פיטורים טכנאית מעבדה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים טכנאית מעבדה: 1. התובעת עבדה אצל הנתבעת כטכנאית מעבדה, במשך התקופה שמ - 1.11.96 ועד 30.6.99. לטענתה, בתום תקופת העבודה פוטרה ובלא ששולמו לה פיצויי פיטורים. כמו כן היא טוענת כי שכרה, במשך כל תקופת העבודה, היה נמוך במידה משמעותית משכר המינימום. על כן היא תובעת פיצויי פיטורים והפרשי שכר מינימום. בנוסף היא תובעת פדיון דמי הבראה. לטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה מעבודתה, וכי שכרה, עמד על 2,400 ₪ מדי חודש בחודשו, ולא כנטען על ידה. התובעת אף אחרה לעבודה מידי פעם או שעזבה משמרתה מוקדם מן הנדרש. על כן מבקשת הנתבעת לדחות את תביעות התובעת להפרשי שכר מינימום ולפיצויי פיטורים. הנתבעת מודה בחובה בגין אי תשלום דמי הבראה.    2. השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלו: א. היקף משרתה של התובעת - האם עבדה במשרה מלאה כטענתה. ב. שיעור שכרה של התובעת במהלך תקופת עבודתה. האם כמפורט על ידה בכתב התביעה ובתצהיר שהגישה, החל מ - 1,400 ₪ בחודשים הראשונים לעבודתה, וכלה ב - 1,653 ₪ בחודשים האחרונים לעבודה (ראה הפירוט בכתב התביעה), או שמא, כטענת הנתבעת, עמד שכרה של התובעת על 2,400 ₪ בכל תקופת עבודתה. בהתאם לכך על בית הדין להכריע בתביעתה של התובעת להפרשי שכר מינימום. ג. האם בתום תקופת עבודתה פוטרה התובעת או שמא התפטרה, ובהתאמה לכך - זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים.   3. בדיון שקוים להוכחות העידו בפנינו אך התובעת לעצמה, ולנתבעת העיד מר נאיל דהוד ג'ועבה, שהוא מנהלו האדמיניסטרטיבי של בית החולים.   נדון בשאלות שבמחלוקת לפי סדרן.   היקף משרתה של התובעת: 4. בחלק זה של דברינו נדגיש כי מטענות הצדדים ועדויותיהם עולה כי לאמיתו של דבר אין מחלוקת בין הצדדים אודות היקף משרתה של התובעת, כמשרה מלאה. התובעת טוענת כי עבדה אצל הנתבעת 6 ימים בשבוע. בימים א'-ו' עבדה בין השעות 8.00 - 16.00 ואילו ביום שבת עבדה מן השעה 8.00 ועד השעה 13.00. הנתבעת לעומתה טוענת מפי המצהיר מטעמה כדברים הבאים:   "8. מצהיר שבתחילת עבודת התובעת היתה עובדת בצורה טובה מאד, והיתה עובדת 8 שעות מלאות. עפ"י ידיעתי, אחרי שהיא התחתנה התחילה לעבוד לא בצורה מוסדרת והתחילה לעבוד באיחור ולעזוב את מקום העבודה יותר מוקדם, הכל ללא רשות ממני.... ..... מעולם לא עבדה התובעת יותר מ- 8 שעות אולם פחות מ - 8 שעות כאמור לעיל היתה עובדת ובית החולים לא מנהל כרטיס עבודה לנימוקים האלה: מחלקת מעבדה היא לבד היתה עובדת, היחסים היו רק ביני ובינה ואני האחראי עליה...".     