פיטורי ראש צוות פיתוח תוכנה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי ראש צוות פיתוח תוכנה:   א. מהות התביעה: - לפנינו תביעה ותביעה שכנגד. 1. תשלום בגין הודעה מוקדמת ופיצויי הלנת הודעה מוקדמת. 2. תשלום פדיון ימי חופשה.   ב. מהות התביעה שכנגד: תשלום בגין נזקים שנגרמו לנתבעת ממצג שווא של התובע.   ג. רקע עובדתי: התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת לתפקיד - ראש צוות פיתוח תוכנהSOFTWARE PROJECT LEADER) ) נספח א' לכתב התביעה. הנתבעת קיבלה את התובע לעבודה על בסיס תולדות חיים שהגיש (נספח א' לתצהיר אורן) התובע עבד אצל הנתבעת מתאריך 9.11.93 ועד תאריך 19.12.93 - מועד בו פוטר מעבודתו ע"י הנתבעת (ר' מוסכמה 1-2). 4. בתאריך 9.11.93, מסרה הנתבעת לתובע טיוטת הסכם - ההסכם לא נחתם ע"י הצדדים (ר' נספח א' לכתב התביעה). 5. בחודש נובמבר 1993, היתה משכורת התובע 7,900.20 ₪, בניכוי ימי עבודה בתקופה 9/11/93-1 בסך 2,257 ₪ (ר' נספח ב' לכתב התביעה).   ד. עיקר המוסכמות: 1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 9.11.93 ועד 19.12.93. 2. התובע פוטר מעבודתו ביום 19.12.93.   ה. עיקר הפלוגתאות בתביעה: 1. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת של חודש לאור העובדה שעבד התובע חודש אחד ו-10 ימים. 2. מה היה גובה שכרו של התובע. 3. האם זכאי התובע לפדיון ימי חופשה.   ו. עיקר הפלוגתאות בתביעה שכנגד: 1. מה היא השכלתו של התובע ומה כישוריו. 2. מה מידת הנזק שנגרם לנתבעת (תובעת שכנגד).   דיון ז. האם נחתם הסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה): התובע טוען כי הנתבעת מסרה לו הסכם (נספח א' לכתב התביעה) וכי הוא התבקש להעיר הערות על הסכם זה. ההערות נרשמו בהסכמה, ע"י מנהל החברה, ונמסר לתובע כי עוה"ד של החברה ינסח הסכם הכולל את הערותיו האחרונות. התובע לא קיבל חזרה העתק מההסכם עם הערותיו הסופיות (ר' סעיפים 3-4 לכתב התביעה). הנתבעת טוענת כי נספח א' לכתב התביעה היווה טיוטא ראשונית של הסכם לא מחייב ושאף לתובע היו השגות רבות על תוכנו - הצדדים מעולם לא הגיעו להסכמה (ר' סעיף 4 לכתב הגנה). מתי מתקיים הסכם מחייב בין הצדדים לעניין זה קבעה הפסיקה:נ "בדין הכללי: מסמך שלא נחתם יכול שייחשב להסכם רק אם הוכח שהצדדים הגיעו למפגש רצינות אמיתי". (ע"א 3055/93, 3/97 קלנר נ' גרינברג ואח' פד"י נ(3) 511 פס"ד מיום 5.11.96; דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן ואח' פד"י נ(5) 833). 4. התובע עצמו טוען כי נוסח ההסכם המוצע ע"י הנתבעת שונה על ידו. מששינה התובע את ההסכם שהוצע לו ע"י הנתבעת הרי זו הצעה חדשה של התובע - התובע לא הביא כל ראיה המוכיחה שהיה קיבול וגמירת דעת של הנתבעת להצעה החדשה של התובע - נהפוך הוא, הוא מציין כי נמסר לו שההסכם ינוסח מחדש. משלא הביא כל ראיה להוכחת טענתו שקיים הסכם בין הצדדים - קובע ביה"ד כי בין הצדדים לא נכרת הסכם עבודה כתוב. מאידך, התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד של ראש צוות פיתוח תוכנה מיום 9.11.93. כך שבין הצדדים נכרת חוזה העסקה (חוזה לא כתוב). מה היו תנאי אותו חוזה בהעדר מפגש רצונות במו"מ לכריתת חוזה כתוב? כעולה מהעדויות ומתלוש השכר שהוצא לתובע לחודש נוב' 93' הרי שהשכר ששולם בתלוש לא היה במחלוקת למרות שקיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי מבנהו זה טוען שכולו שכר וזה טוען שחלקו שכר וחלקו דמי שימוש במחשבו של התובע. לגבי תנאי הסכם זה הרי שהם אותם התנאים הקבועים בחוקי העבודה ובצווי ההרחבה (וזאת בהעדר הסכם קיבוצי החל על הצדדים).   