מה הדין במקרים של תאונת דרכים שנגרמת כתוצאה מפעולת איבה (פיגוע טרור) ? סעיף 2 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל 1970, מגדיר "פגיעת איבה" "כפגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב". בהנחה שהמדובר בפיגוע שנעשה תוך סיוע לארגון עוין לישראל, בשליחות או מטעמו, אזי המדובר בפעולת איבה. ##(1) פציעה בעת נסיעה ברכב ממחסום אבנים בעזה:## בת"א (שלום-חי') 778/93, פרץ נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, נפסק: נטל השכנוע להראות שהארוע איננו "פעולת איבה" מוטל על עו"ד תאונת דרכים מטעם התובע, שכן נטל זה נגזר מהדין המהותי, ועל-פי הדין, קרי הגדרת "נפגע" בחוק הפלת"ד, יש להוכיח כי מדובר ב: א. אדם. ב. נגרם לו נזק גוף. ג. בתאונת דרכים. ד. כי נזק הגוף לא נגרם מפגיעת איבה. העובדה כי יסוד אחרון זה הוא שלילי, לא מעביר את נטל השכנוע אל הנתבע. הנחת מחסום אבנים באזור רצועת עזה בתקופה שבה קרה המקרה בכביש שנועד לנסיעת כלי רכב ישראליים, צבאיים ואזרחיים, הינו משום "פעולה של כוחות צבאיים למחצה או בלתי-סדירים העויינים למדינה, כהגדרת סעיף 1 בחוק התגמולים. משנפגע ישראלי בעת נסיעה ברכב ממחסום אבנים כזה, זוהי כלפיו "פעולת איבה", ועל-כן אין הוא נחשב כנפגע על-פי חוק הפיצויים. ##(2) הגבלה בפוליסת ביטוח חובה כי אין כיסוי לפעולות איבה:## בע"א 420/83, אשור נ. "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, נפסק כי ההגבלה בפוליסה, לפיה אין כיסוי לפעולות איבה, היא מסוג ההגבלות שאינן בשליטתו של בעל הפוליסה ולכן לחריג זה בפוליסה אין תוקף ויש להתעלם ממנו. "עפ"י פק' ביטוח אין חברת הביטוח חייבת לספק ביטוח לפונה אליה ואין חובה עליה לתת תמיד ביטוח 'מלא'. היא יוצאת ידי חובתה גם אם היא מעניקה ביטוח 'חלקי' או 'חסר'." "בכל אותם המקרים שהגשמת התנאים המגבילים הם בשליטתו של בעל הפוליסה, חברת הביטוח חופשית לקבוע את תוכנם של התנאים המגבילים והיקפם … מאידך גיסא … בכל אותם מקרים בהם קיום התנאים המגבילים אינם בשליטת בעל הפוליסה והם המקרים בהם קיים הסיכון הממשי כי הניזוק יפגע בלא שהפוליסה מכסה את הנזק" – אין בידי המבוטח "פוליסה הנדרשת על פי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים" ועל כן "ההגבלה אינה כדין". ##(3) נפילה מאוטובוס בזמן פעולת טרור של מחבלים:## בע"א (חי') 709/95, "הסנה" חברה לביטוח בע"מ נ. זבידאת, נתקבל הערעור על ת"א (חי') 7099/92 הנ"ל, ונפסק כי לא ניתן להפריד במקרה זה בין ההתרחשות שארעה בתוך האוטובוס בין התובע לבין המחבלים, לבין נפילתו של התובע, תוך כדי ירידתו מן האוטובוס. אדרבא, הנסיבות מצביעות על כך שנפילת התובע, תוך כדי ירידתו מן האוטובוס, היתה פועל יוצא מן ההתרחשות שבינו לבין המחבלים בתוך האוטובוס. קיים איפוא קשר ברור בין איומיהם של רעולי הפנים, לבין בריחתו, קפיצתו ופגיעתו של התובע. מעשי המחבלים ואיומיהם בתוך האוטובוס, הימלטות התובע מן האוטובוס, נפילתו ופציעתו, הינם כולם יחד "פגיעת איבה" כמקשה אחת, וזאת לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, "תש"ל – 1970". הערעור על החלטה זו נתקבל ברע"א 9275/03 שדן בתשלום תכוף – די בזכאות לכאורה. ##(4) תאונת דרכים בין מונית לאמבולנס שהיה בדרכו לחלץ פצועים מפיגוע טרור:## בת.