערים. לפיכך, עתרה היא בתביעתה, כזכור, לאכיפת ההסכם, או לחילופין, לחלוקת הרווחים הצפויים מהעסקה ביחס של 40% למשיבה ו - 60% למערערת. ב"כ המשיבה מצדדים בהחלטת הרשמת ומדגישים, שזו קיבלה את גרסתם, בהיותה, קוהרנטית ויציבה, ובצדק נקבע שהמשיבה הרימה הנטל הנדרש בקשר עם שני התנאים הקבועים בתקנה 360(א) לתקנות. ב"כ המשיבה מבהירים עוד, שהערעור דנן מתייחס לקביעות עובדתיות של הרשמת, ובית משפט שלערעור אינו מתערב בשכאלה. כן טוענים ב"כ המשיבה, שיש לדחות הערעור משום שעניין הסעדים הזמניים מסור לשיקול דעתה של הערכאה דיונית, ומפרטים בהרחבה ההלכה הפסוקה בעניין תקנה 360(א) לתקנות (בנוסחה הקודם), על שני תנאיה.   בהתייחס לתנאי הראשון הקבוע בתקנה 360(א) לתקנות (הוא התנאי לפיו על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה) טוענים ב"כ המשיבה, ששורת המסמכים שצורפה לתצהיר מר בני אליעזר (נספחים א - טו) וכן המסמכים שהוגשו במסגרת חקירתו הנגדית של המערער בפני הרשמת, מהווים ראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, ומעידים על קיומו של הסכם בין המערערת לבין משיבה, ועל תפקיד המפתח שמילאה המשיבה בעיסקה. כן טוענים ב"כ המשיבה, שהמערערים התנגדו לצירוף תצהיריהם של מצהירים נוספים שהיו מעידים לטובתם.   בהתייחס לתנאי השני הקבוע בתקנה 360(א) (הוא התנאי לפיו אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין) טוענים ב"כ המשיבה, שהמערערת הינה חברה זרה, חסרת נכסים בישראל והמערער הינו תושב חוץ, המערערת לא הסכימה ליתן ערבות בנקאית או ערבות של חברה מקומית בעלת נכסים לשם מימוש פסק הדין, ולא הסכימה למכור את המעוקלים. כן טוענים ב"כ המשיבה, שהמערער מנסה לרוקן את המערערת מנכסים ולהעבירם לחברה אחרת, שהינה חברת קש (בשם "Sky Aviation"), וגם התנהלותו של המערער בהליך זה, מעידה על כך שהמערערת תימנע מביצוע פסק דין, לכשיינתן. כן טוענים ב"כ המשיבה, שחלקי המטוס הם הרכוש היחיד הקיים למערערת בישראל, והנסיונות לתפוס רכוש של המערערים בישראל לא צלחו.   6. דיון והכרעה:   בראשית דבריי, ועוד קודם לדיון בערעור, אציין, שתמוהה ביותר עמדתם העקרונית של המערערים המסרבים למכירת חלקי המטוס, פעולה שיכולה היתה להקטין את הנזק שייגרם לשני הצדדים, עם מיצוי ההליך העיקרי המתנהל ביניהם, וללא קשר לתוצאותיו, זאת, כתוצאה מהקטנת היקפם של רווחי העסקה. בדרך התנהלות זו, אין כדי להוסיף תום לב לדרך התנהלות הדיונית והעסקית של המערערת. לפיכך, במנותק מהמסקנה הסופית אליה הגעתי, ממליצה אני למערערת לפעול לצורך הקטנת הנזק שייגרם לשני הצדדים כאחד.   ולגופו של עניין. נקודת המוצא לבחינת בקשה לעיקול זמני, הינה תקנה 360(א) לתקנות, בנוסחה הרלוונטי בעת הדיון בפני הרשמת (עובר לתיקון 6). תקנה זו קבעה כדלקמן:   "בתובענה לסכום כסף הנתמכת במסמך או בראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, רשאי בית המשפט או הרשם לתת צו עיקול זמני על נכסים שבידי הנתבעת או שבידי התובע וכן על נכסים של הנתבע שבידי אדם אחר (להלן - מחזיק), לרבות כל חוב וזכות בין שהגיע זמן פרעונם ובין אם לאו, עד שיקוים פסק הדין, אם ראה, כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין; כיוצא בזה, בתביעת דבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע".   