השלב המאוחר שבו הוגשה הבקשה לתיקון כתב הגנה - לאחר שכבר הוגשו ראיות התביעה. שינוי כתב ההגנה, שיש בו משום תפנית בעילת ההגנה, יותר, עפ"י ההלכה, אם בכלל, רק במקרים חריגים כאשר סרוב לבקשת התיקון עלול להביא לעוול חמור ולאחר שביהמ"ש שוכנע כי המבקש טעה טעות כנה ורק עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש [ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 3) 1994 בעמ' 127; ר"ע 330/85 מנחם אלבו נ' רבינטקס פ"ד לט(2)]. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון כתב הגנה לאחר הגשת ראיות התביעה: 1. בתביעה, אשר הוגשה לבימ"ש זה ב27/05/97- טוען התובע (בקליפת אגוז) כי בחדשים אוקטובר - דצמבר 1990 ביצעה חברה שבבעלותו, עבודות תיקון מלגזות עבור הנתבעת ועפ"י הזמנתה. תמורת עבודות אלו לא שולמה - והיא הנתבעת בתביעה זו. 2. בכתב ההגנה אשר הוגש ע"י הנתבעת מוכחשות טענות התובע ונטען כי: "לנתבעת אין ומעולם לא היו מלגזות ואין היא יודעת מה התובע נטפל אליה בתביעות סרק - הנתבעת מעולם לא הזמינה תיקון מלגזות מהתובע". על טענה זו חוזרת הנתבעת מספר פעמים (בשינויי נוסח) בכתב הגנתה - וברור כי זו אבן היסוד להגנתה. 3. בהחלטתי, בתום קד"מ שהתקיים ב06/05/98-, במעמד ב"כ הצדדים קבעתי, בין היתר, כי: "הפלוגתא היחידה שיש לדון בה במשפט זה היא השאלה אם לנתבעת היו, או לא היו, מלגזות - וזאת מאחר שעפ"י נוסח כתב ההגנה הכחשת כל טענות התובע מבוססת על הטענה שלנתבעת כלל לא היו מלגזות". עוד הוריתי כי הצדדים יגישו תצהירי עדות (במועדים שנקבעו לכך) - והדיון עצמו יתקיים ב17/09/98-. 4. התובע הגיש תצהיר עדות מפורט מלווה במסמכים ב04/06/98-. 5. תצהיר עדות מטעם הנתבעת הוגש ב13/09/98- - ויחד עמו, באותו מועד (4 ימים קודם למועד שנקבע לדיון - וחקירת העדים על תצהיריהם) הגיש "בקשה לתיקון כתב הגנה ובקשה לתיקון פלוגתאות" ו"בקשה לדחיית הדיון", כפועל יוצא הכרחי מתיקון כתב ההגנה. לא נעתרתי לבקשת הדחיה וקבעתי כי הדיון בבקשת התיקון יתקיים במועד הקבוע לדיון. הוגשה אף (ב15/09/98-) תגובת התובע לבקשת התיקון - ובה התנגדות נמרצת לבקשה. 6. במועד הקבוע לדיון (אותו היה צורך לקטוע בשל בעיה אישית של ב"כ הנתבעת) ובמועד הנדחה (01/10/98), נחקרו עדי הצדדים בחקירה נגדית על תצהיר עדותם; סברתי כי משמונחים תצהירי העדות בפני יהיה זה נכון להשלים פרשת הראיות - עפ"י מצב כתבי הטענות - גם אם אעתר אח"כ לבקשת התיקון. ב"כ הצדדים חזרו על עמדותיהם ביחס לבקשת התיקון. 7. בקשת התיקון (הנתמכת בתצהירו של פרקליטה המלומד של הנתבעת) מנומקת בטעון כי הנטען בכתב ההגנה - ובעקבות זאת ההסכמה להגדרת "פלוגתא" כנ"ל, מקורם "בטעות בהבנת המצהיר שהינו ערבי הגר בשטחים ולמרות העברית השגורה בפיו עדיין נוצרות בעיות בהבנה". הטעון שצריך היה להיטען , ולכך התכוון מנהל הנתבעת - הוא כי לנתבעת "לא היו מלגזות בשטח ישראל ובמיוחד לא במחסנים שם טוען התובע כי תיקן את מלגזות הנתבעת". עוד נטען בתצהיר (כאמור תצהירו של עו"ד אופק, פרקליטה של הנתבעת) כי מדובר במלגזות השייכות "אולי לחב' לוטפי ובניו בע"מ שהינה חברה ישראלית אשר מרכז פעילותה היה אז ברמלה" ומכיוון שהתובע אינו מצביע על מספרי הרישוי של המלגזות שתיקן אין זה ברור למי הן שייכות. 