קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צליעה עקב פגיעה בברך: א. ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 31.12.00, כפי שיפורט בהמשך.   ב. המערער יליד שנת 1967 נפצע בתאונת דרכים, במהלך שירותו במשטרת ישראל. המערער הגיש ביום 18.6.97 תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים בגין פגיעה בברכו הימנית, והגיש תביעה נוספת להכרה בהתפתחות נכויות מוסבות לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל - 1969, בה תבע להכיר בקשר בין מצב ברכו הימנית לנכות בברך שמאל ובעמ"ש מותני. לטענת המערער, חוסר אפשרות ליישר את ברך ימין גרם לו לצליעה שכתוצאה ממנה החל סובל מכאבים בברך שמאל ובעמ"ש מותני.   המערער נבדק ע"י רופא מטעם קצין התגמולים, ד"ר פריטש שקבע כי את הפגיעה ברגל ימין יש להכיר כפגיעה שנגרמה עקב השירות, ואילו באשר לברך שמאל, קבע כי אין להכיר בגרימה אלא בהחמרה.   הועדה הרפואית המחוזית אימצה המלצותיו של ד"ר פריטש, קבעה נכות בגין קיומה של תסמונת פטלו-פמורלית בברך ימין והכירה בכך שנכות זו נגרמה עקב השרות; ואילו לגבי ברך שמאל לא הוכרה גרימה עקב השירות ולא הוכרה החמרה.   ביום 22.2.98 הועדה הרפואית העליונה קבעה למערער נכות זמנית בגין מצב ברך ימין בשיעור של עשרים אחוזים.   ביום 26.4.98 הכירה ועדה רפואית בתלונת המערער לגבי ברך שמאל על פי תקנה 9 לתקנות הנכים, ונקבעה למערער לפי פרט 48(2)ז III נכות בשיעור 1%. ביום 6.9.98 טען המערער כי יש לזמנו שוב בפני הועדה בטענה כי הנכות בברך ימין ובברך שמאל גורמת לו להליכה בלתי יציבה, וכתוצאה מכך לכאבים בגב התחתון. ביום 28.2.00 ו 10.4.00 קבעה הועדה מהדרג הראשון כי אין קשר בין הנכות המוכרת לבין תלונות המערער המתייחסות לכאבי גב תחתון. כן קבעה הוועדה מהדרג הראשון כי למערער נכות בשיעור 10% בשל כאבים פטלופמורלים בברך ימין (לפי פרט 35(1)ב') המערער הגיש ערעור על החלטה זו בפני הועדה הרפואית העליונה וצרף לערעור חוו"ד של מומחה מטעמו, ד"ר לין. הערעור בפני הועדה הרפואית העליונה התקיים ביום 14.12.00. ביום 31.12.00 ניתנה החלטת הועדה העליונה, לפיה, שונתה קביעת הועדה המחוזית מיום 10.4.00 ונקבע כי, נכויותיו של המערער הן בגין חוסר יישור ברך ימין, על פי פרט 48 (2)וIII, בשיעור 20%, וכן בגין כאבים בברך שמאל, ללא הפרעה תיפקודית - לפי פרט 48 (2)זIII - בשיעור 1%. סה"כ נקבעה למערער נכות בשיעור 21%. עוד נקבע כי בעמוד השדרה המותני לא קיימת נכות מוסבת מהנכות המוכרת. הוועדה העליונה קבעה עוד בהחלטתה מיום 14.12.00 כי הוועדה מבטלת בזאת את הסעיף העוסק במפרק הפטלו סמורלי מצד ימין.   על החלטה זו הערעור שבפני.   ג. לעניין ברך שמאל - המערער טוען, כי טעתה הועדה הרפואית העליונה בכך שלא קבעה ולא התייחסה לשאלת קיומה של רגישות בברך שמאל. לטענת המערער, הוא סובל מכאבים ומוגבלות בברך שמאל, והדבר עולה בבירור מתיעוד רפואי של תלונות חוזרות ונשנות של המערער. כך נקבע גם בחוות דעתו הרפואית של ד"ר לין, שהוגשה מטעם המערער, שמצא רגישות רטרו-פטלארית (בצד האחורי של הפיקה), בברך שמאל.   המערער טוען, כי המסקנה המשפטית המתבקשת מכך הינה קיומה של נכות על פי פרט 35 (4) ב' לתקנות בשיעור 5%, בגין קיומה של הפרעה בצורה קלה בלי ממצא אובייקטיבי בברך שמאל. לפיכך, טעתה הועדה העליונה משלא קבעה נכות בגין פרט זה וזאת ללא הנמקה ובניגוד לחומר הרפואי וממצאי חוות הדעת הרפואית של המערער שהיו בפני הועדה העליונה.   כן, טוען המערער, כי טעתה הועדה העליונה שקבעה נכות לפי פרט 48(2)ז' III לתקנות. לטענת המערער, נוסח פרט 48(2)ז' מתייחס למצב לאחר ניתוח להוצאת המניסקוס ואילו במקרה הנדון, על פי הפרוטוקול, המדובר בנכות שניתנה בגין כאבים בברך שמאל.   