א. (מחוזי- ת"א) 1223/03 פינטו (חסוי גוף) נ. "הכשרת הישוב" חב' לביטוח בע"מ, התובע נפגע בהתנגשות שהתרחשה בין מונית שבה נסע לבין אמבולנס שהיה בדרכו לחלץ פצועים מפיגוע טרור שארע. התובע שנפגע קשה הגיש בקשה לתשלום תכוף. המבטחת טענה כי יש לדחות התביעה מאחר והמדובר בנזק כתוצאה מפעולת איבה וכי על התובע לפנות למל"ל ולא ניתן להגיש תביעה עפ"י חוק הפלת"ד. נפסק:- סעיף 2 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל 1970 (להלן: חוק התגמולים) מגדיר "פגיעת איבה" "כפגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב". בהנחה שהמדובר בפיגוע שנעשה תוך סיוע לארגון עוין לישראל, בשליחות או מטעמו, אזי המדובר בפעולת איבה. "במילים אחרות: אם המדובר בנקמה פרטית של מאן דהוא, שגרמה לפיגוע, - לא ייכנס הדבר למסגרת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה: היה ותוכח בפני בית המשפט מהות הפיגוע כמפורט בסעיף, - כי אז חל חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, גם בגין פעולה בשוגג של אדם, שאינו שייך להם, כשהוא פעול פעולה זו עקב פעולות האיבה (למשל, נסיעה במהירות לצורך חילוץ נפגעים) או כדי לקדם את פני הרעה (למשל – נסיעה במהירות כדי למנוע נפגעים נוספים)". בחוק הפלת"ד מוגדר "נפגע" אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה חוק התגמולים. לפיכך נפסק כי חוק התגמולים יחול על המקרה הנדון. ##(5) תקיפת נהג אוטובוס על ידי מחבלים כתאונת דרכים:## בת"א (שלום-חי') 7099/92, זבידאת נ. "הסנה" חברה לביטוח בע"מ, התובע, נהג אוטבוס, הותקף על-ידי רעולי פנים, ובעת הימלטו מהם קפץ מהאוטובוס ונחבל. בית-המשפט קיבל את טענת התובע כי מדובר בתאונת דרכים, ופסק: 1. אין מדובר בפגיעת איבה שבהתקיימה לא ייחשב התובע כנפגע לפי סעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא בפעולת איבה. הנזק של התובע נגרם מנפילתו מהאוטובוס תוך כדי ירידתו שהושפעה מפעולת האיבה, אך זו לא מהווה פגיעת איבה. 2. אף שירידה מרכב אינה למטרות תחבורה, ברור שהמחוקק התכוון כי ירידה כזו תהווה שימוש, שהרי לא מתקבל על הדעת שהמחוקק כלל בהגדרה שימוש שהנזק בגינו לא יהיה מכוסה. הערעור על החלטה זו נתקבל ב-ע"א (חי') 709/95. ## (6) איבוד שליטה בזמן נהיגה בגלל זריקת אבנים על רכב:## בת"א (שלום-נצ') 1546/94, ג'בארין נ. "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ, כתוצאה מאבנים שנזרקו לכיוון חזית הרכב ללא שפגעו ברכב, איבד התובע את השליטה על הרכב, סטה לכיוון הנגדי והתנגד חזיתית ברכב שבא מולו ונפצה. בית-המשפט דחה את טענת המבטחת כי המדובר ב"פגיעת איבה", לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות אביה, התש"ל – 1970, ולפיכך אינה באה בגדר חוק הפלת"ד. בהעדר ראיות של הנסיבות בהן נרגם הרכב באבנים והעדר זהותו או מעמדו של הפוגע או מהותה של הפגיעה, חסרים המרכיבים את יסודות "פגיעת איבה" כהגדרתה בחוק התגמולים. התשתית הראייתית הנדרשת על-פי סעיף 2 לחוק התגמולים הוא "יסוד סביר" ואין מקום לקבוע כי כל פעולה של גרימת אבנים נופלת באופן אוטומטי בגדר חוק התגמולים. "התובע חייב להוכיח את כל היסודות המראות או המוכיחות כי התאונה היא תאונת דרכים וכי הוא זכאי לפיצוי על-פי החוק. משהוכיח התובע כי הוא זכאי לפיצוי על-פי החוק, עובר נטל השכנוע "למגרשו" של הטוען כי התובע אינו זכאי לפיצוי." "הזכות לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד תישלל רק אם הנפגע יקבל פיצוי מכוח חוק התגמולים". לאור האמור, נפסק כי התובע נפגע בתאונת דרכים לפי משמעותה בחוק הפלת"ד וכי הוא זכאי לפיצוי על-פי חוק זה. ##(7) סטיה לשוליים בגלל זריקת אבנים על רכב בשכונה ערבית:## בת.