רשלנות מקצועית מודד מקרקעין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות מקצועית מודד מקרקעין:

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח. ינון) בת.א 66324/00 מיום 31.7.07, בו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיב לפיצויים, בעילה של רשלנות מקצועית של המשיב כמודד מקרקעין.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
2. המערערת, חברה העוסקת ביזמות מקרקעין, רכשה בשנת 1997 חלקים מחלקות 73, 74 בגוש 6946 בתל אביב (להלן – המקרקעין). על פי הסכמי המכירה שערכה המערערת עם המוכרים, התשלום היה אמור להתבצע לפי שטח החלקה במ"ר נטו.

3. המערערת טענה כי לצורך חישוב השטח האמור, הזמינה מהמשיב, מודד מקרקעין מוסמך במקצועו, מפת מדידה האמורה לשקף את שטח החלקות לאחר הפקעה, וזאת לצורך חישוב עלות העסקה עם המוכרים.
ביום 25.3.97 מסר המשיב למנהל המערערת מפה טופוגרפית, וכן, כך נטען, טבלה בה צויין שטח הרישום בלשכת רישום המקרקעין וכן את שטח החלקות נטו לאחר הפקעה (להלן- המפה שבמחלוקת), ולטענתה שילמה את התמורה בהתאם.

4. כעבור כשנתיים התבצעה מדידה נוספת של המקרקעין, במהלכה גילתה המערערת לדבריה, כי הבדיקה הראשונה שגויה ואינה משקפת את המצב לאשורו ושטח החלקה נטו קטן ב- 52 מ"ר מהשטח שצוין במדידה הראשונה שנערכה ע"י המשיב, וזאת עקב הפקעה שחלה על החלקה. משכך, טענה המערערת כי שילמה ביתר הן למוכרים והן בגין מס רכישה, ועל כן הגישה תביעתה בפני בית משפט קמא, לפיצוי בגין נזקיה בסך של 137,848 ₪.
המשיב טען כי לא התבקש להתייחס לנושא ההפקעה והכחיש את זכאות המערערת לפיצוי כלשהו.

5. בית משפט קמא מינה מודד מוסמך מטעמו (להלן – המומחה), אשר בחוות דעתו (להלן- חוות הדעת) קבע למעשה כשיטת המשיב.
בסופו של יום אימץ בית המשפט את חוות הדעת ודחה את התביעה בקובעו כדלקמן:
א. בסופו של יום כלל לא הייתה הפקעה במקרקעין, והמערערת בשלב סיום של הליך תכנון ובנייה וקבלת היתר לפי זכויות מהשטח ברוטו. במילים אחרות, בעקבות חוות דעתו של המומחה התגלה כי למרות טענתה של המערערת, ולאור טעות של הוועדה המקומית (להלן- הועדה), כלל לא הייתה הפקעה במקרקעין. יתר על כן, כפיצוי על טעותה עקב מסירת המידע השגוי הועדה העניקה למערערת זכויות בנייה לפי שטח החלקה ברוטו.
ביחס לנושא אחוזי הבניה קבע בית משפט קמא כי אין המדובר בקביעה של מה בכך, והעובדה כי מידע זה התגלה רק בסיום שלב ההוכחות, מעידה כי המערערת פעלה בחוסר תום לב הן כלפי המשיב והן כלפי בית המשפט עת הסתירה נושא מהותי זה.

ב. בנוסף נפסק, כי בהעדר הפקעה ונוכח אחוזי הבניה לפי היתר הבניה שנגזרו מזכויות ברוטו מהשטח, הרי שבפועל לא נגרם למערערת כל נזק, ומכאן שללא יסוד נזק, אין מקום לתביעת רשלנות.
לדברי בית משפט קמא היה די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה ו"לחייב התובעת (המערערת) בהוצאות דיוניות של ממש". עם זאת בית משפט קמא לא הסתפק באמור.