הנה כי כן, מן הדברים עולה כי משרת התובעת היתה משרה בת 8 שעות עבודה מידי יום. לנתבעת יש טענות, המוכחשות על ידי התובעת, בדבר העדרויות של התובעת מן העבודה. בהעדרויות מסוג כזה, ככל שהיו, אין כדי לסתור טענתה של התובעת בדבר היקף משרתה, שאיננו מוכחש על ידי הנתבעת (ראה עוד לצורך הדוגמא תשובת גועבה בחקירה נגדית בעמ' 14, ש' 13 לעניין משכורתו, שם הוא משווה את היקף משרתו לזו של התובעת). נקבע איפוא כי משרתה של התובעת היתה משרה מלאה. לפי היקף זה של משרה נדון בתביעה להפרשי שכר מינימום.    שיעור שכרה של התובעת 5. התובעת טוענת כי משכורתה, בעת שהתחילה לעבוד אצל הנתבעת, עמדה על 1,400 ₪. מידי שנה הועלתה משכורתה במעט, כך שבתקופה שבין 8/97 - 12/97 עמדה המשכורת על 1,500 ₪, בשנת 1998 עמד שכרה על 1,575 ₪ ובשנת 1999 שולמה לה משכורת בשיעור 1,653 ₪. משכורותיה שולמו לה מידי חודש בחודשו, במזומן. לעומתה טוענת הנתבעת כי התובעת השתכרה במשך כל תקופת עבודתה 2,400 ₪ (נטו). כך עולה מתלושי שכר שצרפה לתצהירו של המצהיר מטעמה, וכך מאושר על ידי רואי החשבון של התובעת, כעולה ממסמכים שצורפו לתצהיר. לביסוס טענתה מצביעה עוד הנתבעת על מסמכים בחתימות ידה של התובעת המתייחסים לאחדים מחודשי העבודה, שבהם מאשרת התובעת קבלת משכורת בשיעור של 2,400 ₪. אליהם נתייחס, ראשונה, להלן.   המסמכים שבחתימת התובעת 6. לכתב ההגנה צרפה הנתבעת רשימת תשלומי משכורות אותן שילמה, לטענתה, לעובדיה, בחודשים ינואר, פברואר ומרץ 98. שמה של התובעת מצוין באותן הרשימות (מס' 11 ברשימות), לצד שמה ומספר תעודת הזהות שלה מצוין הסכום 2,400 ₪, ולצידם חתימת ידה. בהתייחס ל - 3 החתימות האמורות מציינת התובעת בתצהירה כי באותה תקופה נתבקשה על ידי נאיל ג'ועבה לחתום על הרשימה המרוכזת ביחד עם אחרים, "למטרה כללית של בית החולים, ומי שלא יחתום יפוטר" (ראה המסמכים המקוריים - נ/1, נ/2, נ/3). בחקירה נגדית לא היתה התובעת בטוחה בחתימתה על גבי אחת מ - 3 הרשימות (נ/3, מתייחס לינואר 98). באשר לעצם החתימה על אותן הרשימות העידה: "אבל תחת איומים חתמתי. שאם לא אחתום לא יתנו לי משכורת ויגידו לי ללכת הביתה. איים עלי נאיל, מנהל החשבונות שמשלם לנו" (עמ' 4, ש' 20).   לדבריה, כל יתר העובדים ששמותיהם מפורטים ברשימה, חתמו תחת איומים דומים. כמו כן אמרו לעובדים שזה בשביל מס הכנסה והם לא ינזקו מכך. התובעת עוד הוסיפה:   ”מי שלא חותם לא מקבל את המשכורת שלו. אמרו לנו אתם חייבים לחתום. זה בינינו לבין מס הכנסה וזה היה בחודשיים האלה. אנחנו חתמנו על השכר הריאלי שלנו, על הקבלה אבל זה נשאר אצל הנתבעת. ש. למה הם צריכים להראות לכם חתימה של מס הכנסה. ת. לא יודעת. ככה אמרו. אמרו לנו אתם צריכים לחתום ומי שלא יחתום לא יקבל משכורת" (עמ' 5, ש' 20).     לטענת התובעת, חוסר מהימנותם של המסמכים עולה מן הסכומים הנמוכים המצוינים כתשלומי משכורת לרופאי הנתבעת (מסומנים במספרים 1-5 ברשימה) ושיעור השכר הגבוה לעובדת הנקיון (מס' 16 ברשימה).   