קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוק ברגליים עקב נפילה מגובה: התובעת, במסגרת עבודתה בחנות למכירת נעליים של הנתבעת 1, נפלה ביום - 20.8.96מיציע או גלריה בגובה של כ - 3מטר שהיה בחנות ונפגעה בצורה קשה מאוד, היא נותרה משותקת בפלג גופה התחתון, מרותקת לכסא גלגלים, ללא יכולת לשלוט על הסוגרים ונקבעה לה נכות בשיעור של %.100 בהסכמת הצדדים הוחלט לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת האחריות לתאונה ורק לאחר מכן, במידה ותיקבע אחריות, בשאלת גובה הנזק. פס"ד חלקי זה מתייחס לשאלת האחריות עם תום הדיון בענין זה. התובעת, שהיתה בעת אירוע התאונה כבת - 55שנים עבדה בחנות הנתבעת כ - 15שנה. לפי דו'ח חקירת מפקח משרד העבודה (ת/2) משתרעת החנות על פני 4מפלסים, קומת קרקע ושלוש קומות נוספות. בקומה השלישית, העליונה, היתה ממוקמת מחלקה שכונתה בשם "מחלקת המציאון" ושבה קיים אותו יציע (גלריה), שבו אוחסנו על גבי אצטבאות מתכת קופסאות נעליים שלא היו מיועדות לשיווק מידי, ושממנו נפלה התובעת. נסיבות אירוע התאונה פשוטות למדי ובעיקרן, פרט לענין אחד שיפורט בהמשך, אינן שנויות במחלוקת. התובעת קיבלה ביום התאונה הוראה ממנהל החנות לעלות ליציע האמור על מנת למיין ולבחור קופסאות נעליים לשם הורדתן לחנות. זמן קצר לאחר שהחלה בפעולה זו נפלה התובעת מהגלריה, מבעד לתיקרה דקורטיבית, אל ריצפת הקומה השלישית ונפגעה כפי שצויין. מדו'ח מפקח העבודה עולה כי ריצפת היציע, ממנה נפלה התובעת, היתה בגובה של 2.82מטר מריצפת מחלקת המציאון כך שהתובעת נפלה מגובה זה. ביציע היה פתח להעמסה ופריקה שמעליו נמצאת גלגלת הרמה חשמלית. רוחב הפתח היה כ - 1.4מטר ולא היה מותקן בו כל מעקה, כפי שהדבר נראה בתמונה 8מדפי התצלומים שצורפו לדו'ח. התובעת אומנם לא נפלה מפתח זה אלא מהמשך היציע שגם בו לא היה מותקן כל מעקה אלא לוח אנכי בגובה של 41סנטימטר בלבד הנראה בתמונה מס' 9מדפי התצלומים שצורפו לדו'ח. אין מחלוקת, לפי עדות כל המומחים, כולל המומחה מטעם הנתבעת, שצריך היה להיות מותקן במקום זה לאור גובהו, מעקה בגובה של בין 90ל - 105סנטימטר עם שלושה אזנים (קווי רוחב, להבדיל מאורך, בתוך המעקה). מעבר לאותו לוח, שהיה כאמור בגובה של 41סנטימטר בלבד, נמצא החלק העליון של התיקרה הדקורטיבית שדרכה נפלה התובעת, שבמבנהה הקל לא יכלה לשמש מעצור לנפילתה, ושהיה בערך באותו מפלס כמו ריצפת היציע. חלק עליון זה של התיקרה היה בצבע דומה לצבע ריצפת היציע. לא יכול להיות כל ספק שאירוע התאונה, של נפילת התובעת מעבר לאותו לוח נמוך, דרך התיקרה הדקורטיבית, אל ריצפת קומת המציאון נבעה מרשלנות חמורה של הנתבעת, בעלת החנות, אשר לא דאגה להתקנת מעקה מתאים באותו יציע. ריצפת היציע היתה, כאמור, בגובה של מעל 2.82מטר מעל