ח. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת: התובע טוען כי הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת (אחת) בגין התקופה שבין 19.12.93-19.1.94 סכום של 7,900 ₪ (ר' ס' 10.3 לכתב התביעה) - דהיינו שכר חודש מיום שהודע לו על פיטוריו. הנתבעת טוענת כי התובע בסיכומיו לא התייחס לעניין זכאותו לדמי הודעה מוקדמת ועל כן יש לראותו כמי שזנח טענה זו (סעיף 4.3 לסיכומי הנתבעת). 3. כמו-כן, טוענת הנתבעת כי טענה שנטענה בכתב התביעה אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - דינה כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה (ר' דברי כב' הנשיא (בדימוס) שמגר בע"א 477/92 - הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן פד"י מט(2) 109). 4. ביה"ד בדק את הטענה הנ"ל של הנתבעת, ומצא כי אכן בסיכומיו לא התייחס התובע כלל לדמי הודעה מוקדמת. 5. מאחר ולא נחתם הסכם בין הצדדים, אין התובע זכאי לחודש משכורת כדמי הודעה מוקדמת על בסיס אותו הסכם, כטענתו. כמו-כן, התובע בסיכומיו לא התייחס לדמי הודעה מוקדמת. משמע, שהטענה נזנחה. לפיכך, התביעה לדמי הודעה מוקדמת - נדחית.   ט. האם התובע זכאי לדמי חופשה: 1. התובע טוען כי הוא זכאי לפדיון חופשה של 1.6 ימים בסכום של 366 ₪. 2. הנתבעת טוענת כי התובע בסיכומיו לא התייחס לעניין תשלום פדיון ימי חופשה - ועל כן יש לראותו כמי שזנח טענה זו (סעיף 5 לסיכומי הנתבעת). 3. עפ"י נספח ב' לכתב התביעה (תלוש המשכורת ל-11/93), התובע היה עובד ב"במשכורת" אצל הנתבעת, עפ"י סעיפים 3-4 לחוק חופשה שנתית, זכאי התובע לפדיון חופשה, וזאת לפי החישוב הבא: בהתאם לרשום בתלושי השכר (נספח א' לכתב התביעה ונספח ו' לתצהיר אורן), נדחית טענת הנתבעת כי הסכום של 7,900 ₪ אינו כולו שכרו החודשי של התובע אלא הוא מורכב משכר ודמי שימוש במחשב של התובע ומאידך כפי שקבענו בהמשך פס"ד זה: על התובע להחזיר לנתבעת את שכרו ככל שעלה על שכר המינימום בסך 1,396.77 ₪ (כפי שהיה באותו מועד). לכן משכורתו החודשית של התובע 1,396.77 ₪. ימי עבודה בחודש (5 ימי עבודה שבועיים) 22 מחיר יום עבודה 63.5 ₪. עפ"י החוק התובע שעבד 5 ימים בשבוע זכאי ל-10 ימי חופשה בשנה- התובע עבד חודש אחד ועשרה ימים כלומר, הוא זכאי ל- 1.12 ימי חופשה 71.12 ₪ התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 71.12 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.2.93 ועד לתשלום בפועל.   י. התביעה שכנגד: טענת התובעת שכנגד: הנתבע שכנגד הציג עצמו כבעל תואר שני בהנדסת תוכנה בעוד שלאמיתו של דבר לא סיים תואר שני ואף לא למד הנדסת תוכנה (סעיף 2 לכתב התביעה שכנגד). התובעת שכנגד טוענת כי הנתבע שכנגד גרם לה נזק בסכום של 136,200 ₪ (סעיף 9 לכתב התביעה שכנגד). התובעת שכנגד צירפה לתצהירה מסמך שממנו עולה כי התובע אכן אינו מהנדס תוכנה כפי שהציג עצמו בפניה וכי לא למד הנדסת תוכנה (ר' נספח ח' לתצהיר מנכ"ל התובעת שכנגד). סמכותו של בית הדין לדון בתביעה שכנגד. תביעה זו היא תביעה לפיצוי כספי. בעקבות פסה"ד בדב"ע נ"א/166 - 3 רפאל שמעונוב נ' מנהטן רשת מסעדות בע"מ, פד"ע כ"ו (3) 488 וכן פד"ע מ"ב/14 - 3 מישאל שחם נ' קו צינור אשקלון אילת בע"מ, פד"ע י"ג (3) 312, 309 במידה ויוכח כי עילת התביעה קמה מכוח יחסי עובד ומעביד או מכוח דיני העבודה, הרי שהתביעה היא בסמכותו של ביה"ד לעבודה וזאת בנוסף לתביעות שעילתן בס' 62 (גרם הפרת חוזה): 63 (הפרת הוראה חקוקה) לפקודת הנזיקין. כך שראשית יש לבדוק האם קמה לביה"ד הסמכות העניינית ומיד לכשתובהר שאלה זו יש להוכיח את הקשר בין התנהגותו של התובע לבין נזקי התובעת שכנגד. 5. בעניננו, עילת התביעה עליה נשענת התביעה שכנגד היא מצג שוא של הנתבע שכנגד. מצג שוא כאילו הוא מהנדס תוכנה בעל תואר שני במחשבים. מצג זה גרם לתובעת שכנגד להתקשר עם הנתבע שכנגד - התקשרות חוזית. מכאן שהתביעה הכספית היא תולדה של הקשר החוזי של יחסי עובד ומעביד והיא על כן בתחום סמכותו של ביה"ד לעבודה. 6. האם קיים קשר בין התנהגות הנתבע לבין נזקי התובעת. ביה"ד השתכנע כי הנתבע אכן הציג מצג שווא לתובעת בדבר כישוריו - כדי להיות מהנדס תוכנה בישראל יש למלא אחר דרישות מסוימות ואין ספק שבהשכלתו האקדמית של התובע לא נכללו לימודי הנדסת תוכנה וכי הוא לא היה רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמהנדס תוכנה. כפי העולה מתולדות החיים של הנתבע שכנגד (נספח א' לתצהיר אורן) גם אם יכולה אולי להיות מחלוקת סמנטית לגבי המושג של SOFTWORE ENGENEER הרי מכל מקום כדי להיות מהנדס ולהקרא כזה בישראל צריך כאמור להיות רשום בפנקס המהנדסים. התובע גם יצר מצג כאילו השלים בשנת 1985 לימודי תואר שני בלימודי מחשב באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (סוף עמ' 2 לנספח א' הנ"ל) דבר שהופרך ע"י מכתב האוניברסיטה (נספח ח' לתצהיר אורן). 7. האם נגרמו לתובעת שכנגד נזקים כתוצאה מהתנהגותו של הנתבע שכנגד ואם כן, מה שיעורם. התובעת שכנגד טענה כי נגרמו לה נזקים המסתכמים ב-127,416 ₪. לפי הפירוט הבא: - בגין ההוצאה להכשרת הנתבע שכנגד לעבודתו 12,000 ₪ - בגין פיגור בייצור המוצר 30,000 $ (דולר) 89,220 ₪ שהם ליום הגשת התביעה - בגין הוצאות משפטיות 26,196 ₪ א. לגבי התביעה על הנזק שנגרם לתובעת שכנגד, עקב השקעת זמן בהכשרתו של התובע/נתבע שכנגד. פריט זה, כולל עלות השקעת זמן המנכ"ל בהכשרה (40 שעות) ובגין הוצאה של התובעת שכנגד לתשלום שכרו של התובע בתקופה זו בסך 6,563.5 ₪. וכן עלות המו"מ וההתייעצויות לצורך ההתקשרות עם הנתבע שכנגד בסך 3,000 ₪. העיד מנכ"ל התובעת שכנגד (עמ' 63 ש' 20) כי כבר לאחר שבועיים מאז החל הנתבע שכנגד לעבוד, עמד על כך שזה "אינו יודע כלום" כלשונו. וכך גם בעמ' 64 ש' 12. כלל הוא, שהתובע נזקו מהאחר, צריך לפעול להקטנת נזקו - כעולה מהדברים שלעיל אילו נקט מנכ"ל התובעת שכנגד בצעדים הראויים מיד לאחר שנתברר לו כי התובע/נתבע שכנגד אינו מתאים לתפקידו - דהיינו היה משלחו לדרכו. היה מקטין בכך לפחות את הוצאת החברה על הכשרת הנתבע שכנגד ועל השכר ששולם לו לריק - כפי שעולה מהדברים. מאידך, גם אילו אכן היה התובע שכנגד מהנדס תוכנה מדופלם כפי שהתיימר להיות היה לה לתובעת שכנגד הצורך להכשירו לתפקיד הספציפי של פיתוח תוכנה למוצרים שהגתה וניסתה לייצר, ייתכן אף אולי, שאז, השקעת הזמן הנדרשת היתה אולי קטנה יותר אך אין לכך כל ודאות מה עוד שמדובר במוצרים יחודיים לתחום הרפואה. מכאן מסקנתנו כי אין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בהוצאות הכשרתו - כאמור מחד היתה התובעת שכנגד חייבת להכשיר כל מי שנכנס לתפקיד ומאידך אילו הפסיקה את ההשקעה בנתבע שכנגד מיד שכשנתברר לה שאינו יודע מאומה - לאור זאת, איננו מחייבים את הנתבע שכנגד בגין השקעת התובעת שכנגד בהכשרתו. מאידך, התובעת שכנגד שילמה לו לתובע שכנגד שכר בסכום כולל של 6,563.5 ₪. התובעת שכנגד שילמה שכר זה בהתבססה על הצהרת של התובע שכנגד בדבר כישוריו - הצהרה שנתבררה כמצג שווא. ס' 15 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973, קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני רשאי לבטל את החוזה - כך עשתה התובעת שכנגד כאשר פיטרה את הנתבע שכנגד וכאמור בדין עשתה זאת. ס' 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע כי משבוטל חוזה חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה או לשלם לו את שוויו. נפגע - עפ"י ס' 1 לחוק הוא מי שזכאי לקיום החוזה דהיינו התובעת שכנגד והיא זכאית איפוא להחזר הכספים ששילמה לתובע/נתבע שכנגד בסך 6,563.5 ₪. מאידך, אין מחלוקת כי הנתבעת/התובעת שכנגד העסיקה בפועל את התובע/הנתבע שכנגד כפי שמצויין בס' ג'3 לפסה"ד. על פי חוק שכר מינימום משנתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, חייב מעסיק לשלם לעובד לפחות את שכר המינימום. שכר המינימום לתקופה האמורה עמד על 1,396.77 ₪, לחודש כך שהתובע/הנתבע שכנגד היה זכאי לקבל בגין כל תקופת עבודתו שכר מינימום בסך 1,857.70 ₪ סכום זה יקוזז מסכום ההחזר שהתובעת שכנגד זכאית להשבתו להחזרתו והיא לכן זכאית להשבה של 4,703.8 ₪ בלבד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.93 ועד לתשלומו בפועל.   ב. מנהל הנתבעת הציג - טען בתצהירו כי הוא מעריך את הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מאי עמידה בלוח הזמנים של הפרוייקט לשמו נשכר הנתבע שכנגד כתוצאה מכך שהנתבע שכנגד לא היה בעל הכישורים שנדרשו לפרוייקט והדבר גרם לאי עמידה בלוח הזמנים שנזקו הוערך על ידו ב-30,000 $ שהם 89,220 ₪ ליום הגשת התביעה. להוכחת הנזק בראש תביעה זה, צירף מנכ"ל התובעת שכנגד גרף המשווה את התקדמותו של תהליך ייצור המוצר (או פיגורו של התהליך) ללוח הזמנים שהיה מתוכנן (נספח ט' לתצהיר אורן) לגרף צורף תדפיס של קריטריונים להשקעה מהם עולה כי השלמת פרוייקט במועד הוא המפתח להצלחתו וזאת בעקבות תקופת "אורך החיים" שיש למוצר הייטק. מפתח לא פחות חשוב כפי שמציין מר אורן בתצהירו הוא מועד היציאה לשוק של המוצר - לפני מתחרים פוטנציאליים. מר אורן בתצהירו (ס' 28) זוקף את הפיגור בפיתוחו של המוצר ל"העסקתו" של