קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בזמן ערפל כבד: 1. תביעה על סך 5,950.- ש"ח פיצוי בגין נזקים אשר נגרמו לתובע לטענתו, משנפגע רכבו בתאונת דרכים אשר ארעה בתאריך 29/01/98 בכביש המוביל מכיוון מבוא ביתר וצור הדסה לכיוון צומת בר-גיורא. 2. אין מחלוקת כי בתאונה פגעה מכונית הנהוגה בידי הנתבע באחורי מכוניתו של התובע וכתוצאה מכך נגרם הנזק. אין גם מחלוקת כי הארוע היה ביום חורפי גשום כאשר ערפל כבד ביותר ירד על פני השטח והיקשה עד מאוד על הראיה. המחלוקת, כרגיל בכגון דא, היא בשאלת אופן ארוע התאונה; 3. לגירסת התובע, יצא, כשעמו חברו עד התביעה מר שלמה הופמן, מהישוב צור הדסה, פנה שמאלה לכיוון בר-גיורא (ראה תרשימים שנערכו ע"י שני הנהגים וע"י העד הופמן). בסמוך לפני הצומת החליט שמסוכן להמשיך ולנסוע בשל הראות הלקויה ועל כן החנה את מכוניתו בשולי הכביש מצד ימין כשאורותיה דלוקים ואורות חניה מהבהבים, כשהוא ממתין לפיזור הערפל. מנוע המכונית היה דלוק - על מנת לאפשר הפעלת החימום במכונית. לפתע, לאחר שכבר עמד במקום דקות מספר חש חבטה עזה ביותר באחורי רכבו, והתברר כי מכונית הנהוגה ע"י הנתבע פגעה במכוניתו שלו מאחור. 4. גירסת הנתבע שונה בתכלית: לדבריו, הגיע הוא עצמו מכיוון מבוא-ביתר (מכיוון "המנהרות") כשאף פניו מיועדות לכיוון אותה צומת (ועל כך אין מחלוקת). לפתע הגיחה משביל עפר מימין הכביש (היינו בצד המנוגד לישוב צור-הדסה) מכוניתו של התובע, אשר הפתיעה את הנתבע ביציאתה החפוזה אל הכביש הראשי; הנתבע לא הספיק לבלום מכוניתו ופגע, עפ"י גירסתו, בפינה שמאלית אחורית של מכונית התובע (ראה תרשים שערך הנתבע). 5. לאחר ששמעתי את דברי העדים ואף עיינתי בצילומים, דו"ח שמאי ותרשימים, מעדיף אני את גירסת התובע על פני זו של הנתבע ואלו, בקצרה, טעמי: (א) גירסת התובע נתמכה בעדות עד בלתי מעורב, מר שלמה הופמן, אשר אישר את גירסתו במלואה. (ב) שוכנעתי כי אותו שביל עפר אשר ממנו, לטענת הנתבע, יצא רכבו של התובע, חסום (במרחק מה מהכביש) בשער ברזל, לתובע או לחברו לא היה דבר לעשות במקום זה, אין זה מתקבל על הדעת כי מכונית התובע יצאה משם, וכפי שהעידו שניהם הגיעו מהישוב צור-הדסה. (ג) הממצאים המפורטים בדו"ח השמאי, כמו גם צילומי הנזק אשר הוצגו בפני אינם מתיישבים עם גירסת הנתבע, שכן עולה מהם בעליל שהנזקים במכוניתו של התובע לא היו רק בפינה השמאלית אחורית אלא בכל חלקה האחורי של המכונית ואף קורה אחורית ימנית נפגעה. (ד) הנתבע העיד כי נסע במהירות 60 קמ"ש - זו מהירות שאיננה סבירה , בנסיבות מזג האוויר כפי שתוארו ע"י כל העדים, לרבות הנתבע עצמו. הגם, לפי עוצמת הפגיעה כפי שתוארה ע"י הצדדים והנזק הכבד אשר נגרם בתאונה - ספק בעיני אם אכן רק זו היתה מהירות הנסיעה. (ה) מהתרשים שנערך ע"י הנתבע עצמו עולה שגם עפ"י גירסתו נמצאה מכוניתו של התובע, בעת ההתנגשות, רובה ככולה, על הכביש לפניו. הנתבע לא הסביר מדוע במצב זה לא יכול היה לעצור את מכוניתו בעוד מועד על מנת למנוע את התאונה. (ו) אחרי ככלות הכל, אין לשכוח כי הנתבע פגע באחורי מכוניתו של התובע ועובדה זו כשלעצמה מעלה חזקה בדבר רשלנותו. כדי להתגבר על חזקה זו חייב היה לשכנע את בית המשפט כי התאונה נגרמה בנסיבות שלא יכול היה למנוע אותם - וכזאת לא עלה בידו. 6. אני קובע איפוא כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע - בשל חוסר זהירותו של הנתבע ולפיכך חייב הנתבע בפיצוי התובע בגין הנזקים אשר נגרמו בתאונה. 7. התביעה היא, כאמור, לתשלום 5,950.- ש"ח - הוצאות התיקון, הוצאות השמאי, עגמת נפש, הפרשי הצמדה וריבית. התובע הציג את דו"ח השמאי, אשר ראה את המכונית ובדק אותה יומים לאחר התאונה וקבע את נזקיה וכן הציג חשבונית המעידה כי שילם עבור תיקון הנזקים עפ"י דו"ח השמאי. 8. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי הנזקים הנטענים ע"י התובע מופרזים ו"חסרי כל בסיס עובדתי ו/או משפטי" כי הנזקים הללו "התקיימו ברכב התובע רובם או מקצתם עובר לתאונה" וכי התובע לא עשה את מה שצריך היה לעשות כדי למנוע או להקטין את הנזקים. לא הוכח דבר וחצי דבר מכל הטענות הללו. 9. אני קובע כי התובע זכאי להוצאות תיקון הנזקים כמפורט בתביעתו, כמו גם שכ"ט השמאי. בתביעות כגון דא, אינני פוסק דבר בגין "עגמת נפש". 10. סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 5,495.- ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מתאריך 19/02/98 (תאריך החשבונית) ובנוסף על כך אגרת תביעה בסך 80.- ש"ח ובעבור ביטול זמנו של התובע בהליך זה סך 400.- ש"ח (להסרת ספקות, סכום זה הינו בנוסף על ההוצאות שנפסקו עפ"י החלטתי מ25/10/98-). תאונת דרכים