לריצפת קומת המציאון, דבר שחייב התקנת מעקה בגובה של בין - 90ל - 105סנטימטר כפי שהדבר נעשה לאחר התאונה אך לא היה קיים בעת אירועה. אותו לוח בגובה של 41סנטימטר לא יכול היה להוות תחליף למעקה בטיחות שנדרש אלא להיפך הוא היווה גורם לכך שכל היתקלות בו עלולה לגרום לאיבוד שיווי משקל ולנפילה מעליו ומעל היציע. הצבע הזהה של החלק העליון של התיקרה הדקורטיבית וריצפת היציע יצר אף הוא הרגשה מדומה של בטחון, כפי שצויין בדו'ח מפקח העבודה. אני מניח שהתובעת, שעבדה בחנות זמן רב היתה מודעת להבדל בין היציע לבין התיקרה הדקורטיבית אך בכל מקרה עצם קיום היציע, שהיה מיועד לתנועת ועבודת עובדים, במרחק באותו גובה של התיקרה הדקורטיבית ובגובה של 2.82מטר מריצפת קופת המציאון ללא מעקה מתאים ביניהם היווה הן הפרת חובה חקוקה לגבי קיום מעקה בטיחות והן רשלנות חמורה ומעין מלכודת לעובדים באותו מקום. לפי עדות התובעת, שלא נסתרה, היא לא הוזהרה מעולם בפני האפשרות של נפילה מהיציע ולא נאמר לה להיזהר מאפשרות כזו אך לדבר חשיבות משנית לאור עצם הרשלנות החמורה שבהעדר המעקה וביצירת הסיכון כתוצאה מכך. הנתבעת למעשה לא כפרה באחריותה בענין זה וטענה רק לרשלנות תורמת מכרעת של התובעת שעלתה, לטענת אחד מעובדיה, על מספר קופסאות נעליים כדי להגיע לקופסאות נעליים שלא יכלה להגיע אליהן מבלי לעלות על אותן קופסאות וכתוצאה מהמבנה הבלתי קשוח של הקופסאות הן נמעכו וכתוצאה מכך היא איבדה את שיווי המשקל ונפלה. ב"כ הנתבעות אף הרחיק לכת בטענו, על בסיס גירסה זו, טענות של העדר וניתוק הקשר הסיבתי אך דומני כי מבלי צורך להאריך בדברים ניתן לכנות טענות אלה כמרחיקות לכת ומשוללות יסוד והמירב שניתן לטעון על בסיס גירסה זו היא שטענת הרשלנות התורמת פורטה. מהאמור גם עולה שהנתבעת למעשה איננה טוענת לרשלנות תורמת של התובעת בדרך עבודתה הרגילה בכך שעלתה ליציע כדי למיין ולקחת קופסאות שלא בהקשר לעליה על אותן קופסאות נעליים כדי להגיע לגובה גבוה יותר שבשל קומתה הנמוכה לא יכלה להגיע אליו ובדין לא טענה זאת שכן בעליה ליציע פעלה התובעת לפי ההוראות שניתנו לה, בהתאם למקובל ולא הפרה כל הוראות שהיו קיימות בחנות כך שלא ניתן למצוא בפעולתה, אפילו לא הקפידה להיזהר שלא ליפול, כל רשלנות תורמת. מעבר לכך לא הובאה כל עדות שהתובעת היתה צריכה לקחת עמה סולם שהיה בחנות כדי להעזר בו בעבודתה על היציע ולא הובאה כל עדות שניתנה לעובדים הדרכה לפעול בדרך זו. המחלוקת מתמקדת איפוא בשאלה אם התובעת עלתה או לא עלתה על קופסאות נעליים ואם זה היה הגורם לאיבוד שיווי המשקל ולנפילתה. בענין זה של רשלנות תורמת, על בסיס הגירסה שהתובעת עלתה על קופסאות נעליים כפי שפורטה, נטל הראייה הוא כידוע על הטוען אותה, כלומר על הנתבעת. לא התובעת חייבת להוכיח היעדר