תיקון ליקויים בפסק בוררות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תיקון ליקויים בפסק בוררות: השופט א' גולדברג: .1המערער והמשיב, שהינם אחים, ניהלו שנים רבות עסקים במשותף, הן במסגרת חברות משותפות והן מחוצה להן. בשלהי שנת 1989נתגלעו בין המערער לבין המשיב סכסוכים, ועל-כן הסכימו להיפרד איש מאחיו. על יסוד הסכמה זו מסרו את חילוקי הדעות ביניהם להכרעת אחיהם הבכור, אשר שימש בורר. הסכם הבוררת ופסק הבוררות התייחסו הן להפרדת נכסיהם העסקיים של האחים הנצים והן להפרדת נכסיהם הפרטיים. ביום 29.10.89נתן הבורר את פסק הבוררות. ביום 8.11.89פנה המערער אל הבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות. התיקון נתבקש לגבי הסכום שנקב הבורר בדבר שווי מניותיו של המערער. הנימוק לבקשת התיקון היה, כי נפלה "טעות קולמוס" ברישום הספרות באותו סעיף, וכי במקום 738אלף דולר צריך להיות כתוב 788אלף דולר. הבורר נעתר לבקשה זו, חרף התנגדותו של המשיב, במסמך שנושא את הכותרת - "פסק בוררות והחלטות פתוחות, 17לדצמבר 1989" (להלן - תיקון הבורר). .2בסוף חודש ינואר 1990הגישו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב- יפו בקשות שונות המתייחסות לפסק הבוררות ולתיקון שהוכנס בו. השופט המלומד דן בבקשות לפי המסגרת הדיונית של סעיף 24לחוק הבוררות, תשכ"ח-1986, כשהוא מציין, כי המדובר ב"בקשות לפי סעיף 24לחוק הבוררות, בעילות שונות, אף אחד אינו מבקש לבטל את הפסק כליל. כל אחד מבקש לתקנו, האחד על ידי תקונים והשלמות והשני על ידי השמטות". בית המשפט המחוזי נענה לחלק מן הבקשות ואת האחרות דחה, ובסיכומו של דבר אישר את פסק הבוררות בכפוף לתיקונים. תיקון הבורר הוכרז כבטל, משום שלדעת בית המשפט נעשה בחוסר סמכות. המערער ביקש רשות ערעור על שני נושאים שבהחלטת בית המשפט קמא. מכאן הערעור שלפנינו, שהוגש ברשות שנתקבלה (רע"א 2603/91). שתי הנקודות שאליהן מתייחס הערעור הינן: א. ערעור על החלטת בית המשפט קמא לתקן טעות חישוב, שנפלה לדעתו בפסק הבורר, באופן שיירשם בעמוד 4סעיף 2לפסק (להלן - סעיף 2לפסק) סך של 200אלף דולר במקום 84אלף דולר; ב. ערעור על ההחלטה לביטול תיקון הבורר. תיקון הסכום של 84אלף דולר .3המשיב ביקש מבית המשפט המחוזי לתקן את סעיף 2לפסק, בנימוק של טעות בחישוב. לטענת המשיב, נקב הבורר בטעות בסכום של 84אלף דולר במקום בסכום של 200אלף דולר. השופט המלומד נעתר, כאמור, לבקשה ותיקן את הסכום. זאת מן הטעם כי "מלשון הפסקא... ברור כי סעיף 1דן בהפרש הנובע מהשואת סך כל הנכסים שבידי כל אחד מהאחים ואילו סעיף 2דן ספציפית בהפרש ערך הבתים. אני סבור שנפלה כאן טעות חשבונית פשוטה, וזוהי מסוג הטעויות שבית המשפט מוסמך לתקנם לפי סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, (ראה ע"א 388/81 פד"י ל"ו (4) 253)". ואכן, סעיף 22(ד) לחוק הבוררות מקנה לבית המשפט סמכות לתקן ליקויים בפסק הבוררות, שהבורר עצמו רשאי היה לתקנם, וזאת תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו. רשימת הליקויים, שאותם רשאי בית המשפט לתקן לפי