קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים אלמנה מבוגרת / פיצויים לאישה מבוגרת שנפגעה בתאונת דרכים: .1המערערת, אלמנה ערירית ילידת 1925, נפגעה ביום 11.1.94 מתאונת דרכים כהולכת רגל וסבלה בעקבות זאת מחבלות רבות בחלקי גוף שונים ומשברים בצלעות, ביד ובאגן. לפיכך אושפזה בבית החולים, כולל שיקום לשם סיעוד ופזיוטרפיה, תקופה בת 41יום. תביעתה לפיצויים התבררה לפני בית משפט קמא, אשר על פסק דינו, מיום 4.1.98, הוגשו הערעור והערעור שכנגד. .2שני מומחים רפואיים מונו לבחון את מצב נכותה הרפואית של המערערת: פרופ' ג' רובין בתחום האורטופדי, שלא מצא נכות צמיתה כלשהי, לאחר שהשברים "התחברו ללא עיוותים או סיבוכים אורטופדיים אחרים"; ופרופ' א' רוזין בתחום הגריאטרי, שקבע לה נכות רפואית קבועה בשיעור של %10, לפי סעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה), תשט"ז-1956, לאמור: הפרעות פסיכונוירוטיות (חרדה משמעותית) הגורמות ל"סימנים אוביקטיביים וסוביקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". הצדדים אינם טוענים, למעשה, בערעור ובערעור שכנגד, כלפי נכות רפואית זו ושיעורה. המחלוקת המרכזית ביניהם סבה על ההשלכה התפקודית בעקבותיה ועל היקף הצורך בעזרה וסיעוד בעבר ובעתיד. .3את חוות דעתו של פרופ' רוזין ניתן לחלק לשניים: לפני החקירה הנגדית ולאחריה. בחוות הדעת גופה, שהסתמכה בעיקרה על פרטים שנמסרו מפי המערערת ובנה, כמו-גם בתשובות לשאלות ההבהרה, עמדה הנחת המוצא שעובר לתאונה תפקדה המערערת היטב, באופן עצמאי לחלוטין; מה שאין כן לאחר מכן, עת הפכה ל"שבר כלי" הנעדר יכולת לבצע פעולות במלאכת עבודות הבית והתפקוד האישי. בשלב החקירה הוצגו בפני המומחה מסמכים רפואיים נוספים, על תחלואים רבים מן העבר, ומסמכי המל"ל, שלפיהם סבלה המערערת מנכות גבוהה, בשיעור של %70, עוד בטרם אירעה התאונה. אומנם המומחה היה מודע לפגימות קודמות של המערערת, אולם לא בהיקף כזה ובהשלכות משמעותיות לגבי פוטנציאל התפקוד. לפיכך אישר בחקירה הנגדית (עמ' 7ש' 4-7): "התיאור שקבלתי היה שהיא תפקדה כאישה עצמאית לפני התאונה. אני גם כן שמתי לב שהיו לה כמה וכמה בעיות מקודם, שתועדו: גב, לב, אבל יכולתי להאמין שאדם יכול לחיות ולתפקד עם בעיות כאלה במלוא יכולתו". ומשהוצגו לפניו מסמכי המל"ל (שם, בעמ' 10ש' 21): "זה שונה מתפקוד עצמאי לחלוטין, כפי שהם תיארו לי". ולמטה מכך (עמ' 11ש' 16-17): "... כאן יש סתירה בדברים שזה ברור לכל בר אנוש" הנה-כי-כן, קיים פער ממשי בין הצגת הנתונים בעת הביקור במרפאה לבין המסקנות הנובעות מתוך המסמכים הרפואיים, שהוצגו במהלך החקירה. בנסיבות אלו אין תימה, שבית משפט קמא קבע בפסק הדין, כי קיימת אפשרות לכך, שהמומחה היה מגיע למסקנה שונה, אילו מלכתחילה עמד לנגד עיניו המידע הרלוונטי כולו. בנסיבות אלו מתפוגג הסבר המומחה, לכך שהפער בין הנכות הרפואית הקלה לבין המגבלות התפקודיות הקשות, נעוץ בקושי סובייקטיבי של התאוששות נפשית. לבסוף קובע בית המשפט, כי גם עובר לתאונה סבלה המערערת ממגבלה תפקודית לא קלה, לפיכך התאונה דנן הנה בבחינת גורם מחמיר בלבד. .4בתחילה סברנו, כי מכיוון שלנגד עיני המומחה לא עמדו מלוא המסמכים הצריכים (ואין הכוונה רק למסמכים שאסור היה להציגם למומחה, לפני מתן חוות דעת, כי אם גם למסמכים רבים נוספים, לרבות תיק בית החולים) ומאחר, שככלות הכל המדובר בנכות פסיכיאטרית, אשר נקבעה על-ידי מומחה לגריאטריה ולא על-ידי פסיכיאטר - יהא ראוי למנות מומחה נוסף, בתחום המדובר, שיבחן את הסוגיה לעומקה ואגב כך יתייחס גם להשלכות התפקודיות הנגזרות מהנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, דינים עליון, כרך מ', 443). ואולם לבסוף, לאחר ששוכנענו כי הפער נובע, בעיקרו, בעטייה של המערערת, בשל מצגיה - הגענו לכלל דעה, כי ניתן להכריע בדבר לפי ממצאי בית המשפט, כמות שהם. .5בית המשפט קבע בפסק הדין את שיעור הנכות, לפי ייחסיות חלקה של הנכות מהתאונה דנן, עם הנכות הקודמת. מכיוון שהמערערת סבלה מ-% 70נכות וזו הנוכחית