סעיף 1 (ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952 קובע כי: "מי שאיני אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה על פי חוק זה".   בחוק אין אמות מידה להענקת רשיונות ואלה ניתנים לפי שיקול דעתו של שר הפנים. עפ"י נוסח הסעיף אין לאנשים שאינם נכללים במסגרת סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, כדוגמת העותרת, זכות קנויה למעמד של תושב קבע בארץ. משרד הפנים הוציא בתאריך 7.4.2001 נוהל הורה קשיש. במקרה כזה הורה בודד של ישראלי מגיל 60 ומעלה, רשאי לשהות בארץ שהיה זמנית במעמד של מבקר עם אפשרות עבודה, מתוך כוונה שישהה עם בנו או בתו באופן חוקי :"כאשר על הבן/הבת/המזמין חלה אחריות על שהיית ההורה בארץ על כל המשתמע מכך." תוגש בקשה מתאימה ע"י המזמין, ולאחר ביצוע הבדיקות יאושר להורה הקשיש רשיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 בלבד לתקופה של שנתיים. "המזמין יחתום לפני קבלת מעמד להורה על טופס שבו ידוע לו כי כל האחריות והנטל הכלכלי של ההורה מוטל עליו, ולא ישודרג מעמדו בעתיד למעמד גבוה יותר". עוד קובעות הוראות הנוהל כי בתום השנתיים תוגש בקשה להארכת אשרת שהייה מסוג ב/1 לתקופה נוספת של שנתיים ותיבחן ע"י הועדה המתאימה. ועדת חריגים אצל המשיבה החליטה לתת לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1 לתקופה של שנתיים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון ישיבה בישראל מעל גיל 60: א. מהות העתירה   זו בקשה של העותרת לקבלת רשיון לישיבת קבע או לישיבת ארעי מסוג א'5.  ב. עובדות רלבנטיות   העותרת, כבת 65, אינה יהודיה. היא ילידת רוסיה, ונכנסה לישראל בתאריך 11.4.2001 באשרת תייר לשלושה חודשים. אשרה זו הוארכה מידי פעם. לעותרת בת בישראל, שעלתה ארצה לפני כ - שש שנים, בהיותה נשואה למר X, שהינו יהודי. לעותרת נכד החי עם בתה, ואילו בתה התגרשה מבעלה ברם נותרה בארץ. בעלה של העותרת נפטר. לגירסתה היא מכרה את דירתה ברוסיה כדי לממן את לווייתו וחלק מהחובות שצברו בסכום שווה ערך ל - 700 דולר, ונשארה עדיין חייבת חובות. אין לה אח ורע בשום מקום למעט בתה והנכד הנמצאים כאן. טענה באת כוחה כי מצב הבריאות של העותרת אינו טוב, היא נזקקת לטיפול רפואי, ומכיון שרשיון הישיבה שיש לה הינו מסוג ב/2 נמנע ממנה מלקבל טיפול רפואי, על חשבון המדינה. לשאלת בית המשפט השיבה כי ביטוח רפואי של הנ"ל עולה לכדי 2,300 ₪ לחודש.   ג. ה ד י ן ויישומו   סעיף 1 (ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב 1952 קובע כי:   "מי שאיני אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה על פי חוק זה".   בחוק אין אמות מידה להענקת רשיונות ואלה ניתנים לפי שיקול דעתו של שר הפנים. עפ"י נוסח הסעיף אין לאנשים שאינם נכללים במסגרת סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, כדוגמת העותרת, זכות קנויה למעמד של תושב קבע בארץ.   משרד הפנים הוציא בתאריך 7.4.2001 נוהל הורה קשיש.   במקרה כזה הורה בודד של ישראלי מגיל 60 ומעלה, רשאי לשהות בארץ שהיה זמנית במעמד של מבקר עם אפשרות עבודה, מתוך כוונה שישהה עם בנו או בתו באופן חוקי :"כאשר על הבן/הבת/המזמין חלה אחריות על שהיית ההורה בארץ על כל המשתמע מכך."   