בהסכם השכירות אמנם נקבעה תקופת שכירות מחודש ספטמבר 99 עד 31/8/2000 אך הנתבע טען כי סוכם בע"פ בין הצדדים, כי השכירות היא לתקופת ניסיון שכן הנתבע ביקש לפתוח עסק רק לצורך ניסיון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכירות משרד לתקופת ניסיון: התובעים הם בעלי זכויות בשני חדרי משרדים בבית "כלל" ברחוב דרוינוב 5 בתל אביב (להלן: "המושכר"). הנתבע 1 שכר את המושכר מהתובעים ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 1/9/99 (להלן: "הסכם השכירות"). הנתבעת 2 ערבה להתחיבויות הנתבע 1 עפ"י הסכם השכירות. התביעה דנן היא תביעה על סך 8,932.97 ₪ בגין חובות, אותם דורשים התובעים מהנתבע על פי הסכם השכירות. רכיבי התביעה הם כדלקמן: דמי שכירות לחודשים נובמבר - דצמבר 99 4,950 ₪ חשבונות טלפון 582 ₪ ארנונה 1,235.80 ₪ יעוץ משפטי והוצאות בגין המשפט 1,000 ₪ ריבית בסך 15% 1,165.17 ₪ סה"כ 8,932.97 ₪ התובע הגיש תביעה בעבר נגד הנתבע וביום 1/3/2001 נמחקה התביעה נגד הנתבע במסגרת ת.ק. 7069/00 בהעדר הופעה מטעם התובע. הנתבע הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף וזאת מאחר ולטענתו קיים מעשה בי-דין שכן התביעה נגדו בגין אותה עילת תביעה נמחקה. במהלך הדיון, לאחר שהובהר לנתבע כי מחיקת תביעה אינה יוצרת מעשה בי-דין (וזאת בניגוד לדחיית התביעה), זנח הנתבע טענתו זו וטען את טענות הגנתו בעל פה. טענות הנתבע: א. בהסכם השכירות אמנם נקבעה תקופת שכירות מחודש ספטמבר 99 עד 31/8/2000 (סע' 3 להסכם השרירות) אך סוכם בע"פ בין הצדדים, כי השכירות היא לתקופת ניסיון שכן הנתבע ביקש לפתוח עסק רק לצורך ניסיון. סעיף 29 להסכם השכירות קבע: "השוכר יוכל לסיים חוזה זה ע"י הודעה מוקדמת של 60 יום בכל מועד". הנתבע טען כי מימש זכותו זו ובתחילת חודש אוקטובר 99 הודיע לתובע כי הוא מבקש לסיים את החוזה. כך נעשה - ושוכרים אחרים נכנסו למושכר כבר בחודש נובמבר 99. הנתבע טען, כי שוכרים אחרים ישבו במושכר בחודשים אליהם מתייחסים רכיבי התביעה (שכירות, טלפון ארנונה). 8. התובע אישר כי שוכרים אחרים ישבו במושכר מחודש נובמבר 99 וצרף הסכם שכירות עם אותם שוכרים. בהתאם להסכם השכירות עם השוכרים האחרים, תקופת השכירות מתחילה בחודש ינואר 2000, והתובע טוען כי השוכרים האחרים לא שילמו לו שכר דירה עבור החודשים נובמבר - דצמבר 99 - למרות שישבו במושכר באותם חודשים! לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה מהנימוקים כדלקמן: א. באשר לדמי השכירות: הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים תומך לכאורה בטענות התובע. תקופת השכירות שנקבעה בחוזה השכירות כוללת את החודשים נובמבר - דצמבר 99 ועל כן לכאורה קימת עילת תביעה עפ"י הסכם השכירות. הסכם השכירות עצמו (סעיף 29) איפשר לשוכר לסיים את החוזה בכל מועד, למרות תקופת השכירות שנקבעה בהסכם, וזאת בהודעה מוקדמת של 60 יום. מעדות הנתבע עולה, כי מסר הודעה מוקדמת של כ-30 יום בלבד (עמ' 2 שורות 2-3), אלא - התובע עצמו מאשר כי כבר בתחילת חודש נובמבר 99 ישבו אנשים אחרים במושכר, אלא - שלטענתו