סעיף זה, הינה רשימה סגורה, המפורטת בסעיף 22(א)(1) ו-(2). בין היתר מוסמך בית המשפט לתקן את פסק הבורר אם נפלה בו טעות בחישוב. .4סעיף 2לפסק, אשר הטיל על המערער חובת תשלום בסך 84אלף דולר למשיב, נמצא בחלק א' לפסק הבוררות, אשר כותרתו - "איזון החשבונות בין מיכאל ועמיר". בפרק זה דן הבורר בשש סוגיות השנויות במחלוקת, ואשר לגביהן נתן את החלטתו. וכך פסק הבורר: " חלק א' איזון החשבונות בין מיכאל ועמיר כוללים את הנושאים הבאים: .1העברות ממיכאל לעמיר כדלקמן: - 3/86בין 625,107$ ל 000,105$ - 9/87- 092,85$ העברות אלו שימשו לצרכי בנית ביתו של עמיר. חילוקי הדעות הם ביחס לחובת ההחזרה והאם חיבים בריבית. .2הפרשי ערך הבתים בהם גרות המשפחות של מיכאל ועמיר, והאם הושקעו כספים משותפים בבתים אלו? לצורך ברור זה (ובלי הערכת שמאי) אני משתמש בערכים הבאים: - ביתו של מיכאל (הקוטג' באפקה והדירה באילת) - 000,380$ - ביתו של עמיר (הוילה בגני יהודה והקרקע ( 10דונם הצמוד לה) - 000, 780$ .3גורל הבית המשותף בניו-ג'רסי. .4ערך נכסים נזילים אחרים. .5ערך המניות בחברת allmed(הדורשים הערכת שמאי). .6עמיר טוען ששליש ממתנת מרים פורת לאסף פורת (דירה בשווי 000,180$) מגיע לו. מיכאל מתנגד להכללת סעיף זה בבוררות היות ומדובר ברכוש שהיה רשום על שמה של מרים. פסק בורר .1עמיר ישלם למיכאל 000,250$. .2עמיר ישלם למיכאל סכום נוסף של 000,84$ לקיזוז ערך הבתים ביניהם. .3נוסף לכך עמיר ישלם למיכאל סך של 000,318$ פחות קיזוז ההוצאות המשפטיות כפי שנקבע בחלק ג של פסק הבוררות. .4עמיר ישלם מתוך הסכומים בסעיפים 1ו- 2באחת הדרכים שבס"ק א' או ב' להלן כפי שיבחר מיכאל. מיכאל יודיע על בחירתו לעמיר בכתב עד לשעה 16.00ביום רביעי 1.11.89עם העתק לבורר...". .5טוען המערער, כי סעיף 2לפסק לא דן ספציפית ובלעדית בהפרש שבין ערך בתי המגורים של המערער ושל המשיב. הסך של 84אלף דולר איננו מתייחס אך לתוצאה של חישוב אריתמטי מסוים שערך הבורר לפי שווי הבתים, אלא למכלול העברות הכספים וערך נכסים שונים בין הצדדים, לרבות כספים ששימשו לצורכי בניית הבתים. לעומתו מבקש המשיב לשים דגש על המלים "לקיזוז ערך הבתים ביניהם", המופיעות בסיפא לסעיף 2לפסק, ומהן מבקש הוא ללמוד, כי הסעיף מתייחס אך ורק לערכם של בתי המגורים כפי שציין הבורר בעת הצגת הנושאים שבמחלוקת. השאלה, אם כך, היא, האם סותר סעיף 2לפסק, אשר קבע את הסכום לתשלום, את האמור בחלק בו הציג הבורר את נקודות המחלוקת, עד שיש בידינו לומר כי נפלה טעות גלויה בחישוב? .6בסעיף 6להסכם הבוררות שבין המערער לבין המשיב נקבע, בין היתר, כי בכל הנוגע להליכי הבוררות לא יהא הבורר חייב לנמק את החלטתו. אך מובן הוא, כי כאשר פסק הבוררות איננו מפרט את דרך החישוב שהביאו לקבוע סכום מסוים, לא ניתן לעמוד על דרך החישוב שקבע לעצמו הבורר ולפיכך לקבוע כי טעה טעות שבחישוב. כך, לדוגמה, נפסק בבר"ע 276/81 נתיבי הנגב בנגב בע"מ נ' דרורי [1], בעמ' 392: "הפסק האחרון שאושר איננו מנומק, והבורר גם לא היה חייב לנמק אותו. לפיכך אין כל אפשרות לקבוע, שבפסק האחרון והבלתי