רשלנות תורמת מצידה אלא הנתבעת היא שחייבת להוכיח את קיום הרשלנות התורמת שהיא טוענת לה ואם בוחנים את חומר הראיות נראה לי כי המסקנה המתחייבת היא שהנתבעת לא הצליחה לעמוד בנטל זה. התובעת עצמה העידה אומנם כי עלתה ליציע והתחילה בהורדת קופסאות הנעליים ולאחר מכן איננה זוכרת יותר דבר, אך היא העידה כי במשך כל שנות עבודתה לא טיפסה על קופסאות נעליים ולא חשבה על אפשרות כזו בהסבירה זאת בכך שהקופסא היא חלק בלתי נפרד מהמוצר שנמכר ללקוח ועליה על קופסאות גורמת למעיכתן ופוגעת בצורה החיצונית של הקופסא ואף אמרה כי מעולם לא ראתה כי כל עובד אחר מטפס על קופסאות נעליים. גם מנהל החנות, העד רוני אלקריף, שלא היה נוכח בעת אירוע התאונה לא דיבר בהודעה הראשונה שמסר למפקח העבודה על אפשרות שהתובעת עלתה על קופסאות נעליים אלא אמר "אני יכול להסיק שהעובדת קיבלה סחרחורת כשהיא היתה בגלריה, איבדה את שיווי משקלה ונפלה דרך הפער שבין שתי האצטבאות, על תיקרת מחלקת המציאות, תיקרה שנשברה בנפילתה, ואח"כ המשיכה את הנפילה והגיעה עד לריצפת המחלקה". מדבריו עולה משלא העלה בדעתו אפשרות שהתובעת עלתה על קופסאות נעליים וניתן לראות בכך גם אישור לדברי התובעת שהעליה על קופסאות נעליים לא היתה מקובלת בחנות. נותרות איפוא שתי עדויות של שני עדים שלדבריהם היו ביציע בעת שהתובעת נפלה, העד אלי בכר שהעיד מטעם התובעת והעד אלי סרוסי שהעיד מטעם הנתבעות. העד אלי בכר העיד כי הוא ואלי סרוסי היו ביציע ועסקו בהוצאת קופסאות נעליים מהמדפים בעת שהתובעת נפלה, הוא אומנם העיד כי לא ראה בדיוק כיצד התובעת נפלה ואף הוסיף כי מהמקום שבו עמדו, הוא ואלי סרוסי, יכלו לראות את התובעת רק דרך חריצים קטנים בין הקופסאות אך אישר את דברי התובעת כי לא היה מקובל לטפס ולעלות על קופסאות נעליים כיוון שהדבר פוגע בקופסאות המהוות חלק בלתי נפרד מהמוצר. עיקר עדותו בענין זה היה בסתירת עדותו של העד האחר, העד אלי סרוסי, שרק הוא, העד אלי סרוסי, היה עם התובעת ביציע בשעה שנפלה בהעידו, כאמור, כי גם הוא היה ביציע ביחד עם אותו אלי סרוסי בעת שהתובעת נפלה. ב"כ הנתבעות טען כנגדו על שמסר עדותו לאחר זמן ולא מיד לאחר התאונה אך לענין זה יש לציין את העובדה שמנהל החנות, רוני אלקריף, אישר בהודעתו למשטרה מיד לאחר התאונה (ת/11) כי "במקום היה עובד בשם אלי בכר שראה את המקרה" דבר התומך בעדותו של העד אלי בכר כי היה במקום בעת אירוע התאונה והסותר את עדותו של אלי סרוסי כי רק הוא היה ביציע בשעה שהתובעת נפלה. העד השני, אותו אלי סרוסי, שהובא כעד מטעם הנתבעות העיד שהתובעת עלתה על קופסאות נעליים כי הקופסאות שרצתה להוריד היו גבוהות יותר ולא יכלה להגיע אליהן מבלי לעלות על משהו. אם אכן כך היו הדברים בוודאי היה אומר זאת למנהל החנות, שמעדותו עולה שהדבר