א. (שלום – ת"א) 172169/02 אבו מרסה נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, התובע נהג ברכבו בכניסה לשכונה ערבית בפרברי העיר לוד. לפתע נזרקו עליו אבנים ע"י ילדים צעירים, כתוצאה מזריקת האבנים נבהל התובע סטה לשוליים ופגע בגדר אבנים ונפגע בגופו. התובע משוכנע שמדובר בילדים ערבים, שכן בשכונה זו אין יהודים. התובע ראה גלגלים שרופים על הכביש ובכל זאת המשיך לנסוע, כי היה סבור שיכירו אותו בהיותו גם כן ערבי ועל כן ימנעו מלזרוק עליו אבנים. התובע הגיש תלונה במשטרה. השאלה לדיון היתה: האם יש לראות בתובע כמי שנפגע ב"פעולת איבה" כמשמעותה בחוק התגמולים? נפסק: נטל השכנוע המוטל על התובע להוכיח שמדובר ב"פעולת איבה" הוא על פי עודף ההסתברות הרגיל, כמקובל במשפט אזרחי, קרי: 51%. הנסיבות המדויקות של האירוע היו ידועות מפי התובע ועל כן אין צורך לעשות שימוש ב"חזקת פגיעת איבה" שבסע' 2 לחוק התגמולים, גם אם היה ניתן לעשות כן. אך לא די בזה, האירוע של זריקת האבנים צריך למלא אחר הגדרת "פגיעת איבה" שבסע' 1 לחוק התגמולים, דהינו: פעולת איבה ע"י מי שמנויים בסע' 1 לחוק התגמולים ובכללם ארגונים עוינים לישראל ומי שפועל בשליחותם מטעמם ולקידום מטרותיהם. בענין זה סבור ביהמ"ש כי הוא יכול לעשות שימוש בידיעתו השיפוטית בכל המתייחס לארועי אוקטובר 2000, בצירוף עם רשימת האירועים שהתרחשו בעיר לוד ביום התאונה, כפי שהוכחו ביומן האירועים של המשטרה. עיון ביומן זה מעלה כי ביום התאונה ובמיוחד בשכונה שבכניסה אליה ארעה התאונה - ארעו מספר רב של מקרים של גרימת נזק לרכב כתוצאה מזריקות אבנים. "כמות ורצף כזה של אירועים של זריקת אבנים בעיר לוד ביחד עם הידיעה השיפוטית לגבי אירועי אוקטובר 2000 ומהומות שפרצו במגזר הערבי במדינת ישראל, מספקת את כמות הראייה הדרושה כדי להוכיח כי מדובר בפגיעת איבה כמשמעותה בסעיף 1 לחוק התגמולים . לאמור, כי זריקת האבנים לעבר רכבו של התובע נעשתה לצורך סיוע לארגון עוין לישראל, בשליחותו או על מנת לקדם את מטרותיו. אירועי אוקטובר 2000, נועדו על מנת לקדם מטרותיהם של ארגונים עוינים לישראל, על כך קיימת ידיעה שיפוטית ואין צורך להביא ראיות. שאם לא תאמר כן, הרי לצורך הוכחת הסיפא להגדרת "פעולת איבה" לצורך חוק הפיצויים, יהיה צורך תמיד לתפוס בכף את מבצעי פעולת האיבה, כדי לברר את השתייכותם ומטרתם בביצועי הפעולה, דבר שאינו סביר". נדחתה טענת המבטחת כי אישור המשטרה כי מדובר בתאונת – דרכים, יש בו כדי לשלול את הטענה כי אין המדובר בפעולת איבה, אישור כזה יכול רק להיות ראיה במסגרת הראיות הנשקלות ע"י ביהמ"ש. הפניה של התובע לשלטונות מס – רכוש, רק מחזקת הטענה כי עסקינן בפעולת איבה וכי גם התובע ראה אותה ככזאת. לאור האמור נפסק כי אין לראות את התובע כנפגע לפי חוק הפלת"ד שכן פגיעתו נגרמה "מפגיעת איבה" כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגע פעולות איבה, ולכן יש לדחות את התביעה. ##(8) יידוי אבנים על אוטובוס נוסע במהלך "אירועי אוקטובר":## בת.