ג. בית משפט קמא הדגיש כי המערערת בחרה שלא להזמין את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות הדעת, על כל המשתמע מכך. כך גם כי המערערת לא הוכיחה הזמנת חישוב שטחי הפקעה מהמשיב וטענה זו אף סותרת מסמך בכתב בו צוין כי ההזמנה כוללת רק עריכת מפה טופוגרפית ותו לא, תוך ציון כי הגירסה שהציג מנהל המערערת, "אדם עתיר נסיון, מתווך מקרקעין זה 20 שנה ובעל תואר ראשון בענף הכלכלה" לפיה הוסיף וביקש אף חישובי הפקעה לאחר מכן, אינה מתקבלת וכי סביר כי אדם במעמדו לא היה מחסיר מהכתב דרישה מעין זו, אשר לדידו, מהותית היא.
ד. עוד נקבע לפי חוות דעתו של המומחה כי המפה המקורית שהוכנה, לא יכולה הייתה להכיל את חישובי ההפקעות, זאת מכיוון שסימון ההפקעות נעשה ע"י העירייה ובאופן שגוי וזאת ביום 16.4.97 וכי כלל לא היו קיימות הפקעות לאותה חלקה שבמחלוקת באותה עת.
דהיינו, שאכן צדק המשיב בטענותיו ביחס למפה שבמחלוקת.
ה. לבסוף קבע בית משפט קמא, בהסתמך על חוות דעת המומחה, כי ככל שיש הבדל בין השטח נטו לאחר הפקעה לבין השטח השגוי שנרשם בטבלת ההפקעה, הרי שמדובר לכל היותר בהפרש בשטח של 33 מ"ר ולא של 52 מ"ר כטענת המערערת.

טענות הצדדים בערעור
תמצית טענות המערערת
6. לטענת המערערת שגה בית משפט קמא עת קבע כי כלל לא הייתה הפקעה במקרקעין, שכן על אף שהמערערת קיבלה היתר בנייה לפי השטח ברוטו, הרי שבפועל גודל החלקה שנרכשה קטן מהגודל עליו הסתמכו הצדדים בעת הרכישה, דבר שגרם לתשלום ביתר, כך גם תשלום מס רכישה מעבר לנדרש. בנוסף טוענת המערערת מאחר והשטח שנמסר קטן מהשטח שחושב, נמנעה מהמערערת האפשרות לנצל את השטח לצורך שתי חניות, דבר אשר הגדיל את נזקיה.

7. יתר על כן, המערערת מציינת שבפועל הייתה הפקעה של שטח של 52 מ"ר, בעוד המשיב ציין כי שטח ההפקעה הינו 19 מ"ר בלבד.

8. בנוסף, המערערת מפנה להנחיה מס' 02.002.09 לקובץ ההנחיות של המודדים המוסמכים לפיה, כך לטענת המערערת, הזמנת מפה טופוגרפית כוללת גם חישובי הפקעה, אף אם לא צוין האמור במפורש בטופס ההזמנה. משכך, היה על המשיב לסמן את ההפקעה גם אם לא התבקש ממנו, ועל אחת כמה וכמה במקרה דנן בו טוענת המערערת כי ציינה בקשה זו מפורשות בשיחה בע"פ ומשלא פעל המשיב כאמור, הרי שהתרשל.



תמצית טענות המשיב
9. לטענת המשיב הערעור מופנה רובו ככולו כנגד ממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית ששמעה את עדויות הצדדים, בחנה את הראיות וקבעה את אשר קבעה, כאשר אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב במסקנות כגון דא. עוד מדגיש המשיב כי פסיקת הערכאה קמא התבססה על ממצאי המומחה מטעמה, כאשר לרוב יאמץ בית המשפט מסקנותיו של אותו מומחה, אלא אם קיימת סיבה עניינית שלא לנהוג כך. המדובר בשיקול דעת המבוסס על שיקולי מהימנות ולערכאה הדיונית, בנושא זה, יתרון ברור על פני ערכאת הערעור.