מוסיפה עוד % 3משוקללים, יוצא שהחלק הייחסי הנו % .4.3ואולם, הואיל והמוגבלות הנוספת משפיעה באופן ניכר יותר על יכולת התפקוד ולאור גילה בעת הפגיעה, הועמד שיעור הנכות למעשה על כפל החלק הייחסי, דהיינו - על שיעור של % .8.6ספק ניכר בעינינו אם יש לאמץ שיטה זו לחישוב ההגבלה התפקודית, שהרי לשם כך נחוץ לבחון את מידת ההגבלה התפקודית בעטייה של הנכות הקודמת (ולא רק את זו הרפואית) ולנכותה מזו הקיימת עתה, אולם לגופה של קביעה אין נראה שיש בה צורך. בבואו לקבוע את היקף העזרה בבית והסיעוד, מצא בית המשפט, כי המערערת זקוקה במצבה עתה לעזרה כוללת בשיעור של 21שעות שבועיות, זאת על סמך דברי המומחה במהלך חקירתו החוזרת, ולמרות שבמל"ל נקבעו לה 10שעות בלבד. זוהי המסה כולה וקביעה זו מקובלת עלינו. מתוך היקף זה נזקפו על הנכות בשל התאונה דידן 2שעות בלבד. בנסיבות אלו נפסק לזכותה, בשל הפריט האמור, סך של -.420, 26ש"ח לעתיד וסך של -.095, 7ש"ח לחלק מהעבר, לפי עלות של -. 25ש"ח לשעה, ליום הפסק, השווה לממוצע חודשי בשיעור של -. 215ש"ח. .6לדעתנו המערערת קופחה בכך ובהיקף המצדיק התערבות. אומנם בצדק מצא בית משפט קמא לנטרל את ההגזמות וההפרזות, בייחוס המצב הנוכחי לתאונה בלבד, ולכן גם אין מדובר על-כך שכל השעות הנ"ל, או רובן, צריכות להיזקף לחובת הנתבעים; ברם גם לאחר ניכוי כל ההפרזות והמצגים, עדיין לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית לכך: "שהתאונה גרמה במידה משמעותית של חרדה המונעת ממנה לתפקד כהלכה" (עדות המומחה, עמ' 13ש' 1- 2- לאחר שכל המסמכים כבר הוצגו לפניו - ובחקירה החוזרת: עמ' 14ש' 27-30). אכן, בצדק מציין בית המשפט, כי ראוי להביא בחשבון את גורם ההחמרה המוסף על מצבה הקודם, כמו גם את גילה, אולם לדעתנו מסקנתו הסופית אינה משקפת כיאות קביעות אלו. ממכלול הנתונים נובע, כי לפני התאונה לא הייתה המערערת - במצבה דאז - זקוקה ל- 19שעות עזרה בשבוע. פשיטא, שחלק הנכות בשל התאונה גדול ודומיננטי יותר. לפיכך, ומכיוון שאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא הפיצוי הראוי, לו ישבה היא כערכאה הדיונית, ובשים לב לדופי שנמצא בהתנהגות המערערת ובני משפחתה, נראה לנו כי למזער יש לזקוף על חשבון התאונה דנן 4שעות שבועיות, מתוך 21השעות שלהם היא זקוקה. לפיכך, יש להעמיד את סכום הפיצויים עבור העזרה בבית והסיעוד לעתיד, על סך של -.840, 52ש"ח, חלף הסכום שנקבע בסעיף 31לפסק הדין; ועבור העבר, מעת תום הסיוע מטעם חברת הביטוח (ולמעשה מטעם "אבנר"), דהיינו - לפרק הזמן של 33חודש המפורטים בסעיף 29לפסק הדין, סך של -.190,14, חלף הנקוב שם. .7שני הצדדים מלינים גם על קביעות בית המשפט בנושא הניידות. בראש נזק זה נקבע בפסק הדין, כי באין תשתית עובדתית מספיקה לליווי הנדרש, בשל חשש המערערת לצאת מן הבית ללא ליווי, ולנוכח קיומה של מגבלת ניידות בצורה קלה, יש לפצותה לפי אומדן גלובאלי בשיעור של -.000, 5ש"ח. לא מצאנו להתערב במסקנה זו, אף אם הסכום נראה נוטה לעבר הצד הנמוך. באין נתונים מספיקים, על האומדן לנטות אל הצד הבטוח ולא נראה, במכלול הנסיבות דנן, כי הסכום שנפסק חורג ממתחם הפיצוי הסביר. .8המערערת מוסיפה גם טענות לגבי עלות הטיפולים הפסיכולוגיים. מטעמי בית משפט קמא לא מצאנו מקום להתערב בעניין זה. יוטעם, כי ככלל מצוי הטיפול הפסיכולוגי בסל הבריאות, לכן מותר היה לבית המשפט להניח זאת. .9התוצאה היא, שהערעור מתקבל לגבי ראש הנזק של עזרה וסיעוד, והערעור שכנגד נדחה. פסק דינו של בית משפט קמא יתוקן בהתאם ובכלל זאת סכום שכר הטרחה, באופן שלתוספות לפי פסק דיננו זה יתווסף סכום בשיעור של % 13בצירוף מע"מ. בהתחשב בהסכם הדיוני לפנינו, לדיון בערעור לפי החומר הקיים בלבד (כתבי הערעור ותיק בית משפט השלום), ללא תוספת של דיונים וטענות, דבר שצמצם את שיעור ההוצאות בערעור; אך בהתחשב בתוצאה ובכלל זאת דחיית הערעור שכנגד - יישאו המשיבים במלוא הוצאות המערערת ובנוסף בשכר טרחת עורכי דינה, בסך של -.000, 4ש"ח בצירוף מע"מ. אלמנות / אלמניםתאונת דרכים