8. להבהרת התמונה אזכיר את הנגלה מהראיות שבפני (ולמעשה אין מחלוקת לגבי עובדות אלו) כי שתי החברות - הנתבעת ואותה חב' לוטפי - הינן חברות "משפחתיות", של אותה משפחה, שבראשן עמד, בעת ההיא, המנוח לוטפי חוואג'ה ז"ל, אביו של מצהיר הנתבעת - אשר, כפי שהוגדר על ידיו "הוא היה אבא" ז"ל, עמד בראש המשפחה - ולימים נרצח בידי מחבלים. 9. קודם שאבוא לדון בטעמי הבקשה לעיצומן לא אוכל שלא להקשות, כיצד הוגש התצהיר התומך בבקשה ע"י ב"כ הנתבעת ? וכי כיצד יכול הוא לדעת ולהצהיר אודות כוונותיו, מחשבותיו וטעויותיו של מנהל הנתבעת ?? 10. אך, גם בלא "קושיה" זו, סבור אני שאין מקום להעתר לבקשה; התביעה שבפני איננה "פנים חדשות" בשדות המערכה המשפטית. היא איננה אלא חוליה נוספת בשורת הליכים שראשיתה עוד ב1992- בתביעה שהוגשה בביהמ"ש בפתח-תקוה. נושאי הבעלות במלגזות ומיקומן עלו על "שולחן הדיונים", נדונו והוזכרו פעם אחר פעם; אלו הם למעשה צירה המרכזי של המחלוקת. מצהיר הנתבעת התייחס לשאלות הללו, בהזדמנויות שונות. 11. לא אפרט כאן אותן הזדמנויות בהן הועלו השאלות הללו - הריהן מצויות בחומר הפרוש כיום בפני בית המשפט [עם זאת רואה אני להזכיר, כתבי הטענות בהליך אחר שהתנהל כנגד חב' לוטפי הנ"ל, אף היא תביעה לתשלום תמורת תיקון מלגזות (שהוגשה ע"י תובעת אחרת) - ת.א. 19897/91 שלום ת"א - בכתב הגנה אשר הוגש שם, חתום אף הוא ע"י פרקליטה של הנתבעת שבפני כיום - נטען בהאי לישנא: "הנתבעת טוענת כי המלגזה שנשוא תיקונה הינה התביעה שייכת לחב' חוואג'ה בע"מ]. 12. בין כך ובין אחרת ברור בעיני כי הסוגיות הללו נדונו ונדושו ואיני יכול לקבל את הטעון שנפלה, לפתע פתאום, טעות בתקשורת בין הלקוח לפרקליטו. 13. עוד יצויין השלב המאוחר שבו הוגשה הבקשה - לאחר שכבר הוגשו ראיות התביעה. שינוי כתב ההגנה, שיש בו משום תפנית בעילת ההגנה, יותר, עפ"י ההלכה, אם בכלל, רק במקרים חריגים כאשר סרוב לבקשת התיקון עלול להביא לעוול חמור ולאחר שביהמ"ש שוכנע כי המבקש טעה טעות כנה ורק עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש [ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 3) 1994 בעמ' 127; ר"ע 330/85 מנחם אלבו נ' רבינטקס פ"ד לט(2)]. 14. לבסוף ולהשלמת התמונה אזכיר את "אפילוג" חקירתו הנגדית של עד ההגנה - בסיום הדיון האחרון: משביקש ב"כ המלומד של התובע לדעת אם תסכים הנתבעת לצרוף אותה חב' לוטפי כנתבעת נוספת, (הצעה שעל פניה, נראית הגיונית אולי אף מתחייבת מהתפנית שמבקשת הנתבעת לעלות בהגנתה, מיהר ב"כ הנתבעת להשיב, במקום העד והתנגד ובתוקף רב לצרוף כזה. התנגדות זו תמוהה היא, בנסיבות כפי שתוארו לעיל, ומתוך הנחה שתפקידו של ביהמ"ש אכן להגיע לחקר האמת ותפקיד הצדדים לסייע לו בכך - בוודאי קשה לקבלה ממי שהוא עצמו מבקשת חסדי ביהמ"ש בעתירה להתיר לו - לפנים משורת הדין - לתקן משגה שנפל בניהול מהלכיו במשפט. 15. לפיכך: (א) אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה והפלוגתאות. (ב) הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בקשתה בסך 1,500.- ש"ח בצרוף מע"מ בלא קשר לתוצאות. (ג) הצדדים יסכמו טענותיהם, בכתב: התובע עד לתאריך 15/11/98 והנתבעת עד לתאריך 15/12/98. (להסרת ספקות ולמעלה מן הדרוש ומאחר ששני הצדדים ממילא לא נצמדו בראיותיהם בדווקנות לפלוגתא שהוגדרה, אציין כי כל חומר הראיות שהוגש כשיר לטעון). הגשת ראיותכתב הגנהתיקון כתב הגנהמסמכיםראיות