ביום 10.11.1994 נערכה "הערכת עובד" על ידי שלושה ממונים על העובדת, ויחד עם הערות טובות על עבודתה צוינו הערות שליליות וכן שהיא מנהלת "שיחות פרטיות במקום העבודה". המלצת הממונים היתה לפטר את העובדת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל שיחות טלפון פרטיות בעבודה: סגן הנשיא (אדלר) 1. המשיבה עבדה אצל המערערת כטלפנית בשירות מודיעין, כעובדת על פי חוזה מיוחד, החל מ- 29.5.1991 ועד 30.12.1994. החוזה הראשון בין הצדדים היה לתקופה של עד 24 חודש וקבע את התנאים הבאים: מעמדה של המשיבה יהיה "עובדת ארעית"; שכר יומי על פי דרגת ט"ו לדירוג האחיד; המערערת רשאית לפטרה בכל עת; יתר התנאים על פי "הסכם העבודה" וההוראות האחרות שייקבעו על ידי המערערת. ביום 15.2.1993 החוזה בין הצדדים הוארך ונקבע בו, כי "תקופת שרותך בחברה הוארכה עד ל- 47 חודש מתאריך תחילת העסקתך" (היינו: עד ל- 29.4.1995). ביום 10.11.1994 נערכה "הערכת עובד" על ידי שלושה ממונים על המשיבה, ויחד עם הערות טובות על עבודתה צוינו הערות שליליות וכן שהיא מנהלת "שיחות פרטיות במקום העבודה". המלצת הממונים היתה לפטר את המשיבה. במכתב מיום 7.12.1994 הודיעה המערערת למשיבה על פיטוריה, החל מיום 30.12.1994 והמשיבה אכן עבדה עד לאותו יום. 2. בית הדין האזורי בחיפה (השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור בורא וגלנטי; תב"ע נה / 3-659) הגיע למסקנה, כי פיטורי המשיבה נגדו את ההתחייבות בחוזה העבודה להעסיק את המשיבה לתקופה של 47 חדשים, אך חייב את המערערת לשלם למשיבה פיצוי בגין הפרת חוזה של שכר חודש אחד, וזאת בהתחשב בחובה המוטלת עליה להקטין את הנזק ולחפש עבודה אחרת. 3. לפנינו ביקשה המערערת לקבוע, כי לא היתה הפרת חוזה העבודה ושהיא אינה חייבת לשלם למשיבה דבר. בא כוח המשיבה תמך בפסק הדין מטעמיו. 4. הפרת חוזה עבודה השאלה העיקרית העומדת לדיון הינה, האם המערערת היתה רשאית לפטר את המשיבה לפני תום התקופה של 47 חדשים? תשובת בית הדין קמא היתה, כי "יש לפרש את הנסיבות, במקרה הספציפי שלפנינו כהתחייבות להעסיק את התובעת לתקופה של 47 חדשים" [ההדגשה במקור]. הנימוק העיקרי של בית הדין היה, כי בכתב ההגנה אמר בא כוח המערערת, כי המשיבה הועסקה על ידי בזק "ל- 47 חודש", וכן יש לפרש את חוזה העבודה נגד מנסחו (בזק). טענת בא כוח בזק לפנינו היתה, כי הוא ביקש לתקן את כתב ההגנה בעת טיעוניו בסיכומים שבעל פה, וכי חוזה העבודה קובע במפורש שמדובר בהעסקת העובדת לתקופת "עד ל- 47 חודש". נפלה טעות בכתב ההגנה והיה על בית הדין קמא להיענות לבקשתו לתקנה. לאחר עיון במכלול הראיות הגענו למסקנה, כי חוזה העבודה ברור, והוא מעניק למערערת את הזכות לפטר את המשיבה לפני סיום תקופת העבודה של 47 חודשים שנקבעה בחוזה מיום 15.2.1993. כמו כן, עולה בבירור שהאמור בכתב ההגנה בעניין “ל- 47 חודשים" נכתב בטעות וצריך להיות "עד ל- 47 חדשים", שכן זו היתה עמדתה המוצהרת של המערערת משך כל המשפט. מכאן, כי לא היה מקום לפסוק למשיבה פיצוי על הפרת חוזה. 5. מי הודעה מוקדמת המערערת הודתה בחובתה לתת למשיבה הודעה מוקדמת של חודש. אולם, בפועל קיבלה המשיבה הודעה מוקדמת מיום 7.12.1994 עד 30.12.1994. על כך הודיע בא כוח המערערת לבית הדין האזורי: "אם נתתי לה הודעה מוקדמת של שלושה שבועות אז מגיע לה שבוע של הודעה מוקדמת". אין זה ברור אם כתב התביעה כלל תביעה להשלמת הודעה מוקדמת, אולם הנושא נדון במהלך המשפט וכמו שהיה על בית הדין לאפשר תיקון כתב ההגנה שבמקום "ל- 47 חדשים" יבוא "עד ל- 47 חדשים", היה עליו להכריע בנושא ההודעה המוקדמת. ובית הדין קמא אכן דן בנושא השלמת תקופת ההודעה המוקדמת כאשר אמר: "לא התעלמנו מכך, שהתובעת קיבלה הודעה מוקדמת של שבועיים עד שלושה שבועות לפני הפסקת העבודה בפועל". לאור כל האמור לעיל עולה, כי המערערת חייבת לשלם למשיבה דמי הודעה מוקדמת בשיעור של שבוע אחד, שהוא: 2,300 לחלק ל- 4 = 575 ש"ח. 6. דעת מיעוט: חבר מותב אחד מקבל את המסקנה, כי לא היה מקום לפסוק למשיבה פיצוי על הפרת חוזה. אולם, לדעתו גם אין מקום לחייב את המערערת לשלם למשיבה השלמת דמי הודעה מוקדמת, שכן סכום זה לא נתבע בכתב התביעה. 7. סוף דבר - אנו מתקנים את פסק הדין של בית הדין האזורי, ובמקום הסכום שעל המערערת לשלם למשיבה כפיצוי בגין הפרת חוזה עבודה, יבוא הסכום של 575 ש"ח בגין דמי הודעה מוקדמת (השלמה). סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1.1.1995 ועד לתשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו. טלפון בעבודהטלפוןפיטורים