קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מאגרת בית משפט בתביעת נזיקין בסכום גבוה: א. אלה ערעורים על החלטת כב' הרשמת (השופטת וכסלר) בהמ' 22129/95 לפטור את המשיבה מתשלום אגרה בתביעה שהגישה כנגד המערערות בת.א. 740/.95 המערערות בתיקים אלה, ששמיעתם אוחדה, הן הנתבעות בתביעה לפיצויי נזיקין בעקבות שריפה שלטענת התובעת (המשיבה דנן) יצאה מחצרי אחת הנתבעות שהייתה מבוטחת אצל הנתבעת האחרת. התביעה הוגשה על הסכום הנכבד של 102.90, 8מליון ש"ח, וכללה הן אבדן מטלטלין, ציוד ומלאי, בסך של 913,004, 1ש"ח, והן הפסד רווח מסוגים שונים בתחום הטכניקה החדשנית במחשבים, ביתרת הסכום. ב. עם הגשת התביעה, פנתה הנתבעת - המשיבה דנן - בבקשה לפטור מאגרה לפי תקנה 13לתקנות בית משפט (אגרות). המדובר על פי סכום התביעה, באגרה גדולה של מעל 200אלף ש"ח, והמשיבה טענה כי השריפה כילתה את כל רכושה, ואי היכולת לשלם אגרה נובע ממעשה הנזיקין עצמו. ג. תקנה 13(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) מסמיכה את בית המשפט לפטור מתשלום האגרה או חלקה בשני תנאים: "שאין ביכולתו של המבקש לשלם האגרה... ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". ד. כב' הרשמת העבירה לתגובת היועץ המשפטי לממשלה,ובאת כוחו,במסמך מפורט, מצאה ליקויים שונים בבקשה ובתצהיר בקשר לאי היכולת שצורף אליה, והמליצה על דחייתה. זאת, הגם שסברה כי נתגלתה על פני הדברים עילת תביעה, אם גם תוך הבעת ספקות באשר לסכום. ה. לפי החלטה נוספת של כב' הרשמת הוגש על-ידי המשיבה תצהיר משלים. בעקבותיו הודיעה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כי אינה מתנגדת לפטור מאגרה, ואכן ניתן הפטור. ו. על כך הוגשו הערעורים. ז. (1) קצפן של המערערות יצא על כך שבהליך הפטור מאגרה לא שותפו כל עיקר. לדבריהן, איפשר מתן הפטור לתובעת - המשיבה להגיש תביעה גדולה המטילה עליהן נטל מסוגים שונים, שכן תביעה שכנגד או הודעות צד ג' יחויבו באגרה גבוהה הנגזרת מסכום התביעה. לדעתן לא היה מקום להסתמך אך על היועץ המשפטי לממשלה, שאינו צד לתביעה, וכן לא הוכיחו הראיות שהיו בפני כב' הרשמת את אי יכולתה הכלכלית של התובעת, התצהירים לא כללו את כל הנדרש על פי התקנות (כמו מקורות הכנסתם של המצהירים בששת החודשים שלפני הגשת הבקשה (תקנה 13(א')) ולא נתאפשרה למערערות חקירת המצהירים על תצהיריהם. עוד טענו, כי התביעה עצמה עיקרה נזקים עתידיים, והיא מופרזת על פניה, כדברי ב"כ המערערת בע"א 473/95 בבית המשפט "זה גרנדיוזי, פנטזיה". (2) המערערות תמכו יתדותיהן בפסיקה נרחבת, ובה - בין השאר, החלטת נשיא בימ"ש זה כב' השופט ו' זיילר בע"א 274/91, קליין נ. מסדה. בעניין היכולת הכלכלית נקבע שם, כי על מבקשי הפטור להראות שאין בידם "לגייס אמצעים כספיים מאחרים, כולל מ"מקורבים" שיש להם עניין כלכלי ישיר בהוצאות המשפט... בראש וראשונה בעלי האינטרסים בתאגידים" שעבורם מבוקש הפטור. ובענין העובדתי, נדרש טיעון עובדתי "שיש בו כדי להקים עילה משפטית", והוא "סביר והגיוני ויש לו תימוכין בתצהיר". הנשיא זיילר הוסיף שם כי, "תוצר הלואי של "משטר האגרות" הוא מיתון מסויים בתביעות. אלמלא מגבלת האגרות, היו הרבה שהיו "מבהילים" נתבעים בתביעות סרק בסכומי עתק. "משטר האגרות" נוטע בלב כל תובע שיקול מסחרי מסויים, ומרתיע אותו מלהעלות תביעות שאין להן בסיס כלשהו". (3) לטענת המערערות אילו נדחתה התביעה לפטור מאגרה לא היתה התביעה מוגשת, או היתה מוגשת בסכומים קטנים בהרבה. גובה לדידן (לטענת המערערת בע"א 484/95) נקבע בתיק (חי) 771/92 ברקליס דיסקונט נ.