10. המשיב מדגיש כי לא הייתה אפשרות לערוך חישובי הפקעה במועד עריכת המפה שבמחלוקת, שכן לא הייתה הפקעה במועד זה. המשיב מוסיף ומציין כי ככל שטעה בחישוב שטח החלקה הרי שמדובר בשגיאה מותרת מכוח תקנות המדידות בחוק התכנון והבנייה (להלן – תקנות התכנון) המאפשרות סטייה מסויימת בחישוב, ובמקרה דנן סטייה של כ- 19.57 מ"ר כטענת המשיב. כיוון שחישוב המשיב עמד בטווח האמור הרי שמדובר בטעות סבירה ומכל מקום, אין מדובר בהתרשלות.

11. המשיב טוען כי יש לדחות את טענת המערערת לפיה מסר לה ביום 25.3.97 מפת מדידה ובה טבלה בה ציין את שטח הרישום בלשכת רישום המקרקעין. המשיב מציין כי טענה זו נבחנה ע"י המומחה ונשללה על ידו תוך קביעה כי: "מתברר כי מי שהכין את מפת ההפקעות שבמחלוקת הכין יחד עם זאת עבודות נוספות אשר כלל לא עלה שהוזמנו ע"י המודד ולא הוזכרו במהלך המשפט ובחקירות. דהיינו, הקובץ של המפה הטופוגרפית שונה מהקובץ של מפת ההפקעות ולא רק בגלל הטבלה הנוספת. במפת ההפקעות מוחשבו קווי הבנין בהתאם לסימוני העיריה שבמפה הטופוגרפית המאושרת. עבודה זו לא הוזמנה, לא עלתה כלל במשפט ואף אין נוהגים לעשותה ע"י מודדים…" ובהמשך:"מתוך הקבצים הממוחשבים ומחמת חוסר שיתוף פעולה עם האדריכל, אין אפשרות לדעת מי הכין את המפה שבמחלוקת". משכך טוען המשיב כי טענת המערערת כפי שמופיעה בעיקרי הטיעון מטעמה, עומדת בניגוד גמור לקביעות המומחה אשר אומצו ע"י בית משפט קמא. כך מדגיש המשיב כי המערערת בחרה שלא לחקור את המומחה, ובנוסף, בהתאם לאמור לעיל, כי האדריכל מטעמה אשר יכול היה לשפוך אור על המקרה, נמנע מלשתף פעולה עם המומחה למרות פניותיו של האחרון, כשהדבר עומד לרועץ כנגד המערערת.

12. המשיב טוען כי אין להתייחס לנטען אודות קובץ ההנחיות של המודדים, מעת שמדובר בהרחבת חזית אסורה המהווה נסיון לבצע מקצה שיפורים בערעור. יתר על כן, אותו קובץ הנחיות צורף לחוות דעת המומחה, והוא אף התייחס אליו. מעת שבחרה המערערת שלא לחקור או להציג שאלות הבהרה למומחה, הרי שאין מקום לעשות כן במסגרת הערעור.

13. המשיב מוסיף כי בצדק קבע בית משפט קמא שהמערערת לא הוכיחה את יסוד הנזק וכי כלל לא נגרם כל נזק בפועל, לאור אותו היתר בנייה מורחב שקיבלה המערערת.

14. לסיום טענותיו מציין המשיב כי אם לא די באמור, הרי שחוסר תום ליבה של המערערת הן בערעור והן בפני בית משפט קמא הינה סיבה נוספת המצדיקה את דחיית הערעור. כך, מפנה המשיב להסתרת המידע ע"י המערערת בנוגע לפיצוי בצורת היתר הבנייה שקיבלה, ואשר התגלה רק במהלך הדיון בפני בית משפט קמא. בנוסף טוען המשיב כי המערערת נמנעה מלתבוע את יריביה האמיתיים, דהיינו, אותם מוכרים בעלי החלקות שמכרו להם את המקרקעין ואשר קיבלו, לטענת המערערת, תשלום ביתר.

