התובעים עתרו בכתב התביעה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע מלפתוח עסק בדירה הנדונה מחשש שהנתבע עומד להפעיל במקום חנות מכולת אשר תגרום למטרדים ליחיד. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה האוסר על פתיחת חנות בדירה: התובענה וצו המניעה הזמני 1. התובעים הינם הבעלים הרשומים והמחזיקים של ארבע דירות בבניין ברח' נפתלי 8 בירושלים, הידוע כנכס בגוש 30015 חלקה 45. בניין זה רשום כבית משותף, והחצר המקיפה את הנכס היא רכוש משותף. התובע מס' 3, שרכש זכויות בעלות בדירה בנכס והמחזיק בדירה זו מזה כשש שנים, עדיין לא נרשם כבעלים מסיבה טכנית, כפי שהעיד, אך רשומה הערת אזהרה בעניין זכויותיו. הדירה נושא התובענה נמצאת בקומת המרתף. היא בבעלות עמידר - רשות הפיתוח, והוחזקה בעבר על-ידי הורי הנתבע. 2. בתובענה, שהוגשה ביום 9.8.94, עתרו התובעים למתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבע, שיאסור עליו ועל כל מי שבא מטעמו מלפתוח בית עסק מכל סוג שהוא בבניין או בחצר המשותפת. 3. במקביל להגשת התובענה, הגישו התובעים כנגד הנתבע בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, וניתן צו ארעי כמבוקש עד לדיון במעמד שני הצדדים. בדיון במעמד שני הצדדים שקויים בבקשה זו (המר' 5560/94) ביום 12.8.94, הודיע ב"כ הנתבע כי מרשו הגיש בקשה לקבלת רשיון עסק, וכי אין לו התנגדות שהצו הזמני יעמוד בתוקף, אגב הסכמה בין בעלי הדין כי אם יקבל הנתבע רשיון עסק והיתר לשימוש חורג יוכל לעתור לחידוש הדיון בבקשה לאלתר. על-פי הסכמה זו, נותר צו המניעה הזמני בתוקפו עד עצם היום הזה. 4. לאחר מתן צו המניעה הזמני נפתחה חנות מכולת בנכס, והתובעים הגישו כנגד הנתבע בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בגין הפרת צו המניעה הזמני. בדיון שקויים בבקשה (המר' 5793/95) הצהיר הנתבע, כי המכולת מנוהלת על-ידי אביו ואחיו והעסק בבעלותם בלבד, וכי אין לו כל קשר לחנות - לא במישרין ולא בעקיפין. לאחר מתן הצהרה זו - תחת אזהרה - חזר בו ב"כ התובעים מהבקשה. באותו דיון שקויים ביום 13.7.95 הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה צו המניעה הזמני שהוצא בעבר כנגד הנתבע הורחב, באופן שנאסר עליו או על מי מטעמו לנהל את חנות המכולת, לעבוד בה או לבצע בתוכה פעילות כלשהי. 5. בכתב ההגנה, שהוגש ביום 19.2.96, ציין הנתבע כי הגיש בשם אביו בקשה לפתיחת חנות מכולת בנכס, וטען כי הפעלתה לא תפריע לאיש. ואולם, בישיבת קדם המשפט הראשונה הודיע הנתבע כי את הבקשה לפתיחת המכולת הגיש בשמו ובשם אביו, אך טען כי בעסק - שהוא בבעלות האב - עובדים רק אשתו, אביו ואחיו. הראיות 6. עדת התביעה הגב' מרים רחמים, בתה של התובעת מס' 1, ציינה כי היא נמצאת בנכס לעיתים תכופות במסגרת ביקוריה את אמה הנכה המרותקת לדירתה - המתגוררת מעל החנות. היא העידה, כי הנתבע הכשיר את דירת הוריו בקומת הקרקע למכולת על-ידי הריסת מחיצות פנימיות, ולאחר מכן פרץ פתח נוסף בגדר הבניין ממול החנות (סומן 5 בת3/), והתקין מדרגות רחבות מהפתח בגדר ועד לכניסה למכולת. העדה הוסיפה והעידה, שבביקוריה הרבים והתכופים בנכס ראתה כי מי שנכח במכולת והפעילה היה הנתבע, והוא בלבד. הגב' רחמים העידה גם על המטרד שהפעלת המכולת מסבה לאמה וליתר הדיירים, כמו: רעשים הבוקעים מתוך החנות, מטרד מכלי רכב הפורקים סחורה, תנועת עוברים ושבים אל המכולת וממנה, וכן מפגעי ריח, צחנה ולכלוך - שבעטיים גם נתגלו במקום עכברים ומקקים לרוב. מפגעים אלו, לטענת העדה, טורדים את מנוחת אמה הקשישה והנכה בת השמונים, וכן את התובעת מס' 2, קשישה אף היא, שבמועד שמיעת הראיות אושפזה בבית חולים. 