לא נאמר לו, ושהיה דואג לצלם את המקום עם קופסאות הנעליים המעוכות שעליהן ניסתה התובעת לעלות ולא הוגש כל תצלום כזה שנערך ביום התאונה או למחרת, ושבו נראות אותן קופסאות שהתובעת עלתה עליהן ושנמעכו. בצילומים שהוגשו, ושנערכו לאחר זמן, נראות רק קופסאות מפוזרות ותו לא. כל המידות והחישובים שב"כ הנתבעות ערך נראים בלתי רלוונטיים לאחר שהמומחה מטעמו אישר כי בשים לב לגובה האצטבאות לא היה צריך לעלות על שום דבר כדי להוציא נעליים. גם לא הובאה כל עדות שממנה ניתן ללמוד שהתובעת עלתה על מבנה שהיה מורכב משלוש שורות של קופסאות נעליים, שהתובעת כביכול עלתה עליהן לפי התאוריה שב"כ הנתבעות טען לה, לאור עדות המומחה מטעם הנתבעות שלמעשה אי אפשר לעלות על קופסת נעליים בודדת או על שורה של קופסאות נעליים בודדות מפני שהן מיד נמעכות. גם מפקחת משרד העבודה לא דיברה בחוות דעתה על עליה על קופסאות נעליים אלא על כך שהתובעת כנראה הסתובבה ונפלה. לו היתה קיימת אותה העליה על מספר קופסאות נעליים, בוודאי היו מוסרים על כך למפקחת, שביקרה במקום לאחר מספר ימים והיא היתה מתייחסת לענין זה, אך כאמור אין כל התייחסות בעדותה לענין זה. כתוצאה מכל אלה וגם על פי התרשמותי הנני מעדיף את עדותו של העד אלי בכר על פני זו של העד אלי סרוסי בכל הנוגע לכך ששניהם ולא רק האחרון היו ביציע בשעת אירוע התאונה ולא יכלו לראות בדיוק כיצד קרתה ובנסיבות אלה לא די בעדותו של העד אלי סרוסי, על נקודות התורפה שבה כפי שפורטו, כדי להוכיח שהתובעת אכן עלתה על קופסאות נעליים לפני שנפלה, וכדי לבסס עליה טענת רשלנות תורמת מצד התובעת. כתוצאה מכך גם אין בסיס לטענת ב"כ הנתבעות להעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין אי התקנת מעקה בגובה הדרוש המבוססת על כך שלאחר שהתובעת עלתה על קופסאות נעליים היא היתה נופלת בכל מקרה גם אם היה מותקן מעקה בגובה הנדרש. לכן, נראה לי שהנתבעות לא הצליחו להוכיח במידה הדרושה את טענת הרשלנות התורמת מצד התובעת ובוודאי שאין לקבל את טענותיהן להעדר או ניתוק הקשר הסיבתי ונותרה בעינה עובדת היסוד, שהנתבעת למעשה לא הכחישה אותה, בדבר קיום רשלנות והפרת חובה חקוקה מטעמה שגרמו לתאונה ולפגיעות שנגרמו לתובעת כתוצאה מנפילתה ממשטח עבודה שנמצא בגובה של מעל 2.8מטר בשעה שבמשטח עבודה הנמצא מעל לגובה של 2מטר יש להתקין אמצעים למניעת נפילה שפירושם התקנת מעקה בגובה של 90עד 105סנטימטר כשברור שהפרש הגובה היה גדול יותר שכן התיקרה האקוסטית לא יכלה לשאת משקל אדם ולא יכולה היתה להיחשב כמשטח המקטין את הפרש הגובה המחייב בהתקנת מעקה. לכן, הנני קובע כי הנתבעים, בעלת החנות והמבטחת של החנות באחריות מעבידים אחראים, באופן הדדי לתאונה בה נפגעה התובעת. תאונות נפילהנפילה מגובה / מסולםנפילהרגלייםשיתוק