מנומק נפלה טעות חשבונית בסכום שפסק הבורר. הוא הדין לגבי עניין התשלום של 000, 5שקל. מכיוון שהבורר לא גילה את חשוביו, לפיהם הוא הגיע לסכום, שאותו פסק לאחרונה, אין לקבוע, אם הוא הביא או לא הביא בחשבון את התשלום הנ"ל". עיקרון דומה עולה גם בפסק-דינו של הנשיא שמגר בע"א 770/81 קומרן נ' כהן [2], בעמ' .439 גם בענייננו אין לראות את פסק הבוררות כמפרט ומנמק מהי מסכת החישובים והשיקולים העומדים ביסוד פסיקת הסך של 84אלף דולר, ולא ניתן לומר, כי הסכום שקבע צריך לבטא דווקא את מחצית הפרש הערך שבין הבתים. כאשר מתייחס הבורר לנקודת המחלוקת הנוגעת לערכם של בתי המגורים, אין הוא מציין רק את "הפרשי ערך הבתים בהם גרות המשפחות", אלא מוסיף לכך את השאלה: "האם הושקעו כספים משותפים בבתים אלו"? משמע, כי רק לאור התשובה לשאלה נוספת זו קבע הבורר את סכום החיוב בנקודת מחלוקת זו. מכאן שאין מקום לומר, שהסכום, שיש לקובעו בסעיף 2לפסק, צריך לבטא רק את ההפרש שבין שווי בתי המגורים, וכי נפלה בפסק טעות בחישוב, המתגלית מן הפסק עצמו. לפיכך לא היה על בית המשפט המחוזי לשנות מן הסכום שנקבע, כשבכך התערב מהותית בקביעת הבורר. .7בהחלטתו הסתמך השופט המלומד על פסק הדין ע"א 388/81 תימורים מושב שתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ ואח' [3], שם נדונה שאלת היקף התערבותו של בית המשפט בפסק בוררות בעילה של טעות בחישוב. באותו עניין פסקו שופטי הרוב, כי יש לתקן את פסק הבוררות, והנשיא י' כהן מציין (בעמ' 260) כי: "אולם נראה לי, שאם מתוך פסק הבורר עצמו מתגלה, שהתוצאה הסופית, שאליה הגיע הבורר, איננה מתיישבת עם ההחלטות האחרות של הבורר בפסק שלו, וזה מכיוון שהבורר לא ערך חישוב נכון, שהוא תוצאה של החלטות אלה, יש לראות במשגה זה טעות בחישוב, אשר ניתנת לתיקון לפי סעיף 22של החוק". שונה המקרה שלפנינו מזה שבע"א 388/81[3]. שם "לכאורה, לא נראה שבפרט זה ובפרטים אחרים יישם הבורר כראוי על פי כללי חשבונאות רגילים, שאינם יכולים להיות שנויים במחלוקת, את התוצאות, שאליהן הוא בעצמו הגיע, לפני שסיכם את החשבון בין שני השותפים" (שם, בעמ' 261). משקבע הבורר דרך חישוב מסוימת אך לא הלך בדרך זו עד לקבלת התוצאה, ניתן היה להסיק, כי טעה טעות שבחישוב הניתנת לתיקון על-ידי בית המשפט. ואילו בפסק הבוררות הניצב לפנינו לא ניתן לומר, כי הבורר בחר דווקא בדרך החישוב של קביעת ההפרש בין ערך בתי המגורים וחלוקתו לשניים. נכון הדבר, שלצורך הבירור ציין הבורר את הערכים אשר שימשו אותו כבסיס לחישובו, אולם אין להם דבר עם דרך החישוב שקבע הבורר לעצמו, שאינו גלוי לפנינו. לפיכך סבורני, כי יש לקבל את הערעור בנקודה זו, כך שהסכום שבסעיף 2לפסק יוחזר על כנו, כקביעת הבורר בפסק הבוררות שהוציא מתחת ידו. ביטול תיקון הבורר .8כאמור, ניתן פסק הבוררות ביום .29.10.89בחלק ב' לפסק דן הבורר בנושא "מכירת מניות של צד אחד לשני". כאן קובע הבורר הליך של מכירה בתחרות (auction), שבמסגרתו ימכור אח אחד לרעהו את מניותיו בחברת ה.