בית הדין לעבודה ציין כי השיטה של מינוי מומחה על-ידי בית-הדין אינה הופכת על פניהם את סדרי הדין. גם לפי שיטה זאת חובת ההוכחה על התובע. אלא במקום שכל הנטל יוטל על התובע ויישאר עמו עד הסוף, באה שיטתנו המחייבת את התובע רק בראשית ראיה ואולי אף בפחות מזאת, בתנאי שלכאורה לפחות יראה בית-הדין, כי אכן יש מקום להזדקק לחוות-דעת ל מומחה רפואי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בבית הדין לעבודה: בפני בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי ציבור ה"ה גיל וגרי; תב"ע לט/301-0) התבררה תובענה בעתירה, שאוטם שריר הלב אשר פקד את המנוח יוכר כפגיעה כתוצאה מתאונת עבודה. בית-הדין האזורי לא קיבל את גרסת התובעת לעניין העובדות ונתן טעמים לכך. בהסתמכו על העובדות שקבע - דחה בית-הדין האזורי לעבודה את התביעה, מבלי למנות מומחה-יועץ רפואי. במרכז טענות בא-כוח המערערת בערעור זה עומדת הטענה, כי העובדות כפי שקבע בית-הדין אינן עולות מחומר הראיות, או ליתר דיוק - סתירה שמצא בית-הדין האזורי בגרסות של התובעת היא סתירה מדומה בלבד. אשר נתבקשנו בערעור זה הוא, להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי על מנת שימנה רופא מומחה-יועץ רפואי או לחלופין, שאנו נמנה מומחה. אשר לעובדות: בית-הדין האזורי מצא סתירות בגרסות שהובאו לפניו ואין לומר כי הסתירות הן מדומות או חסרות משקל. לא הרי גרסה האומרת, שהמנוח עבד כמתואר בנ/ 4כהרי הגרסה בנ/ .5אבל, לא רק על שוני גרסות בנה בית-הדין, הוא בנה גם על עדות של הממונה על המנוח. מכאן לשאלת מינוי מומחה-יועץ רפואי. על מנת להקל על התובעים מכוח חוק ביטוח לאומי ולהעמיד מבחינת הראיות הרפואיות את שני הצדדים להליך במצב שווה - הונהג בבית-הדין לעבודה שממנים רופא מומחה רפואי מטעם בית-הדין ועל חשבונו. אין פירושו של דבר, שכל אימת שמתבררת תובענה בבית-דין לעבודה ובמהלכה יכול ותעלה שאלה רפואית - חייב בית-הדין למנות מומחה רפואי. השיטה של מינוי מומחה על-ידי בית-הדין אינה הופכת על פניהם את סדרי הדין. גם לפי שיטה זאת חובת ההוכחה על התובע. אלא מאי? במקום שכל הנטל יוטל על התובע ויישאר עמו עד הסוף, באה שיטתנו המחייבת את התובע רק בראשית ראיה ואולי אף בפחות מזאת, בתנאי שלכאורה לפחות יראה בית-הדין, כי אכן יש מקום להזדקק לחוות-דעת ל מומחה רפואי. כמובן שאין שיטתנו מונעת בעד התובע, בכל שלב שבדיון, לנסות לשכנע את בית-הדין, כי אכן יש צורך במומחה ובעשותו כן יכול הוא להיעזר על-ידי תעודה רפואית. בענייננו הביאו מטעם התובעת-המערערת עדות של רופא, אך גם מאותה עדות לא עלה המינימום המחייב מינוי מומחה רפואי. מעדותו היה מקום להסיק, שלא היה צורך במינוי מומחה. נוסיף ונציין, שגם במהלך הדיון בערעור זה (החלטה מיום 1.1.1981) אפשרנו1לבא-כוח המערערת להמציא חוות-דעת רפואית, שתסייע לו בטענה, כי לאור העובדות היה מקום למנות מומחה-יועץ רפואי. מטעמים שהוסברו לנו לא הומצאה אותה חוות-דעת. מכל האמור לעיל עולה, כי דין הערעור להידחות.רפואהמינוי מומחהמומחה רפואימומחהבית הדין לעבודה