קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על עונש במסגרת עסקת טיעון בעבירות מין: המשנָה לנשיא מ' נאור: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי, השופט נ' זלוצ'ובר והשופטת י' רז לוי) ב-תפ"ח 1100/09 מיום 8.11.2010. המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, אשר ייחס לו שתי עבירות של אינוס, עבירה של מעשה סדום וכן עבירות של החזקת סכין ואיומים. בית המשפט גזר על המערער 9 שנות מאסר בפועל והפעיל מאסר מותנה בן 6 חודשים לריצוי בחופף; 18 חודשי מאסר על תנאי; ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח. כתב האישום המתוקן על פי כתב האישום המתוקן, המערער והמתלוננת היו בני זוג החל משנת 2001. הם נישאו בשנת 2005 ונולדו להם שני ילדים משותפים. בשנת 2009 החלו בהליכי גירושין, שהושלמו. כתב האישום כלל שני אישומים: על פי האישום הראשון, במהלך החודשים מאי ויוני בשנת 2009, המתין המערער למתלוננת ליד הגן של בנם המשותף, וניסה לדבר איתה ולהתקרב אליה. המתלוננת הסבירה לו כי אינה מעניינת בקשר איתו, אולם המערער המשיך לפנות אליה וללכת אחריה. באחד המקרים, המערער ליווה את המתלוננת בדרכה מהגן לדירת אמה, וביקש שתקיים איתו יחסי מין. המתלוננת סירבה להצעת המערער. עם הגעתם לדירה, דרש המערער מהמתלוננת להיכנס לחדר על מנת לקיים איתו יחסי מין, תוך שהטיל עליה פחד ואימה. המתלוננת בכתה והתחננה בפניו שיחדל ואף הוציאה שטר של 100 ש"ח ואמרה לו שילך לזונה כדי שיעזוב אותה. המערער לא שעה לתחנוניה. הוא הכניס את המתלוננת לחדר בכוח, והורה לה להתפשט ולהתכופף. המתלוננת נענתה לדרישותיו בשל חששה ממנו, והמערער התפשט והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בגין מעשים אלו יוחסה למערער עבירה של אינוס (לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)). על פי האישום השני, ביום 23.6.2009, לקחה המתלוננת את בנה לגן. בדרכה חזרה לבית אמה, ניגש אליה המערער ואחז את ידה בכוח בהחזיקו סכין. המערער איים על המערערת כי יפגע בה אם לא תבוא איתו, והמתלוננת נענתה על כן לדרישתו. המתלוננת דיברה עם המערער וניסתה להרגיעו, וביקשה ממנו להשליך את הסכין, אך הוא השיב לה כי "אם אני יזרוק את לא תבואי". עם זאת, הניח את הסכין. כשאמרה לו המתלוננת כי איננה מעוניינת ללכת איתו, הרים המערער את הסכין ואיים להרוג אותה אם לא תלך עמו. המתלוננת הסכימה ללכת איתו בתנאי שישבור את הסכין. המערער נענה לדרישתה, והמתלוננת החלה לברוח מהמערער. המערער רדף אחריה, תפס אותה בשערותיה ואיים עליה בפגיעה באומרו לה כי "אין היום את מתה לי בידיים, היום אני רוצח אותך". בעקבות כך, הסכימה המתלוננת ללכת איתו עד שהגיעו לכניסה לבניין מסוים, שם הורה לה המערער להוריד את מכנסיה ותחתוניה והתפשט בעצמו. בשל פחדה מהמערער, צייתה המתלוננת לדבריו. המערער סובב את גופה כך שפניה היו מופנות לקיר, הורה לה להתכופף והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. המתלוננת בכתה למערער שכואב לה והתחננה שאינה רוצה שיעשה זאת, אך המערער סירב לבקשתה ואמר שזה לא אכפת לו והמשיך להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת עד שהגיע לסיפוק מיני. המערער אף אמר לה: "סתמי, אני יודע שאני יישב עלייך בית סוהר ואני יגשים את הפנטזיות שלי". מיד לאחר מכן, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת עד שבא על סיפוקו המיני. בגין המעשים המתוארים באישום השני, יוחסו למערער עבירה של מעשה סדום (לפי סעיף 347(ב) ו-345(ב)(2) לחוק העונשין); עבירת אינוס (לפי סעיף 345(ב)(2) לחוק); עבירה של החזקת סכין (לפי סעיף 186(א) לחוק); ועבירה של איומים (לפי סעיף 192 לחוק). ההליכים בבית המשפט המחוזי המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. על פי ההסדר, תוקן כתב האישום המקורי ונקבע כי המדינה תעתור לעונש של עד 9 שנות מאסר בפועל והמערער יטען באופן חופשי. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי של המערער, הכולל רישום פלילי מבית המשפט לנוער וכן 7 הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות, בגינן ריצה תקופות מאסר. בית המשפט ציין כי מתסקיר המבחן בעניינו של המערער עלה כי הלה גדל ב"מערכת משפחתית רב בעייתית" וכי המערער הוצא מהבית לפנימייה כבר בגיל צעיר. הוא התחבר לחברה שולית, והחל לצרוך סמים ולסחור בהם עוד בהיותו צעיר. הקשר הזוגי עם המתלוננת החל בגיל 20, כאשר במהלך מאסרו האחרון ביקשה המתלוננת להתגרש ממנו. שירות המבחן התרשם כי המערער צייר תמונה שטחית והתקשה להתייחס לבעייתיות שבהתנהגותו. בסופו של יום, שירות המבחן לא המליץ על טיפול שיקומי, נוכח התייחסותו השטחית של המערער לעבירות שביצע, התמכרותו לסמים והתרשמותו ממאפיינים אלימים מופנמים בהתנהגותו. בית המשפט הדגיש כי מדובר במסכת נמשכת וחמורה של עבירות מין המבוצעות באלימות כלפי המתלוננת, וכי מעשיו של המערער אף הלכו והסלימו עם הזמן. בית המשפט הסביר כי הוא מחויב לגנות עבירות חמורות אלו, הפוגעים פגיעה קשה - פיזית ונפשית - בקרבנות העבירות, ולהביע סלידה מהן. לקולא, שקל בית המשפט את הודאת המערער, את הבעת החרטה ובקשת הסליחה מצידו, וכן את נסיבותיו האישיות הקשות. לאחר ששקל את כל השיקולים, גזר בית המשפט על המערער את העונש המירבי עליו הוסכם בהסדר הטיעון, הוא 9 שנות מאסר בפועל לריצוי מיום מעצרו, וכן הפעיל 6 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו על המערער ב-ת"פ (שלום ב"ש) 1504/07, לריצוי בחופף. עוד גזר בית המשפט על המערער 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע או עבירת מין שהיא פשע ופיצוי למתלוננת בסך 30,000 ש"ח. הערעור טענתו של המערער היא כי שגה בית המשפט קמא שעה שגזר עליו עונש של 9 שנות מאסר בפועל. לדבריו, מדובר בעונש החורג מרף הענישה המקובל. כמו כן, לטענת המערער, עונש זה שגוי גם נוכח היותו עונש המאסר המירבי האפשרי במסגרת הסדר הטיעון. לטענתו, ציון שיקולים לקולא על ידי בית המשפט קמא עומד בסתירה להחלטתו להטיל על המערער את העונש המירבי. עוד טוען המערער כי על אף שהסכים לטווח הענישה המקובל בעניינו, התעלם בית המשפט מנסיבותיו המיוחדות של המערער, לרבות עברו האישי והודאתו בעבירות שיוחסו לו. בנוסף, המערער טוען כי היה על בית המשפט להתחשב בעובדה שהמערער והמתלוננת המשיכו להיות בקשר רציף ואף לקיים יחסי מין חרף הגירושין. ביום 24.4.2012 התקיים דיון ראשון בערעור בפני בית משפט זה. לאור סימנים ראשונים חיוביים שהראה המערער, אשר שולב בהליך טיפולי משמעותי, הוחלט לדחות את המשך הדיון בערעור לתקופה של חצי שנה. עוד הורינו על קבלת תסקיר משלים בעניינו של המערער לקראת דיון ההמשך, כאשר המדינה הבהירה כי הסכמתה לקבלת תסקיר משלים אינה מצביעה על נכונות מצידה לקבלת הערעור. ביום 14.11.2012, לקראת דיון ההמשך בערעור, הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן. מתסקיר זה עולה כי הסימנים הראשוניים החיוביים שהפגין המערער לא הבשילו במהלך התקופה שניתנה לו לשם כך. המערער מסרב להשתלב בטיפול בתחום האלימות הזוגית והאינטימית, ואף מביע רצון להינשא בין כותלי הכלא. המערער אמנם מביע נכונות לעבור הליך טיפולי, אך מתמקד בטיפול בתחום ההתמכרות בלבד ועדיין מתקשה להבין את המורכבות הבעייתית בתחום האלימות האינטימית והצורך במיקוד הטיפול בה. לדברי שירות המבחן, בחירתו זו של המערער מדגישה את הטשטוש שהוא נוקט בהתייחסותו לביצוע העבירה, מעידה על אלמנטים מניפולטיביים ונרקיסיסטיים באישיותו ואינה מאפשרת שינוי מהותי. עוד עולה מהתסקיר כי המערער מודה בביצוע העבירות ומביע על כך חרטה, אולם ממשיך לטעון כי אשתו קיימה מערכת יחסים מחוץ לנישואין. שירות המבחן מתרשם כי על אף שהמערער מבין את הנזקים שגרם למתלוננת ולו, סירובו להשתלב בטיפול ממוקד בתחום האלימות האינטימית מצביע על פער בין טיעוניו לבין מעשיו בפועל. 10. סנגורו של המערער, עו"ד בונדר, שעשה עבורו את כל שניתן לעשות, ביקש בדיון ההמשך לדחות את מתן פסק הדין פעם נוספת. הוא מצביע על ההתקדמות שחלה אצל המערער בטיפול בעניין ההתמכרות ומביע תקווה כי אם תינתן למערער הזדמנות נוספת, יחול שינוי מהותי בגישתו לאלימות במשפחה. באת כוח המדינה, עו"ד שרף, התנגדה לדחייה נוספת ותמכה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 11. שקלנו את טענות הצדדים ולא ראינו מקום להיעתר לערעור. גזר הדין הוא בגדרי הרף שנקבע בהסדר הטיעון, ואין למערער על מה להלין. המערער מתקשה להפנים את הפסול שבמעשיו, כפי שעולה מהתסקיר המעודכן שהוגש לנו. המאסר על תנאי (שהופעל בחופף) לא הרתיע אותו. המאסר על תנאי הוטל בגין עבירות נגד אותה המתלוננת. למערער עבירות קודמות לא מעטות בגינן כבר ריצה עונש מאסר. הקושי של המערער להפנים את הפסול שבמעשיו אינו מאפשר להקל עמו, ומצדיק את הרחקתו מהחברה ומהמתלוננת לתקופה לא קצרה. הערעור נדחה. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)עבירות מיןערעור