קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית לפיצוי על נסיעה במהירות מופרזת: סגן נשיא מ. סלוצקי: לפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בנהירה (כב' סגן הנשיא קיטאי) שניתן בת.א. 3323/90 מתאריך .27.10.91ב- 20.5.89שעה 18.15 לערך בצומת תמרה שבכביש אחיהוד-שפרעם (ראה תרשים) אירעה התנגשות בה היו מעורבות שתי מכוניות פרטיות, האחת וג פג'ו נהוגה על ידי המשיב 1והשניה מסוג אאודי נהוגה על ידי המערער. כתוצאה מהתנגשות זו נזוקו שני כלי הרכב. המשיב, שהגיע מכוון אחיהוד, בקש להכנס לכביש המוביל לתמרה כשבאותה עת התקרבה לצומת מכוון דרום מכונית נהוגה על ידי המערער. המשיב פנה שמאלה בלא לתת זכות קדימה לרכבו של המערער, חסם את דרכו וגרם בכך לארוע התנגשות המשיב הודה בעובדת אלה בהליך פלילי שהתקיים נגדו והורשע בהתאם. בתביעה שהוגשה לתיק זה על ידי המשיב נגד המערער, תובע הוא פיצויים על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה ביחסו למערער נסיעה "במהירות מופרזת" שגרמה לתאונה. המערער הכחיש אחריותו לתאונה וחבותו בתשלום פצוי כלשהו למשיב, ותבעו בתביעה שכנגד לפצותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה זו. לא מצאתי בתיק כתב תשובה לתביעה שכנגד, כמצות תקנה 62לתקנות סדר הדין האזרחי. תשובת התובע לכתב התביעה שכנגד כמוה כהגנה, ובהעדר תשובה חלה תקנה 97לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984בדבר מתן פסק דין בלא הזמנת הנתבע, אלא שבית משפט קמא, והצדדים לא התיחסו לענין זה, ואלך גם אני לשיטתם ונראה את הטעון בכתב התביעה שכנגד כמוכחש וטעון הוכחה. הצדדים מסרו את ההכרעה לבית משפט לענין האחריות על פי תיק המשטרה ולענין גובה הנזק על סמך מסמכים שהציגו הצדדים. בית משפט קמא חייב את המערער לשלם למשיב את נזקו בסך 800, 1שקלים ואת המשיב לשלם למערער את נזקו בסך 500, 3שקלים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ואגרה בשעור יחסי לסכום שנפסק. מעיון בתיק המשטרה עולה גרסת המערער לפיה כשהתקרב לצומת במהירות של 80 קמ"ש הבחין ברכב מסחרי היוצא מכיון תמרה ופונה שמאלה לכוון דרום, למראה הרכב היוצא האט את מהירות נסיעתו וכשהגיע סמוך לצומת במרחק של 5- 3מ' הבחין לפתע ברכב הנהוג ע"י המשיב, שהגיע מכוון אחיהוד פונה שמאלה לעבר כביש תמרה, תוך חסימת דרכו של המערער שבלם, אך לא עלה בידו למנוע את התאונה וארעה ההתנגשות. עובר לפניתו של המשיב, שיצרה את המצב המסוכן, לא שם המערער לבו לרכב שנסע מולו. העובדה שרכבו של המשיב כבה בשלב הפניה, אם אכן כך אירע, אינה מעלה ואינה מורידה לענין התרשלותו הנעוצה בעצם הפניה משלא ניתן לבצעה בבטחה, תוך אי מילוי חובתו למתן זכות קדימה. גרסת המערער נתמכה בעקרה בגרסת נוסעת שנסעה עמם, כפי שנאמרה למשטרה. הודאת המשיב בעובדות כתב האישום ובהליך הפלילי כמפורט לעיל תומכת בגרסת המערער. לא מצאתי במה התרשל במערער בנסיבות הענין. אין חולק כי הוא חב חובה לנוע בזהירות בשים לב למצב התנועה בכביש, והוא אכן מלא חובתו זו עד שהופתע על ידי פניתו חסרת הזהירות של המשיב, שנעשה מקרוב בצורה שמנעה מהמשיב להגיב מעבר למה שהגיב בפועל, קרי, בלימה על אתר של רכבו. גם אילו הנחתי מידה מסויימת של התרשלות כדעת בימ"ש קמא, הרי שלעומת התרשלותו של המשיב היתה התרשלות זו כאין וכאפס ואין להחשיבה כתרומת רשלנות לגרום הנזק, לעומת רשלנותו החמורה של המשיב שנכנס באופן פתאומי ומקריב למסלול נסיעתו של המערער. מסקנתי היא כי בנסיבות מקרה זה לא הוכחה רשלנות מצד המערער והיה על בימ"ש קמא לדחות את התביעה נגדו. באשר לתביעה שכנגד יש לבטל את הניכוי בגין רשלנות תורמת ולחייב את המשיבים במלוא סכום הנזק, כפי שהוערך על ידי בית משפט קמא. לא מצאתי עילה בנמוקי הערעור המצדיקה התערבות בהערכה זו. הצעתי היא לקבל את הערעור בכך שתדחה התביעה ל המשיב ותתקבל התביעה שכנגד, והמשב יחויב לשלם למערער את הפצוי בסכום המלא שקבע בימ"ש קמא בסך 300, 5שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וחלק יחסי בהוצאות המשפט, כפי שנקבע בפסק הדין. כן הייתי מחייב את המשיבה 2000שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א- 1961ועד לתשלום בפועל ומע"מ. מ. סלוצקי, סגן הנשיא י. מרגלית, נשיא: .1פסק הדין נשוא הערעור דן בתביעה לפיצויים על נזק שנגרם לרכב בתאונת דרכים. באי כח הצדדים הסכימו, כי שאלת האחריות תקבע לפי תיק המשטרה [הכוונה להודעות והראיות שבתיק-י.מ] וכן על פי התיק הפלילי שנוהל נגד המשיב הראשון. שאלת הנזק תוכרע לפי המסמכים [ראה פרטיכל ע' 2]. העובדות שאין חולקים עליהן הן: המשיב מס' 1נהג במכונית פיג'ו פרטית בכביש אחיהוד-שפרעם, ביום 20.5.89סמוך לשעה 18: .15כשהתקרב לצומת תמרה פנה לכיוון כביש תמרה, אך מכוניתו נעצרה תוך כדי פניתו שמאלה ונעמדה לרוחב חלק הכביש שמשמאלו. באותה שעה התקרבה לצומת מכיוון נגדי מכונית פרטית מתוצרת אאודי, נהוגה בידי המערער גליקר והתנגשה עם חזיתה בצדה הימני של מכונית הפיג'ו שחסמה את דרכה. המשיב הראשון, חטיב, הורשע במשפט הפלילי שהוגש נגדו על נהיגה בחוסר זהירות בכך שלא נתן זכות קדימה לרכבו של המערער, כאשר פנה מכביש אחיהוד-שפרעם לכביש תמרה וחסם את דרכו של המערער משום מה לא נמצא בתיק פרטיכל הדיון במשפט הפלילי. על יסוד ההרשעה בתיק הפלילי קבע שופט השלום הנכבד, כי המשיב אחראי בנזיקין בגלל התרשלותו, בכך שיצר את המצב המסוכן. בדונו בשאלה, אם ישנה רשלנות תורמת מצד המערער, אומר השופט הנכבד [סגן הנשיא קיטאי]: .5יש רשלנות תורמת. בוחן הרכב ציין: לא נמצאו סימני בלימה". שומה היה על נהג הרכב [הנתבע] נוכח פני הסכנה לבלום רכבו ואם היה בולם בזמן, התאונה היתה נמנעת. .6רכבו של התובע כבה תוך כדי ביצוע הפניה. נהג הרכב הנתבע [התובע שכנגד] יכול היה, כאמור, למנוע התאונה, ואני מסכים שיש בגירסתו חוסר סבירות מסויימת". על יסוד קביעותיו הנ"ל חילק השופט הנכבד את האחריות בין שני הצדדים: %65 הטיל על המשיב חביט ו % 35על המערער. .2בפני השופט הנכבד היתה עדותו של המערער מצד אחד ועדויות המשיב ונוסעיו מצד שני. המערער גליקר מספר בהודעתו במשטרה, כי נסע במכוניתו משפרעם לכיוון אחיהוד במהירות 80קמ"ש בימין הכביש, כאשר התקרב לצומת תמרה, ראה לדבריו רכב מסחרי בצבע תכלת יוצא מכביש תמרה ופונה לעבר שפרעם. המערער האט אז את מהירות מכוניתו. כאשר התקרב והגיע