דיון והכרעה
15. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בהודעת הערעור ובעיקרי הטעון אני סבור כי יש לדחות את הערעור.

כידוע, ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאים עובדתיים אשר נקבעו ע"י בית משפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים.
כך גם לא תתערב ערכאת הערעור, ככלל, בממצאים עובדתיים המבוססים על חוות דעת מומחה והתערבות בקביעות עובדתיות המתבססות על חוות דעת מומחים מקצועיים תהא נדירה (ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור יובל הרישנו ט.פ, , 28/11/07).

אינני סבור כי המקרה שבפני נופל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם מוצדקת התערבות ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו ע"י בית משפט קמא, שהתבססו על עדויות וחוו"ד מומחה.

במקרה דנן, התרשם בית המשפט קמא מהעדויות והראיות שנשמעו בפניו ואימץ את קביעותיו של המומחה מטעמו כמהימנות עליו, לאחר שקביעותיו לא נסתרו, במיוחד מעת שהמערערת בחרה שלא לחקור את המומחה בגין ממצאיו.
מדובר בעניינים מקצועיים שבמומחיות שהוכחו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאים אלו בנקל.
למעלה מהנצרך נתייחס לטענות לגופן.

16. בדיון שנערך בפניי ביום 12.2.2009 צוין כי ככל שהייתה הפקעה, אזי יתכן ויש להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה לא נגרם כל נזק למערערת. מצד שני, ככל שיוכח כי לא הייתה הפקעה, הרי שיש מקום לדחות את הערעור. לפיכך הוסכם "כי ככל שיוצג אישור ע"י המשיב מטעם גורם מוסמך בעירייה, לפיו לא קיימת הפקעה על החלקה המקורית נשוא הסכסוך, אזי אין חולק בין הצדדים כי דין הערעור להדחות".
בהתאם להסכמה הנ"ל פנה המשיב לוועדה אשר השיבה לו, כי לצורך מתן תשובה, עליו להגיש מפת מדידה עדכנית של המגרש כולל רוחב הדרך. לטענת המשיב עריכת מפה כאמור כרוכה בהוצאות רבות, ולאור המצב הנוכחי של המקרקעין, אשר אינו משקף את המצב במועד עריכת המפה יהיה זה קשה לערוך את המדידה. המשיב הוסיף וציין בהודעה כי אכן הייתה הפקעה, אך מדובר בהפקעה רישומית בלבד של חלק קטן מהחלקה ואשר נעשתה בטעות, טעות בו הודתה הוועדה, ובגינה ניתנו למערערת אותם אחוזי בנייה נוספים.

מנגד, המערערת הגישה הודעה לפיה, בהתאם למכתב אשר נשלח ע"י עודד גבולי, סגן מהנדס העיר ומנהל אגף תב"ע בעיריית תל אביב ביום 16.9.09, ההפקעה בחלקה נשוא הערעור בוצעה לפי תב"ע תא/1375, ולכן יש לדחות את טענת המשיב לפיה כלל לא התבצעה הפקעה.

המשיב, בתגובה לאמור טען כי בזמן הכנת המפה שבמחלוקת טרם בוצעה הפקעה, וכי רק לאחר הגשת המפה הטופוגרפית לעיריית תל אביב, סימנה העירייה כי לכאורה ישנה הפקעה ברוחב של 4 מ' על החלקות נשוא התביעה. המשיב הסתמך על האמור בחוו"ד המומחה, בה נקבע כי: "על פי תכנית תא/1375 אותה בדקתי אין כלל הפקעות לחלקות שבמחלוקת ובסה"כ התוכנית מסווגת רצועה מתוך חלקות התובע מיעוד מסחרי (צבע אפור), לקולונדה (צבע כחול), שמשמעותה מעבר מקורה, דהיינו בעיקרון השטח נשאר פרטי". המשיב שב ומזכיר כי המערערת בחרה שלא לחקור את המומחה על ממצאיו, על כל העולה מכך.