ולטר, כי המושג "עילה" שבתקנה כולל גם את גובה הסעד המבוקש. (4) באשר לתצהירים, הדגישו המערערות את הפסיקה שלפיה נדרש מתן מלוא הפרטים, ועל המבקש פטור נטל ההוכחה, וכדברי כב' הרשמת אורית אפעל גבאי בבית המשפט העליון בבש"א 2534/94 אמריקן נ. מודיעין, "לשם הוכחת עוניו על המבקש להיכבד ולהיכנס לפרטי הכנסותיו ורכושו ולתת תמונה מלאה ומפורטת ככל האפשר בדבר מצבו הכלכלי" (צוטט ע"י ב"כ "מדף", המערערת בע"א 484/95); ראה גם ת"א (ת"א) 1391/91 זולכון נ. בנק המזרחי, תקדין מחוזי 92(1) 922, שלפיו יש מקום לחקור את הצדדים על תצהירם (טענת ב"כ מנורה, המערערת בע"א 473/95). (5) המערערות קבלו על השינוי בעמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שתחילה התנגדה לבקשת הפטור ואחר כך שינתה דעתה. ח. ב"כ המשיבה טען, כי השריפה כילתה את כל רכושה של שולחתו, לרבות חומר מקצועי רב שעתיד היה להניב רווח, וכי כל כסף שישנו בידי אנשי המשיבה מוקדש לנסיון לשקם את עסקיהם בחלקם. ועוד, לטענתו המדינה היא "בעל הדין" לענין האגרות כמייצגת הציבור, ויש לקבל את עמדתה. בעיקר טען, כי הנזק שגרם לחוסר היכולת הכלכלית של שולחתו נבע מהשריפה נשוא התביעה, ובכך השינוי - לדעתו ממקרים אחרים. ב"כ המשיבה לא הביע התנגדות כי הרשמת תשוב ותדון בכך. ט. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הוזמנה לדיון על ידי בית המשפט. היא הפנתה לתקנה 13(ג) באשר לאפשרות לזימון היועץ המשפטי, שלפיה כדין נהגה הרשמת ולדידה חקירת בעלי הדין היא רשות ואינה חובה. אף היא לא התנגדה להחזרת הדיון לרשמת. י. (1) אפתח בהליך לפני כב' הרשמת. הליך זה ננקט על פי הפרקטיקה המקובלת בכגון דא בעומסי התיקים הנערמים; כיוון שהאגרה, כדברי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, משולמת לקופת המדינה בעבור שירותי בית המשפט, אין דופי בדרך שנהגה כב' הרשמת בהעבירה את הבקשה לפטור, כמקובל עליה, לתגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, הבוחן את הדברים בעין הציבורית. זאת, מכח סמכות טבועה והגם שפורמלית לא היה היועץ המשפטי לממשלה משיב במקרה דנן (לעיתים היועץ המשפטי הוא משיב לפי תקנה 13(ג) ובידו לתת הסכמתו בכתב לפטור). ב"כ היועץ המשפטי אכן עשתה מלאכתה ביסודיות וחיוותה דעתה השלילית,אך תלתה זאת בין השאר בדלות התצהיר והחומר שהוגש בתחילה. (2) אין גם לדעתי דופי בכך שכב' הרשמת נתנה למשיבה הזדמנות לבסס יותר את משאלתה. משהוגשו התצהירים המתוקנים ועליהם ניתנה חוות דעת חיובית של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אישרה את הבקשה לפי שיקול דעתה, אף כי לא היתה חייבת לעשות כן, שהרי אומרת תקנה 13(ג) כי:ב"אין בהסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, כשלעצמה, כדי לחייב את בית המשפט". יא. הזמנת בעלי הדין, שהיא מבוקשן למצער של המערערות, היא בחינת רשות, כלשון תקנה 13(ג): "רשאי בית המשפט להזמין את בעלי הדין... ולחקור אותם, אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה אף ללא הופעת בעלי הדין..." במקרים רבים יתכן שאין צורך בהזמנת בעלי הדין, ולעתים גם המבקש עצמו, כשעל פניהן הבקשות דינן אם קבלה ואם דחיה ללא קושי מיוחד. יב. (1) ואולם - וכאן סבורני כי יש צדק בטענת המערערות - דומני כי גם אם במקרים של שיגרת דיון אין נוהגים להזמין את כל בעלי הדין, כדי שלא להטיל עומס בלתי נסבל על בית המשפט ובמקרה דנן על הרשמת, ישנם מקרים שבהם הדבר ראוי. (2) המדובר כאן בתביעת חברה, דבר שאמנם אין בו כשלעצמו כדי להפוך מבקש עני לעשיר, אך בכל זאת, בנוסף לתצהירי בעלי הענין בה, עומדת - מעבר לנכסים והכנסות - גם שאלת היכולת לגייס כספים (ראה דברי הנשיא זיילר בע"א 274/91 הנזכר, וראה ת.