מהם התנאים להארכת מעצר ? תנאים מהותיים א. האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם - סעיף 21 (ב) . ב. האם קיימת עילה המצדיקה את החזקתו במעצר של הנאשם - סעיף 21(א). תנאים מגבילים א. האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאים הולמים. סעיף 21(ב) (1) . ב. האם יש לנאשם סניגור או שהודיע שברצונו לא להיות מיוצג. סעיף 21(ב)(1). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תנאים להארכת מעצר: לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד המשיב הוגשו שלושה כתבי אישום כמפורט להלן:ב א. ת"פ 3853/98 כולל שלושה אישומים כמפורט להלן: (1) עבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין). (2) שתי עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. (3) עבירה של הדחה בחקירה עבירה לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין. (4) עבירה של היזק בזדון עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. ב. ת"פ 3854/98 כולל אישום אחד בדבר ביצוע שתי עבירות התחזות כאדם אחר עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין. ג. ת"פ 3859/98 כולל עבירה של קבלת רכב גנוב עבירה לפי סעיף 413 י' לחוק העונשין. 3. בבואי לדון בבקשה עלי לבוחנה בהתאם להוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ) תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). סעיף זה קובע את הכללים למעצרו של אדם לאחר הגשת כתב אישום עד תום ההליכים בשלב של טרם הכרעת הדין, ובעקרון המדובר בתנאים מהותיים ותנאים מגבילים. תנאים מהותיים : א. האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם - סעיף 21 (ב) . ב. האם קיימת עילה המצדיקה את החזקתו במעצר של הנאשם - סעיף 21(א). תנאים מגבילים: א. האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאים הולמים. סעיף 21(ב) (1) . ב. האם יש לנאשם סניגור או שהודיע שברצונו לא להיות מיוצג. סעיף 21(ב)(1). 4. ב"כ המשיב אישרה בהגינותה שאין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה בת"פ 3854/98 ובתיק 3583/98 אישרה שישנן ראיות לכאורה לעבירה של היזק בזדון וכפרה בקיומן של ראיות לכאורה לגבי שאר העבירות בתיק זה וכן לגבי הראיות לכאורה בת"פ 3855/98. 5. ב"כ המבקשת טענה שיש ראיות לכאורה כנגד המשיב וביססה את טענותיה: א. הראיות לכאורה נגד המשיב בתיק 3853/98 הן כדלקמן: (1) העדויות המתייחסות לשוד שבוצע באישום הראשון. שמעון חן בעדותו מספר כי בין הכרטיסים שנשדדו ממנו, נשדד גם שיק ע"ס 1,200 ש"ח. שם המוטב לא היה רשום בשיק. השיק הנ"ל הוצג לפרעון כאשר שם המוטב אלכסנדר דולגוב מופיע עליו. אלכנסדר דולגוב מאשר כי הוסיף את שמו לשיק לאחר שקיבל מהמשיב את השיק ונתן למשיב כסף מזומן. המשיב הכחיש את המיוחס לו והרחיק עצמו בכך שכפר שהוא בכלל מכיר את אלכסנדר דולגוב. מחומר הראיות הנמצא בתיקי החקירה שבפני עולה כי הכחשתו של המשיב אינה אמינה, לפחות לא בשלב זה. זאת אני אומר כיוון שאלכסנדר דולגוב נעצר ביחד עמו באישום השני. (2) באשר לאישום השני טענה ב"כ המבקשת שהמשיב נעצר כאשר עלה למכונית סובארו והוא נראה משליך את הכרטיסים שנגנבו כמתואר באישום השני בעת מעצרו. ראה דו"ח פעולה מיום 25/8/98. אדגיש שבעת כניסת המשיב למכונית ישב ליד ההגה אלכסנדר דולגוב הנ"ל. (3) באשר לאישום השלישי הפנתה אותי ב"כ המבקשת לעדות המתלוננת אשר זיהתה את המשיב כמי שגנב את הכרטיסים מדוכנה. וכן לאיומים שהשמיע המשיב כלפי המתלוננת ועדים נוספים. ב. באשר לאישום בת"פ 3855/98 הפנתה אותי ב"כ המבקשת לעובדה שהמשיב נתפס ברכב שנגנב יומיים קודם לכן. גרסתו כי קיבל את הרכב מאדם בשם "אנדרי" שאת שם משפחתו אינו יודע ואת כתובתו אינו מכיר אינה סבירה ואינה מספקת. 