נכות עקב תאונת עבודה במפעל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה במפעל: 1. התובע הוא תושב ירכא, יליד 5.8.56, מסגר במקצועו. הנתבעת מס' 1 היא חברה בע"מ לביצוע עבודות מסגרות בקבלנות (להלן-הנתבעת), והיא היתה מעבידתו של התובע כאשר נפגע בתאונת עבודה ביום 19.3.91 (להלן-התאונה). התאונה ארעה בחצר מפעלה של הנתבעת מס' 3 ברעננה. הנתבעת מס' 2 (להלן-כלל) ביטחה את הנתבעת כנגד חבות בנזיקין בפוליסת ביטוח (נ/19,נ/16) שהיתה בת תוקף בעת התאונה. הצד השלישי מס' 2 בהודעתה של כלל (להלן-אריה) ביטחה את הנתבעת מס' 3 כנגד חבות בנזיקין בפוליסת ביטוח (נ/17) שהיתה גם היא בת תוקף ביום התאונה. את העבודות בחצר מפעלה של הנתבעת מס' 3, ביצעה הנתבעת מכח ועל פי חוזה קבלנות שנקשר בינה לבין הנתבעת מס' 3. חוזה זה כלל הוראות שיפוי. התביעה וההודעות נוגעות לאחריותן של הנתבעת והנתבעת מס' 3 בנזיקין כלפי התובע; לרשלנותו התורמת של התובע, ככל שהיתה כזו לטענת הנתבעות; לחובתן של המבטחות, על סמך הפוליסות, לכסות את הפיצויים שאפשר שיגיעו לתובע עקב התאונה; וכן לנפקותם של סעיפי השיפוי שבחוזה הקבלנות. 2. התאונה מתוארת בתצהירו של התובע (ת/5). היה עד לה מר מנסור שחאדה (ראה תצהירו ת/4). הנתבעת טוענת שהתאונה לא היתה ולא נבראה, וכי מדובר בהמצאה של התובע, הלוקה בגבו ומנסה לקשור את הדבר לתאונה. על סמך הראיות, ולאחר שבאשר לעצם ארוע התאונה מקובלת עלי כמהימנה עדותו של התובע וכן מאמין אני לעדותו של העד מנסור הנ"ל, אני קובע כי ביום 19.3.91 בשעת אחר הצהריים, עבדו התובע ומנסור על פיגום בגובה של כמטר וחצי בתוך מיכל שהיה ניצב בחצר מפעלה של הנתבעת מס' 3 ברעננה. הפיגום התמוטט והתובע נפל ארצה. הוא אמר למנסור כי כואב לו הגב, והלך אל המקלחת ונח שם פרק זמן. לאחר מכן נסע הביתה לירכא; לא הלך באותו היום לבית החולים, אך בעת ששהה בביתו נתפס לו הגב ובעקבות זה קיבל מאת הנתבעת הפנייה לבית החולים בנהריה. הוא התייצב בחדר המיון של בבית החולים בנהריה ביום .21.3.91 נמצאה רגישות בגב והתובע נזקק לתרופות. ביום 16.4.91 נעשתה בדיקת סי.טי. התברר שישנו בקע בדיסק בין חוליות 4L- 5l בחוליות עמוד השדרה. ביום 18.12.91 נותח התובע בבית החולים "רמב"ם" בחיפה לשם כריתת הדיסק. הוא נזקק לטיפולי פיזיוטרפיה ולתרופות והוא סובל כיום בגבו עקב כריתת הדיסק והמילמינקטומיה, מהיצרות התעלה הגרמית בין החוליות 3L- 4l ממומים מסוג ספונדילולוזיס של החוליה 5l ורטרוליסטזיס של החוליות .4L- 5l (ראה חוות דעתו של ד"ר וולפין מיום 24.2.98). 