בנוסף, טוען המערער כי לא היה מקום לקבוע נכות מותאמת שהרי על פי סעיף 11 לתקנות נכות מותאמת תינתן רק כשלא קיים סעיף ספציפי הדן באותה נכות. ואילו לטענת המערער, פרט 35 (4) לתקנות כאמור, דן בנכות בגין "מחלה או חבלה בפרק גדול בגף", ופגיעה בברך נכללת בהגדרה זו. לפיכך פרט 35 (4) דן בפגיעה הספציפית של המערער, לטענת המערער, הועדה היתה צריכה לקבוע דרגת הנכות בהתאם לפרט זה ולפיכך טעתה הועדה בקביעת סעיף הפגימה. ** ד. לא מצאתי כי נתפסה הועדה לכלל טעות בקביעתה. הועדה בדקה את המערער ביסודיות רבה, מצאה כי "מסוגל לכופף וליישר את שתי ברכיו , כאשר בברך ימין מדגים פיגור ביישור.... ". בברך שמאל נמצאה הפיקה מתנועעת באופן חופשי, ללא ליווי בחריקות, לא נמצא נוזל בחלל הברך. בברך שמאל הדגים המערער כפיפה ויישור מלאים, גם בישיבה עם ברכיים ישרות. לא נמצא, איפוא, כל ממצא פתולוגי בבדיקת ברך שמאל, ולכן הושארה קביעת הנכות שנקבעה ע"י הועדה מהדרג הראשון בשיעור 1%, בגין כאבים בברך שמאל, המתועדים, אולם לא נמצא להם ממצא מקומי. מקובל עלי כי לאור ממצאי הועדה הרפואית העליונה, ומשלא לא נמצא כל ממצא פתולוגי בברך שמאל, אזי נכות בשיעור 1% משקפת את מצבו של המערער, בין ע"י שימוש בפרט 48(2)זIII (מותאם) ובין ע"י שימוש בפרט 35(4), שעניינו כאבים מתועדים ללא ממצא אורגאני וללא הגבלה בתנועה. כאמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת הועדה בענין זה.   לעניין ברך ימין - המערער טוען, כי לוקה בברך ימין בשתי פגימות נפרדות - תסמונת פטלו-פמורלית והגבלה ביישור הברך. כאמור, הועדה המחוזית קבעה נכות בגין קיומה של תסמונת פטלו-פמורלית. הועדה העליונה קבעה כי הנכות קיימת בגין הגבלה בישור הברך בשיעור של 15 מעלות. לטענת המערער, הועדה הרפואית העליונה העלתה את אותם ממצאים שנמצאו בועדה הרפואית המחוזית, ממצאים אשר, לטענת המערער, ד"ר לין מפרט כמעידים על קיומה של תסמונת פטלו-פמוראלית. על אף זאת, נמנעה הועדה מלקבוע למערער נכות בגין קיומה של תסמונת פטלו-פמורלית וקובעת "הועדה מבטלת בזאת סעיף העוסק במפרק הפטלופמורלי מצד ימין כי בהתאם לקונקטורה בכפיפה לא ניתן היה להזיז את הפיקה".   לטענת המערער, לועדה הרפואית העליונה אין סמכות לבטל נכות אשר הוכרה בעבר. סמכות זו נתונה, לטענת המערער, לקצין התגמולים בלבד ואף זאת רק בשני מקרים: כשסבר קצין התגמולים כי הנכות הגיעה לקיצה בשל ריפוי מלא, אם הוכח כי ההחלטה הושגה ע"י מעשה או מחדל המהווים עבירה פלילית או נתגלה כי ההחלטה ניתנה בטעות לאור ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת.   לטענת המערער, קיום תסמונת פטלו-פמורלית תועד והוכר על ידי ועדות רפואיות קודמות. על החלטות אלו לא הוגש ערעור והפכו לחלוטות. לפיכך, לטענת המערער, אין בידי הועדה הרפואית העליונה הסמכות לבטל ההכרה בנכות זו. המערער טוען עוד, כי המדובר בביטול קביעת נכות ואין המדובר בקביעת נכות אחרת במקומה, מאחר שהוועדה העליונה קבעה נכות בגין הגבלה בישור ברך שהינה נכות נוספת ונפרדת לחלוטין. לטענת המערער, אין הסבר מדוע בוטלה ולא נקבעה לו דרגת נכות בשל קיום תסמונת פטלו-פמורלית אשר, כאמור, לטענת המערער אובחנה כבר מספר פעמים בעבר.   לטענת המערער בגין התסמונת הפטלו-פמורלית בברך ימין היה על הועדה לקבוע נכות בשיעור של עשרה אחוזים על פי פרט 35(4)ג' לתקנות וזאת בנוסף לנכות עקב ההגבלה ביישור הברך בשיעור של עשרים אחוזים לפי פרט 48(2)ו IIII.   לטענת המשיב אין לקבל את טענת המערער לעניין ביטול הנכות בגין הפגימה במפרק הפטלו-פמוראלי.   