6. ב"כ המשיבה טענה בתשובה כדלקמן: א. לגבי האישומים בת"פ 3853/98: 1. לא נאמר מפי העד אלכסנדר דולגוב שהמשיב אמר לו שהשיק גנוב, והמשיב בכלל מכחיש שהוא זה שמסר את השיק. מכאן לשיטתה על התביעה להוכיח שהנכס - השיק - הושג בעוון. 2. באשר לאישום השני טוענת ב"כ המשיב כי המתלוננת תיארה גנב בגובה 1.74 ס"מ, בעוד שגובהו של המשיב הוא יותר. היא תיארה אותו עם שיער קצר ושערו לא ממש קצר. מכאן שכאשר לא נעשה מסדר זיהוי והמתלוננת אינה מופיעה ברשימת העדים אין מקום לעצור את המשיב. ב. לגבי האישום בת"פ 3855/98 טוענת באת כוחו שמכיוון שהמשיב לא הואשם בגניבת הרכב, בו נתפס, על התביעה להוכיח כי המשיב ידע שהרכב גנוב. דהיינו לטענתה נטל הראיה הוא על התביעה להוכיח את הטענה שהמשיב ידע שהרכב גנוב. לדעתה מאחר שישנו עד המודה כי ביקש מהמשיב להשיג מכונית מחזקת את גרסתו ומצביעה על כך שאין בידי המאשימה ראיות לכאורה. 7. בבש"פ 347/88 מ"י נ' שוורץ ואח' מב(2) פ"ד 568, בעמ' 571 ליד האות ו' אומר כב' השופט ברק כדלקמן: "כידוע, מעצר עד תום ההליכים מבסס עצמו על שני רכיבים: קיומה של תשתית ראייתית וקיומה של עילת מעצר. בערר שלפני קיימת תשתית ראייתית המספיקה לעניין מעצר עד תום ההליכים. תשתית זו סומכת עצמה על הודאות שמסרו המשיבים. אמת הדבר, המשיבים חזרו בהם מהודאותיהם, והם טוענים כי הוצאו מהם שלא כדין, אך טענות אלה, כשלעצמן, אין בהן כדי להפוך את האישום לתלוי על בלימה, ואין בהן כדי להפריך את הראיות על פניהן. עניין לנו בטענות המחייבות בירור עובדתי, הנעשה במסגרת "משפט זוטא". על פי הדברים קיים חומר ראיות לכאורה, שאם יימצא קביל ואמין יש בו כדי לבסס כתב אישום." 8. לאור האמור ברור אפוא שבשלב זה כאשר עליי לבדוק את הראיות לכאורה, אינני צריך לקבוע בוודאות כי המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. די אם אשתכנע שהראיות המצויות בידי המבקשת אינן מופרכות מעיקרן. לאחר שקראתי את חומר הראיות בתיקי החקירה השייכים לכתבי האישום השתכנעתי שאין המדובר בראיות מופרכות ושישנן ראיות לכאורה. למעלה מן הצורך אומר כי השתכנעתי שגרסתו של העד אלכסנדר דולגוב בת"פ 3853/98 יש בה כדי להוות ראיה לכאורה. תיאור הנאשם שמסרה המתלוננת והמתייחס לאישום השני באותו תיק הוא נכון באופן כללי והטעות באשר לגובהו של המשיב אינה כזאת ההופכת את עדותה לבטלה מעיקרה. אדגיש שנסיבות תפיסתו של המשיב מצביעות לכאורה על קשר לאירוע המתואר באישום השני. אשר לאישום בת"פ 3855/98 דהיינו המצאותו של המשיב במכונית הגנובה מעבירה אותנו לכאורה לתחום המוגדר במשפט הפלילי כ"סמיכות ההחזקה" או "ההחזקה התכופה". בעניין זה ראה ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל פ"ד לב (3) 64, 79 שם נוסח הכלל בתמציתיות במילים הבאות: "ההנחה שבעובדה העולה מן ההחזקה ברכוש גנוב יכול להוביל למסקנה שהמחזיק הוא הפורץ או הגנב... -או שהמחזיק ברכוש הוא מקבל רכוש גנוב ביודעין.... הנאשם רשאי ויכול על ידי הסבריו להפריך את ההנחה או לגרוע מסבירותה." (ההדגשה שלי - י.ב.) במקרה שלפני לא שנוי במחלוקת שהמשיב נתפס במכונית גנובה. ההסבר שנתן להמצאות המכונית הגנובה בחזקתו היה שהיא ניתנה לו ע"י אדם שפרטיו אינם ידועים לו למעט שמו הפרטי אנדרי, לא שם משפחתו ולא כתובתו. יתר על כן מעדותו של בעל המכונית הגנובה עולה שהמכונית הוחזרה כאשר מנעול דלתה פרוץ - שבור - וקופסת הפיוזים במכונית אף היא שבורה. דבר המלמד על כך שהמשיב יכול היה להניח ולחשוד שאין המכונית "כשרה". 9. לאור האמור לעיל, סבור אני שיש בראיות שהובאו לפני כדי להוות ראיות לכאורה לביצוע העבירות ע"י המשיב. 10. לאחר שהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב בעבירות המפורטות בכתבי האישום עלי לבחון בהתאם לאמור בסעיף 21 לחוק המעצרים האם קיימת עילה המצדיקה את החזקתו של המשיב במעצר. 11. ב"כ המבקשת טענה לעניין זה: א. שהעבירות בהן מדובר הינן חמורות ביותר. ב. שהמשיב מהווה סכנה לבטחון הציבור בהתחשב עם עברו ועם העבירות נשוא כתבי האישום שלפני. 12. ב"כ המשיב טענה שאין עילת מעצר כנגד המשיב בעבירות של התחזות והיזק בזדון. לכך מוכן אני להסכים עימה אך משנמצא שישנן ראיות לכאורה גם לשאר העבירות המיוחסות לו ומשהוצג לפני עברו של המשיב התמונה משתנה. המדובר במשיב המצוי בחברתנו בסך הכל חמש שנים. בתקופה קצרה זו הספיק לצבור שתי הרשעות וריצה עונש של מאסר בפועל של 5 חודשים. בכל אלה יש כדי להצביע על כך שעניין לנו בעבריין מועד. יתר על כן עלי לציין שאופי העבירות בהן מואשם המשיב אף הן אינן קלות, ועבירה אחת היא עבירה של קבלת רכב גנוב. 13. מאחר והגעתי למסקנה שיש עילה המצדיקה את מעצרו של המשיב, עלי לבחון את התנאים המגבילים על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים עפ"י הוראות סעיף 21 לחוק המעצרים. א. יצוגו של הנאשם - במקרה שלפני הנאשם מיוצג ע"י סניגורו ולפיכך אין צורך לדון בעניין. ב. נושא חלופות המעצר. 14. א. ב"כ המבקשת טענה שאין לאפשר חלופת מעצר במקרה הנוכחי מאחר ואין לסמוך על הנאשם היות וביצע את העבירות האמורות בזמן שמתנהל תיק פלילי אחר אצל כב' הנשיא אמנון כהן, שהמשיב אינו מתייצב למשפטו. ב. ב"כ המשיב טענה לעומתה שבמקרה שלנו יש לאפשר למשיב שחרור בתנאים. 15. ב"כ המשיב ביקשה ממני להסתמך על אסמכתאות שונות המלמדות על שחרור בערובה במקרים חמורים יותר מהמקרה שלפנינו. 16. הכלל לשיקולי השחרור בתנאים נוסח בין השאר גם בבש"פ 4/95 דאר עיסא ואח' נ' מ"י (לא פורסם) שבו אומרת כב' השופטת דורנר בעמ' 5 להחלטתה: "מדובר בבדיקה אינידוידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על פי סוג העבירות" 17. בכלל המגובש בסע' 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע שבטרם מעצרו של נאשם עד תום ההליכים על בית המשפט לבדוק שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ובתנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה. 18. במקרה שלפני המדובר במשיב שהוא עבריין מועד שלא התייצב בבית המשפט לשם בירור התביעה כנגדו. יתר על כן חלופת המעצר המוצעת על ידו אין בה כדי להבטיח את התייצבותו. מאידך גיסא סבורני שבתנאים מחמירים יותר ניתן בכל זאת לשחררו בתנאים. אשר על כן כאשר אני מאזן בין האינטרסים השונים אני מורה על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים בשלושת התיקים ת"פ 3853/98, ת"פ 3854/98, ת"פ 3855/98. הנאשם יוכל להשתחרר אם ימלא אחר התנאים המפורטים להלן : א. (1) יפקיד סכום של 20,000 ש"ח במזומן . (2) יחתום על התחייבות עצמית בסכום של 25,000 ש"ח. (3) ימציא שני ערבים תושבי מדינת ישראל העובדים במקום קבוע ובעלי יכולת כלכלית מוכחת . כל אחד מהערבים יחתום על ערבות למילוי התחייבויותיו של המשיב בסכום של 20,000 ש"ח. (4) כל הסכומים הנקובים לעיל יחולטו לטובת אוצר המדינה אם יפר המשיב תנאי כלשהו מתנאי השחרור. ב. ימצא "במעצר בית" בדירת הוריו הנמצאת בירושלים רח' הנורית 202, ובכפוך לכך שהוריו יחתמו על כך שהם מסכימים כי יגור בדירתם ועל התחייבות להודיע למשטרת ישראל מיד על דבר יציאתו של המשיב מהדירה אם יעשה כן. ג. יתייצב בבית המשפט או במשטרת ישראל כל פעם שיידרש לעשות כן. ד. מוצא בזה צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב. ה. המשיב יפקיד כל דרכון שיש לו, אם יש לו כזה, במשטרת ישראל. ו. יתייצב במשטרת ישראל תחנת מוריה כל יום רביעי בשבוע בין השעות 08: 00-10:00, בפני קצין המודיעין. ז. בהסכמת המשיב כתבי בי דין והזמנות המשיבה יימסרו לכתובת הנזכרת לעיל ומסירתם בכתובת זו תחשב למסירתם כדין. ח. שחרורו של המשיב כאמור לעיל יכול להעשות גם על ידי קצין משטרה. הארכת מעצרמעצר