אם ניתן להבטיח את התייצבותו של נאשם בערבויות מתאימות, אפילו הוא תושב שטח שבשליטת הרשות הפלסטינאית - יש לעשות זאת. אין צורך לאמר כי מעצרם של עברינים שהם תושבי שטח בשליטת הרשות הפלסטינית אך משום חוסר האפשרות לפקח על התייצבותם למשפט - אינו הסדר נכון וצודק וענין זה צריך למצוא את הסדרו בדרך של "עזרה משפטית" בין הרשויות השונות, אולם כל עוד אין הסדר של "עזרה משפטית" כאמור, אין מנוס מכך שבתי המשפט יחליטו על כך, תוך שיביאו בחשבון את אפשרות הפיקוח כאמור. (השופט ע' קמא, ב"ש 1173/97 (רבעא) בית המשפט המחוזי בירושלים). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר עבריינים פלסטינים: 1. הבקשה: בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 4528/98 של בית משפט השלום בירושלים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסות למשיב העבירות הבאות: 1.1 ניסיון לגניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לבצע גניבה, חבלה במזיד ברכב, החזקת מכשירי פריצה לרכב, כניסה לישראל ושהייה בה, שלא כדין. 1.2 לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 25/04/97 בשעה 01: 00 או בסמוך לכך, ניסה המשיב, ביחד עם אחר, לגנוב רכב מסגו "אופל" שמספרו 61-730-83, מרח' יצחק טוניק בפסגת זאב, השייך למר ג'ורג' דניאל. 1.3 המשיב ביחד עם האחר פרץ את הדלת הקדמית - ימנית, תוך גרימת נזק למנעול ושבר את מנעול ההתנעה בנסיון להתניע את הרכב. כאשר הגיע למקום רכב סיור של המשמר האזרחי, נמלט המשיב ממקום ביצוע העבירה ונעלם. 1.4 בנסיבות האלה, שהה המשיב בישראל מבלי שהיה ברשותו אישור כניסה ושהייה בה כדין. 2. הוראות החוק 2.1 את הבקשה יש לבחון לאור הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - החוק). הוראות החוק הנ"ל (ס' 21) קובעות את התנאים למעצרו של נאשם עד תום ההליכים המשפטיים, שהם: 2.2.1 קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי - מעצרו יביא לשיבוש הליכי המשפט, להתחמקות מהליכי שפיטה ו/או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות. 2.2.2 קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה. לענין תנאי זה קובעת הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(5) סיפא לחוק כי הואשם הנאשם באחת העבירות הנזכרות בס"ק (1) - (5) לחוק, חזקה כי קיימת העילה ואמורה בסעיף (ב) לעיל, אלא אם כן הוכיח הנאשם אחרת. 2.3 בית המשפט לא יתן צו מעצר, אלא אם שוכנע, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה. 2.4 לא יצווה בית המשפט על מעצרו של אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אלא אם כן נתקיימו גם אלה: (תנאים מצטברים): 2.4.1 לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה; 2.4.2 לנאשם יש סניגור, או שהנאשם הודיע שברצונו לא להיות מיוצג בידי סניגור. 3. הסכמות בין התביעה לסניגור: לא הוגשו כל הסכמות. 4. ראיות לכאורה: 4.1 ב"כ המבקשת טען כי ישנן ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב מהסיבות הבאות: 4.1.1 המשיב והאחר נתפסו "על חם" כשהם יושבים ברכב. האחר שנתפס, נשפט ודינו נגזר. המשיב הוא אחינו של האחר. (האחר הוא דודו של המשיב). 4.1.2 טביעת אצבע של המשיב נמצאה על הדלת הימנית מבחוץ, על ידית הדלת, שדרכה נכנסו הפורצים לרכב. 4.1.3 המסמך מיום 24/04/97 אינו רלבנטי כיון שהאירוע היה ב - 25/04/97. 4.2 הסניגור טען שאין לבסס ראיות לכאורה במקרה זה, מהסיבות הבאות: 4.2.1 יש רק טביעת אצבע אחת מחוץ לרכב, יתכן שהמשיב נגע בו במקרה. 4.2.2 ביום המדובר היה המשיב מעורב בתאונת דרכים. הגיש מסמך של הרשות הפלטינית מיום 24/04/97. על סמך האמור לעיל, סבור אני שהוצגה בפני תשתית ראיתית לכאורה, הקושרת את המשיב למעשי העבירות בהן הואשם. ראשית - נמצאה טביעת אצבע של המשיב על הדלת הימנית של הרכב. לשאלת החוקר "ברכב האופל נמצא טביעת אצבע שלך מה יש לך לאמר על כך", ענה המשיב "אני לא יודע". לשאלת החוקר "האם היה לך קשר לרכב מסוג אופל אסקונה" ענה המשיב "אני לא יודע". שנית - המשיב בהודעתו מכחיש כי היה אי פעם עם דודו ("האחר") בתחומי מדינת ישראל. (הודעה מיום 24/10/98 שורה 12). שלישית - מציאת טביעת האצבע של המשיב על דלת הרכב מוכיחה כי היה בישראל. המשיב לא סיפק כל הסבר מתי היה בישראל והיכן היה בישראל? הוא גם לא סיפק הסבר כלשהו להימצאות טביעת אצבעו על דלת הרכב. "המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי כאשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי" (הנשיא א' ברק בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 134, 151ב). לפי מבחן זה אין לומר, בשלב זה של הדיון בבקשת המעצר, כי לא קיים סיכוי סביר שהראיות שבידי התביעה לא יביאו להרשעתו של המשיב. המסקנה המתבקשת היא כי שוכנעתי שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. 