17. הנה כי כן, ואף לאחר קבלת תגובת העירייה, טרם ניתן להסיק האם בסופו של יום הייתה הפקעה בפועל כטענת המערערת אם לאו. כך גם לא ברור, אם אכן ככל שהייתה הפקעה, האם אינה "הפקעה רישומית" בלבד, שגם היא התבצעה עקב טעות (ובגינה התקבלו הפיצויים בצורת אחוזי בנייה מוגברים), וכך גם, אם בכלל, מתי נערכה אותה הפקעה. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי ככל שהייתה הפקעה הרי שמדובר על הפקעה של 33 מ"ר בלבד ולא 52 מ"ר כפי שנטען בפני בית משפט קמא.
מול האמור, אותה התוכנית עליה נסמכת המערערת, עברה תחת ביקורתו של המומחה אשר קבע כפי שצויין לעיל, על כל המשתמע מכך.
עם זאת, אף אם נתעלם מקביעה זאת, דין הערעור להידחות.

18. בשאלת הכנת המפה שבמחלוקת, קבע בית המשפט שניים. ראשית, כי כל שהוזמן מהמשיב מפה טופוגרפית ולא רישומי הפקעה. שנית, בהסתמך על המומחה, שרישומי ההפקעה נעשים ע"י הועדה וכי אותה מפה שנויה במחלוקת, לא היא המפה שהכין בזמנו המשיב, ואכן לאור חוות הדעת של המומחה, המשיב כלל לא יכול היה לציין הפקעות במועד עריכת המפה, שכן מי שממונה על סימון הפקעות הינה הוועדה אשר באחריותה הבלעדית לסמן על גבי מפות המדידה המוגשות את ההפקעות ולחשבן, ולדברי המומחה: "איש אינו רשאי לסמן את ההפקעות מלבד הועדה המקומית לתכנון ולבניה, באמצעות מהנדס הועדה ובעלי התפקידים מטעמו.
יותר מכך, על פי נוהלי עירית תל אביב-יפו, חובתם לסמן את ההפקעות, לחשב את גודלן ולפרט את שטחן ע"ג המפה הטופוגרפית. כלומר, המבקש מקבל מהרשות, במסגרת המידע, את שטחי הנטו של המגרשים."
בנוסף צוין בחוות הדעת כי לרוב מחויב המבקש בתיק המידע, להכין בהמשך וכתנאי להיתר, תכנית לצרכי רישום, ורק אז מתקבלים כל שטחי הנטו של החלקות באופן סופי, בדוק ומחייב.
בהמשך לאמור קבע המומחה כי מעיון במפה שבמחלוקת שהוכנה ע"י המשיב והוחזרה חתומה ע"י מחלקות העירייה, לא קיימת טבלת שטחי נטו.

המומחה אף הוסיף כי: "לאור הקושי המתואר לעיל אוכל להביע את דעתי המקצועית כי אף מודד לא היה לוקח על עצמו, במקרקעין אלה, את סימון קווי הרחוב, ההפקעות, הקולונדות ורדיוסי הסיבוב, הכוללים גם תאומים במחלקות העיריה וחישוב שטחים נטו, לפני קבלת המפה המאושרת מהעיריה." בעניינו, המערערת לא הוכיחה כאמור הכנת המפה ע"י המשיב ונוכח אשר פורט לעיל, כנראה שלא בכדי.

עוד צוין בחוות הדעת, כי מכיוון שהאחריות למדידת שטחי נטו נתונה בידי הרשות, למעשה לא הייתה צריכה המערערת להשתמש כלל בשירותי המשיב וכי זו יכולה הייתה לקבל את כל המידע המבוקש ממחלקת המדידות של העירייה כחלק מהשירות הניתן ע"י הוועדה המקומית ומכוח אחריותה, והמערערת אף שילמה עבור כך.

