מה הדין במקרה שחברת הביטוח שלחה מבוטח לתבוע נהג אחר בבת המשפט לתביעות קטנות ? בית המשפט לתביעות קטנות הביע הסתייגות מדרכן של חברות ביטוח (בביטוח מקיף) השולחות מבוטחיהם לחזר על פתחי צד ג' (בתביעות קטנות) במקום לעמוד להתחייבותן עפ"י חוזה הביטוח ולצמצם נזקי לקוחם למינימום (השתתפות עצמית וכו'), שיטה הגורמת למבוטחים בזבוז זמן, רוגז וטרחה מיותרים ומרבה תביעות בערכאות המשפט העמוסות לעייפה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה כנגד נהג רכב צד ג על נזקי רכוש בבית משפט לתביעות קטנות: 1. מכוניתו של התובע נפגעה בתאונה אשר אירעה ב-18/05/2000 בקרית גת; הוא פנה בדרישה לשאת בנזקים אל הנתבעת 1 - מבטחת מכוניתו בביטוח מקיף, אך הופנה על ידה לתבוע פיצוייו מ"המזיק" - נהג המכונית הפוגעת והמבטחת שלו - המה נתבעים 2 ו-3. משסורב ע"י אלו חזר אל הנתבעת 1 זאת הפעם זכה מזו לשיפוי - אך לטענתו חלקי בלבד. לפיכך הגיש תביעתו זו הן כנגד המבטחת והן כנגד הנהג הפוגע והמבטחת של זה. [נלאיתי כבר מלהביע הסתייגותי מדרכן של מבטחות (בביטוח מקיף) השולחות מבוטחיהם לחזר על פתחי צד ג' במקום לעמוד להתחייבותן עפ"י חוזה הביטוח ולצמצם נזקי לקוחם למינימום (השתתפות עצמית וכו'), שיטה הגורמת למבוטחים בזבוז זמן, רוגז וטרחה מיותרים ומרבה תביעות בערכאות המשפט העמוסות לעייפה]. לטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מהתאונה נזקים בסך כולל -.17,793 ₪: הוצאות תיקון -.11,973 ₪, ירידת ערך הרכב -.4,940 ₪, הוצאות שמאי -.880 ₪. נזקים אלו מוכחים בחוו"ד שמאי - ואיש מהנתבעים למעשה איננו חולק עליהם. אלא - שהתובע זכה לקבל עד כה (קרוב לשנתים לאחר התאונה !) 10,780.07 ₪ בלבד, ששולמו ע"י הנתבעת 1; תביעתו זו מוגשת איפוא - הן כנגד המבטחת שלו והן כנגד "המזיק", הנהג הפוגע והמבטחת של זה - איש כחלקו. [נוכח התוצאה הסופית אליה הגעתי בסופו של דיון אין למעשה צורך לדון בפרטי הטענות כנגד כל אחד מן הנתבעים, אך בשל כבוד הטוענים ולמקרה שיבקש מי מהם להעביר פסק דין זה תחת ביקורת ערכאות הערעור אפרט כל טעמי]. 2. התביעה נגד המבטחת - נתבעת 1: נתבע פיצוי בסך -.3,800 ₪ בעבור נזקי ירידת ערך - לאחר הורדת השתתפות עצמית (-.1,140 ₪ - -.4,940 ₪) וכן שיפוי בגין תשלום לשמאי -.880 ₪; בכתב הגנתה מכחישה נתבעת 1 כל טענות התובע, טוענת שהוא חתם על "כתב ויתור" ועל כן מנוע מכל תביעה נוספת כנגדה, ששמאי מטעמה העריך את שיעור ירידת הערך שנגרם למכונית ב-1.5% בלבד - וזהו שיעור "ההשתתפות בעצמית" של התובע בראש נזק זה וכן שאישרה שכ"ט שמאי בסך -.504 ₪. הנתבעת לא הציגה בפני "כתב ויתור" עליו חתם התובע פרט לפיסקה המודפסת על גבי חלקו הקדמי של השיק ששולם לו ולשונה: "קבלת הסכום מהווה סילוק סופי לתביעה". הבעתי דעתי במספר הזדמנויות שאין לראות בפיסקה כזו על פני השיק משום "ויתור" ואיני רואה צורך לשוב ולפרט טעמי - על כן יש לדחות טענת הויתור. התביעה מגובה, כאמור, בחוות דעת שמאי. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית על כן יש לקבל נתוני חוות הדעת שהוצגה; התובע הציג קבלה על תשלום -.880 ₪ לשמאי ואיני רואה כל סיבה על שום מה לא יזוכה בשיפוי במלוא התשלום; התובע זכאי איפוא לקבל מהנתבעת 1 - המבטחת שלו - הפרשים, בנוסף על מה ששולם לו עד כה -.4,256 ₪. 