ג. פולק בע"מ. כמו כן נקבע, כי במקרה שבו אף אחד מהם לא יהיה מעוניין לרכוש את מניותיו של האחר, במחיר הבסיסי שנקבע, יילך המחיר ויפחת, על פי נוהל המפורט שם. המחיר הבסיסי נקבע בסעיף 3להחלטה בפרק זה - " .3'מחיר הבסיס' במקרה ועמיר ירכוש את מניות מיכאל נקבע לצורך פסק זה בסך 000,930$. מחיר הבסיס במקרה ומיכאל ירכוש את מניות עמיר יהיה 000,738$". ביום 1.11.89נתקיים הליך המכירה, לפי הנוהל שנקבע בפסק הבוררות, והמשיב הוא שרכש את מניות המערער. עו"ד נורמאן פלאט אישר בעדותו בבית המשפט המחוזי, כי לפני שנפתחו המעטפות כדי לוודא מי משני האחים זכה ב"מכרז" של מכירת המניות, הוא הודיע לאחים, שהבורר "רוצה לתקן את הפסק באופן שהוא יעמיד את ערך המניות של (צ"ל: על) 000,788$ ואני אמרתי להם שקיימת שאלה אם זהו מסוג התיקונים שהוא בתחום סמכותו של הבורר לתקן...". רק לאחר עריכת המכירה פנה המערער לבורר במכתב מיום 8.11.89, בהתאם לסעיף 22לחוק הבוררות, בבקשה לתקן את המחיר הבסיסי של מניותיו, וזאת כפי שמצוין במבוא למכתב: "מפאת טעות בחישוב". בסעיף 2של אותה בקשה נאמר: "הבורר הנכבד הודיע בעל פה לעו"ד נורמאן פאלט (צ"ל: פלאט - א' ג') כי חלה טעות קולמוס ברישום המספרים וכי במקום הסכום האמור צריך היה לרשום 000,788$, דהיינו הספרה 3נרשמה בטעות, במקום הספרה 8ככל הנראה בגלל הדמיון הויזואלי שבין שתי הספרות". מעדות המערער (עמ' 12) מתברר, כי עורך הדין פלאט לא אמר כי נפלה "טעות קולמוס", וכך העיד: "אני ידעתי שהיתה טעות. אינני יודע מה פירוש המלה קולמוס אבל כך אמרו לי. אמרו לי שזה מונח משפטי... הכתוב במכתב הזה היא (כך!) תוצאה של מה שאני תארתי לעצמי. אף אחד לא אמר לי את זה. אני יודע ש- 3דומה ל- 8ואני סברתי שזו הטעות וזה ההפרש של 000,50". עו"ד פלאט הביא את תוכן בקשת התיקון לידיעת המשיב בתאריך .15.11.89המשיב שלח לבורר ביום 21.11.80את תגובתו, שבה התנגד לבקשת התיקון. במכתב מיום 17.12.89הודיע הבורר, כי תיקן טעות שנפלה בפסק וכי המחיר הבסיסי של מניות המערער יתוקן מ-000,738$ ל-000,788$. בית המשפט המחוזי פסק, כי לאור האמור בסעיף 22(ג) לחוק הבוררות נעשה התיקון ללא סמכות. זאת משום שחלפו למעלה משלושים יום מן היום שבו הודיעו למשיב על בקשתו של המערער לתקן את הפסק ועד שנתן הבורר את החלטתו בדבר התיקון. שכן סעיף 22(ג) לחוק הבוררות קובע כי: "הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה". בהקשר זה מציינת פרופ ס' אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל (דע-פורט, מהדורה 3, תשנ"א) 393-394: "על הבורר להודיע את החלטתו תוך 30יום מיום שנמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה על הגשת הבקשה לתיקון. לכן על הבורר לרשום את התאריך החלטתו, כדי שניתן יהיה לבדוק אם ניתנה במועד. יש להדגיש, שמתן ההחלטה לאחר מועד זה, בלא שנעשתה פנייה לבית המשפט להאריך את המועד לפי סע' 19(א) לחוק - תהיה פעולה החורגת מסמכות הבורר, שכן הוא כבר officio functus". החלטת תיקון הבורר ניתנה, כאמור, רק ב-17.12.89, דהיינו, שלושה ימים לאחר חלוף שלושים הימים, הנתונים לו, לפי סעיף 22(ג) לחוק הבוררות, מן היום בו