כך הדגיש המומחה: "אם חסין (מנהל המערערת, י.ש) היה בקיא בנוהלים, היה יכול גם לבקש ממחלקת המדידות להפריד את תחשיב ההפקעה שנעשה, גלובלית, לגבי חמשת החלקות, ולציין ע"ג המפה המאושרת את ההפקעה הנדרשת ע"י העיריה מכל חלקה וחלקה, שרות המגיע לו וששולמה בעדו האגרה לרשות."
כפי שצוין בפסק דינו של בית משפט קמא, הרי שמנהל המערערת הוא אכן אדם בקי, עתיר נסיון ,לפיכך יש להניח כי הכיר את הנהלים האמורים.

אם לא די באמור, הוסיף המומחה וקבע כי: "מכאן גם עולה שהזמנת העבודה הנטענת ע"י חסין, דהיינו מדידה וגם חישוב הפקעות אינה אפשרית. אם בכל זאת חסין היה מעונין בחישוב חוזר של ההפקעות ע"י המודד הפנר, היה עליו להביא להפנר את תיק המידע שחזר מהעיריה ולבקש ממנו לחשב את שטחי המגרשים נטו (לאחר הפקעה), דבר שהיה כרוך בעבודה נוספת הכוללת חישובים של המודד, שינוי הקבצים הממוחשבים הדפסת המפות ומשלוחן, כל זאת לאחר 16.4.97. פעולות ופגישות כאלה לא עלו במהלך המשפט ואינן מתועדות בתעודות המשלוח וההזמנות של חב' גרפליין הנמצאות ברשותי."

העולה מכל האמור- המשיב לא נדרש לבצע חישובי הפקעה במועד הזמנת העבודה, וכלל לא יכול היה לבצע את הנדרש נוכח סמכותה הבלעדית של הרשות כעולה מחוות הדעת של המומחה.

בנוסף, לאור המחלוקת בדבר השאלה מי ערך את המפה נשוא התביעה, יש לציין כי מי שיכול היה להבהירה הוא מתכנן הבניין מטעם המערערת אשר היה שותף, לכאורה, בהליך התכנוני ולפי המומחה סרב לשתף פעולה ולספק מידע בנדון.

19. הנה כי כן, המערערת לא הזמינה את אשר טענה כי הזמינה, המשיב לא סיפק את אשר לא הוזמן ועל-כן טענת המערערת כי הסתמכה על המשיב בקביעת התמורה, אין לה מקום ובצדק נדחתה ע"י בית משפט קמא.
20. אין מנוס מלהתייחס גם להתנהלותה של המערערת בשני נושאים, אשר יש בהם להשליך גם על מהימנות עדי המערערת וגירסתה.
הנושא האחד עניינו, העדר תביעה כנגד המוכרים אשר, אם כגירסת המערערת, הרי הם "הנהנים" ו"עושים עושר שלא במשפט", כשיש לדחות מכל וכל את תירוצי המערערת בנושא זה.
הנושא השני, אותו חוסר תום לב של המערערת בהסתירה מביהמ"ש ומהמשיב כי קיבלה את אותם אחוזי בניה מוגדלים.
לעניין זה ראו את אשר נקבע ברע"א 7571/06 איטח נ' בנק דיסקונט בע"מ (לא פורסם, , 29.1.08):
.    "אשר לטענת חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת, כידוע, תורת תום הלב קנתה לה שביתה בכל ענפי המשפט האזרחי, והיא מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני. קרי, חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב (בש"א 2236/06 עזרא חממי נ' אלברט אוחיון (לא פורסם, , 5.6.2006), סעיף 10 לפסק הדין, והאסמכתאות הנזכרות שם). מחובת תום הלב נגזרת חובתו של בעל דין להביא בפני בית המשפט את כלל העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בעניין. הימנעותו של בעל דין מלהביא לידיעתו של בית המשפט עובדות רלוונטיות, כגון הסכם קודם שנערך בין הצדדים, עשויה להצדיק נקיטה בסעדים דרסטיים כגון מחיקתה של תובענה על הסף (השווה: ר"ע 218/85 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' שאול שטמר, פ"ד לט(2) 452 (1985))."
בעניינו, אף אם סברה המערערת כי נגרם לה נזק עקב רשלנות המשיב וללא קשר לאותו פיצוי מטעם הרשות המקומית, היה עליה לציין אודות אותו פיצוי. אין המדובר בחובת תום לב מוגברת, אלא בעובדה בעלת נפקות לשאלה האם המערערת כבר קיבלה פיצוי עבור הנזק הנגרם לה, וזאת מתוך עיקרון בסיסי בדיני הנזיקין, לפיו לא זכאי הניזוק לכפל פיצוי.
יתכן ואכן המערערת לא סברה כי אותו "פיצוי" מבטל את רשלנות המשיב. יחד עם זאת, מכוח חובת תום הלב הדיונית ו/או מכוח החובה לנהוג ב"נקיון כפיים" היה עליה לציין אודות קבלת הפיצוי בכתב התביעה, וללא קשר, לשיטתה, לנסיבות התביעה דנן.