א (ת"א) 1391/91 הנזכר, וגם ת.א. 790/92 המ' 6210/92 רוטשילד נ. קואופ - שתי ההחלטות האחרונות מפי כב' השופטת שטיין). אמנם יתכנו דעות שונות באשרלתצהירי מנהלי המשיבה, על פניהם, ואינני בטוח שכל הפגמים שמנו בם ב"כ המערערות אכן יורדים לשורשם של דברים. אך יתכן שבחלקן יש בטענות המערערות בענין זה ממש, ומכל מקום ראוי לכאורה בנסיבות ליתן להן את יומן בבית המשפט. (3) יש גם צדק בטענת המערערות, כי ענין האגרות אינו נוגע אך ורק למבקש הפטור ולמדינה, אלא עלול להשפיע גם על בעלי דין אחרים במשפט, ולענין זה הקשור לא ביכולתו הכלכלית של המבקש אלא בעילת התביעה - עלינו להידרש. אין הכרח לומר כי התביעה הוגשה בסכום גדול כיוון שהיה ברור לתובעת כי יינתן פטור, אך ללא ספק פטור בסכום גדול מטיל עול על הצדדים האחרים, כשהמדובר באגרות שיהא עליהם לשלם כמו בהליכי צד ג'. על ההחלטה השיפוטית להביא בחשבון גם ענין זה, ומכשיר יעיל לכך ניתן בידי בית המשפט בתקנה 13(ב) לתקנות האגרות, המאפשרת, גם אם אין יכולת למבקש ואם ההליך מגלה עילה - "(1) לפטור מתשלום האגרה או חלקה " (הדגשה שלי - א"ר), (2) לפטור מתשלום האגרה עבור סעד מסויים בלבד". במקרה דנן, עיון בתביעה מגלה כי על פניה היא בעייתית כיוון שרובה הגדול עניינו מניעת רווח. רשאי איפוא בית המשפט, כפי שעשה כב' השופט ד"ר ד. ביין בת.א. (חי) 771/95 ברקליס דיסקונט נ. ולטר לשקול מהו הסכום הראוי שלגביויש ליתן את הפטור, ומהו היחס בין מרכיביה השונים של התביעה. אמר אמנם כב' הנשיא זיילר בע"א 274/91 הנזכר, כי (בנסיבות אותו תיק) "ייתכן שניתן היה להשתמש במספריים ולגזור (תרתי משמע) מתוך התביעה קטעים שהיו עונים על התנאי הנוגע לעילה. לא אעשה כך הן משום שהיה זה תפקידן של המשיבות לעשות כן בטרם הגישו תביעתן, והן משום שממילא גם העול הנוגע לאספקט הכספי לא הורם". כמובן, לא בהכרח יש לנהוג כך בכל מקרה ללא יוצא מן הכלל, ולעתים בודאי ישקול בית המשפט, כפי שמאפשר מחוקק התקנות, לפטור מתשלום חלק מן האגרה. יג. לדעתי במקרה דנן, ככל שהמדובר בעילת התביעה, ובכל הכבוד הראוי, אין מקום לפטור על כל הסכום כולו. הסכום הנתבע על נזק למטלטלין, ציוד ומלאי הוא 913,004, 1ש"ח, ועל הפסד השקעות כ-000, 46דולר שהם קרוב ל-000, 140ש"ח. כל השאר הוא מניעת רווח מסוגים שונים. זו עילה מוכרת, אך על פני הדברים הסכום הנתבע גבוה ביותר, מעל לסיכוי תביעה סבירה. בנסיבות אלה שקלתי להקטין את הסכום הפטור מאגרה באורח משמעותי, אולם כיוון שהועלה גם נושא היכולת הכלכלית ו"יומן" של המערערות בבית המשפט בהתיחסות אליה, סבורני - עם כל העומס שהדבר מטיל על כב' הרשמת - כי עלי להחזיר את התיק אליה. יד. הערעורים מתקבלים איפוא במובן זה, שהדיון יחזור אל כב' הרשמת כדי: (1) שתאפשר לב"כ המערערות לחקור את מצהירי המשיבה, תוך שמוזמן גם היועץ המשפטי לממשלה, לענין היכולת הכלכלית. בעקבות זאת תינתן מחדש החלטת כב' הרשמת בנקודה זו. (2) גם אם תנוח דעתה של כב' הרשמת באשר להיעדר היכולת הכלכלית, תשקול האין מקום להקטין את הפטור לסכום תביעה נמוך יותר, בהקשר לעילה. יד. הוצאות ושכ"ט בערעור זה בסך 750ש"ח בצרוף מע"מ לטובת כל מערערת לחובת המשיבה. פטור מאגרהאגרת בית משפטאגרהנזיקין