כל הבדיקות שערך ד"ר מושיוב היו תקינות, כל שנמצא היה רגישות בעמוד שדרה מותני. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רגישות בעמוד שדרה מותני: 1. התביעה שבנדון מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, תשל"ה1975- (להלן:"החוק"). התובעת, ילידת 1957 נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 20.1.97, כאשר מכונית התנגשה במכונית בה היא נהגה (להלן:"התאונה"). הנתבעת שהיתה מבטחת הרכב, מודה בחבותה לפצות את התובעת בגין נזקיה והמחלוקת נסבה על שיעור הנזק. 2. ד"ר מושיוב שמונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, קבע לתובעת נכות בשיעור 5% לפי מחצית סעיף 37(7) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז1956-. בסיכום חוות-דעתו כותב ד"ר מושיוב: "הגב' ספיבק נפגעה בגב תחתון ביום 20.1.97, בבדיקה קימת הגבלה מזערית בתנועות עמוד שידרה מותני ורגישות מקומית ומצבה מתאים לנכות בגובה 5% לפי מחצית ס. 37(7) א'" כל הבדיקות שערך ד"ר מושיוב היו תקינות, כל שנמצא היה רגישות בעמוד שדרה מותני. 3. לטענת התובעת : "עקב התאונה וכתוצאה ממנה יש לי כאבים עזים בגב תחתון. יש לי קושי לקום ולשבת וכן להתכופף או לעשות תנועות גמישות בשל הפגיעה בגבי... עבודתי כמהנדסת בניין כרוכה הן בעבודת שטח והן בעבודה משרדית. במסגרת תפקידי בחברת ערים הנני ממונה על בדיקת חשבונות שמגישים הקבלנים בכל הארץ. במסגרת זו, עלי לבצע נסיעות בכל הארץ, עלי להגיע לשטח ולראות מה בדיוק נעשה ומה לא, לעיתים קרובות, יש להתכופף כדי להגיע למקומות מסוימים או לעלות על פיגומים ומקומות דומים, פעולות שקשה לי לבצע בשל מגבלותי" (ס. 12, 13 לתצהיר עדותה). 4. עיסוקה של התובעת התובעת עובדת כמהנדסת בחברת ערים, בתפקיד אחראית על חשבונות קבלנים. התובעת עלתה ארצה מברית המועצות בשנת 87 ומספר חודשים לאחר עליתה החלה לעבוד בחברת ערים, התובעת לא העידה על כל כוונה שהיא לעזוב מקום עבודה זה, להיפך, עלה שהיא מרוצה ואין לה תוכניות שכאלו. גם מעסיקיה מרוצים ממנה מאד ואין להם כל כוונה שהיא לפטרה (עדות מר מור, בעמ' 3 לפרוטוקול). עלה עוד שלמן התאונה שכרה של התובעת עלה, והסתבר שהשפעת התאונה על תיפקודה, היה בהקשר אחד ויחיד, של העדרות בתקופה הסמוכה לה , מעבר לכך לא היה כל דבר חריג (עמ' 3 לפרוטוקול). יש לציין, שעיסוקה של התובעת הוא כאמור בדיקת חשבונות קבלנים המבצעים עבודה עבור חברת ערים , עבודתה היא משרדית בעיקרה , פעם בחודש לערך התובעת יוצאת לשטח ועושה סיור עם קבלנים (עמ' 2 לפרוטוקול), היציאה לשטח דורשת ממנה מאמץ פיסי מסויים. התובעת טענה אמנם שאם חשה בכאב לא נוסעת וממילא מפסידה שכר עבור אותה נסיעה (עמ' 4 לפרוטוקול), אלא שמעדות מר מור עלה, ראשית, שאין צורך בנסיעות שכאלו, אלא פעם בחודש, ושנית, שהתובעת מבצעת עבודתה על הצד הטוב ביותר. ניתן לסכם ולאמר שלתובעת נכות קלה ביותר, המומחה כאמור הגדיר את ההגבלה בתנועות כ"מזערית" וכימת אותה ב- 5%, מסתבר עוד שכמנהגה ומעשיה קודם לתאונה כך מנהגה ומעשיה היום, ואין לנכות השפעה על תיפקודה, על עבודתה ועל שכרה, התלבטתי התלבטות של ממש אם יש מקום להתייחס לנכות כנכות תיפקודית, היינו לקבוע שביום מן הימים יכול שהיא תשפיע על עבודתה וממילא יגרע שכרה, לאחר התלבטות, סבורה אני שיש לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו, אך כשיעור הסיכוי להפסד, כך שיעור הפיצוי ואני מוצאת להעמיד הפיצוי בסכום גלובאלי של 25,000 ש"ח. 5. הפסד שכר בעבר אין חולק , שהתובעת קיבלה שכר מלא גם בתקופת העדרותה , אלא שהתובעת טוענת שניצלה ימי מחלה וחופשה עקב התאונה , מסתבר שלתובעת מאגר ימי מחלה וחפשה גדול ולא הוגשה ראיה שהיא יכולה לצבור ימים אלו - בהתחשב בכך שהיא זכאית ל30- ימים מחלה בשנה ונצברו לזכותה מעל 100 ימים (עמ' 2 לפרוטוקול) ולמן התאונה שהיתה לפני כשנתיים ניצלה לדבריה 10 ימי מחלה, איני סבורה שיש לפצות התובעת בגין הפסד בעבר. לא הוכחו נזקים נוספים . 6. מכל האמור לעיל , אני פוסקת לתובעת פיצוי כדלקמן: 6.1 בגין הנזק הלא ממוני - בגין נכות בשיעור 5% בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. (חשוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976, בניכוי גיל ובתוספת ריבית כחוק מיום התאונה. 6.2 בגין אבדן כושר השתכרות - 25,000 שח. אין חולק שהתאונה היא "תאונה בעבודה" ולפיכך מתוך הסכום הנ"ל יוקפא סכום של 17,850 ש"ח (שיעור המענק הצפוי לתובעת, 5% מ- 75% השכר X 70, או 15X ¼ מ75%- השכר, בהתאם להוראות ס. 107 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995- . בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעת וכן בשכ"ט ב"כ, בגין סכום הפיצוי שנתקבל לאחר ניכוי המל"ל. מותנייםעמוד השדרה