7. גועבה העיד כי הרשימות אמיתיות, וכי חתימות התובעת משקפות את השכר הנכון ששולם לה. לדבריו, הרופאים עליהם מצביעה התובעת (5-1 ברשימה) עבדו בחלקי משרות, ואילו עובדת הנקיון, ששכרה נחזה להיות גבוה, עבדה במשרה וחצי. בנוגע למשכורתו כפי שנרשמה באותן רשימות (מס' 6 ברשימות 2000 ₪) ציין גועבה כי עבד בחלקיות משרה (כך לאחר שבתשובה קודמת מסר כי משכורתו ההתחלתית עמדה על בערך 3,000 ₪ (ראה עמ' 13, ש' 13).   8. הנתבעת עוד מסתמכת על קבוצת תלושי שכר, כולם על שם התובעת, ובכולם מצוינת משכורת נטו ששולמה לתובעת בשיעור של 2,400 ₪. הוגשו גם העתקים של מה שנחזה להיות טופסי 106 לכל תקופת עבודתה. כל תלושי השכר וטופסי 106 שהוגשו, הופקו ביום 21.12.99, כחצי שנה לאחר סיום עבודתה של התובעת. לטענת התובעת היא מעולם לא קיבלה תלושי שכר, והתלושים, כמו גם טופסי 106 אינם משקפים את שכרה האמיתי. נאיל ג'ועבה מסר כי כשהתובעת ביקשה, היא קיבלה תלושי שכר.   9. יצוין כי במהלך הדיון נשאל נאיל ג'ועבה אם יש במשרדי הנתבעת מסמכים נוספים עליהם חתמה התובעת עם קבלת שכרה. על כך השיב כי הדבר יבדק. בהתייחס לכך, הורה בית הדין הורה לנתבעת להגיש מסמכים כאלו שימצאו אצלה. לאחר שנסתיים הדיון הגישה הנתבעת לתיק מסמכים הנחזים להיות העתקים של רשימות ומשכורותיהם (רשימות דומות לאלו שהוגשו בשלבים קודמים של הדיון), והן מתייחסות לארבעה חודשי עבודה נוספים. גם הרשימות הללו נחזות להיות חתומות על ידי עובדי הנתבעת, ובהם התובעת. ב"כ התובעת טוען כי אין לתת לרשימות הנוספות הללו משקל. לאחר עיון ברשימות הנוספות ובטענות הצדדים אנו קובעים כי לאור הדרך שבה הן הוגשו הרשימות הנוספות, בלא שנתאפשר לחקור אודותיהן במהלך הדיון, לא ניתן לייחס להן משקל ראייתי כלשהו.   10. כללית אנו מבקשים לציין כי עדותו של ג'ועבה הותירה אצלנו סימני שאלה, במיוחד בנוגע לשיעור שכרו, כמצוין בנ/1, נ/3. עם זאת, לאחר שעיינו במכלול חומר הראיות שהוצג בפנינו, בעדויות ובטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומיהם, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה כי שיעור שכרה היה בסכומים כפי שפרטה בכתב התביעה. התובעת טוענת בפנינו טענות על פה כנגד שורה של מסמכים בכתב, שעל 3 מהם לפחות היא חתומה, בכתב ידה, ומהם עולה שיעור משכורת אחר מן הנטען על ידה. לא רק שטענותיה הן טענות על פה כנגד מסמכים בכתב, שעל חלקם היא חתומה, אלא שהתובעת לא ביקשה להזמין לעדות בפנינו אף לא עד אחד שיבסס ויחזק את גרסתה. הרשימות עליהן נסמכת הנתבעת מתייחסות ל-16 עובדים (כולל התובעת). התובעת, הטוענת לפיקטיביות של הרשימות בהתייחס לכלל העובדים, לא הביאה אף לא אחד מאותם עובדים המנויים ברשימה להוכיח טענתה בדבר הפיקטיביות, והאיומים בהם אוימו העובדים על מנת שיחתמו. התובעת לא הבהירה מדוע בחרה שלא להביא עדים לביסוס גרסתה. כמו כן, התובעת, הטוענת לזיוף של תלושי שכר וטופסי 106, אף בחרה שלא להזמין לעדות את מי שנחזה להיות חתום על הטפסים. בכל אלו יש כדי לשקול לחובתה של התובעת שלא הרימה את הנטל ולא הוכיחה טענותיה, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".   