3. התביעה נגד נתבעים 2 ו-3: נתבעת 3 לא התייצבה משום מה לדיון שהתקיים בפני; בתביעה כנגד המזיק על התובע להוכיח כמובן אשמתו לגרימת התאונה; התאונה אירעה כאמור בקרית גת. התובע טוען שנסע בשדרות לכיש, כביש בעל כמה נתיבים מחולק ע"י אי תנועה (ר' תצלומים), הגיע לצומת מרומזרת - כאשר רח' שבטי ישראל משמאלו - וכאשר האור בכיוונו היה ירוק פנה לשמאל וביצע "סיבוב פרסה" המותר לביצוע במקום זה. לאחר שהשלים את הסיבוב וכמעט התיישר פגעה בו מאחור מכונית הנתבע 2 אשר יצא "באור אדום" מהכביש שלשמאל הצומת (מכיון נסיעת התובע - ר' שרטוט) ופנה ימינה, אל הכביש שבו כבר נמצאה מכונית התובע, בלא לתת ליבו לזו וכך פגע בה מאחור. בכתב ההגנה שהוגש ע"י נתבעים 2 ו-3 מתעלמים הם כליל מקיומו של רמזור באותה צומת. טוענים שלנתבע 2 היתה "זכות קדימה" ביציאתו מרח' שבטי ישראל לשדרות לכיש באשר הוא "הגיע מימין" וכי הגורם לתאונה היתה נהיגתו הבלתי זהירה של התובע אשר ביצע את סיבוב הפרסה בלא לתת זכות קדימה למכונית הנתבע 2. לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים המעורבים מעדיף אני את גירסת התובע על פני זו של הנתבע 2. האחרון אישר שהבחין במכונית התובע עת ביצע את פניית הפרסה, אך לא היה בפיו הסבר על שום מה יצא למרות זאת מרח' שבטי ישראל ופנה ימינה אל הנתיב בו כבר נמצאה מכונית התובע. הוא אישר שבכביש מצויה מהמורה (מיד לאחר פנייתו ימינה) ותשומת ליבו היתה נתונה למניעת כניסה לאותה מהמורה (דברים התואמים לדברי התובע כי מיד לאחר התאונה התנצל נתבע 2 בפניו והסביר את הפגיעה ברצונו "לברוח מהבור בכביש"), ואחרי ככלות הכל מכונית הנתבע 2 פגעה במכונית התובע מאחור ! לפיכך אני קובע שהנתבע 2 אשם בגרימת התאונה ולפיכך על נתבעים 2 ו-3 לשאת בנזקי התובע - אלו אשר אינם מכוסים ע"י המבטחת שלו. הנזקים הללו הם השתפות עצמית בהוצאות התיקון + השתתפות עצמית בנזק ירידת ערך + כינון סכום הביטוח - סה"כ 2,836.93 ₪ (ר' אישור מ-17/05/01). 4. הודעת צד ג': נתבעת 1 לא הסתפקה בכתב הגנה אלא הגישה הודעת צד שלישי כנגד נתבעים 2 ו-3 בטענה כי אלו חביים לשפותה על כל תשלום לתובע, בשל אחריות נתבע 2 לגרימת התאונה. בכתב ההגנה חוזרים הצדדים השלישיים על טענתם שהתובע אשם בגרימת התאונה; נוכח קביעתי הנ"ל בנושא האחריות לגרימת התאונה יש לדחות טענות אלו ולקבל את "ההודעה לצד השלישי". 5. חבות נתבעת 3 כלפי נתבע 2: נתבע 2 הצהיר כי נתבעת 3, כמבטחת שלו, פיצתה אותו בגין הנזקים אשר נגרמו למכוניתו - וניכתה מהפיצוי את סכום ההשתתפות העצמית שהוא חייב עפ"י חוזה הביטוח. לפיכך, משנשא נתבע 2 בחובת ההשתתפות העצמית על הנתבעת 3 לשאת במלוא חיובי הנתבעים 2 ו-3. 6. התוצאה: (א) אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע -.4,256 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 01/07/2000 וכן הוצאות משפט בסכום כולל -.300 ₪. (ב) אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לתובע 2,836.93 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ-01/07/2000 וכן הוצאות המשפט בסכום כולל -.300 ₪. (ג) אני מחייב את הנתבעים 2 ו-3 לשלם לנתבעת 1 כל סכום שזו חוייבה לשלם לתובע - מלבד הוצאות המשפט. (ד) אני מחייב את הנתבעת 3 לשאת בכל סכום שבו חוייב הנתבע 2, לא כולל הוצאות משפט. (ה) אין חיוב בהוצאות בחיובי צד ג'. נזקי רכושתביעות קטנות