הובאה בקשתו של המערער לתקן את הפסק לידיעת המשיב (ב 15.11.89). מכאן שלכאורה ניתנה ההחלטה בחוסר סמכות. .9בא-כוח המערער מבקש לטעון, כי בכל מקרה ניתנה החלטת תיקון הבורר במסגרת שלושת החודשים שהיו נתונים לו למתן פסק הבוררות. טיעון זה מבוסס על כך שפסק הבוררות כונה על-ידי הבורר "פסק בורר חלקי", ומכאן מבקש הוא ללמוד, כי הבורר גילה דעתו שבכוונתו להשלים את הפסק בחלק נוסף. מוכן אני לראות את פסק הבוררות כפסק חלקי. אולם השאלה העומדת לדיון איננה אם רשאי היה הבורר לתקן טעות בחישוב שנפלה בפסק הבוררות החלקי, אלא אם התיקון נעשה בסמכות, קרי: במועד. עניין לנו בשני מועדים, האחד למתן פסק הבוררות (זה שהסכימו עליו הצדדים בשונה מן המועד שנקבע בסעיף טו לתוספת לחוק הבוררות, או זה הקבוע בסעיף הנ"ל שבתוספת), והמועד האחר למתן החלטת הבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות, הקבוע בסעיף 22(ג) לחוק הבוררות. לעניין המועד האחרון, שעליו עמדנו, אין למצוא נפקא מינה בין תיקון פסק בוררות חלקי לתיקון פסק בוררות "רגיל", כשכל הוראות חוק הבוררות חלות גם על פסק בוררות חלקי (ראה הגדרת "פסק בוררות" בסעיף 1לחוק, והפרשנות לה בספרה הנ"ל של פרופ אוטולנגי, בעמ' 335-336). והשאלה היא, אם ניתן לראות את התיקון כנעשה בסמכות, אף שחלף המועד הקבוע בסעיף 22(ג) לחוק, ואולם טרם חלף המועד למתן פסק הבוררות. סבורני, כי על שאלה זו יש להשיב בחיוב. הסמכות שניתנה לבורר לתקן טעות סופר, השמטה מקרית, טעות בחישוב וכיוצא באלה תיקונים, המנויים בסעיף 22(א)(1), וכן תיקון לפי סעיף 22(א)(2) לחוק - אינה מוגבלת בזמן, והיא טבועה בעצם סמכותו של הבורר לתת את פסק הבוררות. מגבלת הזמן היא אך ורק זו הנוגעת למתן ההחלטה על-ידי הבורר בפנייה אליו לתיקון הפסק, כפי שנקבע בסעיף 22(ג) לחוק. מכאן, שאם הוסמך הבורר ליתן את פסקו משך תקופה מסוימת, על שום מה לא יהא מוסמך, תוך תקופת הסמכתו, גם לתקן אותם תיקונים, גם אם חלפה התקופה שבסעיף 22(ג) לחוק? שהרי אין הבורר נזקק להארכת תקופת סמכותו כשתקופה זו טרם חלפה, גם אם למעשה הוציא כבר הבורר את פסק הבוררות מתחת ידו. הנה כי כן, המועד הקבוע בסעיף 22(ג) לחוק יפה הוא רק שעה שחלפה התקופה למתן פסק הבוררות, ואין עניינו בתיקון שנעשה תוך התקופה שבסמכות הבורר לשבת בה על מדין. .10עוד טוען בא-כוח המערער, שהמשיב מנוע היה מלהשמיע את הטענה, כי החלטת תיקון הבורר לא ניתנה במועדה, לאור האמור בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות, הקובע כי - "לא תישמע טענה של בעל-דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו". טענה זו אין לקבל, מן הטעם שסעיף 26הנ"ל אינו עוסק כלל בטענות כנגד תיקון פסק הבוררות לאחר הזמן, אלא בטענות כנגד מתן פסק הבוררות גופו שלא במועדו. כך גם מציינת פרופ' ס' אוטולנגי בספרה הנ"ל, בעמ' 394: "עילת הביטול יכולה להיות חריגה מסמכות וגם עצם מתן הפסק המתוקן לאחר המועד. האם גם לגבי עילה אחרונה זו נחיל את הוראת ס' 26(ג) לחוק, לפיה לא תישמע טענת מתן הפסק לאחר עבור המועד אם לא התריע הפונה על