כפי שניתחה הרשמת הנכבדה, וכפי שהתייחסו ב"כ הצדדים בעיקרי הטיעון מטעמם, כוללת תקנה זו שני תנאים, שבהתקיימם, רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבע: האחד, קיום מסמך או ראיות מהימנות המקימות זכות לכאורה, והשני, הכבדה על ביצוע פסק הדין מקום בו לא יינתן הצו.   בחינת תנאים אלה, בהקשרינו, צריך שתעשה תוך שימת דגש על שניים. כעניין ראשון, קיימת חשיבות לכך שמתן צווים זמניים הינו עניין המסור לערכאה הדיונית ואין בית משפט שלערעור מתערב בשכזה, בדרך כלל (ראה למשל רע"א 1181/97 אורנה קצף נגד בנק איגוד, דינים עליון, כרך נא 844), כמו גם התרשמותה של הערכאה הדיונית מעדים ומהימנותם, שאף הוא עניין המסור לערכאה הדיונית (ראו למשל ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ' אהוד (אודי) פוזיס, פ"ד נד(3) 107). העניין השני לו יש ליתן את הדעת הינו, שעם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בשנת 1992, הועלה מעמד קניינו של הנתבע, ועימו הרף להטלת עיקול זמני קודם לברור התביעה.   בכל האמור לתנאי הראשון הקבוע שהיה קבוע בתקנה 360(א), קבעה הרשמת, באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים, שמעדיפה היא "לעת הזו" את גרסת המשיבה ומצהיריה, על גרסת המערערים, בכל האמור לקיומו של הסכם. קביעה זו, הינה קביעה עובדתית המקפלת בחובה קביעת מהימנות של הרשמת, שהתרשמה התרשמות בלתי אמצעית מהעדים. בהתרשמות זו, אין בית המשפט שלערעור, מתערב, בדרך כלל. גם בהקשרינו לא קיים טעם להתערבות כאמור.   יחד עם זאת, למעלה מהצורך, ולנוכח העובדה שב"כ הצדדים מצאו לנכון להתייחס בסיכומיהם לא מעט לחקירות שהתקיימו בפני הרשמת הנכבדה ולמסמכים שהוצגו בתיק בית המשפט, עיינתי בתצהיריהם של המערער ושל מר בני אליעזר וכן בחקירותיהם ובחקירתו של מר בלטנר, והתחזקתי בדעתי שאין להתערב בממצאיה של הרשמת הנכבדה.   מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות בהתייחס להכרעה בתובענה העיקרית, אציין, שהרושם המתקבל מעיון בתצהירים ומחקירותיהם הנגדיות של המצהירים הינו של תמונה מלאה ומקיפה בדבר המגעים שהתקיימו בין הצדדים, הבשלת המשא ומתן והפעולות אותן נקטה המשיבה כדי להביא לביצוע העסקה. התשובות שניתנו על ידי מצהירי המשיבה הינן מלאות ומקיפות ומציירות תמונה מלאה, כאשר מנגד, חקירת המערער הינה מקוטעת ומתחמקת, ואיני סבורה שהדבר נובע מהעדר שליטה של המערער בשפה העברית. כך למשל, מפרט מר בלטנר כיצד פעל לצורך ביצוע העסקה בדרך של מתן לוח זמנים לפירוק המטוס, בדיקתו ועוד. כמו כן אציין, שלתצהירו של מר בני אליעזר אף צורף כנספח א' טיוטת ההסכמה שאינה חתומה בקשר עם ההסכם, ואף בכך יש כדי לתמוך בטענותיהם של המערערים.   