בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה - 1975, רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור קביעה שנקבעה על פי דין, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שירשמו. הבאת ראיות לסתור, לפי הסיפא לסעיף 6ב הנ"ל, מיועדת למקרים מיוחדים חריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן. כך למשל, כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו ע"י הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ועד לדיון בבית המשפט, או כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה [ראו למשל, ע"א 5779/90, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה(4), 77, 82]. בית המשפט העליון הדגיש לא אחת, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, תותר הבאת ראיות לסתור. מטרתו החקיקתית של סעיף 6ב היתה לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות, ולקצר את ההליך לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לפי החוק הנ"ל. פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון היא, שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור, ולצמצם את ההיתר רק למקרים נדירים בלבד [ראו ע"א 5779/90, שם; רע"א 634/85 עודא נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט(4), 505; רע"א 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו פ"ד מ(3), 138; רע"א 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה פ"ד לט(4), 839]. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ראיות לסתור קביעה על פי דין: 1. הבקשה לפני הינה להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי לענין נכותו הרפואית של המשיב מס' 1, בגין התאונה נשוא התביעה בתיק העיקרי (להלן: "הבקשה"). 2. הבקשה מבוססת על שתי טענות: אחת משפטית ואחת עובדתית. הטענה המשפטית, מתייחסת להליכים שקדמו להחלטות שתי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, ולפיה נגועים הליכים אלה בפגם מהותי, שכן הועדות הסתמכו על סעיפים בתקנות, שאינם מתאימים לפגיעתו, לכאורה, של המשיב מס' 1. כך למשל, סעיף 48 לתקנות דן בפרק הירך, בעוד שפגיעת המשיב מס' 1 היתה באגודל יד ימין, וכן סעיף 43(1)(ד) דן בקטיעת חצי הגליל הסופי של האגודל, בעוד שפגיעת המשיב מס' 1 היתה שבר באגודל, ולא קטיעה. הטענה העובדתית נוגעת לממצא עובדתי רפואי אובייקטיבי חדש - צילום רנטגן, אשר עבר התובע ביום 24.2.97, ולפיו, נראה שבר מחובר. צילומי הרנטגן והמסמכים הרפואיים, מצביעים על חיבור השבר באגודל ולא על קטיעת האגודל, כפי שקבעו הועדות הרפואיות. כמו כן, עפ"י חוות דעת רפואית של פרופ' אנגל, לא נותרה למשיב מס' 1 נכות צמיתה כלשהי. 3. ב"כ המשיב מס' 1 התנגדה לבקשה מכיון שלטענתה, בתמצית, המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו של המשיב מס' 1, בהתייחס לצילומי רנטגן שהיו לפני הועדה, והקביעה התייחסה לסעיף ליקוי 43(1)ד, ורק מתוך טעות נכתב בעמוד האחרון של פרוטוקול הועדה "סעיף ליקוי 48(1)ד". על כן, אין כל בסיס לטענה המשפטית אשר ביסוד הבקשה. אשר לטענה העובדתית, טענה ב"כ המשיב באופן כללי, כי אין המבקשת יכולה להסתמך על חוות דעתו של פרופ' אנגל, שהינה חוות דעת שניתנה מטעם הנתבעים, וכי אין נסיבות יוצאות דופן, המצביעות כי קביעת המוסד לביטוח לאומי לא משקפת נכונה את מצבו הרפואי של המשיב מס' 1. 4. בהתאם לסעיף 6ב סיפא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות הדרכים תשל"ה - 1975, רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור קביעה שנקבעה על פי דין, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת, מטעמים מיוחדים שירשמו. הבאת ראיות לסתור, לפי הסיפא לסעיף 6ב הנ"ל, מיועדת למקרים מיוחדים חריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן. כך למשל, כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו ע"י הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, ועד לדיון בבית המשפט, או כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה [ראו למשל, ע"א 5779/90, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד פ"ד מה(4), 77, 82]. בית המשפט העליון הדגיש לא אחת, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, תותר הבאת ראיות לסתור. מטרתו החקיקתית של סעיף 6ב היתה לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות, ולקצר את ההליך לפני בית המשפט הדן בתביעות פיצויים לפי החוק הנ"ל. פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון היא, שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור, ולצמצם את ההיתר רק למקרים נדירים בלבד [ראו ע"א 5779/90, שם; רע"א 634/85 עודא נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט(4), 505; רע"א 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו פ"ד מ(3), 138; רע"א 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה פ"ד לט(4), 839]. 5. במקרה דנן, אין בידי לקבל את הטעם המשפטי ביסוד הבקשה, שכן המבקשת לא השכילה להצביע על פגם מהותי בהליכים שהיו לפני הוועדות הרפואיות. טעות קולמוס באיזכור הסעיף, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו, הן לבקשה והן לתגובת ב"כ המשיב מס' 1, אינה מצביעה על פגם מהותי, כמשמעותו לפי פסיקת בית המשפט העליון (למשל, תרמית). לפני הועדות הרפואיות היו כל המסמכים הרפואיים הנוגעים לפגיעת המשיב מס' 1, ולא נראה, כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים רק משום תיקון הטעות ברישום סעיף הליקוי הנוגע לנכות הרפואית. יחד עם זאת, נוכח העובדה שישנו צילום רנטגן שנעשה למשיב מס' 1 ביום 24.2.97, המצביע על שבר מחובר, צילום אשר לא היה לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, לפניהן היו רק תעודת חדר המיון וצילום רנטגן מיום 19.7.96, דהיינו, צילום שנעשה כארבעה חודשים לאחר התאונה, יש בצילום הרנטגן החדש, משום עובדה רלוונטית חשובה, הנוגעת למצבו הרפואי של המשיב מס' 1, וסביר להניח כי אילו היה לפני הוועדה הרפואית צילום מאוחר זה, מן הסתם, היה מביא לתוצאה שונה בקביעתה. בנסיבות אלה, נראה לי נכון וצודק להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את הנכות שקבע המוסד לביטוח לאומי. אשר על כן, אני נעתרת לבקשה. בקשה להבאת ראיות לסתורראיותסעיף 6ב נכות על פי דין