א. (שלום-בית שאן) 104/04 לוי נ. הפניקס חב' לביטוח בע"מ, בתקופה בה אירעו האירועים הידועים כ"ארועי – אוקטובר" נהג התובע באוטבוס בסמוך לישוב באום אל פאחם, תקפו מפגינים את האוטובוס באבנים וכתוצאה מכך, נגרם לתובע נזק גוף. השאלות המתעוררות לעניינינו היו: א. האם התאונה הינה תאונה במתכוון . ב. האם מדובר "בפגיעת איבה". נפסק:- א. נדחתה טענת התובע שיש להוכיח כוונה לפגוע דווקא בתובע עצמו ונפסק כי "מי שהתכוון לפגוע בציבור מסוים ופגע באחד מבני הציבור – השיג את מטרתו וכוונתו מוציאה את ההתרחשות מגדרה של תאונת-דרכים" (ראה ריבלין, תאונת-דרכים, מהדורה שלישית עמ' 243). במקרה דנן, אין חולק כי הפורעים התכוונו לפגוע ביושבי האוטובוס ואחת היא להם אם פגעו בנהג, או בכל נוסע אקראי אחר. בכל מקום בו העבריין הפוגע התכוון לפגוע וכוונתו עלתה לו, אין התאונה הישירה, למעט כמובן מתאונה עקיפה, מהווה תאונת-דרכים. ב. על מנת שתחסם דרכו של נפגע בתאונת דרכים לתבוע על פי החוק צריך שיחולו שני תנאים מצטברים, האחד שיהיה זכאי בפועל לתגמולים מכח חוק התגמולים, והשני משיוכח, בעודף הסתברות, כי התאונה שבה נפגע נגרמה מפגיעת איבה . הנטל להוכחת החזקות הממעטות, כמו גם החריגים, מוטל לפתחו של הטוען כך, לפיכך איפוא, נטל השכנוע להוכחת פעולת איבה, מוטל על הנתבעת. במקרה שבפנינו ועל מנת לשכנע, כי אכן מדובר בפעולת איבה, צירפה הנתבעת לסיכומיה את תיק המשטרה, את דו"ח התאונה ב"אגד" וכן את ההקדמה לדו"ח ועדת אור, היא וועדת החקירה שהוקמה לחקור את ארועי אוקטובר (להלן "וועדת החקירה"). מתיק המשטרה, כמו גם מדו"ח התאונה ב"אגד עולה, כי מדובר בהתקפה מתוכננת של פורעים. בצומת הכניסה לעיר אום אל פאחם, רצו לכוון האוטובוס שני רעולי פנים, אשר יידו אבנים לעבר האוטובוס. אולם אין די בכך, יש צורך כדי להיכלל בהגדרת פגיעת איבה, לקבוע שהתקפה בוצעה ע"י ארגונים עוינים לישראל, או כסיוע להם, או מטעמם או על מנת לקדם את מטרותיהם. החלופות בסעיף 1 להגדרת פעולת איבה בחוק התגמולים הינן חלופות לא מצטברות, ודי באחת מהן, על מנת לקבוע כי מדובר בפעולת איבה. אחת החלופות בחוק התגמולים הינה "קידום מטרותיהם של ארגוני טרור" דומה, כי התקפה מתוכננת על נוסעי אוטובוס שלווים נועדה לכל הפחות, בין השאר, גם, לקדם את מטרותיהם של ארגונים עוינים לישראל. לפיכך איפוא, בפעולת איבה עסקינן ולכן גם, יש לקבוע, כי חוק התגמולים חל על המקרה שבנדון. ואולם גם בכך אין די, על התובע להיות זכאי בפועל לקבל תגמולים על פי החוק האמור. התובע טען כי המל"ל לא אישר את פגיעתו כפגיעת איבה, אולם התובע לא מיצה את כל זכויותיו על פי חוק התגמולים . היה עליו להגיש ערעור לוועדת הערעורים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הן בביהמ"ש המחוזי והן לוועדת החריגים במשרד הבטחון. התובע לא נקט באף לא אחת מדרכים אלו, ורק אם בסופו של יום יקבע כי התובע, אינו זכאי לפיצויים על פי חוק התגמולים, יוכל לבוא בשעריו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא שבמקרה דנן גם מסלול זה נחסם בפניו בהיות התאונה, תאונה במתכוון. ##(9) פעולת איבה ותאונת דרכים לאדם שאינו אזרח ישראל:## ברע"א (עליון) 6672/99, עדנאן נ. "מגדל" חב' לביטוח בע"מ, התובע נהג במכוניתו. כתוצאה מאבן שהושלכה לעבר רכבו נפגע בלסתו, איבד השליטה ברכב, סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב אחר שבא מכיוון הנסיעה הנגדי. לתובע נגרמו פגיעות קשות. תביעתו למל"ל ע"פ חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל – 1970 (להלן: חוק התגמולים) נדחתה מהנימוק שהתובע אינו אזרח ישראל ולפיכך אין לראות בו "נפגע" במשמעות חוק התגמולים. לפיכך הגיש התובע את תביעתו ע"פ חוק הפלת"ד. בימ"ש השלום דחה את תביעתו ופסק שהנפגע זכאי לפיצוי עפ"י חוק התגמולים. ביהמ"ש המחוזי קבע שהתובע אינו זכאי לפיצוי עפ"י חוק הפלת"ד מהנימוק ש"הגורם הראשוני" לנזק לא היה הנהיגה או השימוש ברכב כי אם מעשה איבה ולכן אין המדובר בת.