3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות של 100 אחוז לתקופה שעד ליום 28.2.92, 30אחוזי נכות לתקופה שעד ליום 30.6.92 ו- 20 אחוזי נכות לצמיתות על פי סעיף 37(7)ב' למבחנים. תקנה 15 הופעלה במלואה והנכות הכוללת הועמדה על 30 אחוזים (ראה ת/7). התובע מסתמך על ד"ר זערור שנתן חוות דעת מיום .5.3.93 גם הוא היה בדעה שנכות התובע עקב המגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני, בגין התאונה, היא בשעור של 20 אחוזים, הוא המליץ על הפעלת תקנה 15 (ראה ת/6). ד"ר אגינסקי מטעם הנתבעת סבר בחוות דעתו (נ/1) שלא נגרמה לתובע כל נכות עקב התאונה. הוא מציין כי ביום 9.11.89 נבדק התובע בבית החולים בנהריה בגלל התקף חריף של כאבי גב בעקבות נשיאת משקל כבד בזמן העבודה. הוא נזקק אז למנוחה, שכיבה מוחלטת ולתרופות שונות. עוד ציין ד"ר אגינסקי, כי תיקו הרפואי של התובע בקופת חולים לאומית אינו שלם. מסקנתו היתה כי "פרט לרושם לחשד להגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, אם בכלל, ממצאי הבדיקה וצילומי ההדמיה מעידים שהממצאים שניצפו בצילומי ההדמיה אינם באים לידי ביטוי קליני ובהתחשב בעובדה שכ- 4 חודשים טרם התאונה הנדונה הנ"ל סבל מהתקף חריף של כאבי גב מותני והיה רתוק למיטתו, לפיכך בהתאם לתקנות המל"ל לא נותרה נכות בעקבות התאונה מיום 19.3.91 מעבר לזו (ש)היתה קיימת טרם התאונה הנדונה". לאור המחלוקת בין הרופאים, מונה ד"ר וולפין להיות מומחה רפואי של בית המשפט על מנת לקבוע את נכותו של התובע עקב התאונה. הוא נתן חוות דעת מיום .24.2.98 בחוות דעתו הוא מציין כי עוד ביום 8.11.89 סבל התובע מכאבי גב תחתון עקב הרמת משא כבד ונזקק לפיזיוטרפיה ולתרופות. הוא היה בחופשת מחלה עד ליום 30.11.89. אובחנו אצלו מומים שונים בגב, וישנו חוסר בחומר של התיק הרפואי עד ליום .21.3.91תעודת חדר מיון מיום 7.4.91 קבעה אבחנה של התקף כאב גב חריף על בסיס כאבי גב כרוניים. בהמשך חוות דעתו קבע ד"ר וולפין כי נותרה הגבלה אובייקטיבית בדרגה קלה בטווח התנועות של עמוד השדרה המותני של התובע, ללא גרעון ניאורולוגי מוטורי וללא דלדול בשרירי הרגליים. הצילומים מראים את המצב לאחר הניתוח שעבר התובע לכריתת הדיסק. בסיכום חות דעתו קבע ד"ר וולפין: "לאור כל האמור לעיל הנני בדעה שמצבו הרפואי של מר רמאל כאמל תואם כיום, בגין הגבלה אובייקטיבית בתנועות גב תחתון, דרגת נכות צמיתה בשיעור של % 10 לפי סעיף .37(7).(א). לתקנות המל"ל. אין ביכלתי לקבוע עד לקבלת החלק החסר בתיקו הרפואי (8.11.89-21.3.91), האם נכות זאת נובעת במלואה מן התאונה הנדונה מיום 21.3.91 או שמא תוצאה של החמרה במצבו לאחר התאונה מיום 8.11.89". לא הומצא חומר רפואי נוסף על מנת לקבוע אם הנכות האמורה נובעת במלואה מן התאונה מיום .19.3.91 התובע מסביר כי אין בנמצא כל חומר כזה הואיל והוא לא התלונן ולא קיבל שום טיפול רפואי בקשר לגבו בעקבות התאונה מ-89', עד שארעה התאונה נשוא התביעה. במצב דברים זה נראה לי לקבוע, על סמך חוות דעתו של ד"ר וולפין, שאת עמדתו אני מעדיף על פני עמדתם של הרופאים מטעם בעלי הדין, כי בתאונה דנן הוחמר מצב גבו של התובע, בהשוואה למצבו אלמלא התאונה, בשעור של 10 אחוזים לצמיתות על פי סעיף 37(7)(א) למבחנים. 