11. בבואנו לפסוק בתביעת התובעת להפרשי שכר מינימום, לא נותר לנו אלא לפסוק לתובעת על פי הודאת הנתבעת בשיעור שכרה של התובעת, כפי שהיה במלך התקופה, ובהתחשב בשיעור שכר המינימום כפי שהיה בתקופה הרלוונטית. כעולה מן הנתונים שבפנינו, תהיה התובעת זכאית להפרשי שכר מינימום בגין התקופה שמחודש אפריל 98 ועד חודש יוני 99. באותה התקופה היה שכר המינימום גבוה מן השכר ששלמה הנתבעת לתובעת על פי הודאתה. על פי העולה מטפסי 106 שהוגשו, עמד שכרה של התובעת בכל התקופה הנ"ל על 2,405 ₪, ושכר המינימום כאמור, גבוה מכך. הנתבעת על כן תשלם לתובעת שכר מינימום על פי המפורט להלן: (א) בחודשים 7/98-4/98 עמד שכר המינימום על 2,609 ₪. לפיכך תשלם הנתבעת בגין כל אחד מ- 4 החודשים הללו הפרשי שכר מינימום בשיעור של 204 ₪. (ב) בחודשים 12/98-8/98 עמד שכר המינימום על 2,622 ₪. בגין כל אחד מ - 5 החודשים הללו תשלם הנתבעת הפרשי שכר מינימום בשיעור של 217 ₪. (ג) בחודשים 3/99 - 1/99 עמד שכר המינימום על 2,628 ₪. בגין כל אחד מ - 3 החודשים הללו תשלם הנתבעת לתובעת 223 ₪. (ד) בחודש אפריל 99 הועלה שיעור שכר המינימום, אלא שאת תביעתה מעמידה התובעת על פי שכר מינימום בשיעור של 2,628 ₪. בהתאמה לכך נפסוק איפוא לתובעת גם בגין כל אחד מן החודשים 6/99 - 4/99 הפרשי שכר מינימום בשיעור של 223 ₪.   12. יצוין כי בכתב התביעה אין התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנה. את תביעתה לפיצויי הלנה היא מעלה לראשונה בסיכומיה. בנסיבות אלו, שעה שפיצויי ההלנה לא נתבעו מפורשות בכתב התביעה, אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה. לאור כל האמור אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הפרשי שכר המינימום כפי שפורטו לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד לתשלום השכר, מידי חודש בחודשו, לפי הסכומים שנפסקו לכל אחד מחודשי העבודה, ועד למועד התשלום בפועל.   התביעה לפיצויי פיטורים 13. לטענת התובעת, כמפורט בתצהירה, במחצית השניה של חודש יוני 99 נקראה אל הממונה ד"ר עסאם אלגועבה שאמר לה: "אנחנו החלטנו לסיים את עבודתך בחודש זה, אנחנו לא צריכים את שירותיך". היא מצידה הסכימה, אך ביקשה לקבל מכתב פיטורים. לדבריה, ד"ר עסאם התקשר אז אל נאיל גועבה, שכתב את המכתב נספח א' לתצהירה, שבו נכתבו הדברים הבאים:   "לכל המעוניין בדבר, א.נ., הנהלת בית החולים אלקודס ללידה מאשרת בזה כי הגב' רטילא....... עבדה אצלנו כלבורנטית מאז תאריך 1.11.96 ועד לסיום עבודתה בתאריך 30.6.99. הנ"ל רצינית בעבודתה, שוקדת על עבודתה והתנהגותה טובה מאוד. אישור זה ניתן על פי בקשה לשימוש על פי דין".    