ד. כלל מבלי שנזדקק לשאלה האם התובע זכאי לפיצוי עפ"י חוק התגמולים. ביהמ"ש העליון אימץ את קביעת בית-משפט השלום כי התובע זכאי לפיצוי עפ"י חוק התגמולים הן מכוח היותו תושב ישראל (נושא תעודת זהות ישראלית ומקום מגוריו בשכונת סלוואן שבירושלים) והן מכוח היותו פטור מאשרה לכניסה לישראל. ולפיכך נדחתה תביעתו ע"פ חוק הפלת"ד. אולם כדי לשלול הזכאות עפ"י חוק הפלת"ד, חייבת הזכאות עפ"י חוק התגמולים, לנבוע מעודף הסתברות, אין די בחזקה הקבועה בסע' 2 לחוק התגמולים. החזקה החלוטה הממעטת בדבר פגיעת איבה, שבהגדרת "נפגע", באה להוציא מגדר זכאות עפ"י חוק הפלת"ד, נזקי גוף שיש להם כיסוי חילופי במסגרת חוק התגמולים. לפיכך יש לפרש את המילים "למעט אם נפגע מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים" כמתייחסת לפגיעה המזכה אותו לפי אותו חוק, אולם את זכאותו לפי חוק התגמולים יש להוכיח בעודף הסתברות ואין די בהוכחה במידת ההוכחה המופחתת ע"פ "חזקת פגיעת האיבה" המצויה בסע' 2 לחוק התגמולים. יתכן מעשה מכוון שלא כלפי אותו אדם שהתכוונו לפגוע בו, או מקרה שהנזק נגרם ע"י השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המוכרים ע"י חוק הפלת"ד כתאונת דרכים עפ"י הגדרתה, אולם מוצאים ע"י הגדרת "נפגע" בחוק זה. לדוגמא: נהג ברכב נקלע למטר של אבנים במסגרת פעולת איבה, הוא מאיץ ברכבו, על מנת להתחמק מפגיעתו, הוא אכן נפגע מהן, מאבד את השליטה על הרכב ונפגע בשל התהפכותו. זה מקרה של "תאונת דרכים" אולם מאחר ונגרם ע"י "גורם עוין" חלה החזקה הממעטת. דהיינו: רק בגלל היותו של הנוהג "נפגע לפי חוק התגמולים" הוא מוצא מחוץ לחוק הפלת"ד. כאשר הנזק נגרם מ"פעולת איבה" אך חוק התגמולים אינו חל על המקרה, לא תישלל זכאותו של הנפגע מכוח חוק הפלת"ד ובלבד שנפגע ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד. בהנחה ש"הפיצוי ע"פ חוק התגמולים עשוי להיות נמוך במידה ניכרת מהפיצוי של נפגע ע"פ חוק הפלת"ד" , נוצר מצב בלתי הגיוני לפיו עבריין לפי חוק הכניסה לישראל (שאינו מוגדר כ"נפגע" ע"פ חוק התגמולים ולפיכך אינו זכאי לפיצוי עפ"י חוק זה), עשוי במקרים רבים לקבל פיצוי גבוה במידה ניכרת מאשר אזרח או תושב ישראלי או מי שנכנס לישראל כדין. פס"ד זה ניתן לאחר ע"א 2856/00. ##(10) חשד לתאונת דרכים בגלל פעולת איבה:## בע"א (עליון) 2856/00, שקוי נ. "הדר" חב' לביטוח בע"מ, התובע נפגע קשות עקב התהפכות ברכב בנסיבות שלא הובהרו עד תום. חוקרי המשטרה הגיעו למסקנה כי קיים חשד סביר כי הרכב התהפך כתוצאה מפעולת איבה שנגרמה ע"י ארגון עוין במובן חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (להלן: "חוק התגמולים"). על סמך אישור המשטרה הגיש התובע תביעה למל"ל להכיר בו כנפגע בפעולת איבה והנזק לרכב שולם לו עפ"י חוק מס רכוש וקרן הפיצויים, תשכ"ח 1961. כ – 5 שנים לאחר מכן הגיש התובע תביעה נגד מבטחת הרכב עפ"י חוק הפלת"ד. המבטחת טענה כי מאחר והנפגע נפגע כתוצאה "מפגיעת איבה" אין הוא זכאי לפיצוי עפ"י חוק הפלת"ד. ביהמ"ש המחוזי קיבל טענה זו וקבע כי לאחר ניתוח עובדות המקרה, כי המבטחת הוכיחה בעודף הסתברות כי התאונה בה נפגע התובע נגרמה מפעולת איבה. ביהמ"ש העליון מצא להתערב בממצאי ביהמ"ש המחוזי ולאחר ניתוח עובדות המקרה הגיע משיקולים של הגיון ענייני (להבדיל מממצאי מהימנות בהם אין הוא נוהג להתערב) שהמבטחת לא הוכיחה בעודף הסתברות קיומה של "פגיעת איבה" יותר מאפשרות שתאונת הדרכים נגרמה בשל גורם אחר, כגון: הירדמות התובע, טעות בנהיגה או תקלה טכנית. חשד סביר אינו עודף הסברות. מוסכם שנטל השכנוע שהמדובר ב"פגיעת איבה" מוטל מי שטוען זאת, דהיינו: המבטחת, והשאלה שהתעוררה היתה האם ניתן להיזקק לצורך שלילת הזכאות במסגרת חוק הפלת"ד ל" חזקת פגיעת האיבה" המצויה בסע' 2 לחוק התגמולים, המסתפקת בקיום נסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח פגיעת איבה או במילים אחרות האם עצם קיומה של זכאות עפ"י חוק התגמולים- גם אם היא באה מכוח "חזקת פגיעת האיבה" – שוללת את זכאות נפגע עפ"י חוק הפלת"ד. בניגוד לביהמ"ש המחוזי עונה על כך ביהמ"ש העליון בשלילה. תכליתו של תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד מכוונת לשחרר את ציבור הנהגים מהעול הכספי של פגיעות איבה שאין קשורות לסיכון תחבורתי, אולם אין בתכלית זו, כשלעצמה, כדי להחיל את "חזקת פגיעת האיבה" גם על שלילת הזכאות עפ"י חוק הפלת"ד. הזכאות עפ"י חוק התגמולים עשויה להיות נמוכה במידה ניכרת מזכאותו של נפגע עפ"י חוק הפלת"ד. נמצא כי שלילת הזכאות על פי חוק הפלת"ד יש בה משום פגיעה בזכותו של נפגע לקבל פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש להעדיף פרשנות של חוק השומרת על מירב זכויותיו של נפגע לקבלת פיצויים בשל נזקיו. החלת "חזקת פגיעת האיבה" באה לעזור לנפגעים אשר נפגעו בנסיבות שלא הובררו עד תום וכאשר אין תשתית ראייתית מספקת כדי להוכיח הוכחה חיובית את נסיבות הפגיעה. אין להחיל חזקה זו שמטרתה לעזור לנפגעים לקבל פיצויים – באופן פרדוקסלי לגריעת זכויות במסגרת חוק אחר. ההפניה בסע' 1 לחוק הפלת"ד לחוק התגמולים מוגבלת למשמעות המונח " פגיעת איבה", אין הפנייה ליתר ההוראות של חוק התגמולים ולכן אין תחולה לסע' 2 בחוק התגמולים שעניינו נטל הראיות. תוצאה זו שומרת על זכות הנפגעים. אין לשלול זכאות עפ"י חוק הפלת"ד כל עוד לא הוכח הדבר במידה הדרושה במשפט האזרחי דהיינו בעודף הסתברות כי לפנינו פגיעת איבה. התוצאה היא שלתובע קיימת אופציה לתבוע עפ"י חוק התגמולים (עפ"י "חזקת פגיעת האיבה") או עפ"י חוק הפלת"ד, אך הוא לא יגבה פיצויים משני המקורות. לפיכך נתקבל הערעור והוכרה זכאותו של התובע לפיצוי עפ"י חוק הפלת"ד. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים פעולת איבה:## האם מדובר בתאונת דרכים או פעולת איבה ? 1. מעשה שהיה, כך היה: המשיב 1 נהג ברכבו, מכונית מרצדס מס' רישוי ישראלי אשר היה מבוטח על פי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970, אצל המשיבה 2- אררט חברה לביטוח בע"מ. במכונית זו נהג המשיב 1 ונוסעיה היו חמשת המערערים. על פי כתב התביעה הרי התהפכה מכונית המרצדס בכביש 60 בדרך לשכם וכתוצאה מתאונה זו נפגעו חמשת המערערים. בבית משפט השלום נטען על ידי ב"כ המשיבים (הנתבעים) כי אין מדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אלא מדובר בפעולת איבה כאמור בחוק התגמולים נפגעי פעולות איבה תש"ל- 1970 (להלן: "חוק התגמולים"). בית המשפט קמא קיבל את הסכמת ב"כ הצדדים לפיה יסכמו ב"כ הצדדים בסוגיה משפטית זו בכתב וזאת "על רקע העובדות כפי שפורטו בהודעתו של התובע לנתבעת בדבר ארוע התאונה ועל רקע החומר שבתיק המשטרה", ובית המשפט יקבע באם "התאונה הינה תאונת דרכים או" - שהמדובר בפעולת איבה (ראה החלטת ביהמ"ש קמא מיום 14.2.96). 2. ביהמ"ש קמא בפסק דינו הסתמך על ההסכמה הדיונית אליה הגיעו ב"כ הצדדים, וקבע: בהסתמך על - "העובדות כפי שפורטו בהודעה שמסר התובע לחוקר המשטרה ובהודעה נוספת שנמסרה מטעמו לנתבע בדבר ארוע התאונה. ואלה העובדות העולות מההודעות האמורות: התובעים זוג הורים וילדיהם הקטינים תושבי יפו נסעו...במכונית נהוגה על ידי התובע ומבוטחת אצל הנתבעת בכביש 60 משכם לירושלים. ובהודעתו למשטרה מסר התובע: הבחנתי בילד ... שעמד בצידו השמאלי של הכביש, שהשליך לעברי אבן. אני ברחתי מהאבן ואיבדתי שליטה על הרכב והתהפכתי. אני לא יודע אם האבן פגעה ברכב או לא. בהודעה שנמסרה לנתבע מטעם התובע, כנראה על ידי סוכן הביטוח, נאמר: המבוטח מצהיר בזה כי בעת שנסע לשכם עם משפחתו נרגם באבנים על ידי תושבי שכם. כתוצאה מכך התהפך רכבו וכל הנוסעים נפגעו". בפסק הדין של בית המשפט קמא נקבע כי: "התהפכות הרכב שגרמה לנזקים לגופם של התובעים ארעה כתוצאה מאובדן שליטה של התובע עקב נסיון התחמקות מאבן או מאבנים שנזרקו לעברו". המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא היתה איפוא כי אין המערערים נכללים במסגרת הגדרת "נפגע" בחוק הפיצויים, ותרופתם תמצא בחוק התגמולים והתביעה נמחקה ללא צו להוצאות. על פסק דין זה הוגש הערעור בפנינו. 3. לאחר שמיעת טיעונם של ב"כ הצדדים נראה כי ב"כ המערערים תומך את יתדותיו בפסיקה הקודמת של בית המשפט העליון. נתעלמה מב"כ המערערים ההלכה הפסוקה אשר נקבעה על ידי כב' הנשיא א. ברק ברע"א 8061/95, עוזר נגד אררט חב' לביטוח בע"מ ואח' (פ"ד נ' (3) עמ' 532). שם הסביר כב' הנשיא א. ברק הסבר היטב את הדרך הפרשנית בה חייבים בתי המשפט לילך בבואם לפרש את חוק הפיצויים בעקבות התיקונים השונים. לעניינינו ישנה חשיבות לתיקון מס' 8 של החוק, תיקון אשר שינה בסעיף 1 לחוק את ההגדרות: "תאונת דרכים" וכן "נפגע". נקבע על ידי כב' הנשיא כי יש לראות בתיקון מס' 8 הסדר חקיקתי חדש המבטא את רצון החוק ואין להצמד לפסיקות הקודמות של ביהמ"ש העליון, גם אם היו נכונות לשעתן, באשר שוב אינן משקפות את ההסדר החקיקתי החדש. (שם עמ' 556- ה). 4. ב"כ המערער בעיקרי טיעוניו מסתמך על פסק דינו של כב' הנשיא א' קיטאי בת"א 7099/92 (שלום, חיפה), חאלד זבידאת נ' הסנה חב' לביטוח בע"מ. בפסק-דין זה נקבע כי נהג אוטובוס "אגד" אשר רגלו נתפסה במדרגת האוטובוס והוא נפל ונפגע ברגלו הימנית ובראשו, הרי למרות שירידתו מן האוטובוס באה על רקע השתלטות מחבלים על האוטובוס והמלטותו בפניהם, הרי המדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפיצויים ולא בנפגע פעולות איבה. דא עקא, פסק דין זה בוטל בפסק דינם של כב' השופטים י' גריל, סגן הנשיא ד"ר ד' ביין והשופט עודד גרשון. (ע"א 709/95, (מחוזי חיפה), הסנה חברה לביטוח נ' חאלד זבידאת, פס"ד מיום 6.9.98, לא פורסם). 5. ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה הגיעה למסקנה כי הארוע באוטובוס מהווה "פגיעת איבה" כאמור בסעיף 1 לחוק התגמולים, ועל כן יש לראות בנהג האוטובוס כ"נפגע" על פי חוק זה. מסקנה זו עוגנה במסמכים רפואיים אשר יצרו תשתית ראייתית למסקנה כי נהג האוטובוס נפגע פגיעת איבה. יחד עם זאת נקבע כי: "אם חפץ המשיב (נהג האוטובוס) להוכיח כי ההיפך הוא הנכון, הרי אז עובר נטל ההוכחה אליו, אולם המשיב לא הרים נטל הוכחה זה, כך שנותרה בעינה חזקת פגיעת האיבה לפי סעיף 2לחוק נפגעי פעולות איבה". עוד נקבע כי נהג האוטובוס איננו בגדר "נפגע" על פי חוק הפיצויים לאור סעיף 1 לחוק הקובע: "אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תשל"ט-1970". סומכים הננו את שתי ידינו על פסק הדין של ערכאת הערעורים בבית המשפט המחוזי בחיפה, ועל כן אין מנוס מלדחות את הערעור. 6. בעניינינו מדובר בפעולת איבה שמצאה ביטויה בזריקת אבנים על ידי תושבי שכם לעבר מכונית בעלת מספר רישוי ישראלי, פעולה אשר גרמה לנהג לאבד את השליטה על הרכב, להתהפכות הרכב ולפציעתם של הנוסעים. אין כל אפשרות לעשות אבחנה מלאכותית בין "פעולת איבה" לבין "פגיעת איבה", דהיינו: באם נהג מכונית המרצדס הצליח בפועל להתחמק מן האבנים או נכשל בכך. המדובר בארוע אחד שתחילתו בפעולת איבה וסיומו בפציעתם של הנוסעים. תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים, תכליתו להוציא מכלל תחולת חוק הפיצויים כל תאונת דרכים שארעה כתוצאה ממעשה המכוון לגרום לנזק גוף או רכוש (ראה הגדרת תאונה בסעיף 1 לחוק), כך שעצם הארוע איננו נכלל בהגדרת "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים (תיקון מס' 8). הוא הדין גם ביחס להיות המערערים בבחינת "נפגע" על פי סעיף 1 לחוק הפיצויים. הגדרה זו מוציאה במפורש מכלל הגדרת "נפגע" כל אדם אשר נגרם לו נזק - מפגיעת איבה. 7. בעניינינו אכן הונחה בפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי לקבוע כי אכן מדובר בתאונת איבה. חוק התגמולים קובע בסעיף 2את "חזקת פגיעת איבה", דהיינו: "נפגע אדם בנסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח שנפגע פגיעת-איבה, יראו את הפגיעה כפגיעת איבה אם לא הוכח אחרת". לא היתה כל מניעה בפני המערערים לנסות ולהוכיח בבית המשפט קמא כי אין מדובר כלל בפגיעת איבה, אולם משהסכימו ב"כ הצדדים כי בית המשפט קמא יקבע הממצאים העובדתיים על פי המסמכים אשר הוגשו לו, הרי שוב אין כל מנוס מלהגיע לתוצאה כי המערערים אכן נפגעו בפעולת איבה. 8. לאור כל האמור לעיל, נראה כי הפרשנות השיפוטית הנכונה לחוק הפיצויים ולחוק התגמולים, לאור התשתית הראיתית המוסכמת, מביאה אותנו למסקנה האחת והיחידה כי הארוע נשוא הערעור איננו נכלל בגדר תחולתו של חוק הפיצויים. בל נשכח כי המערערים לא נפגעו משום שעשו שימוש ברכב מנועי, אלא הם שימשו כמטרה ליידוי-אבנים באשר הם נסעו באזור שכם, ברכב הנושא שלט רישוי ישראלי. עצם היות מכונית המרצדס בבחינת "מכונית ישראלית", גרמה ליידוי- האבנים עליה. אשר על כן מדובר בפעולת איבה על כל הנובע מכך. (ראה בר"ע 8061/95 שם עמ' 8/557 סעיף 22). 9. פרופ' אנגלד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", חוברת עדכון (תשנ"ב) 25, מסביר כי תיקון מס' 8 לא בא לעולם אלא על מנת לבטא את - "כוונת המחוקק להטיל את העומס הכלכלי של פעולות איבה, גם כשהן מתרחשות בדרך של תאונת דרכים, על כלל הציבור, בהתאם לעקרונות של חוק תגמולים מיוחד זה". להבדיל מכוונת המחוקק בחוק הפיצויים - שם הוטל העומס הכלכלי לגבי כלל תאונות הדרכים, על בעליהם של כלי הרכב במדינה, וזאת באמצעות פרמיות ביטוח. (ראה גם א. רבלין, תאונת דרכים - סדרי דין לחישוב הפיצויים (תשנ"ג) 100). תאונת דרכיםנפגעי פעולות איבה