הוא לא גבה מהם דמי שכירות בחודשים נובמבר - דצמבר 99 ורק מחודש ינואר 2000 גבה מהם שכר דירה. התובע טען, כי עשה כן, מאחר ולא יכל לדרוש גם מהנתבע דנן וגם מהשוכרים החדשים לשלם שכר דירה כל עוד קיים הסכם עם הנתבע. עם כל הכבוד, אינני מבינה הגיונה של טענה זו. הסכם השכירות עם הנתבע - תוקפו עפ"י הכתוב עד לחודש אוגוסט 2000. על כן, מה ההבדל בין דרישת תשלום לחודשים נובמבר - דצמבר 99 ודרישת תשלום לחודשים ינואר - פברואר 2000??!! אלא- שגם התובע ידע כי הנתבע מימש זכותו לסיים את ההסכם ולמעשה החל מחודש נובמבר 99 ישבו כבר אנשים אחרים במושכר. לא ברור מדוע התובע סבור, כי השוכרים האחרים (אשר ערכו עימו הסכם שכירות למושכר ביום 27/12/99) אמורים לא לשלם שכירות לחודשים נובמבר - דצמבר 99 שעה שהם ישבו בפועל במושכר ונהנו מהמושכר, ואילו הנתבע, אשר אין חולק על כך, כי לא ישב באותם חודשים במושכר, הוא זה אשר צריך לשאת בתשלומים. חיזוק לטענת הנתבע, לפיה ההסכם בכתב אינו משקף למעשה את כל ההסכמות שבין הצדדים, שכן היו סיכומים נוספים בע"פ בין הצדדים, ניתן לראות מהסכם השכירות שבין התובעים ובין השוכרים האחרים מיום 27/12/99. באותו הסכם, לא מצוין ולו ברמז, כי השוכרים האחרים כבר יושבים בפועל במושכר מחודש נובמבר 99 ותקופת השכירות שנרשמה היא מיום 1/1/2000. יתרה מזו, בסעיף 15 להסכם נרשמה בתחילה תקופת שכירות שתחילתה ביום 17/11/99 "עם מסירת המושכר לשוכר..." ובסופו של דבר נמתח קו על התאריך 17/11/99 ונרשם במקום 1/1/2000. (1) מהאמור לעיל עולה, כי הנתבע לא ישב במושכר בחודשים נובמבר - דצמבר 99 והוא מימש את זכותו עפ"י הכתוב בהסכם השכירות לסיים את החוזה עוד בטרם הסתימה תקופת השכירות הנקובה בהסכם. הוכח כי שוכר אחר ישב במושכר בחודשים נובמבר - דצמבר 99 ועל כן, לא נגרם כל נזק לתובעים מעזיבתו המוקדמת של הנתבע את הנכס ואין כל מקום לדרוש ממנו דמי שכירות בגין תקופה בה לא ישב במושכר. אם אכן התובעים לא גבו משום מה, דמי שכירות מהשוכרים האחרים שישבו במושכר בחודשים נובמבר - דצמבר 2000, הרי אין זה מחמת מחדל כלשהו התלוי בנתבע והוא אינו צריך לשלם בגין נזק כספי שארע לתובעים כתוצאה ממחדלם, הם. (2) באשר לחשבונות טלפון: לכתב התביעה צורפו חשבונות טלפון המתיחסים לחודשים אוגוסט 99 ספטמבר 99. בחודשים אוגוסט 99 טרם התחילה תקופת השכירות במושכר ואין לנתבע כל חובת תשלום. מהחשבונות הטלפון שצורפו לכתב התביעה אין לדעת מה הוא הסכום הנדרש עבור ספטמבר 99, מה עוד שחלקו הארי של החשבון נובע מחיוב עבור "חיובים/החזרים שונים", ללא פירוט ולא ניתן לדעת מה הם חיובים אלו, ואם הם נובעים בכלל מחובות המתיחסים ליום 1/9/99 ואילך ולא לתקופה קודמת. על כן, אין מקום לחייב הנתבעת בתשלום עבור חשבונות הטלפון. (3) באשר לחוב הארנונה: משלא ישב הנתבע במושכר בחודשים הרלוונטים לחיוב הארנונה ומשישבו שוכרים אחרים במושכר באותם חודשים, הרי שאין כל מקום לחייבו בסכום זה. לסיכום: לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים. התובעים ישאו בהוצאות הנתבע 1 בסך 1,000 ₪. תקופת ניסיוןשכירות