תביעה לתשלום עמלות ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום עמלות ביטוח: .1הערעורים שבפנינו מופנים כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כבוד הנשיא דן ארבל) מיום . 24.1.97 .2פסק הדין דחה את תביעתו של משה אבנשטיין לתשלום מחצית מעמלות הביטוח שקיבל מנחם סירקיס מחברות ביטוח, עבור ביטוחים שהושגו על ידי השניים במשותף. מכאן ערעורו של אבנשטיין ע"א 401/96. סירקיס הגיש ערעור שכנגד בגין חיוביו בהוצאות במהלך המשפט ובסיומו. בפסק הדין נדחתה גם התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי מנחם סירקיס, לפיצוי בשל גזילת לקוח ופגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו. מכאן ערעורו של סירקיס בע"א 389/.96 .3כפי שעולה מהתשתית העובדתית, אבנשטיין וסירקיס שיתפו פעולה ביניהם בתחום ביטוחי החיים בשנים 1982- .1988סירקיס היה בעל סוכנות ביטוח עצמאית ואבנשטיין שימש כמפקח רכישה של חברת הביטוח "שמשון". שיתוף הפעולה התבטא בכך שאבנשטיין תרם ממומחיותו בתחום ביטוחי החיים; הוא התלווה, לעתים, אל סירקיס לפגישות עם לקוחות פוטנציאליים על מנת לעזור בשכנועם לרכוש פוליסה והשתתף בהוצאות סוכנות הביטוח של סירקיס. השניים התחלקו שווה בשווה בעמלות שקיבל סירקיס מחברת הביטוח "שמשון" עבור מכירת פוליסות ביטוח החיים. בשנת 1988הסתכסכו השניים והפסיקו את קשריהם העסקיים. .4בית משפט השלום קבע כי בין השניים התקיימה שותפות שהתייחסה לפוליסות ביטוח חיים בשנים 1982- .1988אולם בית המשפט דחה את תביעתו של אבנשטיין, לאחר שסבר כי הסכם השותפות שבין השניים הוא בלתי חוקי מכיוון שנכרת בניגוד לאמור בסעיפים 24ו- 41לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א - .1981סעיף 24 אוסר על אדם שאינו סוכן ביטוח לעסוק (גם באמצעות סוכן ביטוח) בתיווך בין אדם לחברת ביטוח. וסעיף 41(א) אוסר על סוכן ביטוח לקבל דמי תיווך בביטוח ממי שאינו סוכן ביטוח. סעיף 41(ב) אוסר על סוכן ביטוח לשלם עמלה בעד תיווך למי שאינו סוכן ביטוח. בית משפט השלום פסק, כי ההסכם בין הצדדים נגוע באי חוקיות היורדת לשורשו של עניין, ואנו מסכימים לקביעה זו. אבנשטיין לא טען בפני בית משפט קמא ואינו טוען בערעורו, כי היה לו רשיון סוכן תקף בתקופה החשובה לענייננו. טענתו היא, כי כעובד בשכר (שאינו סוכן ביטוח), אצל מבטח - הוא מנוע מלקבל רשיון סוכן לפי תקנה 3(א)(3) לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (רשיון לסוכן ביטוח) תשכ"ט - .1969עיקר הדברים הוא שחוזה השותפות - כך הוא טוען - שבינו לבין סירקיס איננו נגוע בפגם חוקי, שהרי לא יכול היה לקבל אותה עת רשיון סוכן. .5לנו נראה כי התקנה האמורה - שאבנשטיין סומך עליה חלק מטיעוניו- דווקא מרחיבה את הבסיס החוקי לקבוע כי חוזה השותפות נגוע בפגם חוקי היורד לשורש הדברים, ועל כן הוא בטל. אבנשטיין לא יכול היה לקבל רשיון סוכן, מהטעם הפשוט שהיה עובד בשכר (שאינו סוכן ביטוח) אצל מבטח. הוראה סוכן, מהטעם הפשוט שהיה עובד בשכר (שאינו סוכן ביטוח) אצל מבטח. הוראה זו נועדה למנוע ניגוד אינטרסים ברור ומובן מאליו בין תפקידו של עובד שכיר בחברת ביטוח שאינו סוכן ביטוח, שיש לו חובת נאמנות כלפי מעבידו, לבין תפקידו של סוכן ביטוח שיש לו חובת נאמנות גם כלפי לקוחו. לא פעם מתנגשים האינטרסים הללו זה בזה, ותכלית החקיקה המתייחסת לרישוי סוכנים נועדה להקטין התנגשות זו ככל שהדבר ניתן. .6עובדה זו שאבנשטיין מנוע מלקבל רשיון סוכן עקב תפקידו בחברת ביטוח אינה מורידה מאיסורי החוק ואיננה מקלה עליהם. כל עוד עבד אבנשטיין בשכר כמפקח בחברת הביטוח "שמשון" - היה עליו להימנע מלעסוק בתיווך הנוגע לביטוח, גם אם הדבר נעשה