5. עילת המעצר: לאחר שהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב בעבירות המפורטות בכתב האישום, עלי לבחון האם קיימת עילה המצדיקה את מעצר המשיב. 5.1 טענות התביעה בנושא עילת מעצר: 5.1.1 המדובר בעבירה של גניבת רכב ולא ניסיון לגנוב רכב. 5.1.2 מדובר בעילת מעצר מוכרת, ונהוג לעצור בגינה עד תום ההליכים לאור העובדה שיש חשש סביר שהמשיב יסכן את בטחון הציבור ורכושו והחשש להימלטות מהדין. 5.1.3 למשיב מאסר על תנאי בר הפעלה, של חודשיים בגין כניסה לישראל שלא כדין. 5.1.4 המשיב ברח ממקום ביצוע העבירה, וזה מגביר את החשש של המלטות מהדין. 5.1.5 המשיב תושב חברון, דהיינו תושב איזור A, לכן קיים חשש ממשי שימלט מאימת הדין. 5.2 טענות הסניגור בנושא עילת המעצר: המשיב נתפס במחסום ועוכב לחקירה. הוא לא נכנס לישראל. הערה: אין בטענה זאת כל רלבנטיות לענין עילת המעצר. 6. חומרת העבירה/ות 6.1 מדובר בעבירות חמורות. בדנ"פ 2316/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הנשיא (דימ')(שמגר) כי "היותה של עבירה בגדר מכת מדינה יכולה להיות אחד מן המרכיבים האפשריים של הוכחת קיומה של עילת המעצר". הנשיא (דימ')(שמגר) אמר, שם, כי עבירות הגניבה וההתפרצות הפכו למכת מדינה. הוא הדין בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, שהן עבירות קשות שטמון בהן סיכון בטחוני חמור. 6.2 הדבר משבש את יכולת הפיקוח והמעקב של שלטונות המדינה אחר היוצאים מהמדינה והנכנסים אליה, לצורך מניעת כניסתם של אנשים, שמהווים סיכון בטחוני למדינה (המשיב הוא כבן 25 שנה והוא משתייך לקבוצת הגיל שמוגדרת כמסוכנת). 7. קיימת עילת מעצר הגעתי למסקנה שלנוכח העבירות בהן הואשם המשיב ובשל נסיבותיו הסוביקטיביות (גילו ומקום מגוריו), קיימת עילת מעצר כנגדו לפי סעיף 21 לחוק, זאת בעיקר מאחר וקיים חשש סביר לכך שהוא לא יתייצב למשפט וימלט מן הדין, ואף יסכן את שלום הציבור ורכושו. 8. חלופת מעצר: 8.1 ב"כ המבקשת טען כי בהיות המשיב תושב חברון, המשמעות של שיחרורו בתנאים היא למעשה קניית חרות בכסף. לכן אין מקום לדון בחלופת מעצר כספית או מעצר בית בתחומי מדינת ישראל, שהרי אין למשיב אישור כניסה לישראל. 8.2 הסניגור ביקש לשחרר את המשיב בערובה של הפקדה כספית וערבות. 9. הדיון 9.1 "אם ניתן להבטיח את התייצבותו של נאשם בערבויות מתאימות, אפילו הוא תושב שטח שבשליטת הרשות הפלסטינאית - יש לעשות זאת. אין צורך לאמר כי מעצרם של עברינים שהם תושבי שטח בשליטת הרשות הפלסטינית אך משום חוסר האפשרות לפקח על התייצבותם למשפט - אינו הסדר נכון וצודק וענין זה צריך למצוא את הסדרו בדרך של "עזרה משפטית" בין הרשויות השונות, אולם כל עוד אין הסדר של "עזרה משפטית" כאמור, אין מנוס מכך שבתי המשפט יחליטו על כך, תוך שיביאו בחשבון את אפשרות הפיקוח כאמור". (השופט ע' קמא, ב"ש 1173/97 (רבעא) בית המשפט המחוזי בירושלים). 9.2 בכל הכבוד, דברים אלה משקפים את ההלכה הישימה למקרה שבפני ואני קובע בזה כי המשיב יהיה זכאי להשתחרר ממעצר אם יקיים וימלא במלואם את כל תנאי השחרור בערובה, כמפורט בסעיף 10 להלן. 10. תנאי שחרור בערובה של המשיב 10.1 השחרור בערובה הוא על תנאי שהמשיב יתייצב למשפט ו/או לערעור ו/או לנשיאת עונש בכל מועד שיידרש לעשות כן. 10.2 המשיב יפקיד סכום של שלושים (30,000.-) אלף ש"ח, במזומן, בקופת בית המשפט, להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה. 10.3 המשיב יחתום על ערבות עצמית בסך שלושים (30,000.-) אלף ש"ח להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה. 10.4 המשיב יעמיד שני (2) ערבים, תושבי ישראל, אשר כל אחד מהם יחתום על ערבות בסכום של שלושים (30,000.-) אלף ש"ח, להבטחת קיום תנאי השחרור בערובה. 10.5 הסכומים הנ"ל יחולטו לאוצר המדינה, אם המשיב לא יקיים או לא ימלא את תנאי השחרור במלואם. 11. מעצר וזכות להשתחרר בערובה 11.1 אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 4528/98 של בית משפט השלום בירושלים, ואולם אני קובע כי המשיב זכאי להשתחרר בתנאי ערובה כמפורט בסעיף 10 לעיל. 11.2 אם המשיב לא יעמוד בתנאי השיחרור בערובה, כאמור לעיל, הוא יובא בפני בתוך ארבעים (48) ושמונה שעות. מעצרמשפט פלילישחרור ממעצרפלסטינים