4. באשר לאחריות: התובע עבד בשרות הנתבעת. הנתבעת היא זו שהיתה אחראית על התקנת הפיגום באופן נאות כך שיחזיק מעמד על מנת שהתובע לא יפול תוך כדי עבודתו על הפיגום. הפיגום לא עמד בדרישה זאת. על כן הנתבעת אחראית כלפי התובע בנזיקין. הנתבעת ביצעה את העבודות כקבלן משנה בעבור הנתבעת מס' 3, וכל הקשור לפיגומים בוצע על ידה. לא שוכנעתי שהיתה רשלנות מטעם הנתבעת מס' 3 או מי מטעמה בכל הקשור לפיגום. מהאמור לעיל נובע כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע מחמת אחריותה בנזיקין, על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. התביעה נגד הנתבעת מס' 3, נדחית. 5. התאונה ארעה כאמור ביום .19.3.91 ניתן לקבל שבמשך 14 חודשים נגרם לתובע אי כושר מוחלט ולפיו השתכרות של -.500, 5 ש"ח לחודש, ההפסד הוא -.000, 77 ש"ח. לאחר תקופה זו עבד התובע במסגרת שיקום מאת המל"ל במועצה המקומית ירכא. במרס 94' נפגע צווארו בתאונת עבודה וכתוצאה מכך חדל לעבוד במועצה. החל מאפריל 95' עבד התובע כ- 7חודשים במפעל "מדרגות ירכא" כשליח וכמודד עד שפוטר ביום 31.10.95 מאז 1.11.95 ועד היום אין התובע עובד. קיבלתי לעיל את גירסת התובע בדבר ארוע התאונה. יחד עם זה, התובע אינו מהימן עלי. אני סבור שהוא מגזים לאין שעור באשר למצבו לאחר התאונה. סבור אני שלו רצה לעבוד ולהשתקם בעבודה, היה ביכולתו לעשות זאת. אינני סבור שהוא עושה מאמצים סבירים לצורך זה, ואין לומר שהנכות של 10 אחוזים בגבו, מצדיקה ירידה כה ניכרת בהשתכרותו, לעומת ההשתכרות עוד לפני התאונה. כאמור, הנכות היא בשעור של 10אחוזים. אקח בחשבון גריעה של 25 אחוזים ביכולת ההשתכרות. מתקבל סכום של -.375, 1 ש"ח לחודש. לגבי יתרת התקופה שבעבר ( 78 חודשים), מתקבל הפסד של - 250, 107 ש"ח. 6. התובע נולד ביום .5.8.56 כיום הוא כבן 42 שנה. לפניו עוד 23 שנות עבודה. המקדם לתקופה זאת הוא .199.19 לאור הנתונים האלה, אעריך את ההפסד לעתיד בסכום של -.000, 275 ש"ח. 7. את הפיצויים בראש הנזק הבלתי ממוני אעריך בסכום של - 000, 60 ש"ח. את ההיזקקות לעזרת הזולת (במידה מועטה, אם בכלל נזקק לה התובע) אעריך בסכום של - 000, 20 ש"ח. 8. אני מעריך איפוא את היקף נזקיו של התובע כדלקמן: א. כאב וסבל - 000, 60 ש"ח ב. הפסד מלא בעבר - 000 ,77 ש"ח ג. הפסד חלקי בעבר - 250 ,107 ש"ח ד. הפסד השתכרות בעתיד - 000 ,275 ש"ח ה. עזרת צד שלישי - 000 ,20 ש"ח סה"כ - 250 ,539 ש"ח יש לנכות תגמולי מל"ל בסכום של - 500, 491 ש"ח. נשאר לפיצוי סכום של - 750, 47 ש"ח, בצירוף ריבית באשר לסכומים שבס' ב' ו-ג' לעיל ממחצית כל תקופה. 9. לאור כל האמור, אין צורך לדון בסעיפי השיפוי שבהסכם בין הנתבעת לנתבעת מס' 3. הביטוח של הנתבעת מס' 2 מכסה את התאונה ואת חבותה של הנתבעת כלפי התובע. 10. הנתבעים מס' 1 ומס' 2 מחוייבים הדדית לשלם לתובע סכום של - 750, 47 ש"ח בצירוף ריבית כאמור לעיל וכן הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. כמו כן ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של - 000, 10 ש"ח ומע"מ. הנתבעים הנ"ל ישלמו לאריה את הוצאותיה וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח ומע"מ.נכותמפעלתאונת עבודה