מצאתי לנכון להתייחס אף לטענת ב"כ המערערים לפיה עדותו של מר בלטנר הינה עדות מפי השמועה. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שעולה מחקירתו, הרי שזה בא במגע הן עם המערער והן עם מר בני אליעזר, והעיד על שיחותיו שלו עימם ועל יחסיהם. כן היה מר בלטנר מעורב בביצוע המעשי של העסקה המתוכננת.   כמו כן, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המערערים שמר אליעזר הציג גרסאות סותרות בדבר מועד החתימה על ההסכם. בדיון מיום 22.1.01 לא זכר מר אליעזר את המועד המדויק, אולם מכאן ועד המסקנה שמסר גרסאות סותרות המרחק הינו רב. על מנת לסבר האוזן, יובאו דבריו של מר אליעזר בהקשר זה: "אם זכרוני לא מטעה אותי זה בערך 18.11.99" ובהמשך "לפי מיטב זכרוני 18.11.99. יכול להיות שזה 20.11.99 תלוי מתי נחתם ההסכם" (עמוד 7 לפרוטוקול הדיון בפני הרשמת מיום 22.1.01). כאמור, אין לראות בכך הצגת גרסאות סותרות.   לסיכומה של נקודה זו, מסקנותיה של הרשמת הנכבדה בכל האמור לתנאי הראשון מתנאי תקנה 360(א) מעוגנות בתשתית ראייתית איתנה אותה הציגו ב"כ המשיבה, להבדיל מגרסה מוצקה פחות שהציגו ב"כ המערערים.   בכל האמור לתנאי השני מתנאי תקנה 360(א), הרי שבהקשר זה, אין חולק שהמערער הינו אזרח זר חסר נכסים בישראל, והמערערת אף היא חברה זרה חסרת נכסים בישראל, מלבד אותם חלקי מטוס. בהקשר זה, מעלה חקירתו של המערער בפרוטוקול מיום 22.11.00 מסקנות חד משמעיות. מחקירתו, לא ניתן להבין מיהם בעלי המניות החברה המערערת, (עמוד 2), שכן, משנשאל המערער מי הם בעלי החברות שברשותו, השיב לשואל "יש לך בעיה" (שם). כמו כן, מסר המערער שקיימת בעיה מבחינתו להגיע לישראל (שם, שורה שלישית מהסוף), כן מסר המערער בעדותו בבית המשפט שאין לו לוח פגישות ולחברה שברשותו אין מזכירה (עמוד 1 לפרוטוקול 22.11.00), ושאינו זוכר את הכתובת של הבית אותו קנה בפורט לודרדייל (שם, שם). המערער אף לא השיב מהו מספר הטלפון שאותו הוא נותן למבקשים להשיג אותו "מבחוץ" (עמוד 2 לפרוטוקול 22.11.00). בהתחשב בכל אלו, בהתחשב בכך שהמערער לא הציג כל טעם עסקי או שאינו עסקי מדוע אינו מוכן להגיע להסדר פרקטי שיטיב עימו, בדרך של חיסכון בפחת על חלקי המטוס והוצאות אחזקתו, יש מקום להניח קיומו של חשש שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין אם ולכשינתן.   סיכומם של דברים, בדין קבעה הרשמת שהתקיימו שני התנאים לקיומה של תקנה 360(א) לתקנות, ויש להותיר את העיקול על כנו, עד לברורה של התובענה.   יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, גם עתה, איני רואה כל טעם ענייני מדוע לא יגיעו הצדדים להסדר מעשי ממנו ירוויחו שניהם בדרך של מכירת חלקי המטוס, דבר שיחסוך הן את הפחת על החלקים והן את הוצאות האחסנה של חלקים אלה.   באשר להוצאות ההליך, הרי שהרשמת הנכבדה קבעה שההוצאות בבקשה שבפניה, יתווספו או יגרעו מהתוצאה הסופית בתיק העיקרי. דומני שבנסיבות אלו, נכון יהיה לצרף את הוצאות הליך זה בסך 10,000 ש"ח, להוצאות שיפסקו בהליך העיקרי.    ערעור על החלטת רשםרשםערעורעיקול