21. מכל מקום מעת שכאמור, קיבלה המערערת את אותם אחוזי בנייה מוגדלים, ברור שהנזק שנגרם לה, אם בכלל, אינו כנטען על ידה.
יתר על כן, מעת שהסתירה נושא זה, הרי גם לא הוכיחה נזקיה, ככל שהיו, בהתחשב באמור וגם מטעם זה בלבד, דין תביעתה להידחות.

22. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.
המערערת תשלם למשיב 15,000 ₪ שכ"ט עו"ד.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית

  2. התיישנות רשלנות מקצועית

  3. רשלנות מקצועית רואה חשבון

  4. רשלנות מקצועית של סוכן ביטוח

  5. רשלנות מקצועית מודד מקרקעין

  6. אחריות מקצועית של סוכן ביטוח

  7. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית

  8. תביעת רשלנות מקצועית נגד אדריכל

  9. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  10. רשלנות מקצועית של עורך דין מקרקעין

  11. רשלנות מקצועית של עו''ד הוצאה לפועל

  12. תביעת רשלנות מקצועית נגד עורכי דין

  13. תביעת רשלנות מקצועית נגד סוכן ביטוח

  14. ייחוס רשלנות מקצועית מהווה לשון הרע

  15. תביעת רשלנות מקצועית טיפול בהחזרי מס

  16. תביעת רשלנות מקצועית נגד עו''ד שנדחתה

  17. ייצוג שני צדדים רשלנות מקצועית עורך דין

  18. תביעה בגין רשלנות מקצועית של שמאי מקרקעין

  19. פוליסת ביטוח אחריות מקצועית עו''ד לא בתוקף

  20. התיישנות תביעת רשלנות מקצועית נגד עורך דין

  21. ביטוח רשלנות מקצועית של עו''ד התיישנות תביעה

  22. ייצוג עצמי בתביעת רשלנות מקצועית של עורך דין

  23. רשלנות מקצועית של עורך דין בתיק רשלנות רפואית

  24. רשלנות מקצועית של עורך דין בגין פיצויים נמוכים

  25. נדחתה תביעה נגד עורך-דין בעילה של רשלנות מקצועית

  26. אי הגשת תצהירים המועד - רשלנות מקצועית של עורך דין

  27. רשלנות מקצועית עורך דין בתיק נזקי גוף בתאונת דרכים

  28. אי הגשת בקשת רשות להתגונן - רשלנות מקצועית של עו''ד

  29. תביעה בגין רשלנות מקצועית בגין חוות דעת חשבונאית בתיק הוצאה לפועל

  30. תביעה על סך של מיליון שקלים כנגד עורך דין בגין טענה לרשלנות מקצועית

  31. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להחזר שכ"ט עו"ד ולפיצוי בגין רשלנות מקצועית

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון