קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה מהתדרדרות אבן: 1. תביעה בנזיקין של קטין, יליד 1989, באמצעות אביו ואפוטרופסו הטבעי. 2. בכתב התביעה המתוקן מעלה התובע את המסכת העובדתית הבאה. א. ביום 10.8.92, עת הלך התובע באחד מכבישי כפר נחף, ליד בית הספר היסודי א' שבכפר, נפגע מאבן גדולה שהתדרדרה מהחלקה אל הכביש, ופגעה בשוק ימין של התובע. ב. התובע נשאר שרוע על הכביש שותת דם, עד שקרובת משפחה הבחינה בו והבהילה אותו לקופ"ח שבכפר. משם הועבר אל מרפאה מקצועית ומשם לבית החולים שבנהריה. 3. בפועל אנו שומעים מפי התובע, וליתר דיוק מפי אביו של התובע, כמה גירסאות על אודות אופן ארוע התאונה. הגירסה הראשונה הועלתה במכתבו של ב"כ התובע דאז, עו"ד אחמד עותמאן, (נ/3, מכתב מיום 10.1.93), ובלשונו: " 1. בתאריך 10.8.92, שעה שהקטין הנ"ל (התובע) הלך ברחוב בכפר נחף, נתקל באבנים באמצע הרחוב, נפל ונגרם לו שבר ברגל ימין. 2. יצויין כי הרחוב הנ"ל מוחזק בצורה רשלנית ביותר ואינו סלול, למרות היותו הרחוב הראשי באותה שכונה". 4. גירסה אחרת אנו מוצאים בסעיף 4לכתב התביעה המקורי שם נטען כי התובע "נפגע מאבן גדולה אשר התדרדרה אל הכביש, והתובע נתקל בה ונחבל בשוק ימין". 5. גירסה שלישית אנו מוצאים בסעיף 4לכתב התביעה המתוקן, לאמור: ההתיחסות לאותה אבן שונה. בכתב התביעה הראשון נאמר כי האבן התדרדרה אל הכביש והתובע נתקל בה, ואילו בכתב התביעה המתוקן נרשם כפי שצוטט לעיל, קרי: "התדרדרה מהחלקה אל הכביש ופגעה בשוק ימין של התובע, אשר הלך אותה עת בכביש". 6. יודגש. אין בשינויי הגירסה משום פגיעה במהימנות. שכן, המדובר הוא בקטין כבן 3שנים שהיה לבדו בדרכו הביתה. איש לא ראה אותו בנופלו ואיש אינו יודע מידיעתו האישית מה בדיוק ארע וכיצד. 7. את תביעתו בנזיקין מכוון התובע אל שתי הנתבעות גם יחד. בהקשר זה יאמר מיד כי אין חולק על כך שהחלקה הסמוכה שהתובע מצביע עליה, רשומה בספרי המרשם על שם מינהל מקרקעי ישראל. ביום 24.4.83נחתם בין המדינה לבין המועצה המקומית נחף, חוזה חכירה, על פיו הוחכרה אותה חלקה, בין היתר, לנתבעת מס' 1, וזו האחרונה התחייבה כלפי המינהל לתחזק את המוחכר במצב טוב ותקין. בהמשך, ועל פי אותו חוזה חכירה, קיבלה על עצמה הנתבעת מס' 1להיות אחראית לכל נזק שיגרם, אם יגרם, למאן דהוא כתוצאה מכל פעולה או מחדל בהתיחס לאותה חלקה. 8. הנתבעות מכחישות את עצם הארוע, קרי: אותו סיפור על אבן שנתגלגלה מן החלקה הסמוכה אל עבר הכביש ופגעה בתובע, כנטען על ידו. 9. יאמר מיד. גירסה עובדתית זו שהתובע מעלה אותה בכתב התביעה המתוקן, אינה מקובלת עלי. מכל מקום איני מוכן להשתית עליה ממצאים עובדתיים כל שהם. 10. אביו של התובע צירף לתצהירו, שהוגש לתיק בית המשפט, 5צילומים מן האתר בו ארעה התאונה לגירסת הקטין. בתמונה נ/ 2הוא מצביע על אבן שהיתה מונחת בשולי החלקה ואשר, לגירסתו, התגלגלה מן החלקה אל עבר הכביש ופגעה בתובע. נראה בתמונה כי האבן שעליה הצביע התובע, לא היתה מונחת על הכביש או בסמוך לו, אלא בשולי החלקה. והחלקה, קרקע סלעית בתולית, ועליה צמחית בר ואבנים גדולות וקטנות. נראה מתוך התמונה שיד אדם כמעט ולא נגעה עדין בחלקה זו. 11. איש לא היה עד לעצם הארוע. הראשונה שהבחינה בתובע, לגירסתו, היתה דודתו, גב' עבאס עאידה. וכך היא מספרת בתצהירה שהיה לעדות ראשית שלה במשפט זה: " 5. תוך כדי הליכתי ראיתי ילד שרוע על הכביש, רצתי מהר אליו, וכשהתקרבתי אליו זיהתי אותו כחאלד. 6. כשהגעתי אליו היה חאלד מחוסר הכרה כשאבן גדולה על רגלו הימנית ודם רב זורם מהרגל. 7. מיד הרמתי את האבן מעל רגלו של חאלד, ונבהלתי להבחין בפגיעה גדולה ברגלו, ודם רב זורם מהרגל. 8. הריני להצהיר כי לפי מיטב זכרוני היתה זו אבן עם קצוות חדים, במשקל מספר קלוגרמים. 9. הריני להצהיר עוד כי מצאתי את חאלד שרוע על הכביש, במרחק של כמטר מקצה הכביש, מול חלקת האדמה שליד בית הספר". 12. לא אסתיר. גירסתה של עדה זו אינה נראית להיות מציאותית, מכל מקום היא אינה מקובלת עלי. אינני יכול לתאר לעצמי אבן שכזו, ואפילו אבן דומה לה בת מספר קלוגרמים שתתגלגל ותעלה על רגלו של התובע. כאן אוסיף כי לגירסתה, הקטין היה שרוע על הכביש, במרחק של כמטר מקצה הכביש, "כשאבן גדולה על רגלו". כדי לשחרר את הקטין מן האבן שפגעה בו, לגירסתה, צריך היה להרים את האבן על מנת לשחרר את הרגל. בהקשר זה אוסיף כי לא באה תשובה לשאלה מי סילק את האבן ממקום הפגיעה והחזיר אותה אל שולי החלקה. 13. גם אם נכונה אחת מגרסאות התובע על אודות אופן ארוע התאונה, איני מוצא איך וכיצד ניתן להשית על הנתבעים אחריות לתאונה זו. הפרה של חובה חקוקה אין כאן. המועצה המקומית מוסמכת לסלול רחובות ולתחזק אותם, אך לא ניתן על פי דין לחייב אותה לעשות כן. 14. לא באה כל ראיה שאותה חלקה ממנה נתגלגלה אותה אבן, כך על פי הנטען, הינה תלולה ומסוכנת בדרגה המחייבת לגדור את החלקה סביב, על מנת למנוע אבנים מתגלגלות מתוך החלקה אל עבר הכביש. עצם העובדה שהמדובר הוא בחלקת אדמה סלעית אין די בה כדי לחייב את הנתבעות או מי מהן להיות אחראיות לכל אבן ואבן המצוייה על אותה חלקה, יכול גם מששת ימי בראשית. 15. עוד בע.א. 8145/80, ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש ואח' (פד"י ל"ז (1) 113, 122, 123) נרשם: "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (ought) לצפות להתרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו... הצפיות הנורמאטיבית - במקום שהצפיות הטכנית קיימת הלכה למעשה - באה להגביל את היקף האחריות. אמת הדבר, נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית, השוללים את החובה...". 16. תחילה לנתבעת מס' .2השאלה הצריכה תשובה היא, האם המדינה בהיותה הבעלים הרשום של החלקה, חבה חובת זהירות כלפי התובע? התשובה לכך שלילית, ולו רק מעצם העובדה שהחלקה הוחכרה לנתבעת מס' 1לדורות, וזו האחרונה קיבלה על עצמה אחריות מלאה בכל מעשה ומחדל בהתיחס לחלקה. אשר לנתבעת מס' .1עובדתית. באה ראיה שהמועצה דאגה לסלק מכשולים מן הדרך, בין אם אותה דרך היתה סלולה או לא היתה סלולה עדין. דרך זו שהתובע מכוון אליה לא היתה מועדת לפורענות. לבד ממקרהו של התובע, אם אכן קרה באותו מקום ובאותו אופן כנטען על ידו, לא היו מקרים כאלה לא בעבר ולא עד הנה. 17. בסיכומי ב"כ הנתבעת מס' 1באה טענה כי יש להטיל על הורי התובע "אשם תורם" בשיעור של % .100הנתבעת מס' 2הלכה אף היא בענין זה, בעקבות נתבעת מס' 1. לטענה זו אין כל מקום. ראשית: התובע לא טען טענה אשר כזו. שנית: אשם תורם מעצם טיבו מצוי בתחום היחסים שבין התובע לנתבע. אם היו הנתבעים או מי מהם מבקשים להשית אחריות כל שהיא, על הורי הקטין, היה עליהם לשלוח להורים הודעה לצד שלישי. הודעה אשר כזו לא נשלחה. 18. ובמקובץ. הקטין אכן נפגע. יעידו על כך המסמכים הרפואיים שצורפו. דא עקא. עצם העובדה שהתובע נפגע ואפילו כפי שנפגע, אין די בה כדי להשית אחריות על מאן דהוא, באיזו מסגרת שהיא. 19. התביעה נדחית. בשים לב לגילו של הקטין ביום קרות התאונה שהוא טוען לה והפגיעה שנפגע, אין אני עושה צו להוצאות. נזקי גוףנזיקין