למרחק 3- 5מ' מצומת תמרה, הבחין לפתע ברכב פרטי מסוג פיג'ו פונה שמאלה לתמרה וחוסם את דרכו. הוא בלם מיד והתנגש בחזית הרכב בדופן הימנית. לדבריו ראה את הפיג'ו רק כשהיה בצומת. את דברי המערער יש לבחון לאור דברי הבוחן, שהדו"ח שלו היה מנוח בפני השופט ואין חולקים על אמיתותו. לדברי הבוחן, ממקום התאונה דרומה, כלומר, לכיוון שפרעם, שדה הראיה הוא של 250מ'. בס"ה ישנו שטח ראיה פתוח של 700מ', כלומר מהצומת צפונה השטח גלוי גם כן למרחק מאות מטרים. פרט שני שמציין הבוחן הוא, שלא מצא סימני חיכוך בלמים. מממצאי הבוחן עולה איפוא, שלא היתה בלימת חיכוך על ידי המערער. עולה כמו כן, מהדברים שהמערער חייב היה, אלו הסתכל כראוי על הנעשה בכביש שלפניו, לראות את מכונית הפיג'ו של המשיב ממרחק גדול בהרבה מהמרחק שהוא מזכיר, של מטרים ספורים. בצדק ציין, לכן, השופט הנכבד, כי בגירסת המערער יש חוסר סבירות מסוימת. .3בפני השופט היו מספר הודעות של המשיב חטיב. בהודעה מיום 21.5.89הוא מספר, שנסע במכוניתו מאחיהוד לכיוון תמרה, הוא ראה רכב נוסע ממול, אך רכב זה היה עדיין רחוק, הוא החל פונה שמאלה, לעבר כביש תמרה, ותוך כדי פניה כבה המנוע במכונית והרכב נעצר באמצע הצומת. כאשר עמד כך הגיע הרכב מצד שפרעם והתנגש בו. עד אחר שנסע עם המשיב חטיב, מחמד נהאב, מספר בהודעתו מיום 5.6.89, כי בפיג'ו כשהוא יושב מימין הנהג. כשהגיעו לצומת תמרה, פנה המשיב שמאלה ונכנס למפרץ פנייה שמאלה. הוא ראה אז מכונית פרטית כשהיתה רחוקה מהם. הפיג'ו נעצרה אז לרוחב הנתיב הנגדי, העד, מוחמד, הוציא את ידו וסימן לנהג הרכב המתקרב להאט, אך ראה שהוא ממשיך לנסוע ופגע בצדו הימני של רכבם. לדבריו היתה אז ראות טובה ואור יום. .4השופט הנכבד קיבל את גירסת המשיב, כי הרכב בו נהג כבה תוך כדי ביצוע הפניה, כפי שקבע בסעיף 6לפסק דינו. גירסת המשיב הנתמכת על ידי קביעות הבוחן מהווה ביסוס מספיק לקביעת הנ"ל ואינני סבור, שיש סיבה כלשהי המצדיקה התערבות בי"ד לערעורים בקביעה עובדתית כזאת של הדרגה הראשונה. מאחר שעולה מגירסת המשיב וקרובו, שלמערער היה מרחק ניכר בו יכול היה להבחין בפיג'ו ולעצור את רכבו, שאף לדבריו כבר הספיק להאט בגלל המכונית המסחרית שראה, העובדה שלא עשה כן ולא מנע את ההתנגשות מהווה רשלנות מצדו שתרמה לתאונה. לדעתי מבוסס פסק דינו של שופט השלום יפה על העובדות שהיו בפניו ויש לדחות את הערעור. הייתי דוחה, לכן, את הערעור ומחייב את המערער בהוצאות ושכר טירחת עו"ד בסך 000, 2ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מהיום והעד לפרעון. י. מרגלית - נשיא השופט ד"ר ד. ביין: ויכוח שנפל בין חברי כב' הנשיא י. מרגלית וכב' ס. הנשיא מ. סלוצקי, נוטה דעתי לדעת הנשיא מאחר ובפני השופט קמא היו ראיות שאיפשרו לו להגיע למסקנתו בדבר הרשלנות התורמת של המערער, דהיינו עדות המשיב ועדות נהאב, אין להתערב במסקנה זו המבוססת על העדפת גירסת המשיב וקרובו על זו של המערער. לפיכך מסכים אני שיש לדחות הערעור עם הוצאות כאמור בפסק דינו של כבוד הנשיא. ד"ר ד. ביין - שופט. לכן הוחלט ברוב דעות כפי שנקבע בפסק דינו של הנשיא מרגלית.משפט תעבורהפיצוייםמהירות מופרזת / דו"ח מהירותתביעה אזרחית