7. עד התביעה הנוסף - התובע מס' 3 מר שלום קוולר המתגורר בבניין - העיד אף הוא כי מי שנמצא בתוך החנות ומפעילה הוא הנתבע, וכי ראה זאת הן מחוץ לחנות והן בתוכה כשנכנס לשוחח עמו. גם הוא - כמו הגב' רחמים - העיד כי התובע פרץ פתח נוסף בגדר, בנה בחצר מדרגות המובילות לחנות והרחיב את פתחי הדירה לויטרינות. קוולר הוסיף ותיאר את המפגע שהפעלת העסק מסבה לדיירים, ובין השאר: תנועת לקוחות לחנות וממנה, חסימת משאיות הפורקות סחורה את המעבר באיזור הבניין, רעשים הבוקעים מהמכולת, ריחות הנידפים ממנה ומטרד של עכברים ומקקים הנמצאים בחצר הבית ואף חודרים לדירות. לדבריו, המפגעים הללו נוצרו רק עם פתיחת העסק. 8. עם תום פרשת הראיות מטעם התובעים, הודיע הנתבע כי לא יעיד ולא ישמיע עדים מטעמו. ההכרעה בפלוגתא 9. טענתו העיקרית של הנתבע בסיכומיו, היא כי לא עלה בידי התובעים להוכיח שהנתבע מפעיל או מנהל את חנות המכולת, וכי גם אם הלה נמצא בחנות - אין בכך כדי לקשרו לניהולה. 10. עדויות עדי התביעה היו מהימנות עלי, ולא מצאתי מקום לפקפק באמיתות גירסתם - הן בעניין הכשרת הדירה למכולת, הן בדבר הפעלת החנות על-ידי הנתבע והן ביחס למטרדים שהעסק מסב לדיירי הבית - רעש, ריחות ומפגעים תברואתיים. העדויות תמכו זו בזו במלואן. זאת ועוד: בעסק כגון דא ניתן ללמוד על זהות מפעיל העסק מראיות נסיבתיות, ונודעת חשיבות לנוכחות הפיסית בשטחו לצורך הפעלתו השוטפת. העדויות שלפיהן נמצא הנתבע לבדו במכולת ברוב שעות היום, קושרות את הלה להפעלת החנות וניהולה. חיזוק של ממש לעדויות בכל ההיבטים האמורים נמצא בהימנעות הנתבע מלהעיד בעצמו, או מלהשמיע עדויות של בני משפחתו על הפעלת העסק - הן בעניין זהות המפעיל והן בדבר המטרדים הנטענים; שכן כבר נפסק, כי - "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים". (ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, בעמ' 760; וכן ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, בעמ' 602). 11. נוכח ממצאים אלו, עולה כי הנתבע, ולא אחר, הכשיר הדירה לעסק של מכולת והוא מפעילה מאז הגשת התובענה ומתן צו המניעה הזמני, תוך הפרה בוטה של מספר צווים זמניים שאסרו עליו לעשות כן, ואגב מתן עדות כוזבת בהליך לפי פקודת בזיון בית המשפט. מהודעת ב"כ הנתבע בדיון בעניין צו המניעה הזמני - כי הנתבע הגיש בקשה לקבלת רשיון לעסק והיתר לשימוש חורג בנכס וכי עם קבלת ההיתרים יבקש לחדש לאלתר את הדיון בעניין הסעד הזמני - ומהימנעות הנתבע מלעתור לחדש את הדיון ומלהעיד, יש לקבוע לחובתו כי אין בידו עד עתה רשיון לעסק והיתר לשימוש חורג. במעשיו האמורים פגע הנתבע בזכויות הקנייניות של התובעים, שכן הפך את החצר המשותפת למעבר לחנותו, ריצף את המעבר, התקין בחצר מדרגות, פרץ פתח נוסף בגדר הבית והרחיב את פתחי הקיר החיצוני של החנות לויטרינות. עוד עולה, כי פתיחת העסק גרמה לדיירים למטרדי רעש, לכלוך וריחות - המקימים עילה בעוולה של מטרד ליחיד, שכן השימוש במקרקעין על-ידי הנתבע נעשה באופן שיש בו הפרעה של ממש לתובעים להנאה מהמקרקעין שבבעלותם. בנוסף, הוכח כי במעשיו האמורים הפר הנתבע חובות חקוקות - הן בעניין ביצוע עבודות הבניה ללא היתר, והן בדבר הפעלת העסק ללא רישיון וללא היתר לשימוש חורג. סוף דבר התובעים עתרו בכתב התביעה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע מלפתוח עסק בדירה הנדונה מחשש שהנתבע עומד להפעיל במקום חנות מכולת אשר תגרום למטרדים ליחיד. חששותיהם של התובעים התממשו, שכן מן העדויות שהושמעו על-ידם, אשר חוזקו בהימנעותו של הנתבע מלהעיד ומלהביא ראיות, עולה כי הפעלת המכולת על-ידי הנתבע גורמת, כעניין שבעובדה, למטרד ליחיד לכל אחד מהתובעים תוך הסגת גבול בחלק מהרכוש המשותף, ואגב הפרת חובה חקוקה בהעדר רשיון עסק והיתר לשימוש חורג. על יסוד האמור לעיל, קמה עילה למתן הסעד המבוקש, ואני אוסר איפוא על הנתבע, או כל מי שבא מטעמו, מלהפעיל בדירה הנדונה בקומת הקרקע עסק מכל סוג שהוא. הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, וכן את האגרה ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה. צוויםצו מניעה