תוגש בקשה מתאימה ע"י המזמין, ולאחר ביצוע הבדיקות יאושר להורה הקשיש רשיון שהייה ועבודה מסוג ב/1 בלבד לתקופה של שנתיים.   "המזמין יחתום לפני קבלת מעמד להורה על טופס שבו ידוע לו כי כל האחריות והנטל הכלכלי של ההורה מוטל עליו, ולא ישודרג מעמדו בעתיד למעמד גבוה יותר".   עוד קובעות הוראות הנוהל כי בתום השנתיים תוגש בקשה להארכת אשרת שהייה מסוג ב/1 לתקופה נוספת של שנתיים ותיבחן ע"י הועדה המתאימה.   ועדת חריגים אצל המשיבה החליטה לתת לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1 לתקופה של שנתיים.   השאלה שבית משפט זה צריך לשאול את עצמו האם שר הפנים, בקובעו לעצמו את מדיניות מתן האשרות להורים קשישים, שקל שיקול דעת פסול או לא מאוזן.   איני סבורה ששיקול הדעת בכללו היה פסול או בלתי מאוזן.   מדינת ישראל היא מדינת יהודים, היא מדינת כל תושביה ואזרחיה. היא פתחה את שעריה לפי חוק השבות, וגם מביעה נכונות לקלוט משפחות וקרובי משפחה במובן הרחב, כדי שאלה יהיו ליד יקיריהם הנמצאים כאן בזכות, אפילו אותם באים חדשים אינם יהודים.   זה הקו ההומניטרי המנחה את מדיניות משרד הפנים ובא לידי ביטוי בנוהל הורה קשיש זה.   יחד עם זאת הפן האחר של החלטת משרד הפנים היא, שהתחשבות באיחוד משפחות בדרגה זו או אחרת לא יגרום לנטל כלכלי קבוע ומתמיד על מדינת ישראל, ומכאן ההתחייבות עליה חתמה גם בת העותרת כמזמינה, שהיא תישא בכל ההוצאות של העותרת בישראל.   טענה ב"כ העותרת כי בנסיבות מקרה זה המדינה תפיק תועלת כלכלית הן מהבת והן מהנכד הנמצאים במדינה, ואשר יישארו בה, מאחר ולבת אין יותר דרכון רוסי, מעבר להוצאות שתוציא בפועל לגבי העותרת. מכאן שהמאזן צריך להיות לטובת העותרת.   לא ניתן לקבל טיעון זה. נפלאות דרכי החיים, ומה שנכון היום, עשוי להשתנות מחר או מחרתיים; גם לא ניתן לכמת את "התועלת הכלכלית" מצד אחד או "היעדר התועלת הכלכלית" מצד שני, באופן פרטני או משוער.   תיאמר האמת, שלאחר חתימה זו לא מצאתי היכן היא זכות העמידה של העותרת בפני בית משפט זה.   בד בבד, לגופו של ענין, האיזון בין התחום ההומניטרי המאפשר ישיבה בארץ כדין, לבין התחום הכלכלי, המתנה זאת בכך שהיושב , שאינו זכאי אוטומטית לישיבה מסוג כזה, לא יהיה לנטל על המדינה, - הינו שיקול ראוי ונכון, ואין להתערב בו.   לא אצל ידי חובתי אם לא אציין שניים:   הערה ראשונה - אפשרות מתן העבודה להורה קשיש מגיל 60 ומעלה, - ספק רב לי אם היא רלבנטית. המדובר בדר"כ באנשים שאינם יודעים את השפה, גילם מבוגר, והדרישה לכישוריהם בשוק העבודה הינה זעומה אם בכלל. כל שהם יכולים לעשות זה להיות בהשאלה חוטבי עצים ושואבי מים, במקרה הטוב.   הערה שניה - החתמה מראש של המזמין על כך שהוא לא יבקש בגין קרוב משפחתו דירוג גבוה יותר מ - ב/2 גורמת להרגשה מאד לא נוחה. אם האישור ניתן מטעמים הומניטריים, אין לחסום אדם מלטעון טיעון זה אפילו האישור שהוא מבקש הינו מעבר ל - ב/2, שאחרת תבוא ותאמר שהטעמים ההומניטריים הינם כסות של עלה תאנה ואינם נבדקים לגופם עם הגשת בקשה חדשה.   לאור כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה.   כל צד ישא בהוצאותיו.  אשרה (ויזה)משרד הפניםרשיון ישיבת קבעיהדות