שכר טרחה תכנון אדריכלי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה תכנון אדריכלי: עניינה של תביעה זו הוא שכר תכנון המגיע לתובעת, לטענתה, בגין הכנת תכניות פיתוח עבור הנתבעת מס' 1. לפי עדותה של התובעת, ביום 1.2.01 חתם עמה הנתבע 2 בשם הנתבעת 1 על הסכם התקשרות לתכנון עבודות פיתוח במתחם גבעת שאול בירושלים ל- 89 יחידות דיור ב- 2 בנינים. לאחר חתימת ההסכם, ועל בסיס ההסכם שנחתם עשתה התובעת את הפעולות הבאות: התובעת השתתפה בישיבות עבודה שזומנו על ידי היזם והתקיימו במשרדו של אדריכל המבנים אייל איצקין. התובעת השתתפה בפגישה שנקבעה ביוזמת האדריכל והיזם במחלקת התברואה בעירית ירושלים לקביעת מיקום מכולות אשפה. התובעת הכינה תכנית פיתוח מוקדמת. התובעת הכינה תכנית פיתוח מפורטת. התובעת העבירה את התכניות לכל היועצים של הפרויקט כדי שיוכלו לקדם את התכנון שלהם. על פי ההסכם שנחתם לטענת התובעת בינה ובין הנתבעת, הגישה התובעת ביום 1.7.01 חשבון עבור שלב התכנון המוקדם על סך 7,070 ₪. לפי עדותה, לאחר שהגישה את החשבון, והחשבון לא שולם היא פנתה מספר פעמים אל הנתבעים, אולם נדחתה בתרוצים שונים. בין היתר נאמר לה בשיחות אלה כי הנתבעת עתידה לקבל ליווי בנקאי לפרויקט, ואז ישולם שכרה. הנתבעים אינם מכחישים שהתובעת ביצעה עבודה, כטענתה, אלא שלטענתם מלכתחילה הוסבר לתובעת כי הפרוייקט תלוי בתנאים מתלים רבים, אשר יתכן ולא יתקיימו, ובמקרה כאמור לא יהיה צורך בשרותיה, והיא לא תקבל כל שכר בגין עבודתה. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת התנדבה לבצע תכנון מוקדם, פרוגרמטי, מתוך רצון להראות את היכולות שלה ולהביא לידי כך שהנתבעת מס' 1 תתקשר עמה בעתיד בחוזה מחייב. התובעת מכחישה כי "התנדבה" לבצע את העבודות. מעדותה, ומהמסמכים שהיא הגישה לביהמ"ש עולה כי התובעת לא רק הכינה תכנית פיתוח מוקדמת לפרויקט, כפי שטען הנתבע 2, אלא היא השתתפה בישיבות עבודה שזומנו על ידי היזם והתקיימו במשרדו של אדריכל המבנים, אייל איצקין, וכן היא השתתפה בפגישה שנקבעה במחלקת התברואה בעירית ירושלים לקביעת מיקום מכולות אשפה לפרוייקט. התובעת אף הגישה לביהמ"ש מכתבים הנוגעים לפרויקט אשר היו ממוענים בין השאר, גם אליה. כך למשל מכתב מיום 13.3.01 ששלח המהנדס גיורא גילינסקי בענין הנחיות בטיחות לפרויקט, העתק סיכום פגישה מיום 28.3.01 בענין תאום אינסטלציה שנשלח אל התובעת על ידי האדריכל איל איצקין, וכן סיכום ישיבת תאום תכניות מיום 4.4.01 בה השתתפה גם התובעת. אם לא די בכל אלה, הרי התובעת הגישה מסמך שנערך על ידי רכז הרישוי בעירית ירושלים, אשר בו פרוט הדרישות להיתר סופי, והאחראי מטעם הנתבעת לטיפול בכל דרישה. ממסמך זה עולה כי האחראים לקבלת אישור אגף התברואה הם יושע +יזם+מינצקר (התובעת). הנתבע מס' 2 הודה כי הוא ידע שהאדריכל איצקין, והגורמים השונים בעירית ירושלים שולחים אל התובעת העתקי מסמכים, וכי היא משתתפת בפגישות עם האדריכל ומטפלת בקידום הפרויקט, כפי שהיא העידה, אולם הוא עמד על כך שהתובעת ידעה שאם הפרויקט לא יצא לפועל, היא לא תקבל שכר בגין עבודתה. בענין הזמנת העבודה וההתחייבות לתשלום, אני מקבלת את עדותה של התובעת לפיה הנתבעים הזמינו אצלה עבודה, והתחייבו לשלם בגינה, וכי מעולם לא נאמר לה ששכרה מותנה בכך שהפרויקט יצא לפועל. התובעת שלחה אל הנתבעת הצעת התקשרות, אשר כללה את שכר התכנון, הסדרי התשלום, אופן הגשת חשבונות ולוח זמנים. בסוף מכתבה היא כותבת לנתבעת כי: "במידה והצעתי זו מקובלת עליכם, אבקשכם להעביר אלי אישור להצעה זו ולאחר מכן כמקובל חוזה תכנון לחתימה". הנתבע 1 ניהל עם התובעת משא ומתן, והוריד את שכר התכנון מ- 60,075 ₪ ל- 20,000 ₪ כולל מע"מ, ועל גבי מכתב ההצעה של התובעת הוא כתב: "20,000 ₪, מאשר. לאחר האישור מופיעה חתימת הנתבע 2 וחותמת הנתבעת 1. מכתבה של התובעת אל הנתבעת מהווה הצעה, ואישורו של הנתבע 2 מהווה קיבול לאותה הצעה, בשם הנתבעת 1, ועם חתימתו נחתם חוזה מחייב בין הצדדים. אמנם חוזה תכנון לא נחתם בסופו של דבר בין הצדדים, אולם כאמור, אין בכך כדי לפגוע בעובדה שחוזה מחייב אכן נכרת. חוזה זה הפרה הנתבעת 1 בכך שהיא לא שילמה את שכרה של התובעת, השכר אותו אישר הנתבע מס' 2 בחתימתו. הנתבעים אף נהגו שלא בתם לב בניהול המשא ומתן לקראת חתימת החוזה בכך שהם הסתירו מהתובעת את העובדה שיתכן והפרויקט לא יצא אל הפועל, וכי במצב דברים זה עלולה התובעת לעמוד במצב בו לא תוכל לקבל שכר בגין עבודתה. כאן המקום לציין כי בתשובה לשאלת בית המשפט מה מצב החברה כיום, והאם היא תוכל לשלם את הסכום שייפסק, השיב הנתבע כי החברה הוקמה לצורך הפרויקט, וכי היא נמצאת היום במשא ומתן עם בעלי הקרקע לצורך המשך הפרויקט או קבלת פיצויים. עפ"י סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה. בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב התנהגות הנתבעים שלא בתום לב זכאית התובעת לפיצוי. כ"כ זכאית התובעת לשכר, עפ"י החוזה, בגין התכנון המוקדם אשר כבר בוצע על ידה. השכר המגיע לתובעת בגין התכנון המוקדם הינו - 30% מהשכר הכולל. השכר הכולל עליו הוסכם הוא 20,000 ₪, כולל מע"מ, ולפיכך, בגין התכנון המוקדם זכאית התובעת לתשלום בסך 6,000 ₪. את הנזק שנגרם לתובעת עקב התנהגות הנתבעים שלא בתם לב אני מעריכה בסך של 4,000 ₪, סכום זה מבוסס על מחצית השכר אותו היתה זכאית התובעת לקבל בגין התכנון הסופי, לו היה הפרויקט יוצא אל הפועל. התובעת העידה כי כבר הכינה את התכניות המפורטות במלואן. אכן, לכאורה, פעל הנתבע 2 בשם הנתבעת 1, ולכן הנתבעת הנכונה צריכה היתה להיות הנתבעת 1, אלא שמכתב ההגנה עולה כי לטענת הנתבעים ההסכמה של הנתבע 2 אינה מחייבת את הנתבעת 1 - ר' סעיף 5 לכתב ההגנה. מטענה זו משתמע כי הנתבעת מס' 1 לא אישררה ולא קיבלה על עצמה את ההתחייבות עליה חתם הנתבע 2. עפ"י סעיף 6 לחוק השליחות, אם פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלא שהורשה לכך, או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר לאשרר את הפעולה בדיעבד, בכפוף לתנאים המפורטים בסעיף. עפ"י סעיף 6 (ב) לחוק השליחות: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו, כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקו." עפ"י חוק השליחות, העובדה שהנתבעת 1 לא אישררה את מעשיו של הנתבע 2 ולא לקחה על עצמה את ההתחייבות אינה פוטרת את שני הנתבעים, כפי שמנסים הנתבעים לטעון בכתב הגנתם, אלא היא מקימה לתובעת זכות כלפי הנתבע 2, לראות אותו כבעל דברה. אפשרות אחרת העומדת בפני התובעת היא לחזור בה מן הפעולה, ולתבוע מהשלוח את נזקיה. כך או כך, לתובעת עילת תביעה כלפי הנתבע 2, ואין למחוק את התביעה נגדו, כפי שהוא טען בכתב הגנתו,ובפני. עילה נוספת לחיוב הנתבע 2 באופן אישי מושתתת על חוסר תם הלב שלו הן בניהול המשא ומתן לקראת כריתת החוזה, אף אם המשא ומתן היה בשם החברה, והן במהלך קיום החוזה, כאשר הוא ידע שהתובעת מבצעת עבודה עבור החברה תוך הסתמכות על ההסכם שהוא עצמו חתם עימה והמצג שהוא יצר, לפיו היא תקבל שכר בגין עבודתה, כאשר בפועל, באם הפרויקט לא יצא אל הפועל, אין כל כוונה לשלם לתובעת את שכרה. הנסיבות כפי שפורטו לעיל מצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות במקרה זה, וחיוב הנתבע 2 באופן אישי בפיצוי התובעת על הנזקים שנגרמו לה עקב התנהגותו. התוצאה היא כי אני מחייבת את הנתבע 2 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.01 בגין התכנון המוקדם. פיצוי בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף ישלם הנתבע 2 לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום בפועל. אדריכלותשכר טרחה