קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על תביעת נזקי גוף בתאונת עבודה: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופטת שרה דותן). פסק הדין ניתן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב (המערער שכנגד) בתאונה במסגרת עבודתו אצל המערערת (המשיבה בערעור שכנגד). יצויין, כי בערכאה הראשונה קיבלה על עצמה המערערת את האחריות לארוע התאונה, אולם טענה לאשם תורם מצד המשיב בשיעור %10. בית המשפט קבע, כי לא היה אשם תורם ואין בפנינו ערעור בנקודה זו. הנה כי כן, מתמקד הערעור בפסיקת ביהמ"ש לגבי מספר רכיבים לעניין גובה הנזק, כפי שיפורט ויוכרע בהמשך לגבי כל אחד ואחד מהם. הנתונים העיקריים הדרושים לבחינת החישובים הינם כדלקמן: המשיב יליד 1931; המשיב עבד אצל המערערת כפועל יצור מאז שנת 1970; פסק-הדין דלמטה ניתן ביום 8.3.95 (בהיות המשיב בן 64 שנה); ביהמ"ש קיבל, כי הנכות הצמיתה אשר נגרמה למשיב בעטיה של התאונה הנדונה הינה בשיעור %9.75; המשיב חזר לעבודתו ביום 1.5.91 (ארבעה חדשים לאחר התאונה); המשיב פרש מעבודתו פרישה מוקדמת ביום 30.9.92 (פרישה שתנאיה פנסיה בשיעור % 70 ותוספת מענק). המשיב קיבל מהמל"ל תשלום בסך 976, 36 ש"ח. בפסק הדין התיחס ביהמ"ש לראשי הנזק הבאים בגינם חייב את המערערת לפצות את המשיב: א. הפסד השתכרות משך 4 חדשים לאחר התאונה. (472, 2 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית). יצויין, כי בהתיחס לדרישה לשאת בהפסדי שכר מיום שובו של המשיב לעבודה ועד ליום פרישתו ( 17 חודש) קבע ביהמ"ש כי לא היה הפסד שכר בתקופה זו ועל כן לא חייב בראש נזק זה בסכום כלשהו. ב. הפסד השתכרותו של המשיב ממועד פרישתו ועד למתן פסה"ד לפי 350 ש"ח לחודש. (סך 500, 10 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית). ג. הפסד השתכרות בעתיד - ממועד מתן פסק הדין 8.3.95 עד הגיע המשיב לגיל 70 לפי 350 ש"ח לחודש (752, 22 ש"ח). ד. הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד 500, 1 ש"ח לחודש. (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית). ה. נזק שאינו ממוני כאב וסבל 000, 25 ש"ח (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה). ו. עזרת צד ג' (לתקופה בה היה שרוי באי כושר מלא - 4 חודשים) 000, 3 ש"ח (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית). ז. שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכומים שנפסקו (בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין). ביהמ"ש קבע כי מהסכומים הנ"ל יש לנכות תשלומי המל"ל בסך 36.976 ש"ח ללא ריבית. המערערת מלינה על קביעות וחישובים בחמישה ראשי נזק כדלקמן: 1. בתקופת אי כושרו המלא מיד לאחר התאונה (ובמשך ארבעה חדשים) חויבה המערערת בתשלום סכום לפי חישוב שכרו המשוערך של המשיב למועד פסה"ד, ואף על פי כן חייב ביהמ"ש בהצמדה וריבית ממועד התאונה. אין ספק כי חלה טעות, שהרי, שעה שמדובר בסכום משוערך יש להצמידו למדד ולחייב בריבית ממועד השערוך (ולא מיום התאונה) ועד לתשלום בפועל. לפיכך מתקבל הערעור בנקודה זו. 2. בנסיבות העניין חישוב הפסד השתכרות ממועד הפרישה בכלל ועד להגיע המשיב לגיל 70 בפרט הינו שגוי - טוען ב"כ המערערת ובצדק. אין אנו מתערבים בממצאים ובקביעות עובדתיות של ביהמ"ש בערכאה הראשונה אולם לאורם אכן לא היה מקום לחייב בפיצוי בסכום כלשהו. זאת לאור הקביעות דלקמן בפסה"ד דלמטה: "אין בתלושי הפשכורת אשר הוגשו לעיוני כדי ללמד את פחיתות שכרו כתוצאה מפגיעה בידו השמאלית. ולפיכך אני קובעת כי לא היה הפסד השתכרות בתקופה שמיום שובו של התובע לעבודה" . וכן: "לטענת התובע נאלץ לפרוש מעבודתו פרישה מוקדמת עקב הפגיעה נשוא תיק זה... בהתחשב במשקלן המצטבר של נסיבותיו האישיות של התובע ותנאי הפרישה הנדיבים שהוצעו לו, אני סבורה שאין ליחס כל משקל לנכות נשוא התאונה שבפני במערכת שיקוליו של התובע שהצריכו אותו בקבלת ההחלטה לפרוש". הנה כי כן, לא היתה ראויה המסקנה כי: "לאחר פרישתו מעבודה יכול התובע למצוא תעסוקה. אלא שכושרו להשתכר נפגם בשיעור של %10". ובאשר לחיוב עד הגיע המשיב לגיל 70, עיון בכתב התביעה מלמדנו כי עתר לחייב בפיצוי לפי חישוב שיעשה עד הגיעו לגיל 65 (זאת לפי הפסיקה המקובלת וההלכה הנוהגת). הנה כי כן, לא היה מקום לחייב את המערערת בתשלום פיצוי בסכום כלשהו בשל הפסד השתכרותו של המשיב למן פרישתו ולעתיד. 