באמצעות אדם שהוא סוכן ביטוח. העיסוק שאבנשטיין נטל בו חלק יחד עם סירקיס, נגוע בפגם חוקי - שורשי, ופגם זה חוסם את דרכו לתבוע טובת הנאה שנבעה ממערכת היחסים שבינו לבין סירקיס. לפיכך, אנו דוחים את ערעורו של אבנשטיין בע"א 401/.96 .7מנחם סירקיס הגיש במסגרת ע"א 401/96 ערעור שכנגד. לטענתו טעה בית משפט השלום כאשר: א. פסק לו הוצאות משפט מופחתות ולא הוצאות מלאות. ב. חייב אותו בהחלטה מיום 10.5.94לשלם לאבנשטיין הוצאות בסך 000, 10ש"ח (בלי קשר לתוצאות המשפט). ג. פסק ביום 24.4.95כי עליו לשלם מחצית שכר המומחה מטעם בית המשפט. אנו סבורים כי הנשיא הנכבד החמיר עם סירקיס יתר על המידה. גם אם היה בסיס להטיל עליו הוצאות במהלך הדיון, די היה בהוצאות שאינן עולות על 000, 4ש"ח, וכך אנו פוסקים. לעומת זאת אין אנו מתערבים בהטלת מחצית שכרו של המומחה על סירקיס. הטעם לכך הוא שסירקיס חרג מן המוסכם לגבי אופי השאלות שמותר היה להגיש למומחה, וכך נגרם עיכוב בהכרעת המומחה ובמתן פסק הדין. אנו מחליטים אם כן לדחות את הערעור שכנגד בע.א. 401/96 ככל שהוא מתייחס להטלת מחצית שכרו של המומחה על סירקיס, ואנו מקבלים את הערעור בחלקו ככל שהוא מתייחס להטלת הוצאות על סירקיס - במהלך הדיון. ובאשר לפסיקת הוצאות בשיעור מוקטן בסוף הדיון לטובת סירקיס: לא נתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה שכן הדברים מבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מדרך ניהול המשפט, הצגת הראיות ותוכן הסיכומים. .8סירקיס הגיש גם ערעור נפרד (ע"א 389/96) בו ערער על דחיית תביעתו הנגדית בבית משפט השלום. הערכאה הראשונה דחתה את תביעתו לחייב את משה אבנשטיין בפיצויים בשל גזילת אחד מלקוחותיו ובשל פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו וקבעה כי מכיוון שההסכם בין השניים אינו חוקי - אין לתביעה על מה שתישען, והיא נדחתה. דעתנו שונה מדעתו של בית משפט קמא. פעולתו של אבנשטיין (גזילת הלקוח) נעשתה לפי הנטען, מחוץ למסגרת ההסכמית שבין השניים. לכן, גם אם ההסכם בין השניים הוא בטל, בהיותו בלתי חוקי, אין הבטלות החוזית מונעת מסירקיס לתבוע בעילה לבר-חוזית, כפי שנטען בענייננו. המעשים המיוחסים לאבנשטיין בתביעה הנגדית אינם מבוססים על הפרת הסכם השותפות אלא על עילות כמו גזילה או עשיית עושר שלא כדין. אבנשטיין - לפי הנטען - לכאורה, התעשר שלא כדין על חשבונו של סירקיס: הוא גזל מסירקיס לקוח, וקיבל מחברת הביטוח עמלות עבור רכישת הפוליסה של הלקוח; ובכך נמנע מסירקיס לקבל את הרווח המגיע לו מהמבטח. .9דעתנו היא, כי נכון יהיה אם הטענות הלבר-חוזיות של סירקיס (תהיה עילתן אשר תהיה) תתבררנה באורח מפורט וענייני, כאשר אי חוקיותו של חוזה השותפות איננה מונעת בירור זה. איננו קובעים דבר לעניין סיכויי התביעה ומהות הראיות שיוגשו על ידי הצדדים. .10לפיכך, אנו מקבלים את הערעור שהוגש על ידי סירקיס בע.א. 389/96 ומחזירים את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון בתביעה הנגדית לגופה. .11סיכומו של דבר: אנו דוחים את ערעורו של אבנשטיין בע"א 401/96 וקובעים כי פסק הדין של הערכאה הראשונה יעמוד בעינו. אנו מקבלים בחלקו את ערעורו של סירקיס לענין פסיקת הוצאות הביניים וקובעים כי שיעורו יעמוד על 000, 4ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הטלתן ועד לפרעון. ע"א 389/96 מתקבל בזה, והתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שידון בתובענה לגופה. משה אבנשטיין ישלם למנחם סירקיס הוצאות הערעור ובנוסף להן שכר טרחת עו"ד בסך -.000, 6ש"ח, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת של % 5לשנה מהיום ועד לפרעון. עמלות סוכן ביטוח