כך, במכתב לבורר, מבעוד זמן? דומה שכאן התשובה צריכה להיות בשלילה: נכון הדבר, שהמועד למתן הפסק נקבע ע"י הצדדים ולכן בידיהם גם הסמכות להארכתו; וזו גם אחת הסיבות לדרישת ההודעה בכתב לבורר, כדי להעמידו מבעוד מועד על עבור הזמן ועל החשיבות שמייחס אותו צד למתן הפסק במועד. ברם המועד למתן ההחלטה בתיקון נקבע בחוק גופו; כך שאין כל טעם בהתליית ביטול הפסק במשלוח הודעה מראש על כך מטעם אחד הצדדים". .11השופט המלומד היה מוכן ללכת כברת דרך לקראת המערער, והוא מציין: "שקלתי אם אין מקום שאתקן בעצמי את הפסק באותה רוח שתקנו הבורר. לפי סעיף 22(ד) לחוק רשאי בית המשפט לתקן ליקוי שהוא בגדר הליקויים המנויים בסעיף 22(א)(1) לחוק תוך כדי הבקשה לאישור. אם הייתי יכול להיות בטוח שהבורר באמת תיקן טעות קולמוס, אלא שאיחר בשלושה ימים, וזאת לאחר שכבר הודיע בעל פה קודם לכן שנפלה טעות, לא הייתי מהסס מלהשתמש בסמכותו של בית המשפט והייתי מתקן את הטעון תקון. אך אינני יכול להיות בטוח בזה". בין היתר מנמק השופט את החלטתו כך: "הבורר במכתבו מ- 17.12.89אינו מסביר מדוע החליט לתקן את הסכום הוא רק מסביר שהבורר הודיע בעל פה דרך עו"ד פלאט שבכוונתו לתקן את הסכום וכי 'לאחר שקילת טיעונים נוספים שנמסרו לבורר' הוא אמנם מתקנו. מדברים אלו אין אני יכול להבין אם התקון הוא בגדר הליקויים המנויים בסעיף 22(א)(1) לחוק וממילא אינני יודע אם הסעיף 22(ד) חל עליהם, ולצערי קצרה ידי מלהושיע". ואכן מעיון בתיקון הבורר, שבו הודיע על החלטתו לתקן את המחיר הבסיסי של המניות, לא ניתן לקבוע, כי מדובר בתיקון טעות מסוג הטעויות המנויות בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות, ושאותה רשאי הבורר לתקן, וכמוהו רשאי גם בית המשפט לעשות לפי סעיף 22(ד) לחוק. שכן אומר הבורר: " .1חלק ב' סעיף 3עמוד 6, הבורר הודיע בעל פה דרך עורך דין פלאט לשני הצדדים לפני שהם בחרו להיות הפורש או הנשאר כי הוא מתכוון לתקן את מחיר הבסיס אם מיכאל ירכוש את המניות מעמיר ל-00,788$ (במקום 000,738). אחרי שקילת טיעונים נוספים שנמסרו לבורר בין ה- 1לנובמבר עד ה- 26לנובמבר, מחליט הבורר כדלקמן: החלטה: ממחיר הבסיס שמיכאל ישלם לעמיר עבור כל המניות יהיה 000,788$... ". היוצא מכך, כי אין בידינו לקבוע, מה הביא את הבורר לתקן את הסכום (כשגם המערער חזר בו, כאמור, מהכתוב בבקשת התיקון, כי נאמר לו שנפלה טעות קולמוס). מאחר שלא ניתן לומר שבתיקון טעות מקרית על-פי סעיף 22(א)(1) לחוק מדובר, שהרי הטעות איננה גלויה על פניה, וכשתיקון לגוף העניין לא היה הבורר מוסמך לעשות, גם אם סבר שטעה בפסק הבוררות שנתן, כי אז יש לראות את תיקון הבורר כנעשה בחוסר סמכות. .12סיכומם של דברים: הייתי מקבל את הערעור ומשאיר על כנו את הסכום של 84אלף דולר שנקב הבורר בסעיף 2עמוד 4של פסק הבוררות. הערעור על החלטת בית המשפט קמא לבטל את תיקון הבורר מיום 17.12.89יידחה. עקב תוצאה זו יישא כל צד בהוצאותיו. הנשיא מ' שמגר: אני מסכים. השופט מ' חשין: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט גולדברג. יישוב סכסוכיםבוררות