3. לעניין חיוב בהוצאות רפואיות - אין אנו רואים להתערב. 4. לעניין נזק שאינו ממוני כאמור - המשיב יליד 1931 בעת התאונה היה בן 60. נכותו הצמיתה נקבעה ע"י ביהמ"ש בשיעור 75%. 9 ב"כ המשיב עתר לביהמ"ש לחייב בגין נזק שאינו ממוני שילוש הסכום שהיה נפסק ע"פ חוק הפלת"ד. למרות שחישוב זה כולל הפרשי הצמדה וריבית ע"פ חישוב ארטמטי מגיע למועד הגשת הערעור (25.3.95) לסך 000, 25 ש"ח פסק ביהמ"ש בראש נזק זה סך 000, 25 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד מועד התשלום בפועל (דהיינו ריבית והצמדה לתקופה של 4שנים לפחות). 5. רואים אנו לקבוע כי אכן שגה ביהמ"ש בהשיתו חיוב הצמדה וריבית ממועד התאונה והיה עליו לקבוע הסכום של 000, 25 ש"ח למועד פסה"ד - למעשה כפי שנתבקש ע"י ב"כ המשיב וכפי שמתאים להלכה לפיה בראש נזק זה - נזק שאינו ממוני כאשר מדובר בתאונה שאינה על פי חוק הפלת"ד ראוי לפצות בסכום כפול או משולש מזה הקבוע בחוק הפלת"ד. מאחר והחישוב על פי חוק הפלח"ד הינו על פי שיעור הנכות הצמיתה, על פי הסכום המקסימלי הקבוע בתקנות בצירוף ריבית והצמדה ובהתחשב בגילו של הניזוק - אין לחשב פעמיים את הריבית וההצמדה. ועל כן, שומה עלינו להתערב בקביעה זו ולהעמיד את הסכום על סך 000, 25 ש"ח למועד פסה"ד 8.3.95. מכאן ואילך ישא ריבית כחוק ויוצמד למדד - עד לתשלום בפועל. 6. ביהמ"ש הורה לנכות תשלומי המל"ל ללא ריבית. ביהמ"ש נקב בסכום של 36.976 ש"ח. מעיון במוצג (נ/4) אנו למדים, כי המשיב קיבל ביום 21.10.91 מענק חד פעמי בסך 546, 16ש"ח. ודמי פגיעה בסך: 422, 2ש"ח ביום 15.5.91 203, 1 ש"ח ביום 930 9.2.91 ש"ח ביום 000 27.2.91, 4 ש"ח ביום 24.3.91 לגבי כל אחד מהסכומים האמורים יש לחשב הפרשי הצמדה וריבית כל אחד ממועד התשלום של הסכום ועד למועד התשלום בפועל של הסכום שנפגהן לזכות המשיב - שהרי הסכומים נתקבלו בפועל ע"י המשיב במועדים הנקובים לעיל, ועל כן, את חישוב ההצמדה והריבית יש לערוך ממועדים אלה. בערעור הנגדי מלין המשיב על פסיקתו של ביהמ"ש בשתי נקודות: האחת מתיחסת לסכום שנפסק בראש נזק של עזרת צד ג' בעבר ובעתיד. ביהמ"ש קמא חייב בראש נזק זה בהתיחסו לכל הנסיבות ולכל העובדות שהובאו בפניו וציין מפורשות כי מעבר לתקופת אי הכושר, העזרה לה עשוי להזקק המשיב היא אותה עזרה אשר מצופה מבני משפחה שיתנו ואין מדובר בעזרה חריגה המצדיקה חיוב המזיק לשאת בה - על כן, אין אנו רואים להתערב בקביעה זו שהינה מנומקת ומבוססת על החומר אשר בתיק ביהמ"ש. הנקודה השניה - מתיחסת לשיעור שכר טרחת עוה"ד אשר נפסק, אף בנקודה זו אין אנו רואים להתערב, שומה עלינו להניח, כי ביהמ"ש אשר בפניו נוהלו ההליכים שקל את הסכום המתאים כשכר טרחתו ומשקבע בשיעור מקובל וסביר אל לו לביהמ"ש של ערעור להתערב. התוצאה היא איפוא כי הערעור שכנגד נדחה. הערעור העקרי מתקבל לגבי ראשי נזק, כמפורט דלעיל: א. הסכום בגין הפסד השתכרות לתקופה 1.1.91- 1.5.91 ישאר על כנו כפי שנקבע, אלא שישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין בערכאה הראשונה ועד לתשלום בפועל. ב. לא תחויב המערערת בתשלום כלשהו בגין הפסד השתכרות המשיב ממועד צאתו לגימלאות ביום 30.9.92 ולעתיד. הסכומים שנפסקו בראשי נזק זה מיום 30.9.92 ועד הגיע המשיב לגיל 70ועד בכלל- יבוטל. ג. סכום שנפסק בגין כאב וסבל - יעמוד על סך 000, 25 ש"ח וישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין בערכאה הראשונה ועד לתשלום בפועל. ד. ינוכו תשלומי המל"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי תשלומם בפועל למשיב ועד לתשלום בפועל של הסכום שנפסק לחיוב המערערת. המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך 000, 6 ש"ח צמוד למדד ונושא ריבית בשיעור % 5 לשנה צמודה ומצטברת. כתב הערבות יוחזר לב"כ המערערת. נזקי גוףערעורתאונת עבודה