14. הנתבעת טוענת כי לא פיטרה את התובעת מעבודתה, וכי התובעת היא זו שעזבה את עבודתה מרצונה. לטענתו של נאיל גועבה, התובעת שהתפטרה מרצונה, ביקשה ממנו "תעודת השכרה במקצוע" (כנראה - תעודה אודות מקצועיותה), והוא הודיע לה כי תקבל ממנו את התעודה כעבור שבוע. היא כעסה והחלה לאחר לעבודה אף יותר מאשר אחרה בעבר. בסוף החודש קיבלה את שכרה ולא חזרה יותר לעבודה. בעדותו בבית הדין טען כי המכתב עליו נסמכת התובעת כלל לא הוצא על ידו, וכי החותמת המוטבעת על אותו המסמך אינה חותמת אותה נוהגת הנתבעת להחתים על מסמכים כדוגמתו.   15. עדותו של גועבה בעניין המכתב איננה עקבית ואנו מתקשים להאמין לה. בתצהירו מעיד גועבה כי כשביקש ממנה להוציא את המכתב בעוד שבוע, התובעת כעסה עליו ואף החלה לאחר יותר לעבודה, כשבסופו של יום, לא באה לקחת את המכתב. בחקירה נגדית שמענו מפיו כי ד"ר עיסאם הוא שביקש ממנו עבור התובעת את המסמך, קודם שעזבה, והוא ביקש מד"ר עיסאם להכינו בתוך שבוע. מכל מקום, כאמור, תוכנו של המכתב אינו מעיד על פיטורי התובעת ולא עליו נוכל לבסס החלטתנו.   16. בפנינו גרסת התובעת בדבר פיטוריה מן העבודה על ידי ד"ר עיסאם גועבה, הממונה עליה בעבודה. הודעת הפיטורים ניתנה לדבריה בעל פה. התובעת לא נחקרה בחקירה נגדית אודות נסיבות הפיטורים, והממונה ד"ר עיסאם לא הובא לעדות מטעם הנתבעת. טענת התובעת בדבר פיטוריה על ידי ד"ר עיסאם הוצגה בפני העד נאיל גועבה, ועל כך השיב: ”אני לא יודע אם ד"ר עיסאם אומר לה את הדברים האלה. אני יודע שד"ר עיסאם התקשר אלי תקופה לפני שעזבה שהיא רוצה תעודת מקצועיות ....." (עמ' 18 ש' 15).   אין איפוא בפנינו כל עדות או ראיה לסתור את גרסת התובעת לעניין פיטוריה מן העבודה על ידי ד"ר עיסאם. על כן אנו קובעים, על יסוד עדות התובעת, כי היא פוטרה מעבודתה. התובעת זכאית איפוא לפיצויי פיטורים בשיעור של 7,378 ₪. גם כאן נציין, כי בכתב התביעה לא תבעה התובעת פיצויי הלנה, ואלו נתבעים לראשונה בסיכומים. בנסיבות אלו, בהעדר תביעה לפיצויי הלנה בכתב התביעה, ממילא לא נדון בתביעה כזו, ולא נפסוק בה.   סוף דבר 17. מתקבלת התביעה לפדיון דמי הבראה ולפיצויי פיטורים. מתקבלת בחלקה התביעה להפרשי שכר מינימום. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן: א. 3,420 ₪ בגין פדיון דמי הבראה. ב. 7,378 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סכומים אלו ישולמו לתובעת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.99 ועד ליום התשלום המלא בפועל. ג. הפרשי שכר מינימום בסכומים כמפורט בס' 11 לפסק הדין, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כאמור, ישולמו הפרשי ההצמדה והריבית ממועד תשלום שכר העבודה, של כל אחד מן החודשים בגינם נפסקו הפרשי שכר המינימום, ועד ליום התשלום בפועל (דהיינו - מן האחד לחודש שלאחר החודש בגינו נפסקו הפרשי שכר המינימום, ועד ליום התשלום). הנתבעת תשלם הוצאות התובעת בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.  טכנאיםפיטורים