גירסת התובע היא, כי לפני התאונה נסעו בנתיב הימני של הדרך ואילו המשאית נסעה בנתיב האמצעי. לפתע, יתכן עקב עיקול שהיה בדרך, סטתה המשאית לימין והגרור שהיה מחובר לה פגע ברכבו של התובע. התובע, אשר ניסה להחלץ מן הפגיעה ולהיצמד לימין הדרך, נפגע בחלקו הימני של הרכב מן המדרכה. הנתבע טוען, כי לפני התאונה עמד ברמזור הממוקם כ - 70 מטר לפני כן. מכוניתו של התובע עמדה אחריו. מיד לאחר הרמזור אותת ימינה על-מנת לעבור לנתיב הימני של הדרך. רכב הנתבע שהיה לפני כן מאחוריו ניסה לעקוף את המשאית מימין, "נדחף" בינה לבין שולי הדרך - ונפגע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים באשמת נהג משאית: 1. בפני תביעה לתשלום הנזקים העקיפים שנגרמו לרכב תובע בגין תאונת דרכים שארעה ביום 26.2.98 . 2. התביעה נגד הנתבע הראשון נמחקה על-פי בקשת התובע. 3. הנתבע השני (להלן: הנתבע) הוא נהג הרכב השני, מסוג משאית ,שהיה מעורב בתאונה. 4. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה ארעה עקב "דחיפתו" לימין הדרך של רכב התובע על-ידי הגרור שהיה מחובר למשאית שנהג הנתבע. רכבו של התובע נפגע מן המדרכה בחלקו הימני וכן ממכה שקיבל מן המשאית שנהג הנתבע בצידו השמאלי. הצדדים מסכימים גם, כי התאונה ארעה בדרך שבה שלושה נתיבים לתנועה. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר הנסיבות בהן קרתה התאונה, כפי שיפורט להלן. 5. גירסת התובע היא, כי עובר לתאונה נסעו בנתיב הימני של הדרך ואילו המשאית נסעה בנתיב האמצעי. לפתע, יתכן עקב עיקול שהיה בדרך, סטתה המשאית לימין והגרור שהיה מחובר לה פגע ברכבו של התובע. התובע, אשר ניסה להחלץ מן הפגיעה ולהיצמד לימין הדרך, נפגע בחלקו הימני של הרכב מן המדרכה. הנתבע טוען, כי לפני התאונה עמד ברמזור הממוקם כ - 70 מטר לפני כן. מכוניתו של התובע עמדה אחריו. מיד לאחר הרמזור אותת ימינה על-מנת לעבור לנתיב הימני של הדרך. רכב הנתבע שהיה לפני כן מאחוריו ניסה לעקוף אתהמשאית מימין, "נדחף" בינה לבין שולי הדרך - ונפגע. 6. נתתי דעתי לעדויות הצדדים, ואני מחליטה לבכר את גירסתו של התובע, ואלה טעמי: התובע טען כי הצומת המרומזרת נמצאת כ- 100 - 200 מ' לפני מקום התאונה, וכי המדובר ב"מקום אחר". הנתבע מסכים כי הרמזור נמצא כ- 70 מ' לפני מקום התאונה. הנתבע טען, כי מיד לאחר העמידה ברמזור אותת ימינה על-מנת לעבור לנתיב הימני, ובשלב המעבר לנתיב הימני "נדחף" התובע מימינו ונפגע. לו אכן היו פני הדברים כך, היתה התאונה מתרחשת במקום קרוב הרבה יותר למקום בו מוצב הרמזור. מיקום התאונה כ- 70 מ' מן הרמזור , אם מקבלים את גירסת הנתבע, או כ- 100 - 200 מ' ממנו, כגירסת התובע, מתיישב עם העובדה ששני כלי הרכב הספיקו לנסוע כיברת דרך מסוימת בשני נתיבים מקבילים עד שהמשאית סטתה ימינה ופגעה ברכב התובע. זאת ועוד, לו אכן נדחף התובע מימין למשאית, בחושבו שיצליח לעקוף אותה מימין, כי אז היה צריך להיפגע מחלקה הקדמי של המשאית ולא מן הגרור. העובדה כי רכבו של התובע נפגע מן הגרור מעידה על כך שבעת התאונה כבר היה חלקה הקדמי של המשאית סמוך לשוליים הימניים של הדרך. אף נהג בר דעת לא היה מעז להידחק מימין למשאית המשלימה מעבר לנתיב הימני כאשר קידמת המשאית כבר משלימה את הפנייה והגרור בעקבותיה. 7. מסקנתי היא, איפוא, כי המשאית שהיתה נהוגה בידי הנתבע ביקשה לעבור לנתיב הימני של הדרך, אך עשתה זאת בחוסר זהירות ובלא להבחין ברכבו של התובע אשר היה בנסיעה בנתיב זה. 8. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפסד הנחת העדר תביעות - 350 ש"ח (התשלום בפריט זה יבוצע כנגד הצגת אישור של חברת הביטוח כי התובע נשא בפועל הפסד זה). ב. השתתפות עצמית - 850 ש"ח. ג. כינון - 425 ש"ח. ד. התובע תבע סכום של 1,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. איני רואה לפסוק לו סכום זה אשר ננקב על דרך ההגזמה. אני קובעת פיצוי בגין טירדה, עוגמת נפש והוצאות ניהול ההליך בסכום של 250 ש"ח. סיכומו של דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 1,879 ש"ח, נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.תאונת דרכיםמשאיתנהג משאית