לטענת המשיב, תלונות המערער היו בגין פגימה בברך ימין. על פי הועדה המחוזית מיום 10.4.00 הוכרה אומנם נכותו של המערער בשיעור של 10% בגין "כאבים פטלו-פמורלים בברך ימין" עפ"י פרט 35(1)ב', אולם קביעת הועדה הנוכחית לפיה הפגימה בברך ימין היא בגין "חוסר יישור" בשיעור 15%, איננה "ביטול נכות" קודמת שנקבעה, אלא התאמת סעיף הפגימה המתאים למצבו של המערער.   עוד לטענת המשיב, אין לקבל את טענת המערער לעניין הפגימה הפטלו פמורלית מן הטעם שפגימה זו הופיעה לראשונה רק בהחלטת הועדה מיום 10.4.00 ובהחלטת הועדה העליונה מיום 14.12.00 נקבעה, למעשה, הפגימה המדויקת והספציפית.   נראה לי שאין לקבל את טענת המשיב לעניין זה. המסמכים הרפואיים שנצברו בתיקו הרפואי של המערער העידו על כאבים ממקור הפטלו-פמורלי (ר' לדוגמא לעניין זה פרוטוקול הועדה מדרג ראשון מיום מיום 10.4.00 וכן חוות דעתו מיום 19.6.00 של ד"ר ע. לין המומחה מטעם המערער).   אינני סבורה כי החלטת הועדה לעניין זה מובהרת ומוסברת דייה לאור קביעה קודמת של הועדה המחוזית והמסמכים הרפואיים התומכים בה. משכך סבורה אני כי יש להחזיר התיק לועדה העליונה על מנת שתבהיר את קביעתה לעניין הכאבים מהמקור הפטלו פמורלי, תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שנצברו בתיקו של המערער, חוות דעתו של ד"ר לין והחלטת הוועדה מהדרג הראשון.   התיק יוחזר, איפוא, לועדה להתייחסותה לטענה זו.   לעניין עמ"ש מותני - המערער טוען, כאמור,כי כתוצאה מהפגיעה בברך ימין המערער הולך בצליעה ובשל צורת הליכה זו נגרמה פגיעה בעמ"ש המותני. לפיכך עתר המערער לועדה המחוזית לקבוע נכות בגין פגיעה בעמ"ש מותני, כנכות מוסבת לפי תקנה 9 לתקנות הנכים. לטענת המערער, ערכה הועדה המחוזית בדיקה חלקית ודחתה התביעה תוך קביעה "אין קשר בין תלונותיך על כאבי הגב והכאבים הפטלופמוראליים". לטענת המערער, קביעה זו שגויה מאחר שלטענת המערער מקור הפגיעה בעמ"ש המותני הינה בצליעה ולאו דווקא מהכאבים הפטלו-פמוראליים.   על החלטת הועדה המחוזית לדחות תביעת המערער לקביעת נכות מוסבת בעמ"ש המותני, הוגש ערעור לועדה הרפואית העליונה שדחתה התביעה. הועדה העליונה קבעה כי בבדיקות קליניות שערכה לא מצאה בגבו של המערער ממצאים פתלוגים עם זאת הועדה הזכירה, ממצאי בדיקת CT מיום 11.12.99, בה נמצא "מודגם בלט אחורי של הדיסקית".   המערער טוען כי טעתה הועדה הרפואיות העליונה בדחותה את התביעה, מאחר שהועדה התעלמה משתי עובדות מהותיות: הראשונה קיומה של בדיקת CT, כאמור, ובה ממצאים המסבירים תלונותיו של המערער, והשניה, בחוק אין דרישה למצוא הגבלות תנועה או ממצאים פתלוגים אחרים על מנת לקבוע נכות בעמ"ש מותני, ודי בקיומן של תלונות על כאבים על מנת לקבוע נכות.   לטענת המערער, קיים בתיקו הרפואי תיעוד המעיד על תלונות בגין כאבים כרוניים. משלא חלקה הועדה על המנגון הפיזולוגי שנטען בחוו"ד של ד"ר לין כגורם לנכות ומאידך לא הוכחש על ידה קיומם של כאבים, היה לטענת המערער על הועדה הרפואית העליונה להכיר בנכות בעמ"ש המותני. טענות אלה של המערער אין בידי לקבל. הוועדה בדקה את המערער וציינה כי איזור המותן חופשי לחלוטין, המערער מסוגל להתכופף קדימה ואחורה. כמו כן, לא נמצאו כל ממצאים רפואיים אובייקטיביים בבדיקות מיפוי עצמות וטומוגרפיה ממוחשבת (למעט שינויים דיסקלים קלים) התומכים בטענת המערער.   בעניין עה"ש המותני נראה כי בהעדר ממצא כלשהו בבדיקה קלינית תקינה לחלוטין, יש לדחות את ערעור המערער.     סוף דבר - הערעור נדחה ככל שמתייחס לברך שמאל ועה"ש המותני, הערעור מתקבל בהתייחס לברך ימין, כמפורט בפסק הדין, ומוחזר לועדה הרפואית העליונה.   בנסיבות העניין משהערעור נדחה בחלקו והתקבל בחלקו - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.  ברכיים