מר אייזנברג - ולהתקדמות שתלה בפיתוח לאחר הפסקת עבודתו של מר אייזנברג. התקדמות שלמרות שקצבה היה מהיר יותר מאשר קודם לא סגרה את הפער והוא עמד בעת הגשת התצהיר על שלושה חודשים (שם שורה 3). עוסקים אנו בחברה בתחום ההיטק. תחום שכידוע היום יותר מאז הסיכון למשקיע בו גדול. מצב זה הוא קריטי בייחוד כאשר מדובר בתהליך של יישום רעיונות טכנולוגיים למוצרים תוך מיחשוב התהליך. זה מצב שאינו מחייב רק מציאת פתרונות טכנולוגיים אלא גם פיתוח רעיונות למשל בתחום התוכנה. ידוע הוא שניתן לקבוע לוחות זמנים מתוכננים לתהליכים אלה אולם מטבעם של תהליכים רעיוניים אין אלה ברי תכנון מתמטי מדויק. פעולת פיתוח תכנה היא תהליך בו נדרש המתכנת להפוך רעיון להוראות מחשב תהליך המחייב מצד אחד יישום טכניקות ומצד שני פיתוח רעיוני של טכניקות ספציפיות למוצר. אין לנו ספק שהתובעת שכנגד בנתה את לוחות הזמנים לפיתוח המוצר על תחזית שכללה פיתוח תכנה ליישומו של הרעיון הטכנולוגי והפיכתו למוצר. בניה זו התבססה על ציפיה של יכולת ביצוע של צוות פיתוח התוכנה. ציפיה שנכזבה כשנגלה הכשל בהעסקתו של מר אייזנברג אך לא מצאנו בחומר שבתיק בסיס לקבוע כי אי העמידה בלוח הזמנים והיוצרות פיגור של שלושה חודשים בפיתוח המוצר (למרות תנופת פיתוח לאחר עזיבתו של אייזנברג) ניתנים כולם לייחוס לכשל שבהעסקתו אין ספק בלבנו כי חלק מהפיגור ניתן לייחוס למר אייזנברג. אך אין בחומר שלפנינו כל נתון כיצד ניתן לבודד חלק זה ולחייב בו את הנתבע שכנגד. אך מאחר ואנו משוכנעים כי יש לו, לנתבע שכנגד, חלק בכך אנו קובעים כי הנתבע שנגד ישלם לתובעת שכנגד בגין פיגור בפיתוח המוצר פיצוי בסך 100 ₪ (מאה שקלים). ג. בגין הוצאות משפטיות - אכן המצג אשר הציג הנתבע שכנגד ואשר גרם לתובעת שכנגד, כעולה מהחומר שלפנינו, להתקשר עימו כך גם התביעה שהגיש כנגדה בתיק זה היא שגרמה לתובעת שכנגד את הצורך להכין הגנתה וגם את התביעה שכנגד בה אנו עוסקים (תביעה שסביר כי לא היתה מוגשת אלמלא הוגשה התביעה הראשית של הנתבע שכנגד כנגד התובעת שכנגד). בנסיבות אלו, כאשר השתכנענו כי גורם העוולה (מצג השווא ולא התביעה) הוא הנתבע שכנגד, אנו מקבלים את עתירת התובעת שכנגד לפסוק לה הוצאות משפט בהתאמה להוצאותיה ומורים לנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סכום של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סוף דבר: 1. התביעה הראשית א. נדחתה התביעה לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי הלנת שכר. ב. הנתבעת תשלם לתובע פדיון ימי חופשה בסך 71.12 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.12.93 ועד לתשלום בפועל. 2. התביעה שכנגד א. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד החזר הוצאתה על שכרו בסך 4,703.8 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.93 ועד לתשלום בפועל. ב. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד פיצוי בסך 100 ₪ בגין חלקו בפיגור בפיתוח המוצר, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.12.93 ועד לתשלום בפועל. ג. הנתבע שכנגד ישלם לתובעת שכנגד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.  פיטורים